ההבדל בין תיאוריה ומציאות

בשבוע האחרון מתנהלים אינסוף דיונים סביב סגירת הבלוג האנונימי בתפוז בו נכתבה ביקורת נוקבת על תקשורת הספורט ובעיקר על אתר One. דבורית, עורכת תפוז, מנהלת בשבוע הזה קרבות מאסף בכל מי שמזנב בה ואם לומר את האמת, כולם מזנבים בה בשמחה די מופגנת.

האחרונה לזנב היא דורה שבטקסט מנומק משווה בין מקרה סגירת הבלוג בתפוז מול ההחלטה של ישראבלוג שלא לסגור את הבלוגים של האנורקטיות. השורה התחתונה שלה אינה מותירה מקום לספק באשר לצד בו היא בוחרת:

אחרי מקרה “עומדים בשער‭,”‬ אני יודעת שאת הבלוג הבא שלי לא אכתוב בתפוז. אתר בלוגים שלא יתייחס ברצינות להיותו גוף תקשורת אינטרנטי עלול לגלות בשנים הקרובות שהגולשים עוזבים אותו לטובת פלטפורמה שאכפת לה יותר.

אני האחרון שאדבר בגנות חופש הביטוי ובגנות ביקורת נוקבת. הבעיה היא שכמעט כל המבקרים מרגישים יותר מדי נוח לירות חצים מהטריבונה (אחחחח איך המטאפורה הזו מתלבשת יופי במקרה הזה). בטקסט של דורה לדוגמה, ההשוואה בה היא בחרה לגמרי לקוייה.

אין בליבי ספק שמאחורי ההחלטה של תפוז להצר את צעדיו של ייגר, עמד ייעוץ משפטי שהסב את תשומת לב החברה שהם חשופים לתביעות לשון הרע. ובמקרה של ישראבלוג – מי בדיוק יתבע? פיצה האט? דוקטור לק? ההתעלמות המוחלטת של המבקרים מהעובדה שבשורה התחתונה תפוז היא ביזנס וביזנס משתדל שלא להכניס את עצמו לתביעות שבהן הוא עלול להפסיד, לוקה בצדקנות. כמובן שגם במקרה ישראבלוג ישנו עניין של חופש ביטוי רק שמהצד השני של המקל אין חברה שיכולה להגיש תביעת מיליונים, יש רק אינטרס ציבורי והרבה יותר קל, פשוט ונאור להגן על האינטרס הציבורי מאשר לתת הסברים לבעלי מניות עצבניים. אני יודע, זה לא נשמע טוב – אבל זה העולם שבו אנחנו חיים.

אני מצפה מכל גוף תקשורת – גם מגוף התקשורת שבו אני עובד – שייגן על חופש הביטוי שלי בתקיפות עד הנקודה שבה הוא אומר לי “אם תכתוב את זה, יש סיכוי שנתבע וגם נפסיד – ובצדק נפסיד!”. זה המקום שבו חופש הביטוי הופך להשתלחות ולטיפשות ואין שום סיבה שמישהו יגן על טיפשים-משתלחים שעלולים לגרום לנזקים כלכליים עצומים לאלו שנותנים להם במה.

אז דורה, אם את רוצה להשתלח ולכתוב דברים טפשיים אל תכתבי בתפוז. למעשה, לא הייתי מציע לך להשתלח ולכתוב דברים טפשיים ב”כלכליסט”. למעשה, ב”כלכליסט” לא יתנו לך. יש לי הרגשה שבכל הקשור לעיתון זה נשמע לכולם (וגם לדורה) הגיוני אז מדוע באינטרנט זה לא הגיוני? בגלל שהרשת עשויה מפיקסלים?

נכתבו 39 תגובות לפוסט “ההבדל בין תיאוריה ומציאות”

  1. Dubi:

    (Pardon my English)
    The question has to do with the chilling effect this has on legitimate criticism. It has been patently clear that commercial interests have been able, through the use of libel laws, to silence legitimate criticism in blogs and the internet in general. This is not to say that anything should be allowed to be said on teh intertents, but that platform providers like Tapuz should at least give us, their potential costumers, a feeling that they will stand by us when we are wrongfully threatened. I have seen nothing in the conduct of Tapuz in this situation that indicates any qualification of their decision to just censor Yeger.

  2. גדי שמשון:

    חוץ מהעובדה שאתה לא יודע את כל הפרטים, אתה כמו דורה חוטא במחשבה שתפוז צנזרו את ייגר. ולא היא.

  3. יובל:

    איפה כתבתי שהם צנזרו?
    כתבתי שהם הצרו את צעדיו – לקחת פוסטים ולהחזיר לו עם תיקונים זה במילון שלי “להצר את צעדיו”. מה כאן לא מדויק?

  4. אהוד:

    “לאור פניה שקיבלנו מגורמים אשר לשיטתם נפגעו מדבריו נאלצנו לבקש מייגר להסיר תכנים מהבלוג”
    “אותה הצעת חוק טרם הבשילה לדבר חקיקה ובמצב הדברים נאלצת תפוז להתערב בסכסוך שאינה צד לו ולשמש כצנזור של ממש, בניגוד לתפיסתה.”

    מפי דבורית בעצמה (שם, שם)

    כך או אחרת, אני גם חולק על הדברים של דורה. אין “פלטפורמה שאכפת לה יותר”. גם יריב חסוט מחק פוסטים והסיר בלוגים בישראבלוג, ואמר בעצמו שלא היה תמנהג אחרת במקרה של ייגר (שם, שם), ובצדק. הוא לא צריך להתעסק בלהגן על אף אחד – במיוחד לא כשהחוק עדיין לא חד משמעי ומבוסס על תזכיר ועל פסיקות ועל מבחנים שקבע שופט במחוזי.

    ולא רק יריב. מאותה סיבה כל אתר מסנן טוקבקים, מנקה בלוגים, ומוחק הודעות בפורומים כבר שנים. אין פה כל חידוש, אלא רק בזה שלייגר היה רייטינג גבוה.

    גם אם תפוז רואה את עצמו ככלי תקשורת, הוא לא מחוייב לכל דבר של הכותבים שלו, במיוחד אם הם אנונימיים ולתפוז אין דרך לדעת מי הם.

    וכפי שכתבתי לדורה באופן אישי, אומר זאת כך: אם אני אפתח ג’ורה אנונימית בטוקבקים בבלוג שלך, ותחטפי איומים ותביעות, את תעיפי את הטוקבקים לעזאזל, או תשקיעי משאבים לעורכי דין שיגנו על הדברים שלי?

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    אח, האנלוגיות.
    יובל: אתה באמת משווה בלוגר שמשתמש בפלטפורמה של תפוז כדי לכתוב את הגיגיו לדורה שמקבלת כסף מהעיתון בשביל לכתוב (וקיימים יחסי עובד מעביד בינה לבין המעסיק שלה)?
    אהוד: אתה באמת משווה טוקבק מלכלך לבלוג שתפוז קידמו אותו לעמוד הראשון מתוך ידיעה ברורה שהוא שנוי במחלוקת ולכן מביא רייטינג?

  6. The Daily Dolly 19/03/2008 at The Daily Dolly:

    […] הציטוט היומי: “רק בנענע החלו להבין, אולי, את האמת הקשה והלא כלכלית: מי שרוצה לעשות כסף ממילים שאנשים אחרים כותבים צריך להיות מסוגל להתמודד עם השדים שמילים מעוררות”. דורה קישינבסקי מפרגנת לנענע במסגרת השוואה בין סגירת הבלוג “עומדים בשער” בתפוז, לבין השארת בלוגי הפרו אנה בישראבלוג על כנם. יובל דרור, אגב, טוען שההשוואה לא הוגנת, ובאופן כללי לא מאוד מתרשם מכל מבקרי תפוז. […]

  7. דובי:

    משתמש אנונימי – ייגר כן קיבל כסף מתפוז, כנראה, במסגרת המדיניות שלהם לשלם לבלוגרים (והוא עבר את הסף של 10,000 כניסות כדי לקבל תשלום).

  8. אמיר:

    יסלחו לי כולם, אבל עם כל הכבוד לחופש ביטוי כן או לא, צנזורה ומחיקת פוסטים, אותי הכי מרגיז בכל הסיפור הזה שלקרוא לאתר מסויים “אתר הרכילות והמסיבות” (או כל ציטוט דומה) נחשב בימינו, ימי ש”ס ועמורה, כפגיעה בשם טוב !.

  9. יובל:

    אנונימי*: אני משווה בין שני גופי תקשורת, שמארחים כותבים ושנושאים באחריות משפטית כלפי מה שמתפרסם תחת אחריותם. לתפוז יש אחריות ולכלכליסט יש אחריות. יחסי עובד/מעביד בהקשר הזה קשורים כמו מחט לתחת. אם תובעים את תפוז זה ממש לא מעניין אותה אם ייגר הוא תחת חוזה או לא. מעניין אותה שהיא עכשיו תצטרך להוציא הון על עורכי דין ואולי הון נוסף פיצויים.

    * מה נסגר עם כמות המגיבים האנונימים בזמן האחרון? יא עצלנים לפחות תמציאו לעצמכם כינוי.

  10. Calvin:

    מילא אם ייגר היה סתם משמיץ… הבעייה היא שOne הוא באמת אתר מעפן, אופירע הזו מתנהלת בצורה מחפירה, ולצערי יש לה מספיק כוח לגרום לתפוז להשתיק את ייגר.
    חבל מאד.

  11. יובל:

    השמצה היא השמצה – בין אם היא “סתם” או לא “סתם”. אני רחוק מלהיות חובב גדול של one או של התופעה שנקראת אופירה אסייג. אבל מה הקשר? יש חוקי לשון הרע במדינת ישראל והם כוללים – למרבה ההפתעה והתדהמה – גם כתיבה באינטרנט.

  12. דרומי:

    השאלה החשובה כאן – שאליה מתייחסים קלווין ואמיר – היא שסוגיית לשון הרע כאן נמצאת בסימן שאלה גדול. זה לא מקרה קלאסי של מישהו שאומר ‘הם שקרנים, הם כתבו א’ כשבעצם הם כתבו ב’ וב’ נכון. הוא התנסח בגסות, אבל אין ויכוח (להבנתי) על זה שכתב עובדות בדוקות.

  13. אהוד:

    עצלן הניקים: תפוז קידמה ספציפית את התכנים שהביאו לאיומים עליה?

  14. החגב עומד יציב:

    גדי-“חוץ מהעובדה שאתה לא יודע את כל הפרטים, אתה כמו דורה חוטא במחשבה שתפוז צנזרו את ייגר. ולא היא.”
    יש משהו בפרטים הלא ידועים הללו שמשנה את התמונה?
    יובל האם אתה בעצם מצדיק בשם הריאליזם הכלכלי של תפוז את העובדה שבעזרת מכתב מסכן אחד מעורך דין, האתר ONE הצליח להשתיק את החד ממבקריו הקולניים? האם יש נקודת מבט שיכולה להביט במקרה הזה בצורה חיובית?
    כולם כאן כל כך בטוחים בעוצמה הבלתי נדלית של האתר הזה, אבל אני מסתכל על זה ורואה שלא מדובר באנשים בעלי עוצמה בלתי נדלית ובטח שלא כפי שמצטייר כאן,
    מה שמצטייר הוא שתפוז נבהלו מאוד מהמכתב(המוגזם במכוון-2 מליון שקל איזה קשקוש בלבוש) הזה והחליטו שמכיוון שאין להם שום הוכחה לזהותו או לעובדות שהציג בפוסטים שלו, הם מוכנים לקפל את הזנב בין הרגליים.
    העובדה שבעזרת טקטיקת הפחדה פשוטה אפשר להשתיק בקלות רבה כל אחד מטרידה מאוד, מה גם שדבורית הייתה בדיוק באותה סיטואציה כאשר התחילה בתור בלוגרית(מעבירת ביקורת אנונימית), מה הייתה אומרת אז אילו היו מצליחים להשתיקה כל כך בקלות?
    ההפסד האמיתי של תפוז הוא כמובן בכך שהפלטפורמה שלהם נפגעה מאוד, ושכל מי שחשב על לפתוח מעין מקום כזה אצלם(שמן הסתם מושך הרבה אש והרבה כניסות) יחשוב שלוש פעמים בעתיד.

  15. יובל:

    ממה שהבנתי ייגר לא ממש סייע לתפוז להגן עליו – יכול להיות שאני טועה אבל זה מה שהבנתי. בנוסף, אפשר לקרוא לזה “ריאליזם כלכלי” ואפשר לקרוא לזה “חוקי מדינת ישראל”. אם היועצים המשפטיים של תפוז אמרו לחברה: שימו לב, נכתבים פה דברים שאם יגיעו לבית משפט לא נוכל לגבות אותם והייגר הזה גם לא ממש יעזור לכם – אז מה רצית שהם יעשו?

    הבעיה היחידה שיש לי עם ההתנהגות של תפוז היא שמצד אחד הם קידמו את התכנים של ייגר במשך זמן ארוך ומצד שני נמלטו על נפשם כאשר הגיע האיום. זו התנהגות שנגועה בצביעות. הבעיה עם צביעות שהיא לא מנוגדת לחוק בעוד שלשון הרע כן.

  16. החגב עומד יציב:

    בעולם אידיאלי הייתי רוצה שתפוז יגידו ל ONE לדחוף את ההאשמות המוגזמות למקום הידוע לך, אבל תהיה זו חוסר כנות מצדי לדרוש דבר כזה, בכל זאת לא מדובר באבירי חופש הביטוי אלא בעסק כלכלי.
    אבל כמו שאמרת בתור כלי שמעודד העברת ביקורת נוקבת, ופעמים רבות אנונימית על מוסדות רבים עצומה הרבה יותר מסיטינט וONE מצופה מתפוז התנהלות הרבה יותר מקצועית ועוצמתית מול איומים שהם בסך הכל צפויים ביותר.
    תפוז מעלים ומורידים פוסטים, מוחקים ואז מתחרטים והעורכת דבורית מתלבטת מול כל האינטרנט והבלוגיה בכבודה בהחלטותיה, איזו מין התנהלות זאת? איזה מסר שידוד המערכות בתפוז אל מול מכתב שלא הסתכם אפילו בהגשת תביעה משדר? הרי כל ההתנהלות של ONE מסריחה מהפחדה ואיומים.
    ושוב ברור למדי מההתנהלות של תפוז שכל בלוגר שחושב כיום להשתמש בפלטפורמה שלהם לביקורת נוקבת ברמה כזו או אחרת(כזו שבאמת מעצבנת חלק מן האנשים), שלא יצפה לגיבוי אלא לצנזורה עצמית במילתו האלוהית של היועץ המשפטי.

  17. דורה:

    יובל, זו גם הבעיה שלי. יש מצב שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך בטור, בגלל קוצר הזמן ומורכבות העניין. ממש לא רציתי להצטרף למקהלת מזנבי דבורית, ואני כן חושבת שההחלטה של תפוז היתה לגיטימית. ובכל זאת, הצורה שבה דיברו בתפוז על המקרה מעידה על יחס בעייתי ומבולבל לבלוגרים. הם לפעמים שותפים ולפעמים לקוחות ולפעמים ילדים ולפעמים חיות בית סוררות. הם “אנחנו” כל עוד הם מייצרים רווחים עבור תפוז בצייתנות שקטה, אבל “הם” כשהם מתחילים לעשות צרות. והרי צרות הן חלק אינטגרלי ממה שקורה כשנותנים לגולשים מקלדת ומאפשרים להם לכתוב באנונימיות. תפוז לא החברה היחידה שבעייתית בעניין הזה, כל עולם תוכן הגולשים צריך להתבגר ולמצוא דרכים חכמות ועקביות יותר להתמודד עם עצמו.

    יש לי הרגשה שבכל הקשור לעיתון זה נשמע לכולם (וגם לדורה) הגיוני אז מדוע באינטרנט זה לא הגיוני? בגלל שהרשת עשויה מפיקסלים?

    לא רוצה להדהים אותך יותר מדי, אבל יש גם עיתונים באינטרנט.

  18. דורה:

    אם אני אפתח ג’ורה אנונימית בטוקבקים בבלוג שלך, ותחטפי איומים ותביעות, את תעיפי את הטוקבקים לעזאזל, או תשקיעי משאבים לעורכי דין שיגנו על הדברים שלי?

    אהוד — הבלוג שלי לא מיועד בראש ובראשונה לטוקבקים, הוא לא עושה כסף מטוקבקים (או בכלל), אני לא מתהדרת בראיונות ובהרצאות בזה שאני נותנת פתחון פה לטוקבקיסטים ולמעשה להיפך — אני מודה בחדווה שאני מוחקת טוקבקים סתם כי הם מסתכלים עליי לא יפה. אלה היו 27 שניות על ההבדל בין דורה לתפוז.

  19. יובל:

    לא רוצה להדהים אותך יותר מדי, דורה, אבל גם בעיתונים באינטרנט אי אפשר לכתוב כל מה שרוצים מבלי לשאת באחריות ולשלם את המחיר.

  20. החגב עומד יציב:

    דורה-“לא רציתי להצטרף למקהלת מזנבי דבורית, ואני כן חושבת שההחלטה של תפוז היתה לגיטימית.”
    אך את כן מצטרפת למקהלת הלגיטמטייביים.
    האם העובדה שההחלטה של תפוז היא לגיטימית “מנקה” אותם מכל אשמה? ומה בכלל משמעות הלגיטמיות במקרה הזה? אני מניח שאם הכוונה היא שלמנהלי תפוז יש את הסמכות לעשות את העולה על רוחם באתר שהם אחראים לו, אז אחלה בחלה שאין לה שום משמעות בבחינת האם ההחלטה הייתה נכונה מבחינת התנהלות מול ONE או לא.
    אבל יש לי עוד כמה שמות תואר להחלטה של תפוז בעניין “עומדים בשער”: לגיטימית? כן. מה עם מבוהלת, צנזוריאלית, הססנית, צבועה, מיתממת, פוגעת באינטרסים של עצמה?

    אם דבורית או מנכ”ל תפוז חושבים שהמטרה של מכתב ההפחדה של ONE הייתה רק אותו בלוגר אלמוני שעיצבן מישהו, ובכך שהם צינזרו את כל האמירות הגבוליות הם הסירו מעצמם כל בעיה עתידית אז הם טועים מרות.

    מחר כל מוישה זוכניק עם קצת הון בכיס ינסח מכתב מטעם עורך דין כזה או אחר ואני מקווה בשביל תפוז שלמען עתיד הפלטפורמה שלהם הם ילמדו להתנהל מעט יותר בנחישות.

  21. דורה:

    לא רוצה להדהים אותך יותר מדי, יובל, אבל הנקודה שלי היתה רק שמצחיק אותי כשמדברים על “עיתון vs. אינטרנט” (כשמתכוונים לומר עיתון מול תוכן גולשים, או דפוס מול אינטרנט, לפי המקרה).

  22. יובל:

    חגב – כפי שאני מקבל על עצמי את ההנחה שאני לא יודע בדיוק מה היה שם, אני מציע לך לקבל על עצמך את אותו העול. האם אתה באמת יודע עד כמה נחושים הם היו או שאתה מכיר רק את סוף הסיפור? האם אתה באמת יודע עד כמה הם התאמצו? אני די משוכנע שאתה לא יודע.

    ולגבי הסיפא שלך – למה אתה כותב “מחר”? זה לא קורה כבר היום? הלו, חבר’לך, תתעוררו – זה העולם שבו אנחנו חיים. כל ג’ו-שמו עם קצת כסף בכיס ועורך דין שולח מכתב ואם במכתב יש קצה קצהו של ממש, ארגוני תקשורת, גם גדולים, נסוגים. בשורה התחתונה כולם רוצים לעבוד ולהתפרנס – ולא לפרנס עורכי דין. נכון, זה לא הכי רומנטי בעולם, אבל זה העולם שבו אנחנו חיים.

  23. יובל:

    אההה, אז הדהמת אותי כי החמצתי את הנקודה.
    אבל לפחות הצחקתי אותך! היי, אל תזלזלי בצחוק בריא!

  24. דורה:

    חגב: המשמעות של “לגיטימית” היא “בסדר”, “ניתן להבנה”, “בגבולות המקובל”. אני לא רוטטת מרוב הערצה לתפוז ואני גם לא חושבת שהם מניאקים שבגדו במשתמשים שלהם.

    (אם ההתנהגות שלהם היתה מניאקית, העובדה שהם פעלו מתוך אינטרסים מסחריים ממש לא היתה מנקה אותם בעיניי. אני לא מאלה. יאהו שמוסרת פרטים של חשבונות מייל לממשל הסיני זה גועל נפש, והעובדה שככה צריך להתנהג כדי לפעול בסין, ושסין היא שוק רווחי, משמעותה רק שמנהלי יאהו לא סתם סוציופטים אלא סוציופטים עשירים.)

  25. החגב עומד יציב:

    יובל-בזמן שאתה משלם לעורך דין בכדי להגן על עצמך, גם מוישה זוכניק הנ”ל משלם, ובדרך כלל לעורך דין יותר יקר בכדי להפחיד אותך.
    ככה שהמטרה שלו היא לא שתפרנס את המשרד א.א.א.א. ושות’ בכמה אלפי שקלים לדיון בזמן שהוא גם משלם כאשר הוא יודע שאף שופט לא יאשר לו פיצויים על לשון הרע ללא שום ניזיקין וללא ביסוס, אלא מטרתו היא שתעשה בדיוק מה שעשו אנשי תפוז-תמחק כל זכר לאמירות קונטרברסלית.

    מן הסתם אני לא מניח שאני יודע את כל הסיפור, ואת המסקנות שלי אני מניח אך ורק מהדברים הציבוריים שנאמרו לגבי העניין, שמלמדים על אכן על התנהלות ההססנית במידת מה, מבחינתי אנשי תפוז או כל אדם אחר מוזמנים להזים את הנחותיי ולהוכיח שהם עמדו בעוז למען עוצמתה העתידית של הפלטפורמה שלהם.

    אגב טענתך אני סבור שלא מדובר רק בהתנהלות מוסרית/ציבורית(סליחה על הביטוי) הרסנית מבחינת מנהלי הבלוגים של תפוז, אלא מדובר גם בהחלטה כלכלית אומללה, שהרי מן הידוע הוא שהבלוגים מושכי האש מהווים חלק ניכר מהכניסות לבלוגים בתפוז וכתוצאה מכך גם להכנסות מפרסום, והרי לא הייתי מעוניין בתור בלוגר כזה לפנות לפלטפורמה של תפוז בשום פנים.
    וּכפי שאפי פוקס כותב כאן(http://effifuks.blogli.co.il/archives/631) במחי החלטה אחת הפכו אנשי תפוז את עצמם לאחראים כצד שלישי לכל מילה שמודפסת בפלטפורמה שלהם ופתחו תיבת פנדורה של תביעות עתידיות, שעלולות לעלות להם גם במחיר כלכלי כבד ביותר.

  26. החגב עומד יציב:

    דורה-בקיצור המשמעות שאת נותנת מבחינתך ללגיטמיות בעניין זה היא דרכך לשבת על הגדר.
    ואם באמת ההתנהלות תפוז בעניין זה היא לגיטמית מבחינתך אז אין בכלל מקום לביקורת בעניין.
    אבל אני מפנה אותך לקישור לדבריו של אפי שמוכיח שלא מדובר בהחלטה לגיטימית אלא בהחלטה אומללה שעלולה גם להשפיע על המעמד של תפוז כצד שלישי בענייני לשון הרע עתידיים.

  27. אמיר:

    יובל אני מסכים עם כל מילה וזה בדיוק מה שחשבתי הבוקר. תפוז לא עשו את זה סתם כי נבהלו, אלא כי עורך הדין שלהם אמר להם לעשות את זה. כנ”ל גם ישראבלוג שאני חותם על כך שבדקו היטב באם הם עוברים על החוק.

    אני גם משוכנע שאם היו חושבים שהם עלולים להתבע על ידי מישהו

    אז נכון שזה נורא יפה לשמור על חופש הביטוי ולצנזר זה פויה, אבל אם אתה מתארח בחברה מסויימת ואתה עלול לגרום לה נזק, אז… זכותה להקדים תרופה למכה.

    מי שרוצה לעמוד לבד למשפט, שישכור שטח אחסון, ירכוש דומיין ויתקין תוכנה. זה לא כל כך בעיה מסתבר.

  28. גדי שמשון:

    אופס, יובל, הטוקבק שלי כוון לדובי, מהטוקבק הראשון.

  29. דבורית:

    כמה תיקונים
    לא “מחקנו, העלינו, הורדנו, התחרטנו, והתלבטנו”. זה פשוט לא נכון.
    לא עמדתי בסיטואציה דומה.
    לא כל בלוגר משתתף אוטומטית במנגנון התשלומים. כדי שזה יקרה צריך להתחבר למנגנון הספירה ולהזין את המערכת בפרטים מזהים (כמו חשבון בנק, שם מלא וכתובת)

  30. אהוד:

    חגב, ראה תגובתי אצל אפי, וגם כתבתי את זה פה. כל מערכת תוכן גולשים מוחקת תוכן של גולשים כל יום, ואנשים ממשיכים לאיים ולתבוע. איך בדיוק מחי ההחלטה הזה חושף את תפוז לסכנות נוספות? רק בגלל שדבורית כתבה בפוסט “ביקשנו מייגר להסיר”? זו בעיניך הודאה באחריות? להפך – זה הצהרה על כך שהמחוקק לא קבע מי נושא באחריות.

    דורה, העובדה שתפוז מקדמת בלוגים ומאפשרת לאנשים לכתוב בלוגים ושמה אותם בהומפייג’ לא אומרת שהיא חייבת להם הגנה משפטית, גם אם היא מרוויחה מהם כסף. אלה 6 שניות על הדמיון בין הבלוג שלך לתפוז.

  31. אהוד:

    ומצד שני, כפי שאמרת – הבלוגרים לא חייבים לכתוב שם אם לא מוצאת חן בעיניהם מערכת היחסים הזאת, והם חושבים שהם לא מקבלים תמורה להיותם שם. יחד עם זאת האפשרות היחידה הנוספת היא בלוג עצמאי – כי אני לא חושב שמנהל בלוגיה אחרת היה מנהל מערכת יחסים אחרת עם בלוגר שלדעתו בעייתי.

  32. חתול אדיש:

    האם האנונימי מ”עומדים בשער” יפסיק להיות אנונימי, יקנה דומיין משלו ושטח איכסון ויחשף לאיומי עורכי הדין בעצמו?
    נראה לי שלא, לכן לדעתי אין מה להלין על התנהלות תפוז.

  33. החגב עומד יציב:

    דבורית-אני סומך על דברייך, כאשר התייחסתי לעניין כתבתי את הדברים בהתייחס להודעה שהשאיר הבלוגר האנונימי, אשר השאירה רושם של התלבטויות רבות.
    וכמובן שלא עמדת בסיטואציה דומה מכיוון שאף אחד לא איים עלייך או על המערכת(הפלטפורמה) שבה כתבת את הבלוג האנונימי שלך בתביעה, השאלה היא כיצד היית מצפה מהמערכת לנהוג במקרה שכזה אילו היה קורה לך.

    אהוד-אתה מציין מקרים לא ידועים של מחיקת תוכן גולשים בעקבות איום בתביעה, אנא האר את עיני באם אתה מכיר מקרים כאלה כי אני לא מודע להם. עובדה היא כי תפוז סבור שחלק מן האחריות לנכתב היא עליו אחרת לא היה מוחק חלק מן הדברים בעצת יועץ משפטי כזה או אחר, או כפי שכתב אותו בלוגר:
    “ביומיים האחרונים ביטל תפוז פרסום של 13 פוסטים “בעייתיים”. בנסיבות אלו,
    כשפלשו לביתי וקושרים את ידיי, הרגשתי שאין לי עוד מה לחפש כאן. וואן הצליח לסתום לי את הפה.”
    וזו השורה התחתונה העצובה והמרגיזה מעבר לכל התפלפלות משפטית או חוקית, סתמו את הפה לאדם שהעביר ביקורת לגטימית, ואם יובל חושב(ואולי צודק) שביקורת מרגיזה ועוקצנית כלפי בעל עוצמה מקומה בעולם התאוריה ולא בעולם המציאות, אז מגיעה לנו אופירה אסייג וONE הרבה יותר מאשר ייגר.

  34. Vaiden:

    אני חושב שכולנו מפספסים קצת את הנקודה האמיתית בסיפור. ההבדל בין גוף עיתונאי (כלשהו) לבין פלטפורמת בלוגים נמצא ב”חומה” הקיימת בין הגוף לתוכן שהוא מספק.
    בעיתון אין חומה כזו – העיתון מזמין את הכתבות ועורך אותן ולכן הוא אחראי לכל מילה שכתובה בהן. פלטפורמת בלוגים אמורה להיות בסגנון “לוח מודעות” אזורי – כל אחד יכול להגיע ולתלות שם משהו, הערייה אמורה להסיר תוכן פוגעני לאחר שנתבקשה, אבל אף אחד לא יתבע את הערייה אם מישהו יתלה שם פורנו. קיימת חומה משפטית בין התוכן לגוף המפרסם.
    ONE בתביעה שלהם ניסו לנפץ את החומה הזאת, ולהשליך על תפוז את מלא האחריות. מכיוון שזה תחום משפטי שאינו ברור דיו, אני בהחלט מבין את הפחד של תפוז מקביעת תקדים שיאלץ אותה לבדוק משפטית כל תוכן שמועלה לשרתים שלה. זה גם העוקץ בחוק הטוקבקים – הטלת מלא האחריות על הפלטפורמה, מתוך ידיעה שהתוצאה תהיה צנזורה אוטומטית וורפת.

    אני די בטוח שהייתי מתנהג בדיוק כמו תפוז – צדק או לא צדק, חופש ביטוי או לא חופש ביטוי, לא הייתי שם את כל עתידי הכלכלי בידי החלטה אחת של בית המשפט.

  35. Vaiden:

    וורפת = וגורפת, למרות שאני מאוד אוהב את המילה “וורפת”.

  36. החגב עומד יציב:

    צנזורה אוטומטית ורפת זה לא יכול להיות טוב בכל מקרה…

  37. רוגל:

    וזו השורה התחתונה העצובה והמרגיזה מעבר לכל התפלפלות משפטית או חוקית, סתמו את הפה לאדם שהעביר ביקורת לגטימית

    גם מבלי להיכנס לפרטים הספציפיים, בהם אינני בקיא, אפשר קטגורית לקבוע כי לא סתמו לבלוגר את הפה. כל מה שנדרש ממנו היה לקחת אחריות על מה שהוא אומר – לשתף פעולה עם הגוף ממנו הוא ציפה להגנה גורפת או לפרסם את הבלוג שלו בצורה עצמאית. חופש הביטוי איננו שם נרדף לחוסר אחריות ומאחר שאותו בלוגר לא ממש הראה נכונות מאחריי האמירות שלו הוא לא יכול לצפות שמשהוא אחר ישלם את המחיר.

  38. עורכת דין מהשרון:

    יובל, נראה שלא טרחת אפילו לקרוא את המכתב ששלחו לתפוז. 98% מהציטוטים שמובאים שם אינם לשון הרע. כל עורך דין של עיתון, גדול עד בינוני, היה ממסמס את זה בקלילות לפני בית המשפט. ואם אופירה הייתה מתעקשת, סיכוייה לנצח היו קטנים, וסיכוייה לשני מיליון – אפסיים. במצב כזה, לא נשאר הרבה בעצם מהטיעונים שלך כאן. וזה עוד לפני שמתחילים לדבר על בגידת תפוז בבלוגרים שלה

  39. יובל:

    לי יש הרגשה שאת לא מכירה את טענות היועצים המשפטיים של תפוז ואת דעתם על סיכוייהם לנצח במשפט אם וכאשר אחד שכזה יצא לדרך. במצב כזה, לא נשאר הרבה בעצם מהטיעונים שלך כאן.
    מצד שני, את עורכת דין (מהשרון!) כך שאני לא מופתע.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: