מייק קרמייקל ואשתו גלנדה גרים באלכסנדריה אינדיאנה.
לפני 28.5 שנים הם לקחו כדור בייסבול רגיל וצבעו אותו. ואז שוב צבעו אותו, ושוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב.
היום, כדור הבייסבול שוקל 770 קילוגרם ויש עליו 19,100 שכבות של צבע.
(לחצו לתמונה מוגדלת)
ג'יזס. וחשבתי שאני משועמם.
(מקור: boingboing)
נראה לי שהגיע הזמן לפתוח נושא בשם "אבקת טימטום", לא?
טימטום או חירפון?
אני לא חושב שהזוג קרמייקל מטומטמים.
פשוט מחורפנים.
ככה זה שאתה גר באינדיאנה.
מחורפנים? לא, סתם צבועים.
אני מתכנן לעשות משהו דומה עם גרגר אבק, כשנגלוון אותו לאורך 150 שנה ונראה לאיזה קוטר הוא יגיע. אני צופה קוטר של 250 מ', מה שאומר שהוא ישבור את שיא כדור הבייסבול.
אגב, אם תהיתם לאן הולך תקציב המחקר של הקונצרן…
כדור אבץ בקוטר 250 מטר? גנבי המתכת יסתערו עליך בגלים.
לכן הוא טמון עמוק במרתפי הקונצרן.
מעורר זכרונות גדולים לאחד מסיפוריו של יאיר גרבוז מתוך האוסף "אני פולני" (מאת י. פולני) אשר מספר על משפחה שעשתה רמונט על גבי רמונט צביעה על גבי צביעה, ותוספת על גבי תוספת עד שדירה גדולה מאוד עם כמה חדרים הפכה להיות דירה של כמה מטרים מרובעים.
תראו מה שצבע יכול לעשות …
זה מזכיר לי את הסיפור על החרדי ההוא שאף פעם לא ניקה את האשכים שלו כדי לא לבזבז זרע לבטלה בטעות, ויום אחד הרופא שלו גילה לו שאשך אחד שלו צמח לקוטר של כדורסל.
(בסוף התברר שזה סתם היה גידול סרטני ולא שכבות של לכלוך)
מה זה לא ניקה את האשכים שלו?
האם כשהוא התקלח לא נטפו עליהם מים?
לעניות דעתי הוא התכוון לנקיון מסוג אחר, עבודת יד, אם תרצה.