בלמהנט עשו פרויקט מוצדק בהחלט (גם אם חסר כל סיבה מיוחדת) במסגרתו נבחרו עשרת נעימות הפתיחה הטובות ביותר מתוך תוכניות טלוויזיה שונות. כמובן שחלק לא מועט מהבחירות משולל כל היגיון כמו הבחירה בנעימת הפתיחה של “בוורלי הילס” או “30 ומשהו” ואפילו “סיינפלד”. הבחירה הזו מלמדת יותר על הטעם הטלוויזיוני של הבוחר ופחות על הטעם המוזיקלי שלו.
אם הייתי צריך לבחור את החמישייה הראשונה שלי הרי שהיו בה את זו של “דאלאס” עם נעימת פתיחה מדויקת, “הוואי חמש אפס” הקלאסית מכולן, “קו אונידין“, תוכנית טלוויזיה שהיתה מתנגת ברקע כשהייתי ממש ילד ושהסיבה היחידה שאני זוכר אותה היא בגלל נעימת הפתיחה שלה, “בלוז לכחולי המדים” הנוגה ולצידה, נעימת הפתיחה של “חופשי על הבר” (Cheers). בלמהנט הפנו לקטע הוידאו הזה בו ניתן לשמוע את הנעימה כפי שהופיעה בטלוויזיה אבל חיפוש קצר העלה את קטע נוסף בו ניתן לשמוע את כל השיר.
http://www.youtube.com/watch?v=6BdJYIXMe1Mכשרק השתחררתי שודרו בערוץ 3 מדי לילה, מהשעה 23:30 ועד 01:00 שתי התוכניות ברצף: “בלוז לכחולי המדים” ולאחר מכן “חופשי על הבר”. הייתי צופה בהן כל ערב ולא מן הנמנע שזו אחת הסיבות שאני כורך אותן יחד. אבל יש עוד משהו בנעימה של “חופשי על הבר”: לכאורה היא מספרת על מקום שמח, בו כולם מכירים את כולם, כולם יודעים מה שמך, כולם שמחים שבאת. אז למה תמיד השיר הזה מביא לי ת’דיכאון? (למרות שהגרסה המלאה פחות מדכאת) האם זה בגלל שמקום שכזה לא באמת קיים, בגלל שאידיליה שכזו קיימת רק בקרב אנשים שהם קצת שיכורים, או מה?
אני צריך ללמוד לשתות אלכוהול.
30 בינואר 2009, בשעה 16:31
חשיפה לצפון ללא ספק! ואחריה פרייז’ר.
30 בינואר 2009, בשעה 16:55
אדגר, אתה בטוח שאתה לא אני?
30 בינואר 2009, בשעה 17:03
Mash
30 בינואר 2009, בשעה 17:06
תצפית עם יעל דן.
2 בנובמבר 2019, בשעה 21:58
תצפית. אהבתי גם את הפתיח (אפשר לשמוע ב: יוטיוב. לחצו רק על התוצאה שכתוב: ׳תצפית׳. כי בתוצאה השניה יש גם חלק מהתוכנית!) וגם את התוכנית (עכשיו לחצו ב: יוטיוב על התוצאה השניה שכתוב: ׳פתיח׳ כי בה יש גם חלק מהתוכנית!).
30 בינואר 2009, בשעה 17:29
רצח מדרגה ראשונה
(גירסה באיכות גבוהה יותר אפשר למצוא כאן. בתפריט למעלה לבחור “Murder One”)
30 בינואר 2009, בשעה 17:46
טווין פיקס. עד היום אני מצטמרר מהנעימה.
30 בינואר 2009, בשעה 17:47
סופרנוס, נו דאוט
Woke Up This Morning
30 בינואר 2009, בשעה 17:57
נעימת הפתיחה של אי אר. בכל פעם ששמעתי אותה זה הכניס אותי לאווירה.
וגם האוס. כנראה יש לי קטע עם נעימות פתיחה של סדרות בתי חולים.
30 בינואר 2009, בשעה 18:14
ברמה מוזיקלית, לדעתי אין תחרות למנהרת הזמן.
למרות שקווץ’ בלב גם איים אבודים עושה לי.
30 בינואר 2009, בשעה 18:29
Six Feet Under
30 בינואר 2009, בשעה 18:38
מק’גוויר
the one N only
30 בינואר 2009, בשעה 19:08
4 – רמי, מנגינת הפתיחה של תצפית היא הפרק השני בסימפוניה החמישית של פרוקופייב בביצוע של אשף המוסיקה האלקטרונית איסאו טומיטה.
30 בינואר 2009, בשעה 19:40
מופע שנות ה-70.
אה כן, ואלכוהול זה דבר חיובי כל כך.
30 בינואר 2009, בשעה 21:01
נעימת הפתיחה והסיקוונס של קרניבל. אולי אחת הסדרות הכי טובות בכל הזמנים.
30 בינואר 2009, בשעה 21:21
כן, אתה צריך ללמוד לשתות, אבל יכול להיות שתבין מהר מאוד שזה לא מתאים לך.
לפני כן אתה צריך לקחת בחשבון שלא פעם, בבוקר שאחרי, לא תאהב את מי שהיית ואת מה שעשית בערב השכרות.
30 בינואר 2009, בשעה 21:57
נעימת הפתיחה של Doctor Who
30 בינואר 2009, בשעה 22:27
והנה הנעימה המקורית של Doctor Who.
אני תמיד הופנטתי ממנגינת הפתיחה של the Storyteller (של רייצ’ל פורטמן, שאחר כך הלחינה את המוזיקה לתקנות בית השיכר).
30 בינואר 2009, בשעה 23:39
בימים עברו, הייתי יושב כל לילה מול ערוץ 3 וצופה בסדרת המופת “נשים במלחמה” (שמשום מה תורגמה לאנגלית בשם China Beach), דרמה משובחת שעסקה באחות בבי”ח שדה במלחמת וייטנאם. כל כך אהבתי את שיר הפתיחה והמוזיקה ששולבה בסדרה שחיפשתי ומצאתי את פסקול הסדרה באיביי וקניתי אותו במחיר מופקע.
כבר לא עושים טלויזיה כזו.
31 בינואר 2009, בשעה 1:14
אחד, מי שיודע לשתות לא עושה דברים שהוא מתחרט עליהם :+)
31 בינואר 2009, בשעה 2:19
והנה פה יש את המילים של חלק מהנעימות שלכאורה הן רק מוזיקליות כמו “אלף”, “קרובים קרובים” ועוד.
31 בינואר 2009, בשעה 2:53
מצטרפת למצדדים בנעימת הפתיחה של טווין פיקס ומוסיפה – אפרופו קו אונידין – את נעימת הפתיחה של “על אדונים ומשרתים”.
31 בינואר 2009, בשעה 2:56
רגע, רגע, עוד אחד: סטיב אוסססססססססססטין, אסטרונאונט…
31 בינואר 2009, בשעה 13:48
יו”ר, ברור שאתה נכנס לדיכאון. מדובר בשנות השמונים אחרי הכל. איזה עשור דפוק.
מי לעזעזל רוצה להיות במקום שכולם יודעים איך קוראים לך? זה תשעים אחוז מהכיף בגלוב (לא באמת קוראים לי תולעת, נשבע) ובאינטרנט בכלל.
31 בינואר 2009, בשעה 16:34
כאילו דההה,
The SandBaggers(המובחרים) – שהמעטים בנו שזוכרים, יודעים שהיא הטובה מכולן. למרות שבלוז לכחולי ה.. גם נזכרת באהבה
31 בינואר 2009, בשעה 16:39
מי זוכר את השקופית של יורקשייר טלוויזיון?
http://ca.youtube.com/watch?v=sSCmoSHlTwg
ד”א, יו”ר מה עם אימבדים? הד”ר מחייב
31 בינואר 2009, בשעה 16:49
אהם, יו”ר, מה עם אימבד. מילא רק יו”ר, אבל להיות יו”ר וד”ר, זה כמעט כמו קצין וד”ר – זה חייב לבוא עם פק”ל אימבד. בכולופן:
http://www.youtube.com/watch?v=sSCmoSHlTwg
ושימו לב לביזאר שהתגלה לי בסוף הסרטון – המקום האפל בראשו של ד”ר משקפיים גדולות מדי (מהסוג שחבשתי בילדותי)
http://www.youtube.com/watch?v=SjmJWVc1RGY&NR=1
31 בינואר 2009, בשעה 19:54
[…] בYnet וגם במאבד תמלילים עסקו השבוע בנעימות פתיחה של תוכניות טלויזיה […]
31 בינואר 2009, בשעה 23:42
נו אני רואה שאולי ייקח שעה או שתיים, או 6, אבל בסוף יעלו כל התגובות
1 בפברואר 2009, בשעה 14:35
סליחה ! איפה אתם חיים כולכם? מה עם FAME ??
ולותיקים שאיתנו, הנעימה האולטימטיבית היא כנראה של “בוננזה”, לא?
1 בפברואר 2009, בשעה 16:53
עשר הנעימות, לא עשרת הנעימות
1 בפברואר 2009, בשעה 18:53
בית קטן בערבה עושה לי קווץ’ אדיר בלב.
4 בפברואר 2009, בשעה 10:22
1. אין על בית דין לילי.
2. איזה נחמד לראות את טד דנסון בימים שהוא עוד היה סוג של פלייבוי וקומיקאי בשקל, ולפני שהוא נהיה ארתור פורבישר המפחיד והלבנבן ב-Damages.
7 בפברואר 2009, בשעה 19:56
בתור חנון למופת אני רוצה להוסיף את מסע בן הכוכבים הדור הבא, אני עובר אוטומטית לדום
כשאני שומע את נעימת הפתיחה.
7 בפברואר 2009, בשעה 20:44
חסילון – עוברת לדום על השם בדוי המוצלח, לול!
8 באוגוסט 2011, בשעה 15:53
ואני אהבתי את הנעימה של מחסומים