טושבוע חדש

את לידתו של טושבוע, מוסף הסופשבוע של הדה-מרקר, ליווינו בהתרגשות מאז שנולד בנובמבר 2005 וגם לאחר מכן. היום בבוקר, צורפה ל”הארץ” המהדורה המחודשת, מתחדשת ומתחדושדשת של הטושבוע – מפלצת בת 95 עמודים עמוסה בכתבות ובלא מעט פרסומות.

טושבוע

צריך להבין את ההקשר הרחב שלתוכו נולדה מפלצת הטקסט הזו. הטושבוע המחודשדש נולד כתגובה לשני דברים. הראשון הוא הכלכליסט. בשלב זה הכלכליסט לא יוצא ביום שישי. הטוש מבקש להדגיש את העליונות שלו בדיוק במקום שבו לכלכליסט אין עדיין תשובה. מחשבה נכונה. השני הוא מוסף G של “גלובס”. הטוש הוא מכונה משומנת אבל המקום היחיד שבו הם מפסידים באופן קבוע וברור ל”גלובס” הוא במוסף סוף השבוע וזאת מכיוון ש-G של “גלובס” הוא אחד ממוספי סוף השבוע המוערכים בישראל אם לא המוערך שבהם (למרות תפוצתו הנמוכה ביחס לכל שאר המתחרים).

השילוב של שני גורמים אלו דחף את קברניטי המרקר להשקיע מאמצים ניכרים הן ברמת העיצוב הן ברמת התוכן והן ברמת המשאבים. האם הם הצליחו? מוקדם לדעת.

יותר מכל דבר אחר הזכיר לי הטושבוע את מגזין הטוש, זה שיוצא אחת לחודש. אמנם הנייר נשאר אותו נייר עיתון אבל עומס הטקסט הזכיר לי מוסף חודשי ולא מוסף סופשבוע. אינני אומר זאת לגנות המוסף, נהפוך הוא – אני מתרשם רק שאני מתקשה להאמין שיהיה ניתן לשמור על הרמה הזו מדי שבוע. כמעט כל הכתבים שכותבים בטושבוע כותבים גם לאתר, גם לעיתון, גם למגזין ועייפות החומר היא רק עניין של זמן. על הנקודה הזו בדיוק הערתי כאשר הוא יצא לראשונה ואני חושב שבסך הכל זו היתה נבואה שהתגשמה: הטושבוע במתכונתו הקודמת החל להתעייף. הגדלת מספר העמודים והעלאת רף הציפיות רק מחריפים את הבעיה.

מכיוון שמדובר בעומס בלתי סביר של מילים, לא הספקתי לקרוא את כל המוסף ובכל זאת הערה אחת: האם יש מישהו אחד בעולם, בכל העולם כולו, שמתפלא שכתבת השער של המוסף המחודש, זו שפרושה בעמודים 30-83 (!) היא פרויקט מיוחד על “הישראלים שהגשימו את החלום האמריקאי”?

אני מודה, הסגידה הקבועה של המרקר לאנשים ש”עשו את זה”, הגלוריפיקציה וההתפרסות בפני כל מי שיש לו בחשבון הבנק יותר ממיליון דולר היא בעיניי דוחה. אני יודע; זה מוכר עיתונים, אנשים מתעניינים בזה, אלו סיפורים טובים שמאפשרים לכתבים ליצור קשר עם מקורות שיביאו מאוחר יותר סיפורים עוד יותר טובים ובכלל הכתבה עצמה, שבנויה בסגנון “100 אנשים העשירים ביותר”, עשויה לא רע בכלל. זה פשוט עניין של טעם אישי ובאופן אישי, זה לא הטעם שלי. זה אפילו עושה לי קצת בחילה.

מצד שני, אם היו לי יותר ממיליון דולר בחשבון הבנק, אולי הייתי חושב אחרת.

* גילוי נאות: ענת ג’ורג’י, עורכת הטושבוע, היא חברה טובה (המממ אני מקווה שעדיין) ועיתונאית מצוינת. שיהיה בהצלחה!

נכתבו 18 תגובות לפוסט “טושבוע חדש”

  1. קרצייה:

    העלת נקודה טובה שגורמת לי להתקף גחוכים חולני. כמו במבצע סבתא על איך לנצח בתחרות שחייה.

  2. עידן:

    הבעיה שלי עם הפרויקט, מלבד אותה בעיה עקרונית של ההתחנפות המתלקקת לאידיאל העושר וההצלחה החומרית, היתה הכמות. לכל מצליחן הוקדשה חצי עמודה ועוד חצי לתמונה. בכל דף שני מצליחנים. זה אומר מעט מאוד סיפור על כל מצליחן, שהוכפל על כמות גדולה של פרופילים. אולי המגזין ניסה להעביר מסר בעד ירידה לארה”ב.

  3. במקרה:

    קניתי היום את העיתון המודפס. עכשיו יחשבו שהודות למוסף החדש. שוב לא מבינים אותי.

  4. שמעון:

    סליחה יובל, אבל אתה קצעת עדין. המוסף החגיגי של הטושבוע, הוא פשוט אלבום תמונות כמו אלבומי הקלפים של הילדים. מחר דה מרקר יחלקו קלפים שאפשר להדביק על התמונות האלו.
    כמות העמודים המפלצתית הזאת ללא בקרה וללא סינון, רק גורמת לך להרגיש שאף אחד לא ממש עבד. ניקח את כל מי שעשה משהו ונדביק לו חצי עמוד. לא את הבולטים, המיוחדים, השונים, אלו שלא שמענו עליהם כל יומיים. וזה פשוט מסת עמודים שלא נגמרת עד שאתה תוהה אם יהיה משהו אחר בעיתון הזה אי פעם.
    דרך אגב, שאר הכתבות לא מדהימות, אבל מה שבהחלט קופץ לעין זה גודל הכותרות והקרדיטים בעיתון. נראה פשוט שבדה מרקר החליטו להקל על קהל הקוראים עם בעיות ראיה או שמישהו עשה יותר מדי זום לדף. הכותרות, כותרות המשנה והקרדיטים פשוט מוגזמים.
    G יכול להמשיך בשקט, ולדעתי גם הכלכליסט נרגעו. זה אותה הגברת, רק עם סיכות בקפל.

  5. מוסיף:

    אני דווקא מאד אהבתי את הטושבע החדש, ואם מתעלמים מאותו פרויקט מיליונרים – יש שם אחלה תוכן. כתבות מושקעות ומעמיקות, כמו שצריך.

  6. ירון (המקורי):

    שמעון צודק. G יכולים לישון בשקט.
    לרגע, חשבתי שאנו בפיתחו של איזה חג, עם מוסף ענק (ובעיניי די משעמם).
    יוחזר הטוש הקודם!!1

  7. עודד:

    אני די מתלבט מה לעשות בעקבות השינויים האלה. כרגע המצב הוא שאני מקבל, יחד עם העיתון, כ-300 עמודים מדי שבוע שאני אפילו לא פותח. אבל לא יעזרו תחנונים, מחלקת המנויים של “הארץ” לא יכולים להימנע מלשלוח אלי את “העיר” ושאר הזבל (זו לא ביקורת על התוכן, זו טרוניה על הצורך לסחוב את זה לפח האשפה בכל שבוע – זה פשוט כבד!).

  8. אצבעות שחורות 29.2.8:

    […] את העמוד האחרון מאייש שי גולדן, עם המדור "סוגר שבוע", בו הוא מנסה להתחבר לכסף מכל מיני מקומות. למשל, דיון נוסף במרגלית שחם, ההיא שרימתה את יושבי הקפה עם הסרטן שלה. אה, שכחנו? לא נורא. הנה תזכורת. וכמו שכתב יובל דרור: איך יעמדו במארקר בהפקות כאלו כל שבוע? […]

  9. אמיר:

    קראתי ולא אהבתי, את ה”פרויקט”. חשבתי לעצמי כל הזמן איך הם מנסים למלא עמודים בכל הכוח עם כותרות יותר גדולות.
    אבל… יתכן שבעתיד המוסף ישתפר.

    ככלל, יש לי איושהי הרגשת אי נוחות מסויימת (כאזרח מן השורה) על כך שהעיתונות הכלכלית מתרבה ומקבלת נפח רחב יותר ויותר עם כל ההתחנפות לבעלי ההון.

  10. יואב:

    ענת ג’ורג’י היא עיתונאית? לא ידעתי. אבל באמת אחלה בחורה, מוכשרת, אבל לא זוכר שהייתה אי פעם עיתונאית, הכוונה: עיתונאית, ולא סתם מישהו שכותב בעיתון

  11. יובל:

    יואב, חוץ מפחדן שמתחבא מאחורי כינוי, תזכיר לי מי אתה?

  12. ברק פיטוסי:

    ויבל, צר לי, אבל אני לא מסכים איתך.
    כמה שאני אוהב את הטוש ואת הטוש החולה (week), החדש לא עשה לי טוב. בטח שלא הדפדוף בפרויקט הענק שלמעשה היווה את רוב המוסף. אם זה ימשיך ככה, אז אין לי יותר מידי מה לחפש שם. אני סולד מההערצה למיליונרים ועוד יותר מפרויקטים כאומרים למעשה: “יש לנו מוסף ענק בלי תוכן להכניס לתוכו, קבלו פרויקט”. ועוד מצולם ברובו. הייתה שם הרבה תחושת אווריריות.
    המהלך כמהלך תשובה לכלכליסט ולגלובס שלא באים הביתה בשישי בהחלט נכון. אם אפשר רק ליצוק תוכן פנימה.

  13. יובל:

    ברק – עם מה בדיוק אתה לא מסכים? אמרתי שטרם גיבשתי דעה ושאת הפרויקט לא אהבתי. אז על מה בדיוק אנחנו חלוקים?

  14. ברק פיטוסי:

    נהפוך הוא – אני מתרשם רק שאני מתקשה להאמין שיהיה ניתן לשמור על הרמה הזו מדי שבוע.
    לפוצץ מוסף ב50 עמודים של תמונות ושמות + 10 מילים מהרזומה לא נחשב בעיני רמה שצריך לשמור עליה.

  15. י.:

    אני עם פיטוסי. הנייר משובח, העיצוב האוורירי נאה (חוץ מהאותיות המוגדלות בתחילת כל כתבה, לא ברור) אבל הגליון הראשון ממש גרוע. ופרויקט הישראלים בארה”ב היה פשוט מביך; לא רק בגלל הערצת המתעשרים, אלא בעיקר בגלל שהוא נעשה בצורה גרועה ולא הצליח לעניין.
    בדיוק בשביל זה יש עורכים – אפשר היה לקצץ אותו בחצי, והוא עדיין היה משעמם. שיקחו את המעניינים והמובחרים מביניהם וירחיבו עליהם קצת יותר. נראה לי שבשישי האחרון נשמעו אנחות רווחה אורגזמיות ממשרדי גלובס וכלכליסט.

  16. יובל:

    אני מציע לכל הקוראים לקחת בערבון מוגבל את כל הדיווחים על “אנחות רווחה” (אורגזמיות או לא) מצד המתחרים. היקף האינטרסים במקרה הזה הוא כל כך נרחב שכל תגובה – בייחוד מצד מגיבים לא מוכרים ואנונימיים – צריכה להילקח עם גרגר של פלפל.

  17. י.:

    יובל,

    גרגר פלפל תמיד מומלץ. אבל כתבתי בכנות, כקוראת. פרויקט הישראלים בארה”ב במוסף החדש היה בעיני מאוד לא מוצלח. ומאכזב, כי ציפיתי למשהו הרבה יותר מרשים. זו בוודאי רק דעתי האישית, אבל אין צורך לחשוד בי מיידית, כל אחד פה מציג את דעתו האישית בלבד, והיקף ההשפעה של הדיעות כאן, החיוביות והשליליות, נראה לי מצומצם למדי.

  18. רן:

    חבל שברשימת הישראלים שהצליחו באקדמיה היו רק כאלה במנהל עסקים וכלכלה. הפקולטות למדעי החיים מלאות בחוקרים ישראלים – אובדן עצום לאקדמיה הישראלית המקרטעת.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: