אין, אין כמו תל-אביב

הנה אירוע שלא קורה כל יום. ילדה, לשעבר אחת מאיתנו ועכשיו שנואת נפשנו, שלחה לנו פוסט אורח והזכירה לכולנו למה שמחנו לצרף אותה ועוד יותר שמחנו שהלכה. הנה הטקסט המצוין שלה:

תל אביב. 2008. החיים שלך מתנהלים על מי מנוחות עכורים. לפתע, טלפון אחד קטן מבָּלַבַּית והכול משתבש. הבלבית מוכר. את צריכה לחפש דירה חדשה. לחפש דירה בתל אביב בימים טרופים אלו זו משימה כמעט בלתי אפשרית. כדאי להתכונן מראש, ואם אין זמן להתכונן מראש, כמו במקרה שלי – מדיטציה קלה טרום יציאה מומלצת בחום (או לפחות כדורי ורבן במידה ונשימות הן לא הצד החזק שלכם). פתחו את ה”הומלס”, הגדירו מטרות, וגלו את טכניקות העינוי החדשות להומלסים בהתהוות:

1. אין טלפון. יש כתובת מדויקת ו-14 שניות שבהם תוכל לראות את הדירה. הגעת בזמן. לא – הגעת לפני הזמן, ליתר בטחון. אתה וכל הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב לדורותיהם. ועכשיו כולם ביחד, 14 שניות זוז.

2. יש טלפון. הסיכוי שאנג’לינה ג’ולי תנקוש לכם בדלת ותשאל אם יש לכם אולי מבReג, כי שכחו לצרף לאRoן היא קנתה באי-קיא-ה גבוה עשרות מונים מהסיכוי שמישהו יענה לטלפון.

3. יש טלפון. מישהו ענה לטלפון. הוא מקבל טלפונים “בקשר לדירה” כבר שלושה ימים והוא ישבור את ה#$%^ של ה#^)*^&% שהשאיר שם את המספר שלו.

4. יש טלפון. מישהו ענה לטלפון. ולמרבה השמחה זה הטלפון הנכון. כעת יש לשים לב למילות הקוד המיוחדות: “דירה מרווחת” (אם תורידי שני קילו תוכלי גם להיכנס אליה), “מוארת” (הרבה מאוד מנורות ליבון), “תקרות גבוהות” (ישנה יותר מסבתא-רבא עליה השלום), “בלבית נוח” (יש לו עורך דין נוח קצת פחות), “ציורית” (כמו התחנה המרכזית החדשה), “משופצת” (בלבית צבע לפני חמש שנים ולא הכול התקלף עדיין), “מיוחדת” (מחסן לשעבר), “רחוב שקט” (הרחוב עצמו לא מוציא מילה. האוטובוסים לעומת זאת), “שתי דקות מהים” (בקו אווירי), “יחידת דיור” (מרתף) “גינה” (עציץ).

5. אתם רוצים להיכנס כשותפים/ אתם כנראה טיפוסים אופטימיים, סובלניים ותפרנים, כן. תוסיפו לסעיפים 1-4 גם ראיון ארוך ומייגע שבו תיאלצו להוכיח לשותפ/ה הקיימים שאתם אילמים, לא נמצאים בבית אף פעם כולל שבתות וחגים – או אולי מוטב: שגם אתם שתיתם מהנוזל המיוחד של ד”ר קתרוס. בנים: ההיצע מצטמצם משמעותית. כל הבנים רוצים שותפה ורק חצי מהבנות מוכנות להכניס שותף. מה שמותיר לכם 25% מהשום דבר שאין מלכתחילה. בנות: שותפות ישאלו אתכן בראש ובראשונה אם יש לכן חבר. מסתבר שבנות מעדיפות נזירות. ואם אין נזירות, אז רצוי בתולות. ואם אין בתולות, אז שמרניות. ואם אין שמרניות, אז הן יסתפקו בסתם מישהי מיכוערת יותר מהן. בנים הרבה פחות שטחיים במובן הזה. מבט מלא משמעות קיומית בחזה שלך יספיק.

6. היום המרגש הגיע! מצאתם דירה! הכינו בבקשה מראש: תעודת זהות, תעודת יושר, תעודת חיסונים, טביעות אצבעות, צ’ק פיקדון ע”ס 120,000 ₪ ו- 15 ערבים (עדיפות לבוגרי קורס טיס של חיל האוויר). אין, אין כמו תל אביב.

30 מחשבות על “אין, אין כמו תל-אביב

  1. אתם חושבים שבבאר שבע המצב יותר טוב?
    אתם צודקים, אבל רק בסוף שנת לימודים. באמצע השנה – יותר גרוע מת”א.

    ילדה, שכחת לציין שמתוך ה-25% שמסכימים לקבל גברים, 70% מחפשים לא מעשן.

  2. שרון- עוד לא תפסתי כלום חוץ מאשר התמוטטות עצבים קלה. העיר הזאת הופכת בלתי אפשרית בעליל. או שאלה החיים? אחד מהם.

  3. כשהייתי עתודאי היה בעל בית שניסה להשכיר חדר בדירה קרובה לקריה בתל אביב תמורת 180$. כשבאתי לחתום איתו על חוזה הוא גם הוסיף “ואני גם רוצה זיון איתך פעם בחודש, ואם אתה מסרב, יש עוד שניים בתור שהסכימו” בזמנו היו גברים ונשים שהגישו נגדו תלונה, אבל דומני שכיום תמורת המחיר הנ”ל היו אנשים שהיו מקריבים את גופם לדירה.

  4. וואלה? בירושלים המצב הוא “בנות מעדיפות שותף, בנים מעדיפים שותף (או שותפה שתרחוץ כלים), בנות שמעדיפות שותפה מעדיפות שותפה דתייה”. חיפשתי דירה שלושה חודשים, אני חושבת שאפשר לומר שיש לי מדגם רחב מספיק…

    עומר האחר – למיטב ידיעתי בבאר שבע אפשר למצוא דירות פנויות (ואפילו כאלו שקרובות לאוניברסיטה) ברגעים אלו ממש.

  5. כדי לנחם אותך, ידידתי, אספר לך שלא רק שנולדתי למין החלש בחיפושי דירה, ואני גם מעשן. יש לי גם כלבה.
    מצד שני, יש לי גם דירה.

    שאולי עוד מעט תסגר לרגל שיפוצים נרחבים. אבוי.

  6. אמת אמת אמת – ושוב: אמת. ומה עוד אמת לטעמי? כל הטרטור וההשפלה הזאת פשוט לא שווים את זה.

    לא מזמן החלטתי שאם בעתיד אדרש לעבור את התהליך הזה (מסיבה זו או אחרת), הרי שאוותר מראש ואעזוב (לעצור את הנשימה) לאיזה פרבר נעים. יפו למשל.

  7. ניימן – אפילו ביפו לא בחלתי. אותו סרט. דירות יותר מיכוערות.

    אביר- היום הם פשוט כותבים במודעה בלי להתבייש: “דרושה שותפה שמנמונת, חמה ומפנקת שיודעת לבשל.” היתה לי כלבה שמתאימה בול לתיאור הזה. אבל היא לא ידעה לבשל. באסה.

  8. בתור אחד שבאמת לא מבין, מה הבעיה עם מקומות שהם בגוש דן אבל לא ממש בתל אביב?

  9. אני מתחילה לחפש באוגוסט, ישמרני השם. ואחרי חוויית המגורים המזעזעת עם השותף הנוכחי- זה יהיה או עם בחורה או עם עצמי.
    תרשמו.. אוגוסט. אם אתם שומעים משהו על מישהו שעוזב דירה.. נאאא, על מי אני עובדת- יש יותר סיכוי שאנג’לינה תתקשר להגיד תודה על המבeRג..

  10. אם אני הומו, מכוער טילים, שמן אבל לא שעיר, הובוסקסואל ואובססיבי לנקיון ולא כפייתי כלפי אחרים, מה הסיכוי שישלמו לי כדי שאני אגור איתם?

  11. חבר’ה, אתם סתם דואגים, עוד מעט יהיה מיתון והמחירים יחזרו להיות נורמליים.

  12. קצת לא נעים לי, אבל מגיע לי מזל טוב, אתמול נכנסתי עם הזוגית לדירה החדשה שלנו (היום מגיעה הספה החדשה).
    גם הדירה שלי במרכז ת”א נמכרה, ובעל הבית החדש הולך להפוך את השישים מטרים לשתי דירות, שזה לדעתי מרכז הבעיה. מחלקי הדירות מורידים את איכות הדירות ומעלים את המחיר למטר רבוע בצורה משמעותית. אם רק העירייה הייתה מבצעת את תפקידה ואוכפת את החוק, היו עוצרים את החלוקה הלא חוקית ומשאירים לנו דירות במרכז של יותר משלושים וחמישה מטרים.

    אגב, אחרי חיפוש עצמאי של חודשיים, שבמהלכו וויתרנו על מרכז העיר (ובעצם על מה וויתרנו?), שמנו את מבטחנו בידיה של מתווכת מקסימה, שמצאה לנו ארמון בשכונת ביצרון (קרקע + גינה + מטבח אמיתי שהוא יותר מקיר בסלון) וכל זה בלי התמודדות עם עוד שלושים מועמדים.

    ועוד דבר אחד ואחרון, ראינו לא מעט דירות בגבעתיים, המצב שם עדיין יותר טוב מת”א, אבל אני לא יודע כמה זמן זה יימשך.

  13. בזמנו לפני המון שנים (במאה הקודמת) כשעוד הייתי צעיר ושעיר, חיפשתי אני ובת זוגי דירה כדי לעבור אליה למגורים משותפים. המצב לא היה נורא כל כך, אבל ייאש אותנו עד כדי שהלכנו לחפש דירה ברמת גן – ולא הצטערנו על זה.

  14. אפשר לסובב את זה כמה שרוצים, אבל בסוף הבעיה היא לא בצרפתים, ולא במחלקי הדירות וגם לא בכל מיני כאלה שמוכנים להוריד במחיר בתמורה להטבות כאלה ואחרות.
    הבעיה היא, עד כמה שזה עצוב – ציבור השוכרים. כי מה לעשות, כל זמן שהשוכרים ימשיכו לקפוץ לפי הגחמות של בעלי הבתים, ולזרוק הצעות מחיר שלרוב הם אפילו לא מסוגלים לכסות וכל זה בשביל דירה מחולקת שהיא בעצם מסדרון ארוך – אז ככה זה ימשך.

    אז אני גר בחיפה בדירת שנים וחצי חדרים (70 מ”ר) צמודת קרקע עם גינה פרטית (60 מ”ר), רחוב שהמדרכה בו לא צבועה בכחול לבן (כמו רוב הרחובות בחיפה) וחניון חופשי 100 מ”ר מהבית.
    על כל התענוג הזה מודבק תג מחיר של 350$ לחודש. לפי שמועות שגונבו אל אוזניי – בסכום הזה ניתן כיום בת”א לשכור חניה לרכב.

    אז זה לא שאני מזמין את כולם להגר לחיפה (אתם מוזמנים בכל זאת), אבל אני די משוכנע שתצליחו למצוא מציאות כאלה ואולי אף טובות יותר באזור שהוא קצת מעבר לפלורנטין – נחלת בנימין – נווה צדק.

  15. אני שוקל לעבור (באופן זמני לפחות) להתגורר במרכז. מה אתם אומרים, לוותר מראש?

    כרגע אני משלם קרוב ל־1,000 בחודש דמי שכירות על מושב ברכבת, ובעקבות העומסים ברכבות הדבר היחידי שאני מקבל זה שטח נדל”ן קטן בין המדרגות לשירותים.

    אולי נקים איזו קומונה של בלוגרים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: