הזנב הארוך מתבאס

קראתי הבוקר בסקירה (המוצלחת על פי רוב) של יוסי גורביץ ב”כלכליסט” שכריס אנדרסון, הוגה רעיון ה”זנב הארוך”, חוזר בו מכמה מקביעותיו הדרמטיות אותן הרביץ במרץ ובאמונה של מטיף דתי. אני מודה שלא היתה לי סבלנות לקרוא את כל הטקסט של אנדרסון אבל השורה התחתונה שלו ברורה: “קשה לעשות כסף בזנב”. יו דונט סיי.

“הזנב הארוך” הוא אחת הדוגמאות הכי טובות שאני מכיר לקונספט של Meme. “הזנב הארוך” פעפע לתוך השיח המקוון ומשם היישר לתוך אינספור שדות אחרים כולם התלבשו עליו בשמחה, הסבירו כיצד ניתן לעשות כסף גם מהזנב. בשנים האחרונות קראתי אינספור מאמרים מלומדים, גם פה בישראל, של כותבים מלומדים, שהסבירו מדוע אנדרסון הוא גאון. אנדרסון, אגב, הוא גאון, אבל לא מהסיבה הזו.

יותר מכל “הזנב הארוך” הזכיר לי קונספט אחר שפרח בסוף שנות ה-90: “הכלכלה החדשה”. הסיבה לכך היא שבגדול, הרעיון הוא אותו רעיון: מאפיין בסיסי בכלכלת האינטרנט שובר את חוקי הכלכלה המסורתית ולכן דברים שעבדו עד כה בדרך מסוימת ישתנו באופן דרמטי. אחרי התפוצצות בועת הדוט.קום התחוור לכל נביאי הכלכלה החדשה שעם כל הכבוד לאינטרנט, ויש כבוד, כלכלה מבוססת על שורה תחתונה: רווחים ומי שאין לו אותם, יכול ללכת (ואף הלך) לעזאזל.

יש משהו קסום ב”זנב הארוך”. הוא קובע שכל אחד יכול. למעשה, לא רק שכל אחד יכול, זה בילט-אין בתוך חוקי כלכלת האינטרנט שגם הקטנים יכולים להרוויח – לא סתם להרוויח, להרוויח הרבה. תוך זמן קצר הפך הספר של אנדרסון לתנ”ך של אלו המסבירים מדוע כדאי, חשוב ומומלץ להיכנס לנישות, מדוע נישות יכולות להיות רווחיות מאוד ומדוע מודל הפרסום שרבים כל כך נסמכו עליו יכול לעבוד בשביל כו-לם.

זה לא שהתיאוריה של אנדרסון שגויה מהיסוד, היא פשוט אוטופיסטית באופן קיצוני. המציאות היא שלהיות בזנב זה שביזות – מכל הבחינות. המציאות היא שיש רק חברה אחת בעולם שממש הצליחה לעשות כסף, הרבה כסף, ממודל הפרסום וקוראים לה “גוגל” והיא ממש לא בזנב. המציאות היא שכניסה לנישה היא בדרך כלל מתכון לכישלון אלא אם כן הנישה ממציאה שוק חדש בעל פוטנציאל כלכלי-שיווקי אדיר (ראו מקרה ICQ או אתהצינור) או שהיא כל כך קטנה שאתה נמצא בה לבדך, כלומר אתה הראש של משהו.

נכון, יש דרך לעשות כסף מהזנב באמצעות כלים מתוחכמים שנולדו בעידן האינטרנט (כמו ההמלצות הגאוניות של אמזון), יש דרך להרוויח כמה לירות מ”אד-סנס” של גוגל, אבל מי שחושב שאם הוא רק ישים כמה מודעות של גוגל בבלוג הוא יצליח לסגור את האוברדרפט – אחרי הכל הוא בלוג קטן, והזנב ארוך, וזנב זה יופי – מוטב שיתעורר. אפילו אנדרסון הקיץ.

נכתבו 9 תגובות לפוסט “הזנב הארוך מתבאס”

  1. רוגל:

    אני לא חושב שהקביעה של אנדרסון הייתה שכל בלוג נישתי יכול להרוויח מספיק כסף לשלוח את כותבו לפנסיה בקריביים. להבנתי הזנב הארוך היה מודל אחר לניהול מלאי – לא עוד רק רבי המכר אלא הרבה מאוד מוצרים נישתיים – מאחר והעלות של “האחסנה” היא אפסית וגודל השוק גדול.
    דוגמאות כמובן לא חסרות – רשת חנויות מוסיקה -כאשר כל לכל חנות שטח מדפים סופי ומוגבל וטווח מכירות של הסביבה הקרובה לעומת רפסודי או איטונס אשר יכולים לאכסן כמות שירים בלתי מוגבלת כמעט וללא הבדל בהוצאה וטווח המכירות שלהם הוא גלובלי.
    מי שהיה אידיוט מספיק לחשוב שהוא יכול להתפרנס בכבוד ממכירה של מוצר נישתי אחד – מגיע לו לפשוט את הרגל.

  2. מור:

    מסכים עם כל מילה (של רוגל).

    הזנב הארוך אומר שיש כסף בזנב לאוספנים (אגרגייטורס? המצאתי מילה או שהיא הייתה כבר, או שיש אחרת?). זה לא אומר שכל להקה מבית שאן יכולה למכור עשרות אלפי אלבומים, אבל כן אומר שאמאזון יכולים (וכדאי להם) למכור את האלבום של הלהקה מבית שאן.

    והפוסט האחרון של כריס מדבר בין השאר על העובדה שהאוספנים הם מרוכזים – חברות גדולות, וגדלות.

    יש עוד להקות מבית שאן?

  3. יובל:

    רוגל (וגם עידן שכתב לי מייל) – אני מודה שלקחתי את העניין עד הקצה וביצעתי סוג של פרשנות קיצונית לתיאוריה שלו. אני אבל חושב שהפרשנות הקיצונית שלי (שהיתה למטרות קריקטורה ואולי קצת יצאה מכלל שליטה) היא הפרשנות הדומיננטית בקרב אלו שהניפו את דגל הזנב הארוך.

    אני גם חושב רוגל, שאם אתה מתייחס לפלוסופיית הזנב הארוך רק כמודל לניהול מלאי, אתה מחטיא את הבאאזזז העצום שהספר של אנדרסון עשה באינטרנט.

  4. uv:

    בואו נפתח בעמוד 57, ונראה מהן הדוגמאות להזדמנויות עסקיות חדשות:

    1. Democratize Production – toolmakers and producers (Digital videocameras, desktop music and video editing software, blogging tools)
    2. Democratize Distribution – aggregators (Amazon, eBay, iTunes, Netflix)
    3. Connect Supply and Demand – filters (Google, blogs, Rhapsody recommendations, and best-seller lists)

    לא זכור לי שנאמר שכל אחד יכול לעשות כסף בקלות על ידי זה שהוא חלק מהזנב הארוך, או כמו שכתבת:

    הוא קובע שכל אחד יכול. למעשה, לא רק שכל אחד יכול, זה בילט-אין בתוך חוקי כלכלת האינטרנט שגם הקטנים יכולים להרוויח – לא סתם להרוויח, להרוויח הרבה.

    לזה יש לינק אחר בוויקיפדיה…

  5. יובל:

    הו! כמה טוב שחזרת אלינו. התגעגעתי! טוב, לא באמת.
    אם אנחנו כבר מזכירים את ויקיפדיה, הנה מה שנכתב שם תחת הערך “הזנב הארוך“:

    Competitive impact
    The Long Tail may threaten established businesses. Before a Long Tail works, only the most popular products are generally offered. When the cost of inventory storage and distribution fall, a wide range of products become available. This can, in turn, have the effect of reducing demand for the most popular products. For example, Web content businesses with broad coverage, such as Yahoo! or CNET, may be threatened by the rise of smaller Web sites that focus on niches of content, and cover that content better than the larger sites.

    אגב, שמעתי שיש הצגה שאתה ממש חייב ללכת אליה!

  6. נמרוד:

    גוגל היא אולי ענק, אבל חלק גדול מההצלחה של מודל הפירסום שלה מגיע מה”זנב הארוך” – אם למפרסם גדול יש אופציות רבות לפרסום ברשת (פופאפים, תחרויות טאקאן מזוייפות, קניית בלוגרים) למפרסם הקטנטן אין שום אופציה ריאלית מלבד גוגל. וגוגל מרוויחה חלק לא קטן מכספה ממפרסמים שמשלמים סנטים בודדים כל אחד.

  7. הירנוט:

    the long FAIL?

  8. עירא:

    אוי נו… יש זנב ארוך בכל שוק -זנב ארוך של מוצרים וזנב ארוך של לקוחות שרוצים את המוצרים האלו. האמירה שבעולם המקוון קל לממש את הפוטנציאל של הזנב הזה לדעתי במקומה עומדת – יותר קל למצוא לו לקוחות ויותר קל לדלוור אליהם את המוצר שהם רוצים. הטעות היחידה היא שקל לייצר את המוצר הזה כדי שיהיה מה לדלוור אליהם, וכאן הרבה חברות פשוט סומכות על השטות שנקראית “תוכן גולשים” או כל הייפ אחר, ושם זה נכשל. נקודה.

    לגבי שוק הפרסום – כאן זו דוגמא מעולה לזנב ארוך שמצליח ומשתלם, אולי הבודדים שבהם. אנשים באמת מנצלים את המערכת כדי לפרסם לקהל מאוד ממוקד וגוגל דורשת תשלום בהתאם, והעלות של הוספת לקוחות לשירות היא שולית עד אפסית.

  9. uv:

    כולנו התגעגענו אליך, יובל. באמת!

    “השפעה על תחרות” אינה שקולה למודל עסקי מוצלח או לקלות בה ניתן להרוויח כסף. קרייגסליסט מתחרה במודעות הדרושים של עיתונים רבים, אך מרוויח (יחסית) מעט מאוד. וויקיפדיה מהווה תחרות לאנציקלופדיה בריטניקה, אך לא מרוויחה כלל.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: