ואז מדונה הוסיפה עוד הופעה.
אני מניח שגם אני אמור להיות בקהל היעד של מדונה, אבל משום מה ההופעה של מדונה פשוט לא עושה לי את זה. גם לא ההופעה השניה שלה. כן, היא פרפורמרית ענקית וההופעה אמורה להיות משהו יוצא דופן, ועדיין.
זה לא שאין אמנים שאם היו מגיעים לארץ לא הייתי מוכן להיפרד מסכומי כסף מגונים בכדי לראות אותם. אם הבוס היה מגיע לכאן, הייתי הולך לראות אותו. כן, הייתי הולך. גם אם פול סיימון היה מגיע לארץ הייתי הולך, אותו פול סיימון שדיסק ההופעה שלו עם ארט גרפנקל בסנטרל פארק, הופעה אליה הגיעו 500 אלף איש, הוא דיסק שאני מכיר בעל-פה, כל כך בעל-פה שאני יודע לומר את דברי הקישור שלהם בין השירים, יודע מתי הקהל צועק ומה הוא צועק.
כבר הזכרתי כאן שיר אחד של סיימון שאני מאוד אוהב, הילד בבועה. הנה עוד שיר, אחד האהובים עליי מהאלבום הזה שאני יודע בעל-פה, מההופעה הזו בה צפיתי (בוידאו) אינספור פעמים.
גם שיר מסע וגם שיר אהבה. ותודה למוכרי הסמים.
אמריקה.
כן יו"ר יקר, אנחנו מזדקנים
דיסק ההופעה הוא הדיסק האהוב עלי ביותר, וזה אומר כנראה משהוא על הגיל שלי גם כן.
אכן דיסק מהמשובחים
Simon and Garfunkel in Central park was not 50,000 people but half a million!
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Concert_in_Central_Park
While i'm a head banger in my soul (you know, heavy heavy…) i do think this concert is an amazing musical performance
היא פרפורמרית, ולא פרפורמית. אלא אם כן התכוונת לפרה-רפורמית.
אודי וקטנוני – תודה על שני התיקונים.
אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה כשהמורה שלי לאנגלית בכיתה ד' השמיעה אותו בכיתה. באותו זמן לא הבנתי מין הסתם על מה הוא מדבר, אבל המנגינה שבתה אותי.
כשלמדתי את המילים, התאהבתי בשיר אפילו עוד יותר. עד היום הוא גורם לי לצמרמורות, גם בפעם המאה מיליון שאני שומעת אותו.
מה לא הייתי נותנת כדי להיות בהופעה הזאת בפארק… 🙂
"אמריקה" הוא בפירוש מהשירים האהובים עלי ביותר של S&G. שיר מקסים לגמרי.
בנוסף, השורה שציטטת בכותרת היא מהאהובות עלי בשיר, אך שניה ל:
She said the man in the gabardine suit was a spy
I said "Be careful his bowtie is really a camera"
וגם אני אהיה הראשון בתור במשרד הכרטיסים שאדון סיימון יועיל להגיע להופיע כאן. זה משהו שחייבים לסמן עליו V מתישהו.
מתה על השיר הזה.
יו"ר זו הפעם השלישית שאתה גורם לי לדמוע עם איזה רפרנס לשיר. "אמריקה" מחזיר אותי לקרטרה אוסטרל, צ'ילה, שבועיים וחצי מדהימים של טרמפים, טרקים, כפרים נידחים, חוות מבודדות, רק אני, ליזי והדרך. השיר הזה התנגן לו יום אחד באייפוד של ליז ומאז הדהד לי בין האוזניים להרים שהקיפו אותנו מכל עבר. מעולם לא הייתי יותר חופשי ועם זאת בודד, אבוד ומחפש. תודה.
הפתיע אותי לגלות שגם אני יכולה למלמל איתו את דברי הקישור. ואני לא חושבת שזה עניין של גיל, זו פשוט מוזיקה טובה.
גם אלבום ההופעה המשותפת האחרונה (בינתיים?) מוצלח ביותר –
העובדה שלא ראיתי את ההופעה של סיימון בישראל, בסוף שנות השבעים (טוב, הייתי רק בן שש וחצי) ושל סיימון וגרפונקל כמה שנים אח"כ (1983?) יהיו תמיד בגדר החמצות מעציבות מאד.
אכן, רק הופעה מעודכנת תקל על הבעיה.
וגם אני לא אלך לראות את מדונה, למרות שההופעה תהיה, מן הסתם, מרשימה למדי.
ואגב, מה מדונה, פיית נו מור.
עוד תיקון, און דה האוס
יש לכתוב (ולהגיד) "כדי" ולא "בכדי"
שחר
שחזר עכשיו מההופעה של כריס קורנל
שהיה אתמול בדרים ת'יאטר
וקצת קודם בפרדייז לוסט
וקצת קודם בדפש מוד
ובקרוב בפיית' נו מור
ושאין לו כסף יותר
אכן ההיצע לא שווה את המחיר עם מבחר האומנים האחרון.
אני אוהב את כהן, אבל 500 שקל הוא סכום מגונה מדי גם בשבילי.
השמועות אומרות שכמות האמנים המטורפת שמגיעה לכאן בחודשים האחרונים היא רמז מטרים למלחמה הממשמשת, ממש כמו נדידת ציפורים לפני סופה…
אחח, הדיסק הזה הוא פסקול הסופ"שים התמידי שלי כבר יותר מעשר שנים. אחרים באים והולכים, והוא לנצח ייכון 🙂
הגעתי לפוסט הזה רק עכשיו, ובמקרה.
כאחד שבחר בילדותו משום מה להפוך למעריץ של סיימון וגרפונקל, כשכולם שמו בנדנות וצרחו את סוויט צ'יילד אוב מיין (סתם, גם אני, תמיד הייתי מולטי-טאסקד), חשבתי להשאיר תגובה אבל כמעט נמלכתי בדעתי –
עד שראיתי איזו שורה מהשיר בחרת לצטט. השורה האהובה עליי מכל השירים שלהם.
תמיד כשאתה פוגש מישהו בעולם שחושב בדיוק כמוך על משהו, יש לך חשק להגיד לו תודה.
אז תודה.