נעימת הפתיחה של כל הזמנים

בלמהנט עשו פרויקט מוצדק בהחלט (גם אם חסר כל סיבה מיוחדת) במסגרתו נבחרו עשרת נעימות הפתיחה הטובות ביותר מתוך תוכניות טלוויזיה שונות. כמובן שחלק לא מועט מהבחירות משולל כל היגיון כמו הבחירה בנעימת הפתיחה של “בוורלי הילס” או “30 ומשהו” ואפילו “סיינפלד”. הבחירה הזו מלמדת יותר על הטעם הטלוויזיוני של הבוחר ופחות על הטעם המוזיקלי שלו.

אם הייתי צריך לבחור את החמישייה הראשונה שלי הרי שהיו בה את זו של “דאלאס” עם נעימת פתיחה מדויקת, “הוואי חמש אפס” הקלאסית מכולן, “קו אונידין“, תוכנית טלוויזיה שהיתה מתנגת ברקע כשהייתי ממש ילד ושהסיבה היחידה שאני זוכר אותה היא בגלל נעימת הפתיחה שלה, “בלוז לכחולי המדים” הנוגה ולצידה, נעימת הפתיחה של “חופשי על הבר” (Cheers). בלמהנט הפנו לקטע הוידאו הזה בו ניתן לשמוע את הנעימה כפי שהופיעה בטלוויזיה אבל חיפוש קצר העלה את קטע נוסף בו ניתן לשמוע את כל השיר.

http://www.youtube.com/watch?v=6BdJYIXMe1M

כשרק השתחררתי שודרו בערוץ 3 מדי לילה, מהשעה 23:30 ועד 01:00 שתי התוכניות ברצף: “בלוז לכחולי המדים” ולאחר מכן “חופשי על הבר”. הייתי צופה בהן כל ערב ולא מן הנמנע שזו אחת הסיבות שאני כורך אותן יחד. אבל יש עוד משהו בנעימה של “חופשי על הבר”: לכאורה היא מספרת על מקום שמח, בו כולם מכירים את כולם, כולם יודעים מה שמך, כולם שמחים שבאת. אז למה תמיד השיר הזה מביא לי ת’דיכאון? (למרות שהגרסה המלאה פחות מדכאת) האם זה בגלל שמקום שכזה לא באמת קיים, בגלל שאידיליה שכזו קיימת רק בקרב אנשים שהם קצת שיכורים, או מה?

אני צריך ללמוד לשתות אלכוהול.

36 מחשבות על “נעימת הפתיחה של כל הזמנים

    • תצפית. אהבתי גם את הפתיח (אפשר לשמוע ב: יוטיוב. לחצו רק על התוצאה שכתוב: ׳תצפית׳. כי בתוצאה השניה יש גם חלק מהתוכנית!) וגם את התוכנית (עכשיו לחצו ב: יוטיוב על התוצאה השניה שכתוב: ׳פתיח׳ כי בה יש גם חלק מהתוכנית!).

  1. נעימת הפתיחה של אי אר. בכל פעם ששמעתי אותה זה הכניס אותי לאווירה.
    וגם האוס. כנראה יש לי קטע עם נעימות פתיחה של סדרות בתי חולים.

  2. כן, אתה צריך ללמוד לשתות, אבל יכול להיות שתבין מהר מאוד שזה לא מתאים לך.
    לפני כן אתה צריך לקחת בחשבון שלא פעם, בבוקר שאחרי, לא תאהב את מי שהיית ואת מה שעשית בערב השכרות.

  3. בימים עברו, הייתי יושב כל לילה מול ערוץ 3 וצופה בסדרת המופת “נשים במלחמה” (שמשום מה תורגמה לאנגלית בשם China Beach), דרמה משובחת שעסקה באחות בבי”ח שדה במלחמת וייטנאם. כל כך אהבתי את שיר הפתיחה והמוזיקה ששולבה בסדרה שחיפשתי ומצאתי את פסקול הסדרה באיביי וקניתי אותו במחיר מופקע.

    כבר לא עושים טלויזיה כזו.

  4. יו”ר, ברור שאתה נכנס לדיכאון. מדובר בשנות השמונים אחרי הכל. איזה עשור דפוק.
    מי לעזעזל רוצה להיות במקום שכולם יודעים איך קוראים לך? זה תשעים אחוז מהכיף בגלוב (לא באמת קוראים לי תולעת, נשבע) ובאינטרנט בכלל.

  5. כאילו דההה,

    The SandBaggers(המובחרים) – שהמעטים בנו שזוכרים, יודעים שהיא הטובה מכולן. למרות שבלוז לכחולי ה.. גם נזכרת באהבה

  6. אהם, יו”ר, מה עם אימבד. מילא רק יו”ר, אבל להיות יו”ר וד”ר, זה כמעט כמו קצין וד”ר – זה חייב לבוא עם פק”ל אימבד. בכולופן:
    http://www.youtube.com/watch?v=sSCmoSHlTwg

    ושימו לב לביזאר שהתגלה לי בסוף הסרטון – המקום האפל בראשו של ד”ר משקפיים גדולות מדי (מהסוג שחבשתי בילדותי)
    http://www.youtube.com/watch?v=SjmJWVc1RGY&NR=1

  7. סליחה ! איפה אתם חיים כולכם? מה עם FAME ??
    ולותיקים שאיתנו, הנעימה האולטימטיבית היא כנראה של “בוננזה”, לא?

  8. 1. אין על בית דין לילי.

    2. איזה נחמד לראות את טד דנסון בימים שהוא עוד היה סוג של פלייבוי וקומיקאי בשקל, ולפני שהוא נהיה ארתור פורבישר המפחיד והלבנבן ב-Damages.

  9. בתור חנון למופת אני רוצה להוסיף את מסע בן הכוכבים הדור הבא, אני עובר אוטומטית לדום
    כשאני שומע את נעימת הפתיחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: