"2009 תהיה שנה קשה" לאא! וואלה?!

נגיד בנק ישראל לשעבר, הפרופסור יעקב פרנקל, אמר ל"כלכליסט" כי:

המשבר הפיננסי הגלובלי עדיין לא מאחורינו. נעשו צעדים משמעותיים ביותר ונכונים בארה"ב ובאירופה על מנת להתמודד עם המשבר, אבל לפנינו עוד דרך ארוכה ביותר.

כדאי לקרוא את הציטוט הזה ומיד לשכוח אותו. כדאי לשכוח את הציטוט אבל לזכור מיהו הדובר. הדובר הוא אותו פרופסור פרנקל שלא התאפק ולגלג בינואר 2007 בועידת דאבוס על הכלכלן נוריאל רוביני. רוביני הזהיר בועידה כי הכלכלה האמריקאית הולכת לקראת משבר, ופרנקל ענה:

"צר לי ידידי, מר רוביני, אבל אני חייב לא להסכים אתך. כל ה'דובים' (ביטוי להאטה בכלכלה ובשווקים) שלכאורה אורבים לנו ביער, מגדלים בסופו של דבר קרניים והופכים ל'שוורים' (ביטוי לכלכלה ולשוק צומח ואופטימי)".

לא הייתי זוכר את הציטוט הזה בעצמי אלמלא קראתי אותו ממש לפני כמה דקות בחלק הראשון של תחקיר מבריק שעורך אורן פרסיקו ב"עין השביעית". נעזרתי ב"כלכליסט" כדי להיזכר שפרנקל, אותו פרנקל שהיה נגיד בנק ישראל, אותו פרנקל שלגלג על רוביני, אותו פרנקל שעכשיו בכובד ראש מזהיר מפני הקשיים שבדרך, הוא סגן נשיא בחברת AIG העולמית, אותה AIG שמנהליה מבלים פעם אחר פעם במלונות יוקרה כדי להתכנס ולדון במשבר, אותה AIG שלפקודתה נרשמה המחאה בהיקף של 150 מיליארד דולר כדי שהיא לא תקרוס, אותה AIG שכלל לא ברור אם היא תהיה מסוגלת אי פעם להחזיר את ההלוואה הנדיבה שמעניקים לה משלמי המיסים האמריקאים.

אני פשוט לא מבין כיצד האנשים האלו עדיין מעזים לתת תחזיות, עדיין מעזים להשיא עצות, עדיין מעזים להראות את פניהם בציבור.

13 מחשבות על “"2009 תהיה שנה קשה" לאא! וואלה?!

  1. הם מעיזים, כי במקום לקבל סטירה ולעוף לכל הרוחות, הם מקבלים מתנה בדמות מאות מליארדים.
    נראה לי ש-Bird & Fortune מסבירים את זה הכי יפה.

    אגב, שמת לב שאתה כותב לאחרונה עם המון סימני קריאה ושאלה??!

  2. מצטער, אבל יש לי הוכחות מהתנ"ך שהמשבר הזה היה צפוי:

    א הוי השאננים בציון, והבוטחים בהר שומרון; נקובי ראשית הגויים, ובאו להם בית ישראל. ב עברו כלנה וראו, ולכו משם חמת רבה; ורדו גת-פלשתים, הטובים מן-הממלכות האלה–אם-רב גבולם, מגבולכם. ג המנדים, ליום רע; ותגישון, שבת חמס. ד השוכבים על-מיטות שן, וסרוחים על-ערשותם; ואוכלים כרים מצאן, ועגלים מתוך מרבק. ה הפורטים, על-פי הנבל, כדויד, חשבו להם כלי-שיר. ו השותים במזרקי יין, וראשית שמנים ימשחו; ולא נחלו, על-שבר יוסף. ז לכן עתה יגלו, בראש גולים; וסר, מרזח סרוחים. ח נשבע אדוניי יהוה בנפשו, נאום-יהוה אלוהי צבאות, מתאב אנוכי את-גאון יעקוב, וארמנותיו שנאתי; והסגרתי, עיר ומלואה. (עמוס ו')

    וגם ישנו הסיפור הבא:

    וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַנְּבִיאִים, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם-אֶחְדָּל; וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ. ז וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, עוֹד; וְנִדְרְשָׁה, מֵאֹתוֹ. ח וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶל-יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ-אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו, כִּי לֹא-יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם-רָע–מִיכָיְהוּ, בֶּן-יִמְלָה; וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, אַל-יֹאמַר הַמֶּלֶךְ, כֵּן. ט וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֶל-סָרִיס אֶחָד; וַיֹּאמֶר, מַהֲרָה מִיכָיְהוּ בֶן-יִמְלָה. י וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל-כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים, בְּגֹרֶן, פֶּתַח, שַׁעַר שֹׁמְרוֹן; וְכָל-הַנְּבִיאִים–מִתְנַבְּאִים, לִפְנֵיהֶם. יא וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן-כְּנַעֲנָה, קַרְנֵי בַרְזֶל; וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת-אֲרָם עַד-כַּלֹּתָם. יב וְכָל-הַנְּבִאִים–נִבְּאִים כֵּן, לֵאמֹר: עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד, וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה, בְּיַד הַמֶּלֶךְ. יג וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר-הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ, דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר, הִנֵּה-נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה-אֶחָד טוֹב, אֶל-הַמֶּלֶךְ; יְהִי-נָא דבריך (דְבָרְךָ), כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם–וְדִבַּרְתָּ טּוֹב. יד וַיֹּאמֶר, מִיכָיְהוּ: חַי-יְהוָה–כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֵלַי, אֹתוֹ אֲדַבֵּר. טו וַיָּבוֹא, אֶל-הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל-רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה, אִם-נֶחְדָּל; וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן יְהוָה בְּיַד הַמֶּלֶךְ. טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ, עַד-כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ: אֲשֶׁר לֹא-תְדַבֵּר אֵלַי, רַק-אֱמֶת–בְּשֵׁם יְהוָה. יז וַיֹּאמֶר, רָאִיתִי אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל-הֶהָרִים, כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה; וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא-אֲדֹנִים לָאֵלֶּה, יָשׁוּבוּ אִישׁ-לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. (מלכים א, כ"ב)

  3. אני לא זוכר איפה קראתי את זה (מעריב?) אבל הסיבה שממשיכים להאמין לכלכלנים ולא מכריחים אותם לתת דין וחשבון על טעויות העבר שלהם היא כי כולם יודעים שכולם מנחשים כי אף אחד לא באמת יודע כלום, אבל שעדיף שתהיינה תחזיות כלשהן מאשר שלא יהיה כלום.

    אין כזה דבר כלכלנים – יש ספקולנטים. אי אפשר לחזות בכלים הקיימים כיום את הכלכלה. כיום כל הכלכלה העולמית נעה מפאניקה לפאניקה בניצוחם של אותם ספקולנטים. למה אתה חושב שחבית נפט עלתה 140 דולר וכמה שבועות אחרי זה 90 דולר? פתאום יש יותר נפט? מישהו המציא אנרגיה מתחדשת וזולה? לא. ספקולנטים הקפיצו את המחיר.

    מה שאני מנסה לומר זה שאולי רוביני אמר שהכלכלה תתרסק ופרנקל אמר שלא, אבל מחר הם שוב יריבו, והפעם פרנקל יהיה זה שיתן את התחזית הנכונה. לך תדע.

  4. הכלכלה עובדת מצויין, על הנייר, בעולם של מידע זמין לכולם. מתברר היום שלמרות כל המפקחים, רואי החשבון המדופלמים, חברות דירוג האשראי ועוד המצאות שכאלה, אין כזה דבר מידע אמין.

    קח לדוגמה את AIG שהצליחה להחביא במאזן שלה הפסד של מאות מליוני דולרים…

    הבעיה היא שגם המודל לפיו "המדינה" מנהלת את השוק לא ממש עובד. בקיצור, אנחנו בבעיה.

  5. יובל, שים לב שאמרתי ש:

    עדיף שתהיינה תחזיות כלשהן מאשר שלא יהיה כלום

    מה שאומר שאני בהחלט לא פוסל את המקצוע הזה, רק שאני אומר שהוא רחוק מאוד מלהיות מדע מדויק.

  6. גם אם כלכלה היא מדע מדויק, היא לכל היותר מודל של ה"מציאות".

    במלים אחרות, 3*8 = 29 + שגיאה. אם השגיאה עושה לי פלוס בחשבון, הרי שקיבלתי הערכה מצוינת.

  7. עזוב אותך ממשברים כלכליים, הגיע הזמן לעסוק בדברים הבאמת חשובים:
    מתי יחזרו הכותבים האחרים לגלוב?

  8. יובל!!!!!! התגעגעתי… טוב שחזרת
    האמת, פרנקל הוא כל כך, אבל ממש כל כך חסר בושה. האיש שאחראי על חלק גדול מהתנאים השערוריתיים של עובדי בנק ישראל, שבעצמו החזיר (בשקט) מאות אלפי שקלים שקיבל לא כדין, שעובד עבור הארגונים הגדולים והשמנים ביותר – AIG היא רק דוגמא – עדיף שישתוק.
    אבל לא איש כיעקב ידידנו ישים מחסום לפיו. לא לא, הוא מעוניין לתת לנו עוד מחוכמתו כי רבה, ולהראות כי הוא צדק! עוד קודם! ולעזאזל העובדות והציטוטים!

  9. יובל, כמי שעבד בעיתונות הכלכלית אתה יודע איך היא פועלת:

    בעלי הון, יחצנים, אנליסטים, פעילים בשוק ההון וכו' – כל אלה מזינים את העיתונאים.

    חלקם הגדול של העיתונאים חסרי ניסיון, ומרביתם (גם המנוסים) חסרי יכולת/רצון לבדוק את הדברים לעומק.

    התוצאה: עיתונות כלכלית כמעט חסרת ערך ממשי, שהיא למעשה כלי בידי בעלי ההון ושליחיהם היחצנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *