בהיצטרפות מקרים מעניינת, פורסמו היום שני טקסטים שלי ושניהם עוסקים בג'ורג' אורוול. הראשון נכתב לפני מספר חודשים וכעת ראה אור בגיליון מספר 4 של כתב העת "אודיסאה". במאמר, שכותרתו "בין הפטיש לגרזן", אני משווה את החזון של החברה העתידית מבית ג'ורג' אורוול כפי שזה משתקף בספרו "אלף תשע מאות שמונים וארבע" לחזון של החברה העתידית מבית אלדוס האקסלי כפי שזה בא לידי ביטוי בספרו "עולם חדש, נפלא". היכן צדקו שני הסופרים המחוננים האלו? היכן הם טעו? לקראת איזו חברה אנחנו מתקרבים? התשובות לשאלות האלו לגמרי לא פשוטות.
אלו מביניכם המעוניינים לקרוא את המאמר מוזמנים ללחוץ על הקישור הזה (זהירות, קובץ PDF) אותו סרקתי עבורכם.
הטקסט השני התפרסם הבוקר ב"מעריב" והוא עוסק בסיפור המדהים של אמזון שמחקה בשבוע שעבר מאלפי מכשירי קינדל שני ספרים דיגיטליים של ג'ורג' אורוול ("אלף תשע מאות שמונים וארבע" ו"חוות החיות"). הסיבה לכך אינה קשורה לפעולה בלתי חוקית שביצעו המשתמשים אלא למערכת היחסים בין אמזון לבין המו"ל של הספרים האלו. התוצאה לא פחות ממרתקת ומעלה שאלות מבהילות על מהות המונח "קניין" בעולם שבו הקניין הוא לא יותר מאוסף של ביטים.
אני מקווה שתהנו משני הטקסטים
(לחצו על הטקסט כדי לצפות בגרסה מוגדלת)
עדכון: מסתבר שגם נרג' העלו את הטקסט.
אני חושב שאני מדבר בשם כל הקוראים כשאני אומר: בחייאת רבאק, פדף וג'ייפג? אפשר לקבל את זה בפורמט הישן והטוב של טקסט?
עידוק, היו"ר לא תומכים בפורמטים לגאסי שכאלו, תדבייש.
לפרסם את הכתבה של מעריב בטקסט יהיה עבירה על הסכמיו על מעריב ושבירה של העיצוב הגראפי של רונית מהלייאאוט.
וליובל תיקונים על מאמר מעריב –
* זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. התפרסם סיפור שאדם שמערכת איתור הרמאויות של אמאזון החליטה שחשבונו חשוד ונעלה אותו, תוך כך נעלמו לו כל הספרים באחת.
* לגבי טענותיך על "נגני MP3", אז אני חושב שזה חוסר אחריות להכליל ככה, אני מאמין שדברים כאלו עלולים לקרות רק באייפוץ וב-זיון. בוודאי לא בנגנים פרימיטיביים שמתפקדים כמו דיסק-און-קיא.
* הספרים נמשכו כי המו"ל שהפיץ אותם דרך אמאזון לא היה באמת בעל הזכויות על הספרים. אני מוכן להתערב שזה היה חוכמולוג לוחם נגד DRM שיצר את הפיאסקו הזה כדי להדגים את הפואנטה, והבחירה באורוול לא מקרית…
מה שמעניין כאן זה שבעולם אלקטרוני, אתא לא בעלים של הספרים שאתה קונה או אפילו של הכסף שבבנק שלך. הידעת? בנק יכול להקפיץ המחאה שהופקדה, אפילו 7 שנים רטרואקטיבית. למעשה כשרציתי להעביר כסף מחשבון עו"ש אמריקני המחאה ולהפקיד בארץ, אמרו לי בסניף שהם לא אוהבים ההמחאות אמריקניות בדיוק מהסיבה הזו, שהם יאלצו לציית ולהקפיץ לי את ההפקדה מהחשבון אם יקרה משהו בשנים הקרובות.
עכשיו אלך לקרוא את המאמר על האקסלי נגד אורוול. אגב, המון השוו בשנה האחרונה את "אח קטן" של דוקטורוב לאורוול, אבל הוא מתעקש לחזור ולהדגיש שבעוד שאורוול פחד פחד מוות מטכנולוגיה, הוא מטיף לאמץ אותה בכל הכוח כדי לשמור על עצמך ופרטיותך מפני הרשויות והריגולים. את האקסלי עוד לא קראתי, אבל הוא ליד המיטה שלי בהיכון 🙂
היי עירא,
* איפה כתבתי שזו הפעם הראשונה שזה קרה? אשמח אם תראה לי.
* איפה כתבתי שזה קורה ב*כל* נגני ה-MP3? אשמח אם תראה לי.
* זה שאתה מוכן להתערב שזה היה חוכמולוג (וכן הלאה) לא אומר שאני טעיתי.
המילה "תיקונים" מרמזת כי נעשתה שגיאה. אשמח אם תשתמש בה כאשר יש בה צורך.
ובאשר לדבר המעניין שאתה מדבר עליו, בהחלט – על זה בדיוק הצבעתי במאמר.
אני מקווה שתהנה מהטקסט של האקסלי נגד אורוול.
עידוק: בחלק מהמקרים הטקסט שהגשתי והטקסט שפורסם אינם אותו הטקסט ומכיוון שנראה לי נכון יותר להציג את הטקסטים שפורסמו, הם מגיעים בפורמטים משונים כמו PDF ו-JPG (תוצאה של הסריקות). עם ה-DOC סליחה.
1. לא אמרתי שאמרת, זה משתמע מהטון בכתבה כאילו האירוע הפתיע אותך או את עולם הרשת, אז רציתי לציין שלא היתה הפתעה, הייתה רק אירוניה חביבה שהצדיקה אייטם 🙂
2. משתמע מכותרת המשנה.
3. התיקון היה שלא היתה כאן התחרטות של אמאזון אלא סוגיה משפטית. ענין ההאקר המתחכם היתה הערת תוספת שלי 🙂
אם כך, שנה מ"תיקונים" ל"הצעות לשיפור", סליחה אם התפרש מדברי אחרת (מלבד נקודה 2, שהיא באמת מבלבלת לאנשים לא טכניים)
לגבי הפורמט – אם כך אתה יכול (א) לפרסם את הטקסט המקורי שלך לפני עריכה ולהמנע מסיבוכי זכויות עם לקוחותיך, ו-(ב) נראה לי ראוי, מוסרי וחוקי שאם מישהו עורך יצירה שאתה בעליה, אתה יכול לדרוש העתק בפורמט טקסט חזרה כדי לשמור גם את הגרסא הנגזרת שלו…
נראה שהטקסט שלך עלה ל-NRG.
רק כדי לחדד את נקודה 3 של עירא – לא היתה מעורבת חרטה של מו"ל כזה או אחר. בעלי זכויות היוצרים על הספרים המדוברים פנו לאמאזון והפנו את תשומת ליבה לעותקים לא חוקיים שהועלו על ידי מוכר חיצוני למערכת של אמאזון (דרך מנגנוני השירות העצמי למוכרים). לא סגור על האם היו מעורבים איומים משפטיים.
מכאן ואילך, ואיך אמאזון בחרה לטפל בסוגיה – אין ספק שהדיון במקומו. אגב, גם בעניין האלגוריה לכניסה הביתה ולקיחת מוצר שרכשת – קיימות בהחלט נסיבות בהן קונה יידרש להחזיר דבר שקנה אם זכות הקניין של אדם אחר גוברת על זכותו שלו (למרות שאם איני טועה ברוב המקרים הללו ייטו לפסוק לטובת קונה שרכש את המוצר בתום לב על מנת לקיים את "תקנת השוק").
יובל, אתה מבלבל בין שני מובנים של היסטוריה. וינסטון בעבודתו במיניסטריון האמת שכתב את ההיסטוריה, שינה את גירסת האירועים. אמזון לעומת זאת משנים את תוצאותיו של אירוע אחד באמצעות אירוע אחר. ההשוואה בין הדברים פיקנטית, אולי, לא מעבר לזה.
שמיין,
אם אני קונה ציור של ראובן רובין בשוק הפשפשים ואז מסתבר שהציור לא היה של מי שמכר לי אותו, אני אכן אצטרך להחזיר אותו לבעליו. אם אני קונה ספר בסטימצקי ואז מסתבר שיש בעיית זכויות ושסטימצקי צריכה להפסיק למכור את הספר, אף אחד לא יכול לבוא אלי הביתה ולגרוס את הספר. זה נכון שקיימות נסיבות שבהן אפשר יהיה לבוא אלי הביתה, אבל הן פשוט לא רלוונטיות למקרה של אמזון. הסיפור כאן הוא לא בין משתמשי קינדל לבין בעלי הזכויות על ספריו של אורוול, אלא בין אמזון לבין בעלי הזכויות. ואם יש צד שלישי ערל לב שמכר באמצעות אמזון עותקים בלתי מורשים, אז גם הוא חלק מהסיפור. בכל מקרה, משתמשי הקינדל אמורים היו להיות בחוץ, ועצם העובדה שיש אפשרות טכנולוגית להכריח אותם לא לקרוא את העותק שרכשו לא אומרת שצריך לעשות שימוש באפשרות הזו.
יובל,
הטקסט מ"מעריב" מרתק. אני מקווה שהאקסלי ואורוול לא יעלבו, אבל השאלות שהוא מעלה על מהותו של קניין עניינו אותי יותר (אולי זה בגלל שלא קראתי את האקסלי). העורכדין שבי שואל את עצמו האם איפשהו בתנאי השימוש של קינדל הופיעה הוראה שמגינה על אמזון מכל מיני תובעים שירוצו לתבוע עכשיו את המיליונים שמגיעים להם על החדירה הזו לגאדג'ט שלהם.
אלכסנדר – לפעמים פיקנטיות זה כל מה שצריך.
רועי שבא אחר-כך: בדיוק.
רק משהו קטן: גם ב-ZUNE או כל נגן אחר שמשתמש ב-DRM של מיקרוסופט, וגם ב-IPOD אין מחיקת קבצים פיזית כמו שאמזון ביצעו. במקרה הכי גרוע בעל הזכויות יכול לבטל את המפתח עבור אותו נגן, אבל לא למחוק את הקובץ (ואגב, את הקבצים עצמם אפשר לפצח, גם אם המפתח לקובץ פג תוקף מכל סיבה שהיא. לא סיפור כזה רציני).
tldr (בטח עם ה-PDFים והJPGים)
אני ראיתי את זה השבוע:
קומיקס חמוד
הדבר הכי עלוב בספר דיגיטלי זה שאי אפשר לעשות אתו אש
אמזון מחקה את שני הספרים של אורוול מהסיבה שהסופר רוצה לעשות בהם שינויים. 1984 הוא ישנה ל2984 ואת חוות החיות ל-חוות החיות האורגניות.
לג בעומק,
במקום בו מוחקים ספרים דיגיטליים, שם גם ימחקו פרופילים בפייסבוק?
במקום שבו מוחקים ספרים ימחקו אנשים.
אוופס – עכשיו ראיתי שהקדימו אותי (16; רועי שבא אחר-כך).
זה לא קצת מחזק את הטענות של החבר'ה מהפיירט-ביי?
לרועי שבא אחר כך
במקום שבו מוחקים ספרים של אנשים מתים, יכתבו אנשים חיים ספרים של אנשים חיים.
כשסופר מת, צריך לקבור אותו עם הספר שלו. שהספר שלו לא יתפוס מקום בביטים. שהם כמו כל חומר, לא בלתי מוגבלים ולכן צריכים להיות מוקדשים רק לספרים של אנשים חיים, ולא לספרים של אנשים מתים, מלאי תולעים ומסריחים למרחקים. ספר של אדם מת, הוא מת. גמרנו. צריך להגיד עליו קדיש ולקבור אותו, זאת אומרת למחוק אותו מהקינדל. אפשר גם לשרוף אותו אם הוא עשוי מניר ואפילו רצוי כי זה כל כך יפה לשרוף ספר, זה מיד מקפיץ כל מיני אנשים על הרגליים והיינה יוצא להם מהאוזניים כועס ואדום כמו תולעת שהרגע יצאה לו מה—, כי גם הוא מת!
לג בעומק,
ראשית, אני חושב שלקחת את התגובה שלי קצת יותר מדי קשה.
שנית, למה לעצור בספרים? אפשר גם להשמיד את המוזיקה של באך ולנון, לשרוף את המונה ליזה, לנתץ את דוד ולכתת את מגדל אייפל למטילי ברזל שניתן יהיה לשלוח לסין. מה ישאר מהחומר שעליו בנויה התרבות שבה אנחנו חיים? זו כנראה בעיה של אנשים מתים.
אם לפחות היה עומד לו, אפשר היה לעשות ממנו מיתלה למגבות או משהו
איזה מתלה למגבות ואיזה נעליים? זה בגובה של מעל 2 מטרים מעל הרצפה (בהנחה שאתה נפטר מהבסיס ומודד מכפות הרגליים). מי האידיוט שימקם מתלה למגבות כל כך גבוה?
יובל: אני,בתור קורא פשוט, הבנתי מהטור שלך במעריב שיס בעייה עם ספרים/מוזיקה/וכו' בפורמט דיגיטלי, כי אפשר למחוק לך אותם מרחוק. וזה פשוט לא נכון — הבעיה היא עם DRM ועם גנים סגורים. לטעמי הטור שלך מנסה להיות סנסציוני. קשה לי להאמין שאתה כתבת אותו ככה. יתכן שזה בגלל העריכה?
לג בעומק: "אם לפחות היה עומד לו, אפשר היה לעשות ממנו מיתלה למגבות או משהו". ההערה הכי טובה על דוד ever.
אלעד, אני קראתי את אותו הטקסט בדיוק וממש לא התרשמתי כמוך. לטעמי הטור מעניין וכתוב לעניין. הוא מסביר את הבעיה עם רכישה של ספר דיגיטלי והאפשרויות החדשות שקיימות שלא היו קיימות קודם לכן – כמו למחוק ספרים. אני לא מבין מה סנסציוני כאן ולא מבין איך הגעת למסקנה שאליה הגעת. כנראה שלא כל הקוראים כמוך.
בעל קינדל אמר לי שלדעתו מחיקה מרחוק יכולה לקרות רק בארה"ב, ששם הקשר עם אמזון הוא אלחוטי. בעלי קינדל במקומות אחרים מקבלים את ה"ספרים" למחשב שלהם ואז מורידים אותם לקינדל, ולקינדל עצמו לאמזון אין גישה. מה שאמזון יכולה לעשות לגביהם זה למחוק את עותקי הספרים מהאתר שלה (הספרים שקנה בעל קינדל מרוכזים בדף מיוחד שלו באתר של אמזון). וזה נראה פחות בעייתי. מעבר לכך, עולה כאן בעיה מעניינת שקשורה להתפתחות טכנולוגית בכלל, לא רק בתחום הזה. אולי אכתוב על זה פוסט…
ועוד משהו: אם הסיפור הזה נכון, איך זה שניתן עדיין לרכוש עותק אלקטרוני לקינדל של 1984 באמזון?
http://www.amazon.com/Nineteen-Eighty-Four/dp/B002A9JO9W/ref=sr_1_1?ie=UTF8&s=digital-text&qid=1248336324&sr=1-1
ברלין' אתה עושה בדיוק את אותה טעות שעליה התלוננתי. אין בעיה עם רכישת ספר דיגיטלי! (!!!). הבעיה היא עם DRM. ספר דיגיטלי (בלי DRM) הוא לחלוטין רכושך ואף אחד לא יכול לקחת אותו ממך. אם כבר, יותר קל לשמור עליו: ספר פיזי אפשר לגנוב ממך, אבל ספר אלקטרוני אתה יכול לגבות.
הטקסט על האקסלי ואורוול פשוט מצוין.
ושווה להזכיר בעניין גם את מה שהיה לומר לניל פוסטמן בנושא בבידור עד מוות
http://fatpita.net/?i=1952