תשמעו בדיחה שקראתי ב”גלובס”

“סיפור המדבקה” העסיק אותי ואת שאר חבריי ל”עין השביעית” מאז תחילת השבוע (וזה רק אחד ההסברים שלא היו כאן פוסטים באחרונה). “העין” הקדיש לעניין שלושה טקסטים (האחד של נועם, השני של יקי והשלישי שלי) ואנחנו עדיין מדברים וחושבים על הנושא בקבוצת הדיון הפנימית של כותבי האתר.

גם העיתונים ממשיכים לדון בנושא, לחפור פנימה, לגלות מה בדיוק קרה שם. מצד אחד החשיפות מרשימות וגילוי רודף גילוי. מי שחושב שהעיתונים יניחו לנושא הזה לא יודע כיצד מתנהג עיתון שמרגיש שפגעו לו במוניטין: הוא ירדוף את האנשים האלו עד אשר יתברר בדיוק מה קרה שם. אם בדרך הוא גם יתלה אותם בכיכר העיר, מה טוב. מצד שני, אסור לשכוח, שלמרות שנראה שיש נוכלים בסיפור הזה, יש גם פלופ ענק של העיתונים עצמם. של כל העיתונים.

מבין העיתונים הגדולים, יש רק שניים שלא פרסמו את הסיפור בגדול. האחד הוא “ידיעות אחרונות” שנראה שפשוט פספס אותו אבל אני קורא אצל ולווט ש”הלם אדיר היה במערכת על החמצת הסיפור” (ההלם לא היה על כך שהכתב שלא העביר את הסיפור הציל את העיתון מפאדיחה איומה אלא מכך שהכתב לא העביר את סיפור הרכישה). העיתון השני הוא “גלובס” שלמרות שלא פרסם את הסיפור בעיתון, הוא פרסם את הידיעה (ולאחר מכן מחק אותה) באתר האינטרנט שלו, כמו כל שאר האתרים של העיתונות הכלכלית.

מכיוון שהסיפור הגיע ראשון למרקר, החליטו ב”גלובס” לנצל את ההזדמנות ולהשתמש בסיפור כקרדום לחפור בו בתחת של הטוש. התוצאה לא אחרה לבוא: מלחמת עיתונים מכוערת במיוחד.

הבוקר אני רואה אצל ולווט צילום מסך של מודעת פרסומת שהתפרסמה ב”גלובס” ובה נכתב על פני עמוד שלם: “קשה יותר לייצר עיתונאות מקצועית”. בכותרת המשנה נכתב: “פרשת המדבקות לזיהוי מוקדם של התקף לב הציבה את גלובס כעיתון הכלכלי היחיד שלא התפתה לסקופ אלא בדק בציציות, הטיל ספקות ושמר על עבודה עיתונאית מקצועית ועל חובתו לספק אמת לקוראיו”.

תחושת קבס עולה בגרוני.

“גלובס” לא פרסם את הסיפור לא מכיוון שהוא מקצועי יותר (הוא לא), לא מכיוון שהוא לא התפתה לסקופ (הוא כן) אלא מכיוון שהידיעה הגיעה בשעה מאוחרת, כאשר העיתון נסגר. לכן ל”גלובס” היו 24 שעות נוספות לבדוק את הסיפור במהלכן הוא החל להעלות שאלות ותהיות אודותיו (ועל כך כל הכבוד לו). הניסיון לטעון ש”גלובס” לא פרסם את הסיפור בשל מקצועיותו או בשל חובתו לספק אמת לקוראיו היא לא פחות ממגוחכת.

סט הערכים המקצועי של “גלובס” אינו נעלה יותר, מקצועי יותר, רציני יותר או טוב יותר מזה של הטוש וכל ניסיון לטעון אחרת הוא פשוט בדיחה עצובה שלא לומר הטעייה מכוערת. “גלובס” ניצל מהסיפור הזה בעור שיניו בשל שעת הסגירה שלו ולא משום סיבה אחרת. היתה לו מוטיבציה לבדוק את הסיפור לעומק בדיוק מכיוון שהוא החמיץ אותו ולא משום סיבה אחרת.

מה ש”גלובס” עושה הוא להעלות את רמת גועל הנפש מהעיתונות הכלכלית שגם כך נמצאת בשיאה בימים אלו. קשה לי להאמין שיש אדם אחד שקונה את הלוקש ש”גלובס” מנסה להאכיל אותו ואם יש אדם כזה הרי שהוא מקבל את מה שמגיע לו: את “גלובס”, כל ערב.

נכתבו 30 תגובות לפוסט “תשמעו בדיחה שקראתי ב”גלובס””

  1. מומי והחתול:

    בעולם עיתונות כלכלית נחשבת למשעממת יותר, אפרורית יותר מהעיתונות היומית. פה בארץ העיתונות הכלכלית מראה ליומונים מה זה להיות צהוב באמת.
    זה התחיל לפני כמה שנים עם החדירה האישית לפרטים של אנשי עסקים שיש תמיד בקוביות קטנות (אוהב גם לבשל, נשוי/רווק/גרושה/אלמנה), המשיך עם ההתערטלות של אנשי עסקים על עיתונים, עם הליקוק האינסופי לבעלי הון והמשיך לימינו אנו עם סדרות טלוויזיה שמשודרות בעיתון במלואן, וכתבות שנעלמות מאתרים.
    לא ברור לי למה יש לקרוא את העיתונים האלה חוץ מאשר לקבל את המידע הגולמי לגבי נתונים וכו’.
    מה שהכי מטריד בסיפור הזה הוא העובדה שהמדבקה הזאת התפוצצה בפרצוף של כולם. השאלה היא מה קרה לאותן מאות ואלפי ידיעות שפורסמו בשנים האחרונות, ושהיו לא נכונות, ושהעיתון קבר את הטעות שלו אי שם בארכיונים.

  2. יוסי:

    חבל שגלובס נפלו בפח של עצמם, במקום לתת לטוש לאכול פדיחות ולקבל את מעט הפירגון על ההצלחה לבדוק עד הערב, החליטו להכנס למלחמה מכוערת שמגחיכה אותם.

  3. רואה שחורות:

    קרדום לחפור בו בתחת של הטוש

    אוקיי, הדימוי הזה כבר לא יצא לי מהראש לעולם. תודה באמת.

  4. אייל הראל:

    כדאי לזכור שמי שפרץ את הדרך להפיכת העיתונות הכלכלית מקפיטליסטית אך שקולה לסגידה עיוורת לקפיטליזם החזירי וצהוב סנסציוני, נמוך ומכוער היה גיא רולניק.

    לא היה מפתיע לראות את ידיעות מיישר קו, עצוב לראות את גלובס מיישר קו.

  5. ניב ליליאן:

    המלחמה בין העיתונים הכלכליים היא פרצופה המכוער של העיתונות, וחבל שסילוני הבוץ והסחי שניתזים מזירת ההתגוששות המשולשת, פוגעים ומכתימים את מקצוע העיתונאות כולו.

  6. נועם orange techblog:

    מסכים עם כל מילה!

    אני חושב שראוי להוסיף לכל עיתון, בעמוד הראשון שלו, גילוי נאות בדבר מועד סגירת העיתון. לכתוב בפירוש, סמוך לציון זהות המו”ל (שזה שריד מטופש מתקופה אוטוריטרית לדעתי, אבל מילא) וליד שמו של העורך – את הטקסט: “הגיליון נסגר בשעה 02:00 לפנות בוקר” או “הגיליון נסגר ב- 23:00 בערב” (או במקרה של מקומונים: “הגיליון נסגר ביום שלישי ב- 16:00”, למשל). זה גילוי נאות בסיסי בעיתונות, שהרי בעידן האינטרנט של ימינו, עיתון שלא כותב ידיעה חשובה בשל התרחשותה אחרי הדד ליין (כמו היעדר הפרסום על מותו של מייקל ג’קסון בעיתוני השבת לפני שבועיים), מאבד מערכו.

    זה קצת מזכיר לי את יום חיסולו של השייח’ אחמד יאסין ב- 22 באפריל 2004 – הוא חוסל הרי בארבע לפנות בוקר. כשדיווחו על זה ראשונית בחדשות השעה 05:00, השדרניות ששידרו את “בוקר טוב צה”ל” בגל”צ, שרגילות בימים כתיקונם לקרוא ידיעות מהעיתונים, אמרו פשוט: “אם קיבלתם לפני חצי שעה או שעה את העיתון לסף דלתכם, אתם מוזמנים לעטוף איתם דגים, כי החל מלפני חצי שעה, הם כבר לא רלוונטיים לכלום”.

    וזה בערך הסיפור של “מועד סגירת הגיליון”, בעיניי.

  7. אורן:

    ניב –
    אני חייב לקרוא את התגובה שלך ולהניח שהיא נכתבה באירוניה. אתה לא באמת חושב שאפשר להכתים עוד יותר את מקצוע העיתונות בארץ.

  8. אחד מגלובס:

    לא מבין מאיפה לך השנאה היוקדת ל”גלובס”… “גלובס” מעולם לא מחק את ידיעה, זו הייתה ידיעה מתגלגלת באתר שעודכנה כל הזמן. וזה קורה כל הזמן. תבדוק בזיכרון מטמון בגוגל, זו בדיקה פשוטה. מעבר לכך, “גלובס” אכן היה כלי התקשורת הראשון ולמשך שעות קריטיות גם היחידי שהעלה סימני שאלה ותהיות בנוגע לסיפור – וגרם בכך לסיבוב פרסה של כל המדיה. למה אתה מנסה למחוק לו את ההישג הזה? לא ברור.

  9. יובל:

    אחד מגלובס (8): אין שום שנאה יוקדת לגלובס. יש תיעוב מוחלט לצביעות והתחסדות.

    אם גלובס לא מחק את הידיעה היכן היא? אני צריך לחפש אותה בזכרון המטמון של גוגל??? (מעבר לזה שיש קישור לתמונת מסך של הידיעה בפוסט עצמו) ואם הוא פרסם את הידיעה, איך הוא יכול להצהיר שהוא היחיד שלא נפל למלכודת? הרי אם היתה מלכודת והוא גילה אותה – מדוע הוא פרסם את הידיעה מלכתחילה? מדוע? מכיוון שהוא נפל במלכודת בדיוק כמו כולם – הוא רק לא נפל עליה בעולם הדפוס אלא בעולם האונליין.

    גלובס אכן העלה סימני שאלה בנוגע לסיפור – ועל כך כתבתי “כל הכבוד לו” אבל לטעון שהוא לא נפל במלכודת לעומת האחרים זה פשוט דבר שטות (אני נמנע מלכתוב “שקר בוטה” מכיוון שאני משתדל לשמור על נימוס). גלובס היה מפרסם את הידיעה שהופיעה באתר העיתון גם במהדורת הדפוס אם היה לו מספיק זמן לפני סגירת העיתון וכל טענה אחרת היא בגדר עלבון לאינטיליגנציה.

  10. זה משנה:

    יובל, אני רק לא מבין למה אין מקום לפוסט הזה ב’עין השביעית’. זו בדיוק מידת החריפות שחסרה לאתר המנומנם משהו של ‘העין’.

  11. אלירם:

    הודעה: התגובה הזו היא תגובה מתגלגלת.
    מצחוק.

  12. עירא:

    אני לא מבין רק למה הסיפור הזה חופר לנו בעין. כמובן עצוב לי מזה שכל עבריינצ’יק פישר חושב שהוא ירביץ מכה קטנה תוך שהוא מנסה לחקות עלילה קולנועית ישנה.

    אבל עצוב יותר שכזה טרארם ותחקיר עומק עושים לנוכלול הזה, כשלבעיות האמיתיות של הון-שלטון-שקשוקה-הפרטות-הסדרים-שחיתות לא יושבים ונותנים כל יום ביס בתחת של עוד נציג ציבור שזורק את עתיד המדינה לכלבים או לכיסו הפרטי…

  13. אחד העם 18:

    לא מיותר לציין (לעניות דעתי):
    הגלובס – שייך למר אליעזר פישמן
    ידיעות אחרונות – שייך למר נוני מוזס ומשפחתו
    הארץ (כולל הטוש) – שייך למר עמוס שוקן

    עכשיו קחו את ההתנהגות הציבורית של כל אחד מה”ה הנ”ל, וראו כיצד זה משתקף באימג’ של העיתונים שלהם. say no more

    אגב, מעריב אפילו לא מוזכר ברבע מילה. עוד סימן לדעיכתו הסופית, כנראה

  14. גלעד:

    הסיפור האמיתי הוא הפאוזה התקשורתית והפחתת הלחץ המתון שקיבל נתניהו ל-אפס דה פאקטו בתקופה שבה העיתונות צריכה לבדוק כל סעיף בתקציב ולהעלות נתונים חשובים לדיון ציבורי (גם משום שהאופוזיציה לא עושה זאת; זהו כמובן נושא לדיון אחר).

    לי נראה שהתקשורת בארץ, והעתונות הכלכלית בפרט, מסוגלת לטפל בנושא אחד או שניים לכל היותר בו זמנית; וגם זאת ללא יכולת אמיתית לחפור עמוק. את התכונה הזאת יודעים הפוליטיקאים ופקידי הממשלה לנצל היטב, בין אם זהו ספין מתוכנן או סתם צירוף מקרים שנפל לידיהם, כפי שנראה במקרה הזה.

    עוד יומיים שלושה, או שבוע שבועיים יישכח הסיפור הזה, עד לפעם הבאה בה יסוכמו אירועי השנה החולפת או שייצוף בגל העכור הבא במלחמת היומונים הכלכליים. התקציב, לעומת זאת, ישפיע על כל אחד ואחד מהישראלים שחיים בישראל. קשה לי לחזור ולאמר זאת, אבל איני יכול להתעלם מכך – אני מתגורר באוסטרליה ורואה את מידת הרצינות והעומק בה מתייחסת העתונות הכלכלית והפוליטית לאירועי היום, ואת המשקל הסגולי שמקבלים נושאים הדנים בכספו של הציבור. למרות הכשלים המבניים מהם סובל שוק התקשורת המקומי כאן, רבים דומים מאוד לארץ ( ריכוזיות, דואופולים תקשורתיים, בעלות צולבת על גופי עתונות וטלויזיה, וכדומה ) אין לי שום ספק שסיפור בסדר גודל כזה לא היה מסיט את תשומת הלב הכלכלית מענייני התקציב שצריך להיות מאושר בחותמת גומי בימים הקרובים.

    ש”ס תעביר עוד כמה מאות מיליונים, רובם שולמו ממיסים של אזרחים עובדים לטובת המנגנון שלה; מעשי נבלה בהיקף עצום יקרו ויוכנסו בחוק ההסדרים, סידור אנטי-דמוקרטי מאין כמותו. הציבור, כבר מורדם / מוכה / נטול ציפיות יזכור את פרשת המדבקה מהתקופה העגומה הזאת.

  15. אחד מגלובס:

    יובל, שום עלבון לאינטליגנציה, אלא אמת פשוטה. טקסטים באינטרנט נדרסים כל הזמן ומתעדכנים אונליין. אם היית עובד יום אחד במקום שאינו רק זעם קדוש על פועלם של אחרים, היית יודע את זה. מה גם שהידיעה המקורית, שאכן נשמרה במטמון של גוגל וטוב שכך, מספרת את הסיפור שאתה מסרב לראות: היא מציגה את הדברים מפי אחד המייסדים, בוחניק, כפי שהיטיבו לעשות גם מתחרה אחר של “גלובס” – “כלכליסט”.

    אתה חושב שגלובס היה עושה חגיגת אקזיט בפרינט כמו “דה מרקר”, אם היה מודפס בבוקר שאחרי? זכותך לחשוב כך, אבל אני יודע שאתה טועה. למזלנו, הייתה ויש לנו כתבת מעולה וסקפטית, גלי וינרב, ששאלה שאלות מהשניה הראשונה. לא מאמין? אל תאמין. זו האמת היחידה. ואני לא משער השערות, אלא פשוט מספר לך מה היה

  16. גלעד:

    אחד מגלובס: אני בטוח שיובל יענה לגוף תגובתך.

    הערה לי אליך: טקסטים בגופי חדשות אונליין אינם נדרסים, אלא בדרך כלל מתעדכנים, בנוסף, העדכון נעשה בתחתית האייטם לעיתים קרובות ולא ע”י שכתוב הטקסט.
    אני בטוח שהפרקטיקות האלו ידועות לך היטב. הידיעה בגלובס יכלה להיות מאורכבת ולא להמחק ולהשמר במטמון גוגל, שכידוע אינו שומר אותה לעד. כל זה נראה רע מאוד על פניו. ֿ

    אין לגלובס במה להתגאות, רק ללמוד ולהסיק מסקנות עד הפעם הבאה.

  17. יובל:

    אחד מגלובס (15): אתה רוצה שנשווה למי יש יותר גדול ומי עבד איפה?

    טקסטים באינטרנט אכן נדרסים כל הזמן – כמה מזל שגם הידיעה הזו נדרסה. הידיעה אכן מציגה את הדברים מפי אחד המייסדים ואם “גלובס” היה נסגר שעתיים מאוחר יותר הייתם עושים בדיוק, אבל בדיוק את אותה חגיגת אקזיט מופרכת כמו המתחרים שלכם. יש לכם כתבת מעולה וסקפטית אבל יש לכם גם מערכת ויש לכם עורכים ויש לכם דד-ליין ויש לכם מתחרים שמעלים כותרות לאינטרנט (כמוכם) וכל אלו היו גורמים לכם לצעוק עליה: “גלי!!!! איפה הטקסט!!!! מהר!!!!!”.

    אני מאוד מקווה שאתה לא מאמין בסיפורי ה”אנחנו כמו הוול-סטריט ג’ורנל” בלירה שאתה מנסה למכור כאן ושגלובס מנסה למכור לקוראים שלו באמצעות מודעת הפרסומת מעוררת הבחילה שלכם.
    אם כן, אז באמת שצר לי עליך.

  18. יובל:

    ואגב, יש לי עוד שאלה, קטנה, אם לא אכפת לך.
    למה אתה “אחד מגלובס”? אין לך שם? נראה שאתה גאה ושמח במקום עבודתך. אתה מגן עליו בחירוף נפש בצורה מעוררת כבוד. סחתיין עליך, אבל מה אתה מסתתר? אתה לא מלכלך על המעסיק שודאי ישמח לתת לך טפיחה על השכם (תשכח מכסף) על שהגנת על העיתון מפני אחד ששנאה יוקדת מפעילה אותו ותו לא.

    אז תגיד, מי אתה ולמה אתה מתחבא מאחורי כינויים?

  19. צחי:

    עסק די מוזר, הדבר הזה, שכתבות מתעדכנות ותוכנן המקורי נעלם. אני רואה את זה באתרי חדשות ישראליים, אבל פחות באתרים (המועטים) שאני רואה בחו”ל. אם CNN.com מעלים ידיעה, ומאוחר יותר היא מתעדכנת, למיטב ידיעתי הם יעלו ידיעה חדשה, או לכל הפחות יכתבו בנפרד מה התעדכן. וזה בדר”כ קורה רק כאשר יש שגיאה בדיווח. כאשר מתגלה מידע חדש לגבי אירוע מתגלגל, תמיד תעלה ידיעה חדשה נפרדת עם הפרטים הנוספים.

  20. הכחשאי:

    לאחד מגלובס – אפשר אמנם להתווכח מה היה קורה לו הפמפלט של “לייף-קיפר” היה נוחת 12 שעות מוקדם יותר. לא נדע. אבל רדיפת הסנסציות של גלובס, והעתקת הקומוניקטים שלו, אינה שונה כלל מזו של דה מארקר, ובימים כתיקונם היא גרועה יותר.

    המבחן האמיתי בעיני (כמו שכתבתי) אינו דווקא בפרשה שקרית. הפרשה הזו היא רק המשל, התרגיל, הצגת התכלית. היא רק הסמן הרדיואקטיבי שמדגיש את “קווי התפר” (בניסוח של יובל) שדרכם יכול בעל העניין להחדיר את מרכולתו בלי ביקורת אמיתית גם לידיעות שברובן הן אמת!

    במבחן הזה, לטעמי, הציון של דה מארקר גבוה יותר (ועדיין נמוך).

    [אין לי קשר לאיזה מהעיתונים]

  21. מעתיק משמע קיים:

    זה נכון ששני העיתונים מפרסמים המון דברי יח”צ לרוב בלי בדיקה (את כלכליסט אני בכלל עוד לא סופר) אבל ברוב המקרים בגלובס המצב הרבה יותר חמור. הצביעות שאומרת “אנחנו בדקנולעומק בעוד אחרים נפלו” היא גדולה כל כך, תאמינו לי. אני עובד ביח”צ. שם קופצים על הסחורה לרוב בלהיטות הרבה יותר גדולה מאשר במרקר (שגם שם, כאמור, לא חסרים עיתונאים/יחצנים)

  22. אחד מגלובס:

    קראתי את כל התגובות כאן, גם למדתי דבר או שניים. שבת שלום לכולכם

  23. נמרוד אבישר:

    וואלה, “אחד מגלובס”, לי, כמשקיף מהצד, זה נראה שלא למדת דבר.

  24. ברטה:

    נראה שיש דבר אחד שכולם שכחו או סתם לא רוצים לומר כי לא נעים. גלובס הוא אותו עיתון שסגן העורך הראשי שלו פרסם טקסט של מישהו אחר וחתם את שמו כאילו הוא כתב את המילים. העניין הזה הרי נחשף כאן, על ידי יובל, הוגשה תלונה למועצת העיתונות והאיש ממשיך לנהל את גלובס כאילו שום דבר. אולי הוא אפילו היה זה שאישר את הקמפיין שמדבר על כמה קשה לעשות עיתונאות מקצועית.

    במילים אחרות, “אחד מגלובס” – הצחקת אותי לאללה.

  25. תולעת ספרים:

    בכלל, ההתעסקות האובססיבית של כל העיתונים סביב הפרשה הזו, מההתחלה, דיווח המכירה, וכל ההתגלגלות בהמשך, היא לחלוטין מיותרת. לא יכול להיות שזה הדבר הכי קריטי שקרה השבוע בכלכלה בישראל. לא יכול להיות שאין דברים יותר חשובים ומהותיים במדינת ישראל מחבורה של אשכנזים שגם ככה מסודרים עד הקרחת, שהצליחו להסיג עוד מלא כסף (או בעצם- חבורה של אשכנזים שאשכנזי אחר ניסה לגנוב מהם מלא כסף, או השד יודע מה, כי בנתיים, את האמת קשה ממש להבין). רבאק, אז יש כאן ידיעה מעניינת. סבבה. כתבת צבע חמודה בסופ”ש. אבל, עמוד ראשון?! גם בהארץ, גם בידיעות, גם בשני סמרטוטוני הקפיטליזם שלהם וגם בגלובס?
    אני היחיד שנמאס לו לבזבז כסף על עיתונים שמספקים לי עלילות של סרטים הוליוודים סוג זין במקום לנסות לייצר סדר יום רציני שמתעסק בדברים המהותיים? או לפחות לדווח על מה שבאמת חשוב ולא לנסות לנגח את ביבי או לספר לי על מעללי טופז ואבי ניר שמזיזים לי את האשך?
    אוף, נמאס מעיתונות מחורבנת. פשוט נמאס.
    ובאווירת פחחחחחחחח זו, שבת שלום לכולם.

  26. המדבקה והעיתונות – סיכום ביניים נוגה // אורן פרסיקו - TheMarker Cafe:

    […] להרחיב על כך עוד הרבה, אבל יובל דרור כבר הקדיש לנושא פוסט בבלוג […]

  27. אחת משלנו:

    אחד מגלובס, אתה אלי ציפורי?

  28. ציבור מורדם ומוכה:

    מרוב עיתונים לא רואים את הדגים . אבל כן מריחים אותם

  29. קורא:

    האמת היא קצת יותר מורכבת ממה שאתם מנסים לצייר פה. מצד אחד, יש עיתון שיש בו מדורי רכילות מביכים והוא צהוב ולפעמים המקצועיות בו מפוקפקת. מצד שני, הוא מוביל מאבקים חשובים מאוד כנגד כל מיני בנקים ואוליגרכים במקום אחר, וחלק מהכתבים בו הם הטובים בתחומם.

    זה העולם בו אנחנו חיים, עולם בו אין רק טהור וטוב, לפעמים יש דברים שאוהבים ולפעמים כאלה שפחות. מה לעשות, מפעל הפיס ניזון מחולשות של מהמרים ותורם כסף לבתי ספר, מקדונלדס מתעללים ביערות וחולבים כל מה שאפשר אבל תורמים להצלת יערות גשם מצד שני, ועיתונים כלכליים מפרסמים סיפורים לא נכונים אבל מגינים על האינטרסים של הציבור במקרים אחרים.

  30. אסף כץ:

    אני תוהה האם זה גם התירוץ של העין השביעית לאי קריאת דה מרקר ביום פרסום הפוסט הזה. או שאולי שני מאמרים בהם מצוין כי ראש הממשלה לא מצליח להעביר דבר בכנסת, כשיש ידיעה גדולה באותו עיתון על העברת מס הבצורת בכנסת (ובצמוד לה ידיעה שמסבירה כי מתן כמות פחותה לנפש בלי המס למשפחות גדולות היא כניעה לחרדים!?) אינם מאורע השווה אזכור?
    לאחר קריאה ברצף של כל המאמרים בהעין השביעית מהחודשיים האחרונים, אני מצטער לומר שאני כלל לא בטוח שאם לגלובס היה יותר זמן הם היו טובים או רעים יותר מהאחרים, עובדה שהעין השביעית מצליחה ליפול במלכודות מאותו סוג, למרות שהדד ליין לא כל כך נורא מאז שעברתם לאינטרנט.
    לסיכום, לא נראה שהטיעונים כאן מחזיקים מים.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: