כבר כתבתי כאן כמה פעמים שאת כתיבתו של אהוד אשרי מ"הארץ" אני אוהב במיוחד.
גם השבת הוא הפיק טור משובח.
אשרי, הוא מסוג הכותבים שכאשר קוראים אותם אין אלא לומר: "למה אני לא יכול לכתוב ככה".
כבר כתבתי כאן כמה פעמים שאת כתיבתו של אהוד אשרי מ"הארץ" אני אוהב במיוחד.
גם השבת הוא הפיק טור משובח.
אשרי, הוא מסוג הכותבים שכאשר קוראים אותם אין אלא לומר: "למה אני לא יכול לכתוב ככה".
אתה לא כותב "ככה", אתה כותב כמוך, ולטעמי זה לא פחות טוב. להיפך.
(הצ'ק בדואר?)
מודעת הענק של "ישראייר" עם הציטוטים מהטוקבק בדה מרקר (כאילו וואו, אפילו משה מחדרה אומר ש"אל-על פויה!"), באמת הייתה אחד הדברים היותר מגוחכים שיצא לי לראות השבוע.
יש לי את "בילי בלום אוהבת ככה" ואמא שלי שמה אותו מתחת לרגל המתנדנדת של השולחן.
אולי אפשר להרחיב את זה לרשימת 10 ה"הלוואי שיכולתי לכתוב ככה".
תקשורת: אביב לביא בימי הדף הלפני-אחרון במוסף הארץ.
מוזיקה: בועז גולדברג בזמן תל-אביב ודנה קסלר בעכבר.
כלכלה: גדעון עשת בידיעות. שיכנע אותי שצמיחה אפשרית גם אם שכר המינימום יעלה, מה שיגדיל את כוח הקנייה של השכבות הנמוכות.
סאטירה: יהונתן גפן. 10 שנים אני קוראת אותו. הלוואי ויכולתי להחזיק מערכות יחסים כל-עך הרבה זמן.
קולנוע – אין לי ואני לא מבינה בזה כל-כך.
שכחתי טלוויזיה: אורן פרסיקו בגלובס.
אני קיבלתי מתנה לרגל המנוי להארץ את "לראות בחושך", האחרון שלו, אבל טרם הספיקותי. וגם: בלי להתייחס לטיב הבחירות האחרות (ובלי להכיר את הכתיבה של אורן פריסקו), בטלוויזיה הייתי בוחר ברענן שקד.
מנוי להארץ… הםםם… למרבה צערי אני מרגיש כי אני מתרחק מזה יותר ויותר (הדבר היחידי שפחות או יותר נשאר יציב שם זה 20 שאלות במוסף למרות שהחברה מוחה על החוסר בניקוד במילים הלועזיות).
נמשיך לגנוב את העיתון להורים מדי פעם (אבא, אם אתה קורא, זה אני…).
דווקא קיבלתי מהם אחלה דיל. חודש ראשון חינם, אח"כ 3 חודשים בחצי מחיר, אח"כ חצי שנה ב-60% מהמחיר המלא (220 ש"ח!), וכן הלאה.
הבעיה העיקרית היא כמובן שאין שום סיכוי שאני אספיק לגמור כל יום את כמויות המלל האדירות שהם מנפקים, ואז אני צובר חובות. הבעיה המשנית היא כמויות הנייר העצומות שאני צריך להוציא מהבית (כשאני מבין שגם השבוע אני כבר לא אשלים את כל החובות) מדי שבוע.
Join the Club
מצאתי פתרון מעולה לבעיית הנייר – ציפוי מדפים ומגירות. זה חוסך לי את הצורך לשטוף אותם. חלק מהעיתונים אני מקפידה לקרוא בבתי קפה בלבד ואז אפשר להשאיר את הניירת על השולחן והם מפנים.