רואה בלונדיניות

כידוע לחלק מקוראי הגלוב, שבתי לאחרונה מטיול בנורבגיה. אני כבר מפרסם תיעוד מדויק של הטיול, דקה אחר דקה, במקום אחר, אז אומר רק כמה דברים כלליים, שכולם כבר יודעים, אבל אני רק עכשיו גיליתי, כי זו היתה הטיסה הראשונה שלי לחו”ל.

1. עסקים כרגיל: לעזאזל, החיים הטובים הם במחלקת עסקים. כן, זה עולה המון כסף. אבל מה היא תוספת של 400 דולר לעומת הדייל שמחלק גביעי גלידה של בן אנד ג’ריס (אני קיבלתי Cherry Garcia)? וזה עוד בטיסה הקצרה (אוסלו – אמסטרדם). יש אנשים שאומרים: נסבול בטיסה במחלקת תיירים, ונהנה בטיול. זו טעות. עקיפת התור בנתב”ג לבדה שווה את הכסף.

2. שמש בוגדנית: החורף מתקרב והשמש בנורבגיה נמוכה. זה גורם לתחושה מוזרה של בוקר כל היום. אני זוכר מקרה בו נסענו ליד נקודת חניה באחד מהכבישים הצדדיים, וראינו משפחה שעצרה שם וישבה לאכול על שולחן הפיקניק. אני חשבתי – “הנה הם עוצרים לארוחת בוקר”, אבל השעה היתה 15:30. הדבר הזה משבש את כל מחזור העייפות-עירנות של היום.

3. מדד יוקר המחיה: נורבגיה היא מפיקת הנפט השלישית בגודלה בעולם. כתוצאה מזה, הם עשירים בטירוף (תוצר לנפש הגבוה בעולם) והמחירים שם בשמיים; והם אפילו לא חברים באיחוד האירופי. רואים בעיקר מכוניות חדשות בכבישים – גרמניות (פולקווסגן, אודי, מרצדס, ב.מ.וו, אופל) וכמובן וולבו; 80% מהן סטיישן. ארוחות במסעדות יקרות כמו יהלומים. במקדונלדס תשלמו בערך 60 שקל לארוחה. עם זאת, הקפיטליזם דווקא לא משתולל שם: המדינה דואגת למתן את מחזור הפריחה/דעיכה של מחיר הנפט, שומרת על הבדל סביר בין שכר המינימום ושכר הבכירים, ומטפחת בעקביות תעשיה ומקורות הכנסה שאינם קשורים לנפט. ככה עושים את זה.

4. רואה שחורות: זה תמיד משעשע שבמדינה בה כולם בלונדינים, הנשים צובעות את השיער לחום. זה גם הצבע הנפוץ במודעות פרסום עם דוגמניות.

5. אבי, העורקים: בארוחת הבוקר מגישים שלושה סוגי ביצים, חמאה, ארבעה סוגי נקניק ופסטרמה ורדרדה, נקניקיות קטנות חמות או בייקון, שני סוגי לחם, לחמניות, 5-6 סוגי קרקרים שוודיים, דגים מלוחים וריבות. אה, כן, ויש גם קערית קטנה עם חתיכות עגבניה ופרוסות מלפפון, שכנראה עולה יותר משאר הדברים במזנון. לא ברור איך האנשים האלה שורדים בלי התקף לב בגיל 40 – עד שרואים כמה אנשים רוכבים על אופניים לעבודה, כמה אנשים יוצאים סתם לטיולים רגליים בהרים, ולכמה אנשים יש מנשא למגלשי סקי על האוטו.

6. העבודה היא חיינו: איך נראה יום עבודה במדינה עשירה ולא ממש קפיטליסטית? החנויות נפתחות בתשע או עשר, ונסגרות בסביבות חמש. אפילו סופרמרקטים. הסניפים הענקיים בערים הגדולות פתוחים יותר שעות. שמונה וחצי בבוקר – אפילו באוסלו – ואין פקקים. שמעתי צפירת מכונית אחת בכל הזמן שלי שם. אנשים לא נוסעים מהר, לא חותכים בכביש, נותנים להולכי רגל לחצות. לי זה נראה כמו אזור הדמדומים.

7. עכשיו משנפטרנו מהעניינים הטכניים: נורבגיה היא מדינה כל כך יפה, עד שחושיך מתעמעמים. בכל מקום שמסתכלים יש ירוק, והר עם קצת שלג, ומפל מים, ואגם או פיורד או נהר או ים. הכבישים צרים והיער מתחיל סנטימטר אחרי השוליים. הבתים מעץ, כל אחד בצבע אחר. והפיורדים האלה – אתה שט בתוך הערוץ הירוק שלפני חצי שעה השקפת עליו מגובה 200 מטר, ופתאום פוגעת בך ההבנה שיכול להיות שזה המקום הכי יפה בעולם. אבל למחרת אתה מטפס על הר לכיוון הקרחון ושוב חושב את אותו דבר. שאלה יהיו הצרות שלי.

22 מחשבות על “רואה בלונדיניות

  1. ברוך השב, ר”ש. מעניין אם בעקבות החוויות האלה, חיידק הנסיעות יתפוס גם אותך. 🙂

    בקשר ל-4: זה נכון לגבי כל מדינה. ביפן כל כך הרבה אנשים (גם גברים) צובעים את השיער לחום או בלונד, ששאלתי את המארחים שלי אם באמת יש גם יפנים עם צבע שיער שהוא לא שחור. הם צחקו ואמרו לי שלא.
    אני מניח שכולם רוצים להיות מי שהם לא…

  2. ההורים שלי היו בנורווגיה, אבא שלי עדיין מתלונן שהמונית מהשדה למלון עלתה לו משהו כמו 1000 שקל.

    אכלת לוויתן?

  3. גם במהלך טיסה לא ראיתי אף אחד מזמין מיץ עגבניות

    האירוע היחיד שבו חזיתי של הזמנת מיץ עגבניות הייתה באחד הפרקים של הלסינג. וגם שם היא לא שותה אותו

  4. מישהי שאני מכיר התחתנה בשוודיה, לצורך האירוע הם קישטו את המקום בשני עצים שהובאו במיוחד מהיער. כדי לבחור שני עצים מתאימים, הם כרתו חמישה עצים, שיהיה ממה לבחור.
    המשפחה של הכלה היתה מזועזעת.
    השוודים לא הבינו מה פה הבעיה.

  5. נראה לי ששם אוכל סוף סוף להגשים חלום נושן שלי: להגיע למדינה בה שיער ועיניים חומות נחשבות ליופי אקזוטי.

    מחר אני מזמין טיסה. איך שם בנובמבר? 🙂

  6. גורע – מצטער אחשלו, אני ב-94%. והדיילות ההולנדיות מקבלות ציונים גבוהים.
    ניימן – בהצלחה. לאורך החוף הממוצע הוא 0 מעלות, בהרים – השמיים הם הגבול.

    MrM – לא אכלתי לווייתן והם לא מגישים את זה במסעדות (שראיתי). אולי זה לא פוליטיקלי קורקט. אבל אכלתי אייל-הצפון.

  7. רועי – לא אמרתי שזה יותר טוב מנוסעים, רק אמרתי שזה טוב. וחוץ מזה, לא טסתי לבד, אז שמעתי דעות של כמה אנשים מנוסים (כולל אחד שכבר איבד את הספירה של כמה פעמים הוא היה בחו”ל). אל תהיה קטנוני.

  8. פשוט ציפיתי שתגיד שררק הטיסה הקצרה מX ל Y הייתה בעסקים, כל שאר הטיסה היית בנוסעים. אני חייב להודות שזה מעורר קנאה מחד גיסא, אך בכל זאת, פעם ראשונה בחו”ל מאידך גיסא.

  9. אני, אני שותה מיץ עגבניות.

    טוב, לא מיץ עגבניות, אבל בלאדי מרי* הוא קוקטייל-הבוקר שאינו-כולל-שמפניה הבוקר החביב עלי.

    ונורווגיה אכן נשמעת כמו המקום הבא שאני צריכה לטוס אליו.

    *לידיעת קוראינו הקטינים ואלה שעדיין נוהגים עם מלווה, בלאדי מרי הוא “מיץ העגבניות” ששותים בטיסות.

  10. נשמע ממש ממש (מבחינה את התגובה שלי מאלו של הדר ומוסיף) מדהים. איזה כיף לך וכד’. הבאת נורווגיות בייבוא אישי?

  11. נשמע ממש מדהים כנ”ל (מבדיל וגו’). לאחר שטיילתי לאחרונה באיטליה ויפן, עצם הגודל של המדינות האלו מוציא אותנו הישראלים מאיפוס. מוזר לחשוב על מדינה שאתה נוסע ונוסע ולא מסתכן בלחצות את הקו הירוק, או שאתה נוסע בלילה ולא מפחד להתברבר לאיזה כפר ערבי עוין.

  12. קצת ילדותית הגישה הזו, כאילו הכל ורוד ירוק שם. לא?
    מוזרה לי ההתבטלות הזו, בייחוד כשהיא מגיעה מאורח לרגע במדינה, שלא מכיר או אמון על הפוליטיקה הפנימית, המתחים החברתיים, סכסוכים הסטוריים בין צאצאי מלך-ויקינג אחד לצאצאי נסיך ויקינג אחר – או סתם קשיי יומיום אחרים.

    ההתבטלות הזו מוכרת גם לי, במהלך טיול ארוך בניו זילנד (ולא אחרי יומיים במח’ עסקים ועוד שבוע במדינה) שדלילה עוד יותר באוכלוסיה ועשירה עוד יותר בשקט, כבשים ונופים – גם אני הייתי שבוי בקסם. רק מה – עם המפגש עם האוכלוסיה לומדים שגם להם יש מתחים, סוגיות מציקות, פוליטיקאים שאבא שלהם טכנאי מזגנים ועוד.

    חוץ מזה, אם כל כך טוב שם, למה שיעור המתאבדים שם כפול מישראל?

  13. אנשים לא מתאבדים, הם מתים משעמום… 🙂 אני רץ לקרוא את הבלוג שלך, ר”ש…

    מקום יפה ולא משעמם ורק חצי יקר זה סקוטלנד. הרפתקאותי שם מספטמבר מסופרות לאט אצלי בבלוג (וזהירות, לא מעט פוסטים על ויסקי). היעדים הבאים שאני רוצה להגיע – נורבגיה, איסלנד, ניו זילנד, אוסטרליה…

  14. ק/ס (20): הביטוי “התבטלות” נפוץ במיוחד אצל אלה שבטוחים שהמדינה שלהם הכי טובה בעולם, רק מפני שהם נולדו בה.
    אין צורך בהתנפלות ילדותית מזן “הכל ורוד שם”. יש להם, לדוגמה, מאבק תרבותי לא פשוט בן 150 שנה על השפה המדוברת במדינה. כיום, כל רשות מקומית רשאית לקבוע איזו שפה תילמד בבתי הספר (בוקמאל או נינורסק). האוניברסיטאות דורשות שליטה בשתי השפות כתנאי לקבלה ללימודים. מה שחשוב הוא שהם מקבלים החלטות לא בהתכתשויות ציבוריות, ולא בהשפעת בעלי הון ופוליטיקאים מושחתים, ולא פותרים כל בעיה באלימות (כפי שהפגנת בתגובתך).
    ולשאלתך: בכל המדינות הצפוניות יש שיעור מתאבדים גבוה מאוד, וזה בגלל הדיכאון הנגרם ממיעוט האור בחורף. זה מתאזן עם כמות האנשים שנהרגים בתאונות דרכים או סתם נדקרים ברחוב אצלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: