סיוט ושמו “רכבת ישראל”

אני: שלום.
קופאית: שלום.
אני: כרטיס הלוך-ושוב לבאר-שבע האוניברסיטה.
קופאית מתקתקת בקופה: האוניברסיטה תל-אביב.
אני: לא.
קופאית: מה לא?
אני: באר שבע.
קופאית: אבל אמרת “האוניברסיטה”.
אני: נכון, אמרתי “באר-שבע האוניברסיטה”.
קופאית: אה?
אני: יש גם בבאר-שבע אוניברסיטה.
קופאית: אה?
אני: אני צריך כרטיס לבאר-שבע.
קופאית: נו אז למה אתה לא אומר באר שבע?!?

***

[ברכבת מפרדס-חנה לתל-אביב]

אני: תגיד, הרכבת לא עוצרת בנתניה?
מאבטח: מה פתאום, היא אף פעם לא עוצרת בנתניה.
אני: מה זאת אומרת, היא תמיד עוצרת בנתניה?
מאבטח: מה פתאום, זו ישירה מנהריה, דרך בנימינה לתל-אביב.
אני: אז למה היא עצרה בפרדס-חנה?
מאבטח: אה, זה בגלל שהרכבת הפרברית מתחילה מחדרה ולא מבנימינה.
אני: ככה זה מעכשיו?
מאבטח: לא, זה החליפו עכשיו. הרכבת הפרברית כל הזמן נתקעת, אז כל הזמן יש שינויים, אז אספו אתכם מפרדס חנה.
אני: נתקעת כל הזמן?
מאבטח: כן. על הפנים.
אני: אז איפה אני מחליף רכבת לבאר-שבע?
מאבטח: בתחנת השלום.
אני: אבל זה תמיד בתל-אביב מרכז, לא?
מאבטח: עזוב תמיד. זה רכבת ישראל זה.

***

[ברכבת מתל-אביב לבאר-שבע]

מישי בטלפון: אני צריכה חפיפה קצרה בפייסבוק.
מישי שעונה לה: אה?
מישי בטלפון: פייסבוק נו. שלחת לי איזה vampire. מה זה?
מישי שעונה לה: אין לי מושג.
מישי בטלפון: נו אז למה שלחת לי את זה?
מישי שעונה לה: אין לי מושג.
מישי בטלפון: ותגידי, מה זה poke?
מישי שעונה לה: אין לי מושג.

[מנתקת. מתקשרת לחברה אחרת]

מישי בטלפון: תגידי, מה זה vampire? שאלתי את הילה אבל היא לא ידעה. והיא שלחה לי! אהה, גם את לא יודעת? ומה זה poke? מה זה?!? ברצינות?! קטעים.
מישי שעונה: איפה את עכשיו, בפייסבוק?
מישי בטלפון: בפייסבוק? אני ברכבת!!

***

[ברכבת מתל-אביב לפרדס חנה]

הודעה ברמקול: נוסעים יקרים, תחנה אחרונה לרכבת זו היא תחנת חדרה. כולכם מתבקשים לצאת מהרכבת ורכבת אחרת תחכה לכם ברציף.

[כעבור חמש דקות]

300 נוסעים יורדים מהרכבת. בחוץ גשם שזה לא ייאמן. כולם מצטופפים מתחת לרציפון קטן.

[כעבור שבע דקות]

רכבת מגיעה. עמוסה מפוצצת. האנשים נכנסים. אין מקום לזוז לשום כיוון.

נוסעת: חבל שלא פרקו פה עוד רכבת היו עושים ניסוי כמה אנשים יכולים להיכנס לרכבת אחת.
נוסעת אחרת: עשו כזה ניסוי. ביום ראשון.
נוסע: למישו יש פה מצלמה? נשלח תמונה לשר מופז.
אני: יש לי מצלמה אבל אני לא יכול לזוז כדי לפתוח את התיק.
נוסעים: תנסה! תנסה!
אני: טוב.
נוסע: תעשו פרצוף עצוב.

כן, אני ממש מחכה בקוצר רוח לשבוע הבא לנסיעה ברכבת.

51 מחשבות על “סיוט ושמו “רכבת ישראל”

  1. גם אני נתקל כל יום ברכבת בסיטואציות מונטי פייטון כאילו, פשוט לא יאמן.
    חוץ מזה,האם שמתם לב ש”רכבת ישירה” היא לא ישירה ו”רכבת מהירה” היא לא מהירה?

  2. התחנה הקרובה אלי היא נתב”ג – כשעברתי בטכניון, זו היתה התחנה הראשונה ברכבת לחיפה, ולא היה יום א’ שבו לא ברכתי על כך כבר בת”א השלום.
    כמובן, גם הצפיפות דאז עדיפה על מה שאעבור אם אתיימר להעזר בשירותי הרכבת כדי להתקרב לאוניברסיטה העברית.

  3. פייסבוק ברכבת זה כזה לאסט מאנט’. ברכבת היום קוראים גלוב. וברצינות (ברצינות!), אין להם, שם ברכבת, איזה חובת דיווח על כמה פעמים בחודש הם אינם עומדים בזמנים? בעצם, שיצילו איזה יער גשם, וידווחו על מתי כן… (כותב מהרכבת של 19:32, כלומר 19:45)

  4. דנדוש- זה לא מתקרב לרמת הכאב של לנסוע ברכבת

    הסיטואציה הכי שנואה עליי (כשהייתי בצבא) זה לנסוע ביום ראשון בבוקר לבאר שבע, זה מתחיל מכך שהרכבת שמגיעה לתל אביב, מגיעה (לפי הלוז חסר המשמעות) 4 דקות אחרי הרכבת שאני צריך ךקחת לבאר שבע (וככה כמובן כמעט תמיד נאלץ לחכות לרכבת שאחריה) אבל זה סתם שטויות, הכיף האמיתי קורה בנסיעה לבאר שבע, צפיפות שלא תתואר, זאת לא מילה, אם אני מזדחל לי בין אלו שני מושבים (בכל זאת, נשק, ציוד ונסיעה של כמה שעות) אז מתי שהוא באמצע הנסיעה, תהיה חייבת לעבור המוכרת הנבזית של השתייה במחיר מופקע, עם עגלת מתכת כבדה, עזבו עגלה, טנק מכירת מזון, ולדרוס את כל מי שבמעבר (היא כמעט הורידה לי את הרגליים פעם)

    רכבת==יקר יותר מאוטובוס ובגלל האיחורים של הרכבת לא מרוויחים זמן נסיעה

  5. בוא’נה, יובל, פספסת חתיכת הזדמנות. היית צריך לפתוח קבוצת פייסבוק ל”אנשים שנוסעים לבאר-שבע ברכבת” ולתייג את האנשים שבתמונה.

  6. קרה לי פעם שרכבת פרברית לבנימנה התחילה להריח לא טוב, אז הודיעו לנו שבגלל תקלה, אנחנו נהיה צריכים לרדת בחדרה… בחדרה הרכבת החליפה את היעד לנתב”ג, ויצאה לדרך בכיוון ההפוך.
    הרכבת המהירה לחיפה עצרה בחדרה, אספה אנשים והתחילו לצעוק ברמקול על אנשים שירדו בפ”ח שירדו קצת יותר מהר, כי זה מעקב את הרכבת (קרה לי לפני חצי שנה בערך).

  7. ישנו הבדל אחד מאוד פשוט בין רכבת ישראל ל-Deutsche Bahn.

    החברים ב-Deutsche Bahn תמיד ידעו להגדיר כמה יהודים יכולים להיכנס לרכבת אחת. רכבת ישראל עדיין לא הצליחה לבצע את החישוב הזה, לצערנו.

  8. אם כולם אז גם אני: התאריך – יום א 4.11. השעה: 8:00 הנסיבות: פגישה בערד ב12 והניסיונות האומללים שלי להמנע מנהיגה בכביש ב”ש-ערד.

    הגעתי לתחנת רכבת מרכז ב8:00 כי באתר הרכבת היה כתוב שב8:08 יש רכבת (וגם כי אני נוסעת ברכבת לב”ש פעם בשבוע מזה מס חודשים ולכן אני יודעת שהרכבבת אמורה לעבור בת”א מרכז בשעה עגולה ו8 דק). בלוח האלקטרוני הגדול שבכניסה היה כתוב שהרכבת לב”ש היא ב 8:38 ולכן ווידאתי את העניין עם הקופאית*. הקןפאית המבולבלת אמרה לי (או ליתר דיוק נבחה עלי) שהרכבת, כרגיל, תצא ב8:08 ולכן ירדתי, שמחה וטובת לב, לרציף. השלט האלקטרוני שברציף טען גם הוא שהרכבת לב”ש תצא ב8:08

    הפתעה

    ב8:08 לא הייתה רכבת לב”ש. גם לא ב8:15, אפילו לא ב8:20. יודעים מתי הייתה רכבת? נכון! ב8:38. אף אחד לא טרח לעדכן את הנוסעים על האיחור. אה, בעצם לא אף אחד, השלט האלקטרוני שברציף התעדכן מדי 5 דק (ב8:08 הוא קפץ ל 8:10 ב8:10 ל8:15 וכך עד שהגענו ל8:38 וראה זה פלא, הרכבת הגיעה בדיוק בזמן).

    בזמן.

    אבל לא במצב שמאפשר לעלות עליה. הרכבת הייתה עמוסה ברמות דומות לתמונה שהיו”ר צילם לפני ש-60 הנוסעים שחיכו בתחנת רכבת מרכז (ספרתי) ניסו לעלות עליה. הכרוז (שעד אז כנראה שכח שיש רכבת לב”ש שאמורה הייתה לצאת לפני 30 דק ושכנראה נעלמה באיזה קרע זמן מסתורי) קרא במרץ לממתינים לא לעלות על הרכבת שנכנסה לתחנה כיוון שבעוד עשר דקות תגיע רכבת נוספת. היות ואני יודעת שהשעון של עובדי הרכבת זז אחרת מהשונים שלנו, בני התמותה, פניתי לאחד מעובדי הרכבת וניסיתי לברר האם הכרוז מתכוון לעשר דקות על השעון או לעשר דקות אקזיסטנציאליסטיות (משהו כמו הרגע, אני כבר נכנס לכיתה של הילדים בבי”ס) . האיש נשבע שהרכבת כבר בכניסה לתחנה.

    נשבע.

    חיכיתי.

    8:48 עשר דקות, לא? אין רכבת. השלט האלקטרוני הקפיץ את עצמו ל8:52. 8:52, 9:00, 9:05 אין רכבת. שאלתי את העובד מהשאלות הקודמות כמה זמן נמשכות עשר דקות. הוא לא הבין. שאלתי מתי תהיה רכבת.התשובה – (תוך משיכת כתפיים חסרת אונים) “מה את רוצה שאני אגיד לך?” מה אני רוצה שתגיד לי? בוא נחשוב על זה שוב לאט. אה, כן. מ ת י ת ג י ע ה ר כ ב ת. באמת איזו סיבה יש לו לדעת דברים כאלה? זה לא שהוא בדיוק דיבר בקשר עם נהג הקטר שאמר לו שהוא עוד 5 דק נכנס לתחנת ת”א אוניברסיטה. שמעתי, פשוט לא ידעתי אם זו הרכבת לב”ש.

    מתסבר שזו הייתה הרכבת לב”ש כי ב9:10 נכנסה לתחנת ת”א מרכז רכבת לב”ש. אין צורך לציין שהרכבת הזו הייתה עמוסה בדיוק כמו הרכבת שלפניה. הרכבת הזו הייתה אמורה להיות רכבת נוספת בין הרכבת של 8:08 לרכבת של 9:08 שמטרתה להקל העומס של יום א והיא יצאה מהתחנה ב9:13. מישהו רותה לנחש מתי יצאה הרכבת של 9:08 ואיך זה שבמשך השעה ורבע ששהיתי בתחנת רכבת מרכז לא שמעתי איפלו התנצלות אחת בפני ציבור הנוסעים על האיחור**?

    *כן, יש אוטומט אבל בתור אליו חיכו 30 אנשים ולקופאית רק עשרה. באורח פלא התור של הקופאית זז מהר יותר.

    ** מילא התנצלות, אבל תודיעו מתי הרכבת תבוא כדי שלא אצטרך לבלות שעה ורבע בעמידה בחום ובניסיונות נואשים להמלט מעשן הסיגריות. כדאי לכם, אם הייתי יודעת הייתי מבלה את הזמן הזה בישיבה עם קפה ומים במחיר מופקע.

  9. אתה לא יודע כמה זה כיף לנצל את הרכבת לסידורים בכל הארץ. אתה צריך לשלם למישהו בבאר שבע, אבל יש לך את הכסף לשלם לו ועוד 15 שקל? אתה לוקח את הנסיעה הכי קצרה הלוך ושוב, אבל עולה על הרכבת לבאר שבע. אתה יכול לסירר ביום אחד בכל הארץ ולשלם רק 15 שקל נסיעות.

    אם יש לך כוח שכנוע, אתה גם יכול לשלם רק על כיוון אחד, לעלות בבוקר, ובערב כשאתה חוזר לתחנה שממנה הגעת להגיד שקנית בבוקר ונכנסת עכשיו, ומסתבר שאתה טעית ביום, קיצר לתחמן אותם לתת לך לצאת.

    אבל בלי הקטעים של הניצול- הרכבת זה מעצבן. הכי מעצבן זה הרכבות שנעצרות באמצע שום מקום. ככה סתם נעצרות, ככה יצא שבמקום נסיעה של 5 דקות, הייתי בנסיעה של 25 דקות.

    וכשנופלים על רכבת טובה- נהנים. פעם לקחתי רכבת ישירה מחיפה לתל אביב האוניברסיטה. לקח איזה 35 דקות. יכול להיות שאני קצת מגזים, אבל הרכבת פשוט טסה.

  10. נסיעה בלילה (20:00) מת”א למודיעין.
    אני יושב רגוע, מסתכל לימיני ורואה את המכוניות עוקפות אותי. במהירות.
    המצב מחמיר ביציאה מנתב”ג – הרכבת עולה על הגשר (מעל כביש 1) ועוצרת ל-5 דקות (הסתכלתי על השעון).
    בשעה 20:45 הגעתי למודיעין (כן – 45 דקות שלמות) והתקשרתי לאשתי שתבוא לאסוף אותי מהתחנה. בעודי מחכה, אני מתקשר לחבר שמסתבר שהוא יצא בשעה 20:15 מת”א (באסה) והגיע 10 דקות לפני.
    איזה כיף רכבת ישראל…

  11. נו. פגישת עבודה. מה אני אמורה להגיד להם? שאני לא יכולה להגיע כי יש חיילים ברכבת?

    חוץ מזה, עם כל הכבוד, חיילים הם סיבה לעומס, לא לאיחור.

  12. ומה חשבתי? חשבתי שעדיף לחכות שעה בתתחנת רכבת* ולא לנהוג בכביש ב”ש – ערד. אני חושבת שרוב מי שיצא לו לחוות נהיגה בכביש הנ”ל יסכים איתי.

    *בואו נהיה כנים, זה לא שהופתעתי, לא סתם יצאתי ב8 כדי להיות בערד ב12:30.

  13. ייתכן, ייתכן… נסעתי שם רק באוטובוס, שזה גם ככה איכסה עלקי-בקי, אז לא ממש שמתי לב לתנאי הנהיגה.

  14. פעם הרכבת אחרה ברחובות ב-10 דקות. וכבר הגיעו כל האנשים שהתכוונו לעלות על הרכבת הבאה שאני לא יודע כמה אחרה. אז המאבטח זירז את הנוסעים ואמר שהם באיחור ואף דחף אותי פנימה. אחרי המרפק שהוא קיבל באינסטינקט ממני ובחר שלא לירות בי, הסברתי לו שאני זה שהגיע בזמן והרכבת היא זו שאיחרה.

  15. אני לא אשכח איזה מביך זה היה לעלות לרכבת שנראית כמו אוטובוס של החווה (לפתחתקוואים) או במילים אחרות רכבת מהעולם השלישי, ולראות איש עסקים מעלה עליה את עמיתיו מחו”ל…למרות שאני חייבת להגיד שרוב הרכבות כבר לא נראות ככה אבל לדעתי אף רכבת לא יכולה להראות ככה.

    אתם יודעים אגב שיש איזשהו פרק זמן שאם הרכבת מאחרת אפשר לקבל החזר על הכרטיס (אני כבר לא זוכרת אחרי כמה זמן כי עברו שנתיים מאז נסעתי באופן רציף ברכבות)..רוב הנוסעים לא יודעים את זה. בכל מקרה זה לא מפצה על החוויה של לעמוד מרוחה על הדלת במשך שעה וחצי!

  16. לול לכולם. תחי רכבת ישראל (באמת, אני אוהב את הרכבת וןמת שיהיה לי תירוץ לנסוע איתה, אבל המציאות כל כך עגומה…)

    יום שני בדרך לירושלים (מהמקום בו אני גר בת”א עדיף לקחת רכבת למלחה ולא אוטובוסים. המקום היחיד בעולם). הרכבת כמובן מאחרת בגלל מפגש רכבות במסילה כפולה. לא ברור, לא שואל שאלות. במקום 7:55 היא מגיעה ב 9:12. רק מה? לפני שמגיה הרכבת לתחנה (השלום) מודיע הכרוז ברצף “הרכבת לי-ם תכנס מיד לרציף 3”, הגיוני, וממשיך, “הרכבת לבאר-שבע תכנס מיד לרציף 3”. לא הגיוני.
    כמובן שזו של ירושלים נכנסת קודם ועושה בלגאן לנוסעים שרוצים להגיע לבאר-שבע, כמובן שזו של ירושלים הגיע עד בית שמש ומשם הועברנו לאוטובוס כי רציתי להגיע לירושלים בשקט ובנוחות.

  17. בקיץ כשעבדתי בת”א נסעתי ברכבת… אחרי שבוע עברתי לאוטובוס בגלל כל הקטעים שהם דפקו למרות שהתחנת אוטובוס יותר רחוקה מהבית שלי מהתחנת רכבת.

  18. אני נוסע קבוע בבוקר מנתניה לת”א. היום הגעתי לתחנה בשעה 8:36, על הדקה בשעה בה אמורה הרכבת לצאת לת”א – אלא שמנסיון עבר הרכבת מאחרת ב-5 עד 10 דקות בערך 110% מהזמן. להפתעתי ראיתי את הרכבת יוצאת מהתחנה בדיוק בזמן לראשונה מזה ארבע שנים.

    שאלתי חייל בתחנה אם זו אכן היתה הרכבת של 8:36 שיצאה בזמן. אני מצטט את תגובתו:
    “לא, זו היתה הרכבת של 8:15. נראה לך שרכבת תצא בזמן? פה זה ישראל, לא אירופה”.

  19. רכבת ישראל המהוללת היא אחת הסיבות ואולי אף העיקרית שבגינה משפחת עגבנייה נטשה דירה מסובסדת ברמת-אביב לטובת רחובות (יש הקוראים לה רחוקות).
    מילא האיחורים, אבל פשוט לא יכולתי לסבול את התופעה המעוררת פלצות של ה”דוחסים”. ואני אסביר לכל אלה שלא חוו את החוויה מעוררת הקנאה הזאת. בימי ראשון, לאור הצורך לדחוק פי ארבע אנשים לתוך הקרונות ממה שהגרמנים (הקרונות הישראלים מיוצרים בגרמניה) תיכננו, יש עובדי רכבת ישראל שתפקידם לדחוס את הנוסעים לתוך הקרונות בכוח כדי שהדלתות יוכלו להיסגר. שמעתם טוב. יהודים דוחסים יהודים לתוך קרונות רכבת מתוצרת גרמניה. לא עמדתי בזה. עברתי לרחובות.

    אגב, רחובות מגניבה.

  20. ולדי (10). ה-Deutsche Bahn יודעת לצאת בזמן רק כשצריך להעביר יהודים למזרח אירופה. לכל עניין אחר היא בהחלט עומדת בסטנדרטים הגבוהים של איחור שמציבה רכבת ישראל.

  21. דבר אחד שעוד לא הבנתי – רכבת ישראל יודעת שיהיו איחורים שגורמים למרמור ותחושת חוסר שביעות רצון.
    מדוע אם-כך, לא להוריד מעט מהתדירות ללו”ז שכן אפשר לעמוד בו?

  22. לאחרונה יצא לי לנסוע כמה פעמים ברכבת של יום ראשון לבאר שבע. אני לא אתפלא אם בזמן הקרוב אני אקבל כמה תביעות אבהות.

  23. רגע, יש לי עוד אחת:
    אחרי נסיעה ברכבת של יום ראשון לבאר שבע, הפרסומת עם מיקי בוגנים נראית הרבה יותר… מוחשית.

  24. AP- אכן לול
    מר עגבניה- לול, ונכון שרחובות מגניבה? אף אחד לא מאמין לי.
    כנראה שלהיות מלכת סדאו מגיע עם אבדן אמינות מסוים…

  25. לפני חודש נסעתי ברכבת מהבית שלי לעבודה (אני עושה את זה כל יום, אבל לפני חודש היה קצת שונה, כמו שאפרט מיד). בגלל “בעיית איתות” הרכבת איחרה בכמעט עשרים דקות, ועלו עליה כל האנשים שהיו אמורים לעלות עליה ועל הרכבת הקודמת שלא הגיעה (בגלל אותה “בעיית איתות”). הרכבת התחילה לסוע בצפיפות נוראה ובמהירות הליכה, ואחרי בערך שלוש תחנות נעצרה בתחנה (שהיא לא היתה אמורה לעצור בה), ואמרו לכולנו לרדת וש”עוד מעט” תבוא רכבת לקחת אותנו ליעד שלנו. אחרי עוד עשרים דקות שחיכינו בקור ובגשם, הגיע רכבת מלאה לגמרי, וכולנו (ז”א אוכלוסיה של שתי רכבות נורמליות) עלינו עליה.

    אהה, התחנה שבה חיכינו בגשם הייתה ווימבלדון.

  26. מישהו יכול להעריך את הכח האלקטורלי של נוסעי הרכבת יחד עם זה של נמנעי הנסיעה ברכבת והמשפחות?
    למה שר הרכבת מופז ומפלגתו קדימה לא בודקים את זה? או שכן?

  27. יואב, זה לא שאני טוענת שאיכות התחבורה הציבורית באנגליה או בכל מקום אחר בעולם טובה יותר* כמו זה שאני חיה פה וביומיום שלי אני משתמשת בשירותיה המפוקפקים של רקבת ישראל כדי להגיע מת”א לב”ש/חיפה/נהריה/רחובות/ירושלים/כפר סבא ולא בשרות הרכבות הבריטי כדי להגיע מלונדון לבת’. לצערי הרב אני נוסעת ברכבת כבר לא מעט שנים ללא מעט מקומות ואני חייבת לציין בצער שאת רוב הסיפורים שסופרו פה חוויתי על בשרי הרבה יותר פעמים משאני יודת לספור (כולל רכבת שעצרה מחוץ לרציף והעובדים דרשו מהנוסעים לקפוץ למטה כדי להגיע לאוטובוס שמתישהו יאסוף אותם משם, כולל רכבת אחרונה שבאופן מסתורי עצרה בתחנה שכוחת אל בקריות וכל הנוסעים מצטוו לרדת, בלי כל הסבר או התנצלות או אפילו הודעה שרכבת אחרת תבוא לאסוף אותם למרות שהכרוז חזר ואמר לאורך כל הנסיעה שהרכבת נוסעת עד נהריה וכולל רכבות שיצאו לפני הזמן. כן כן, מספר הפעמים בחיי בהם הרכבת בה נסעתי יצאה 2-3 דק לפני הזמן גדול ממספר הפעמים בו היא יצאה בזמן.

    למה אני עדיין נוסעת ברכבת? כי העבודה שלי דורשת ממני לא מעט נסיעות ובחישוב הכולל לא מעט פעמים הרכבת, על גל זוועותיה, היא בחירה טובה יותר עבורי מנהיגה. זה לא אומר שהתלונות שנכתבו פה לא מוצדקות.

    אה וגם לולים למר עגבניה ולAP

    *ברוב אירופה היא כן, ברוב ארה”ב היא ממש לא ותקלות יש בכל מקום.

  28. אני לא יודע מה יש לכם מהרכבת?
    כשעוד הייתי חייל* ועוד הייתי משרת בחיפה
    הייתי נוסע כל יום אשקלון-חיפה חיפה-אשקלון

    ותאמינו לי פשוט תענוג…

    המסלול של הרכבת מתחיל באשקלון ככה שתמיד יש מקומות ישיבה
    אחר כך צריך להחליף רכבת בת”א
    הרכבות אמורות להיות חופפות אבל בדרך כלל יש משהו כמו חצי שעה הפרש
    שזה הכי תענוג כי זה הפסקת עישון לפנים…
    אז מגיעה הרכבת לחיפה(תמיד היה לי מקום ישיבה…)
    וסך הכל הייתי עושה אשקלון-חיפה במשהו כמו שלוש וחצי שעות…

    זה היה לפני שנתיים אולי מאז דברים השתנו
    אבל אני תמיד אהבתי את הרכבת

    *דמעה לזכר השרות הצבאי שלי שנקטע באכזריות ע”י ראש מית”ב(מפקד הבקו”ם) עקב תאונת שמירה קטנה שהייתה לי(אז נשרף לי מגדל שמירה… ביג דיל…)

  29. בעיתון כלכלה של ידיעות מהיום יש סיקור על האיחורים של הרכבת, סוף סוף במקום שהרכבת תגיד יש 90 אחוז עמידה בזמנים וזהו מישהו באמת עמד עם סטופר ברציף ובדק, בתל אביב הגיעו ל45 אחוזים איחורים, בחיפה 50 אחוז, הכי קצת במודיעין 15 אחוז.. האיחור הממוצע נע בין 18 דקות בבאר שבע ל6 דקות בראשון לציון.

    אבל אל דאגה! המנכל הקים ועדה! עכשיו אפשר להיות בטוחים שהאיחורים ימשכו לעד..

    אני לא מאמין שאני מתחיל יום ראשון צבא ואני אהיה חייב לקחת את הרכבות האלה כל הזמן…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: