האביר שלא היה נענה להזמנה ושלח אלינו פוסט לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הנה הוא לפניכם:
חדשות ערוץ 2 חשפו באחרונה שכמעט חצי מהחלטות הממשלה לא מתבצעות. אבל מה עם אלה שכן מתבצעות? לפני למעלה מ-30 שנה החליטה המדינה שהיא תממן 50% מהוצאות הספריות בארץ 50% יממנו הרשויות המקומיות ויאסר על הספריות לגבות דמי מנוי. סכום התמיכה לא עודכן ונשחק, והספריות גבו לאורך השנים גביה לא חוקית של דמי מנוי בנסיון להחזיק את הראש מעל המים. המצב התדרדר עד כדי כך שבשנת 2006 תמיכת הממשלה ירדה ל-8% מהתקציב וגם ספריות עירוניות מן הערים הגדולות שלא נתמכו עד אז, הצטרפו ליניקה מן העטין המדולדל של הממשלה.
בסוף 2007, אחרי שש שנות נסיונות חקיקה שבהן הצרכים האמיתיים קווצ'צ'ו על ידי האוצר בטענה שאי אפשר לממן את הספריות בסכום הנדרש (עקבו אחר דבריה של סיון הכטר נציגת האוצר) ואחרי מסמוסים של משרד המשפטים (ע"ע דה הרטוך – כן כן, האיש והסטירה) התקבלה הצעת חוק אשר בחודשים הראשונים ליישומה אומנם העלתה את מספר הקוראים, אולם כבר עתה רשויות מקומיות מסוימות מפטרות את הספרנים שאין להם קביעות בגלל שהתקציב העלוב שהובטח (30 מיליון לעומת 70 מיליון כפי שצויין בפרוטוקול מ-2002) לא מגיע בינתיים אל הרשויות.
התוצאה מרגיזה: המדינה, לעיתים באמצעות מפעל הפיס, רוכשת למען הספריות ספרים, אבל בקצב הזה בתוך כמה שנים לא יהיה מי שיתווך בין הספרים לקוראים. אם זה מה שקורה עם חוק שעבר 30 שנות תחיקה – מה תהיה התוצאה של חוק 892?
אני מוצא את הקטע הבא, ממש בהתחלה, משעשע:
האמת היא שהחוק נדחה כמה פעמים כביכול בגלל המצב הכלכלי של המדינה. יכול להיות שעכשיו אנחנו מתמודדים עם משחק סכום אפס שהכסף של הקולנוע עבר לספריות?
>>> "חדשות ערוץ 2 חשפו באחרונה שכמעט חצי מהחלטות הממשלה לא מתבצעות".
האמת היא שבכתבה ההיא בערוץ 2 (של עמית סגל) דובר על כך ש-70% מהחלטות הממשלה לא מתבצעות.
ככל שהסכום בו מדובר קטן יותר, כך הדיון עליו בממשלה ובועדותיה ותתי-ועדותיה וצוותי החשיבה המצומצמים המיוחדים שלה יהיה ממושך יותר, כאשר כל שקל בתקציב המדובר ייצטרך להיות מוסבר במפורט.
אך כאשר מעבירים מיליארדים (להתנתקות, לביטחון, לחינוך לשימון גלגלי הקואליציה… באמת לא משנה למה) הם פשוט זורמים בקצב. אף אחד לא פותח מחשבונים, אף אחד לא בודק טבלאות. סופרים מראש במאות מיליונים.
30 מיליון או 70 מיליון, זה ממש ממש כסף קטן בתקציב המדינה. מספיק שידחו את החלפת השטיחים בכנסת או שיגישו לאורחים במשכן קפה נמס במקום אספרסו לוואצה ויתגלה שהכסף הזה קיים.
ההתקטננות כל כך מכעיסה וכל כך באה במקומות שהכי לא לעניין להתקטנן בהם.
בגדול, אני מתקשה לעקוב אחר הנתונים בקישורים שהבאת כי הם עמוסים. אם הבנתי נכון, מדובר בשינוי שיטת המימון של הספריות: קודם הממשלה התחייבה למימון של עד 50 אחוזים, הרשויות המקומיות התחייבו למינימום השתתפות של 50 אחוזים והשאר מומן על ידי קנסות, שהיו חוקיים, ועל ידי דמי מנוי, שלא היו חוקיים (אבל היוו חלק גדול מן המימון).
עכשיו הממשלה מתחייבת לממן בסכום שנתי קבוע, מוגד מראש, גדול ממה שהוקצב לצורך העניין קודם, שיעלה בהתמדה לאורך כמה שנים, חלקן של הרשויות המקומיות לא מוגדר ואופן חלוקת התקציב הייעודי הזה גם לא ברור. הספריות יפסיקו לגבות דמי מנוי אך ימשיכו עם גביית קנסות ודברים דומים.
מקווה שהבנתי נכון.
תיאורטית נראה שהכיוון דווקא תומך בספרנים- עד עכשיו לא הוגדר מינימום להשתתפות המדינה ועכשיו כן, והתקציב כולו גדל. הבעיה היא רק מעשית- האם הממשלה מיישמת או תיישם את ההחלטה הזו? אמרת שלא.
האם יש בשינוי ההחלטה הקודמת של הממשלה משהו שגורם להפחתה משמעותית של המימון? גם קודם הם לא מימנו ספריות וגם עכשיו הם מזניחים את זה. השינוי היחיד הוא האכיפה של איסור גביית דמי המנוי, ואולי היא המובילה לפיטורי הספרנים. אבל איסור גביית דמי מנוי הוא מבורך בעיני. גם אם הוא פוגע במימון הישיר של הספריות ומאלץ אותן להכריח את הממשלה לקיים את החלטתה בעניין תקצוב הספריות. אולי שישקיעו את האנרגיה שנדרשה להם לשם גבית דמי המנוי בהפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות לעמוד בדיבורם.
לא הייתי רוצה לחזור למצב הקודם בו יש דמי מנוי והספריות מממנות את עצמן, אפילו שאז היה יותר סיכוי, אולי, לראות את הכסף בעיניים מאשר כשמדובר בכסף שהממשלה הבטיחה.
סליחה על האורך. תודה על הסבת תשומת הלב לתופעה.
התוצאה של חוק 892 תהיה שום דבר, מפני שהוא לא ישים
אפרת, תודה על התגובה הרצינית. למעשה נוצר בור של כמעט 20%. הממשלה חילקה בין כל ספריון הארץ 16.66 מיליון ש"ח והספרנים גבו למעלה מ-15, עכשיו אין את זה ואין את זה, למרות שלמעשה, השנה הממשלה התחייבה לתת לספריות את הסכום שהם גבו מהציבור. הבעיה היא שהספריות הן כבר מזמן לא ספריות אלא מוסדות תרבות. אני ועמיתיי העברנו השנה כיתות כתיבה, שירה וקומיקס בספריות ואיננו יכולים להמשיך כי אין מי שישלם. העיריה לא יכולה לגבות, הספריה לא יכולה לגבות, אז כל הפעילויות שעודדו קריאה גם נמחקו. דבר שני, איזה כוח יש לספרנים? אין להם שום דרך לקדם את תשלום הכסף, ולכן הם בידי האוצר.