לקח הרבה מאוד זמן עד שהגעתי לפייסבוק, עד שהחלטתי שהגיע הזמן שאבדוק קצת יותר לעומק על מה ההיסטריה. נכנסתי, הוספתי כמה "חברים" (פפפףףף) והיום אני חוזר לביקור קצר אחת לשבוע בערך; רוב הזמן זה אחלה מקום משעמם שבעולם.
הגיע הזמן לבדוק את הדבר הבא. הוא רחוק מלהיות חדש, ואני רחוק מלגלות אותו: הטוויטר. כן, אני יודע בדיוק מה זה ואיך זה עובד ומוסיפיניו טחן לי במוח שאני חייב לפתוח חשבון ואמרתי לו "בטח בטח, כבר!". לא טרחתי עד היום לפתוח חשבון מכיוון שאני מודה שהקונספט עצמו קצת דוחה אותי. ובכל זאת, נראה לי שהגיע הזמן לבדוק את העניין מקרוב ולא רק מרחוק.
אז פתחתי לי חשבון ובחרתי לעקוב אחרי כמה חברים כדי לקלוט את הראש. מצד שני, כשאתה בוחר לעקוב אחרי קלינגר, אהוד קינן ומוסיפיניו, טוב לא יכול לצאת מזה. לא חלפו 3 דקות ו-8 9 12 14 16 17 25 32 38 45 אנשים החלו לעקוב אחריי, את רובם אני לא מכיר. מאיפה הם יודעים שהגעתי ומי אלו האנשים האלו? ג'יזס.
בינתיים אני במוד של קריאה ולא במוד של כתיבה אבל מי יודע, אולי גם אני אתחיל לעדכן מה קורה איתי כל חמש דקות.
האמת? זו מחשבה מבהילה. אני מכור ליותר מדי דברים גם כך.
מה אני אגיד לך, יש כל מיני זבלני טוויטר, אל תתפלא.
ממליץ לך להוריד את Twhirl. מאז שהתחלתי להשתמש בו, פתאום נהיה לי הרבה יותר נוח והגיוני להשתמש בטוויטר.
למרות שהודעות של חברים רלוונטיות אלי, אני מגלה שגם החיפוש והכלים הסביבתיים של טוויטר מעניינים אותי. נסה את החיפוש בזמן אירוע חדשותי (כמו נפילת קסאם או פיגוע בהודו…) או כלים כמו twitlinks וtwitterbuzz.
אצטט גם פה, כמו במייל ששלחתי לך את הקומיקאי פאטון אוסוולד, שהגדיר את זה יפה:
I don't know if you know what the new trend in blogging is. It's called… Twittering. Twittering is micro-blogging. That's for when your thinking, "Oh boy, I'd love to… to spew out a retarded half thought sentence fragment but god only gave me 70-80 years. I've really got to budget my time".
יכול להיות שכדאי שתחכה עם סיכום החוויה הטוויטרית עד אחרי שמישהו מהאנשים שאתה עוקב אחריהם אשכרה גם יעדכנו את הטוויטרים שלהם?
[ואני לא עוקבת אחריך. מה תעשה לי? הא? הא? לא גרופי של טוויטרים ריקים של אולטרא-אלפא-בלוגרים]
שרון – אני רחוק מלסכם. בסך הכל פתחתי חשבון בדבר המוזר הזה אבל כבר עכשיו אני מבין שזו היתה המממ, החלטה מפוקפקת!
זה בהחלט משעשע לראות שיש לך 12 עוקבים (ואני ביניהם, כן?) בלי שצייצת אפילו פעם אחת.
31, כלומר. זה אתה שעוקב (רק) אחרי 12.
לטעמי זה סתם עוד כלי חביב להתעדכן ולעדכן דברים שלא מספיק חשובים/לא מספיק מגובשים/לא מספיק טובים בשביל לכתוב בבלוג.
פירסמת בגלוב שפתחת חשבון בטוויטר, ואתה מתפלא שעוקבים אחריך? פפפפףף
ברוך הבא.
יו"ר, אם העיסוק הזה בטוויטר יגרום לך להזניח את הגלוב, אז אני נגד. BOOO גדול מכיוון היציעים וכל זה.
ודרך אגב, מה קרה ללהסתובב עפ פנקס ולשרבת הערות לעצמך? או סתם להרהר הירהורים ולהשאיר אותם בראש? כאילו מה, אנחנו באמת רוצים לחיות בתוכנית ריאליטי משלנו? למה שתרצה שאנשם ישמעו כל שטות שיש לך לומר? אלוהים יודע שאני פולט שטויות בקצב מטורף ואחרי זה די מתבייש בהם. למה שתרצה שהם יהיו חקוקים לעד באיזה שרת עלום שם? ועד שלאיזו חברת אינטרנט תהיה בעלות על זה? ככל שאני חושב על זה יותר, קריאת ה BOOOO שלי רק מתגברת.
אדוה – חלק מהאנשים החלו לעקוב אחריי עוד לפני שפרסמתי בגלוב! מסתבר שמוסיפיניו הפיץ את השמועה. ידעתי שאני צריך לפטר אותו.
תולעת – לא נראה לי שיש מצב שזה יבוא על חשבון הגלוב.
טוב, ככה אני גיליתי… מספיק לקבל טוויט בנוסח:
אגב יובל, אתה יכול להוסיף לגלוב ווידג'ט שמציג את הטוויטים שלך, וככה להוסיף מימד של תוכן קצת יותר זריז ופחות מחייב לגלוב.
ואני שואל (ברצינות!): מי רוצה את כל הקונקטיביות הבלתי פוסקת הזו? ההרגשה שלי היא שבסופו של יום אנחנו מתחילים לעבוד בשביל טוויטר (ודומיו) ולא הוא בשבילנו.
אני לא מבין את פייסבוק, לא יודע להשתמש ב-RSS, ולא קולט מה זה טוויטר. אני לא טכנופוב, אבל זה משום מה לא נקלט אצלי.
אגב זה שמוסיף עבר כאן, תגיד מוסיף, מה עם איזה פוסט אורח? הבחירות מתקרבות, עזה בוערת, ואתה שותק.
אתה צודק יובל, עכשיו חזור לטווטר כי אני לא זוכר שאישרו לך הפסקה לצורך כתיבה בבלוג!
אני סגרתי את חשבון הטוויטר שלי כשפתאום שמתי לב שעברה חצי שנה ולא פרסמתי כלום. שיעמום טוטאלי.
הולי שיט! יכול להיות שמוסיף הציע להוסיף מהשמו כדי להציג את הטוויטר שלך?!
ו"ככה להוסיף מימד של תוכן קצת יותר זריז ופחות מחייב לגלוב"?!
כמה פחות מחייב אפשר להיות? הבן אדם כותב לאלפי אנשים מהמיטה שלו, בתחתונים, עם הריח הרע של הבוקר והכל. בנוסף הוא מגיב מתי שבראש שלו. פחות מחייב מזה ואני עלול לטעות שאני אשכרה חבר שלו.
לא שאני נגד אבל בכל זאת.
אני מציע להקים אירגון הצלה למען מחשבותיו הפרטיות של היו"ר, שנמצאות בסכנת הכחדה כואבת. זה הזמן לנקוט יוזמה, עזרו להציל את המעט שעוד נותר.
לול!!!
Retwitting @nivcalderon "איזה קטע- לאנס ארמסטרונג פתח לאוחותו טוויטר (אולי זו אישתו, אני לא יודע) יש לה 900 עוקבים אחרי 3-4 טוויטים" 2:03 AM Dec 25th from TweetDeck
לך יש 44 עוקבים (עכשיו) אחרי 3 ציוצים… טוויט-דק מומלץ בחום.
ככה הבקר שלי התחיל:
Orli @yuval_dror hmm
dvirreznik @yuval_dror welcome!
israelblechman OMG! Stop the presses! @yuval_dror is here! Hey man, welcome!
להמשיך?
אה… Welcome!
טוויטר התחיל כפלטפורמת מיקרו בלוגינג ומהר מאד (מדי?) התחיל להראות כמו השיחות בתגובות של הגלוב. רק עם 140 סימנים. (-;
חנן כהן הוא אחד האנשים היחידים בעולם שאני מכיר שלוקח לי 20 דקות להחליט האם מה שהם אומרים הוא מחמאה או עלבון.
החלק העצוב הוא שגם אחרי 20 דקות אני בדרך כלל לא מצליח להחליט.
יש שם קריצה בסוף אז בהחלט אין שום כוונה להעליב אף אחד.
בעיני יש שני סוגים של טוויטים
מידע שאנשים רוצים להביא לידיעת אחרים – תואם אולי לפוסט בבלוג
שיחות בין החבר'ה – שווה אולי לדינאמיקה בתגובות של הגלוב
בזמן האחרון אני מרגיש שיש יותר "שיחות" מאשר "מידע".
דוק סרלס שאל לא מזמן שאלה חכמה – איך אני יכול לראות רק את הטוויטים עם קישורים? או במלים אחרות – איך אני יכול לראות רק את הטוויטים עם המידע?
אני מוכרח להגיד שתגובה כמו 22 גורמת לי להבין שאני ממש ממש לא רוצה טוויטר וגם לא לעקוב אחרי טוויטים של אנשים.
אם אני מבין נכון הבוקר שלו/שלה התחיל בקריאת שלוש הודעות welcome ליובל שהושארו בטוויטר של יובל והודעה על זה שלאחות/אישה של ארמסטרונג יש טוויטר עם 900 עוקבים על כולה 3 עדכונים.
אה, כן, ושכל המידע המועיל הזה הגיע אליו/אליה בזכות איזו אפליקציה שמעניין כמה זמן לקח לו/לה להתקין.
ואני אפילו לא בטוח שהבנתי נכון. אז ככה מרגישה טכנופוביה?
רגשות, זה לא קשור לטכנופוביה רק להבנה שגם אם זה שם, זה לא אומר בהכרח שצריך להשתמש בזה.
עזוב אותך מטוויטר. שלא תעז להתחיל לעדכן.
פתאום, אותו ריגוש שמלווה צפייה בתגובות לפוסטים מגיע במנות קטנות בתגובות לכל טוויט. ואז אתה מתמכר, ורואה שיש לך רשת של אנשים שמוכנים לתת עצה בכל נושא ולסייע כמעט בכל מצב.
שלא לדבר על פגישות עם חברים (אמיתיים) שפתאום מתרחשות לעיתים קרובות יותר בזכות זה שהם יודעים איפה אתה כשאתה מעדכן
ואז, תגלה שההנאה שיש לך
משטויותמבדיחות כמו פוסטים על אורז מגיעה במנות עוד יותר קטנות, כמו למשל להיות במסעדה ולשאול בטוויטר – האם להזמין פילה או צלעות? ולקבל צרור תגובות מלומדות לכאן ולכאן.לסיכום:
לכתוב בעיתון זה כמו סיגריות, מזיק לבריאות אבל עדיין הרבה עושים את זה. לתחזק את הגלוב בקצב שאתה מתחזק אותו זה כמו סמים קשים עם השפעות ארוכות טווח. טוויטר זה כמו כדורי אקסטזי. עושים (כנראה) הרבה שמח אבל ההשפעה לטווח קצר בלבד.
twitter.com/liorz
תמכור קצת! 🙂
את RSS גיליתי די מזמן, כמעט 4 שנים לדעתי, כשהשוע"ש הכיר לי את מושג Live Bookmarks. כשגוגל יצרו את הרידר שלהם, אני הייתי מהראשונים ששמעו עליו (לפחות מבין האנשים שאני מכיר) ואני משתמש בו מאז ועד היום. איך הם הגדירו את זה? "האינבוקס של האינטרנט", והם לגמרי צודקים.
במסגרת פידי הRSS שאני קורא ישנם בלוגים אישיים, אתרים מקצועיים, קומיקסים יומיים, ושטויות מזדמנות. יש גם פיד אחד מטוויטר, והוא די מעצבן אותי לאחרונה למען האמת.
אני נמצא בקשר עם אנשים במרחב הוירטואלי, אבל עד היום לא נרשמתי באף רשת חברתית, קל וחומר בטוויטר. הכי רחוק שהלכתי זה ליצור לעצמי משתמש בקפה דה-מרקר בשביל להגיב שם לאנשים (מתי הם כבר יעברו להשתמש בOpenID?).
מוסר השכל? אל תתפתו לעסקאות בשטח, כי תאכלו אותה, תאכלו אותה בחזק ותאכלו אותה בגדול.