ביוני 2007 החליט הטוש לייסד מדד חדש. הם קראו לו "מדד גאידמק". באותו יום פרסמתי את הפוסט הזה ובו כתבתי:
מי שמרים מדד על שמו של האיש, שלא יתבכיין אחר כך על שהוא מצליח להשתלט על הציבוריות הישראלית. מה שפותח לו את הדלת אלו הם בדיוק רעיונות נפסדים מהסוג הזה שמרוממים אותו לרמה של אייקון שיש לייסד מדד על שמו. חוסר היכולת או חוסר הרצון של אמצעי התקשורת להבין את המשמעות האידיאולוגית הרחבה של הדברים שהם עושים, מפליאה אותי בכל פעם מחדש.
בעקבות פרסום הטקסט הזה קיבלתי כמה פניות נזעמות מכל מיני גורמים, מכל מיני אנשים, מכל מיני עדות, שטענו שאני מגזים – שאין למדד השפעה אמיתית על פעולותיו של גאידמק, על תפישת עולמו או על הדרך שבה הוא נתפש על ידי האנשים שמקורבים לו או שעושים איתו עסקים. נזכרתי בכך כאשר קראתי את הראיון שערכה לילי גלילי עם הסנג'ר של גאידמק, יוסי מילשטיין. הנה הקטע הרלוונטי:
במבט לאחור, מתי הבנת שמשהו השתבש?
"כשהוא התחיל לרכוש חברות בישראל. כשנקנתה אוסיף בפסח לפני שנה וחצי, ומיד אחריה הניסיון הכושל עם טיב טעם – הבנתי שנכנסים לבעיה. עד אז, לא היתה ביקורת על האיש, למרות החקירות. היה לי ברור שאנחנו עולים על מסלול לא טוב. הוא לא היה בפוקוס, הרגשתי שזה צריך להיות או פוליטיקה או עסקים. אלה שתי חזיתות סגורות לזרים ולחדשים, כל אחת בפני עצמה".אמרת לו משהו על זה?
"כל הזמן. אמרתי לו שהחיבור הזה לא טוב בארץ, ברוסיה, אולי בכל העולם. הוא התעלם. אבל אני חייב להודות שכשהיתה עלייה גדולה במה שהעיתונות הכלכלית כינתה 'מדד גאידמק', אמרתי לעצמי שיכול להיות שזמנית, זה יכול לעבוד.
כתיבת תגובה