המשכתבים

כבר די מזמן הבטחתי שאתייחס ל”עם המשכתבים” בעיתונים. בועז גאון, כתב “מעריב” בארה”ב, פרסם בגליון האחרון של העין השביעית מאמר שעוסק במשכתבים ובעוצמתם ההולכת וגוברת בדסק אל מול הכתבים להם אומרים (לפלצותם הרבה): “שלחו לנו טקסט ואנחנו כבר נסתדר”.

אני לא מסכים עם כל מה שהוא כתב ויש דברים שהוא לא כתב כלל ועדיין אני סבור שצריך הרבה מאוד אומץ כדי להנפיק כזה טקסט.

נכתבו 31 תגובות לפוסט “המשכתבים”

  1. halemo:

    זה מזכיר לי את הסיפור על עיתונאי הטכנולוגיה הותיק של עיתון ידיעות אחרונות , דודי גולדמן.

    פעם הופיע מאמר שלו במוסף “7 לילות” במדור “נט סוסיאטי” שהוא כתב בכל שבוע.
    באותו טור הוא סיפר על “חברת לינוקס”. הקטע הזה הפך לבדיחה של גיקים באינטרנט.

    יש אזכור של זה כאן
    http://www.whatsup.org.il/modules.php?op=modload&name=News&file=article&sid=314

    אחרי כמה זמן יצא לי לדבר עם דודי על זה, ומתברר שהמשכתבים במערכת צירפו למילה “לינוקס” את השם “חברת”, ובכך הפכו את מערכת ההפעלה החופשית לשם של חברה. לקחו מאמר שמסר להם דודי ושיבשו אותו על פי הבנתם באותה עת.

  2. MrM:

    המפף
    יו”ר, אני יכול להיות המשכתב של הגלוב?

  3. יובל:

    MrM – אני חושב שתקבל תפקיד קונסול של כבוד בתחום גיבוי וסקריפטים מוצלחים. אני אכנס בקרוב ישיבת דירקטוריון ונחליט על כך.

  4. תומר ליכטש:

    באמת צריך המון אומץ לבוא במאה העשרים ואחת ולגלות לכולם שהתקשורת לא מדווחת על המציאות, אלא מכתיבה אותה. איזה שוק. תכף תספר לי שאנחנו צורכים מותגים ולא מוצרים.

    המון אומץ דרוש גם כדי לבוא אל הקטנים ואל הטפשים ולהאשים אותם בזה שהם קטנים ובזה שהם טפשים. משכתבי הדסק הם אפסים! חה חה חה חי חי! אבל על מה הצחוק? על זה שאני – כלומר שהוא – לא קטן ולא טיפש. הוא גדול וחזק ויפה. אז מה היה לנו פה? איש גדול וחזק ויפה שצוחק על הקטן הטיפש והמכוער. אני מסתכל מהצד והכל מתבלבל: מי היפה, ומי המכוער? מי פה באמת החלש?

    באמת צריך המון אומץ לבוא ולומר “אני לא מרוצה מעצמי”. כי זה מה שההתנשאות שלו מגלה. הוא לא מרוצה מהמעמד הנוכחי שלו. לא מרוצה מזה שעדיין מקצצים לו טקסטים בברוטאליות. לא מרוצה ובה בעת – לא מוכן לקחת את הכתיבה שלו ברצינות שלה היה מצפה מאחרים.

    אני נזכר בטבלת המידות של אריסטו, ומתחיל לחשוב – אולי אומץ אינה המידה שפורצת מתוך הטקסט הזה. כן, היא נמצאת על הסקאלה של אומץ, אבל זה “יתר” אומץ, מה שהופך, אומר אריסטו, לפזיזות, יוהרה, וחוסר אחריות.

  5. יובל:

    רואים שלא עבדת בעיתון (אמר בהתנשאות).

    כמובן שכאשר לוקחים את הדברים שלו אל עבר הקריקטורה הכל נראה מגוחך. באותו האופן אפשר לקחת את התגובה שלך ולעשות ממנה קריקטורה אבל אז נוותר עם אוסף של איורים משעשעים שלא ממש אומרים שום דבר על משהו. לכן במקום זאת, אני אתייחס לתגובה שלך ברצינות.

    אני לא חושב שהוא מציג את המשכתבים כקטנים וטיפשים או אפסים. אני חושב שהוא מציג בעיה שמוכרת לכל מי שעובד בעיתונות, והיא הכוח העצום שיש למשכתבי הדסק על המוצר הסופי וחוסר יכולתו של העיתונאי שחתום על הידיעה (אף אחד לא מכיר את המשכתב) להשפיע באמת על הכתבה/ידיעה כפי שהיא מופיעה בעיתון המודפס.

    אני לא מכיר את האיש ולא יודע אם הוא לוקח את הכתיבה שלו ברצינות או לא. אבל הבעיה שהוא מצביע עליה קיימת. עד שלא תתעורר ובעיניים חצי עצומות תפתח את העיתון ותקרא כתבה/ידיעה שלך ולא תזהה את הפתיחה, את הסיום, את הציטוטים, את הכותרת – כלום! – ולמרות זאת אתה חתום עליה – עד ש*זה* לא יקרה לך, לא תבין על מה הוא מתלונן.

    ולאחר שאמרתי את זה – הנה משהו שהוא לא כתב וראוי שייכתב. משכתבי הדסק עובדים (בדרך כלל) נורא קשה, בתנאים בלתי אפשריים ובעבור משכורת בלתי מתגמלת. הם צריכים להתמודד עם לחצים אדירים של הכתב, העורך, עורך המדור (או החלק), מגבלות המקום ומגבלות הזמן. זו עבודה נורא נורא קשה וגם במקרה הזה, רק מי שעשה אותה פעם, מבין במה מדובר.

    המסקנה – לפחות שלי – היא שבתור התחלה שצריך להעסיק שם את מיטב האנשים.

  6. תומר 1.0:

    אף אחד לא טוען שהמשכתבים יושבים רגל על רגל ושותים אספרסו כששתי תאילנדיות עושות להם נעים בגב, הם עובדים קשה, קשה מאוד אפילו, אבל דמיין את הסיטואציה הבאה:

    הכתב כותב ושולח למערכת. למחרת הוא פותח את העיתון ומגלה שלא רק שהכתבה זרועה בטעויות הגהה, המשכתב גם טרח ופיזר בה דברים שלא נכתבו בה מלכתחילה.
    נחמד? לא כל כך, לפעמים חוסר הנעימות הזו הופכת לסכסוך עם מקורות, או סתם שם רע שיוצא לכתב המרושע כביכול (שלא לדבר על איומים בתביעות).

  7. תומר ליכטש:

    מה שמפריע לי הוא לא האמירה שלו על שכתוב טקסטים עד לבלי היכר, אלא האופן שבו הדברים נאמרים.

    מפריע לי הירידות הילדותיות על ה”פלומה” וה”חצ’קונים” של משכתבי הדסק, האדיוטיות שבהעלאת שיחות-הסלון של האמא של משכתבי הדסק, והנסיון השטחי עד אימה לעסוק בפסיכולוגיה המשפחתית של משכתבי הדסק.

    אחרי זה מפריעה לי, כמו שכתבתי קודם, היוהרה שלו לגלות לכולנו שהתקשורת היא פורנוגרפיה, והיא מכתיבה את המציאות וכו’.

    התייחס לדברים האלה, משום שלא הגבתי על שום דבר אחר. שכתוב טקסטים, כמו שאתה אומר, וכמו שהוא אומר, בפחות נועם, הוא דבר שנעשה. אני משער שרוב הכותבים יסכימו שזה רע. עם זאת, אני חושב שהאופן שבו הוא אומר את זה, הוא ילדותי ומקושקש, מלא יוהרה ופזיזות, אכזרי וחסר טעם.

    רק כדי להסיר כל ספק – סיכום התגובה הלא-קריקטוריסטית שלי: שיכתוב = רע, הטקסט של גאון = יהיר, מתנשא, ומלא במובן מאליו.

  8. תומר ליכטש:

    אגב, הבנאדם מתלונן שמשכתבים לו את הטקסט. ברור לי שהעורך שישב עם הטקסט הזה שקשק מפחד בכל מלה שרצה לשנות. וזה חבל. כי כמו שזה נראה – הבנאדם זקוק לשכתוב רציני. במילים אחרות: אני לא הייתי מעביר את זה.

  9. MrM:

    רגע יו”ר, אם אני אזכה לתואר הזה אז יפנו אלי “הקונסול”?
    סבבה, חתמתי.
    למרות שהייתי שמח לשכתב את הפוסטים של מוסיף ולהכניס בהם מעט הגיון 🙂

    וביתר רצינות: אני חושב שמטרת תפקידם של המשכתבים הוא להיות בעלי כשרון הכתיבה.
    העיתון מעסיק הרבה אנשים שהם כתבים ועיתונאים טובים אבל בעלי כשרון כתיבה חסר ואיש אחד בעל כשרון כתיבה טוב שמשפץ את הסגנון העילג של כולם.
    אז ככה העיתון מקבל המון כתבות טובות בעלות נמוכה
    זה הרציונל הקר שמאחורי זה אם תסכימו או לא, כי אם העיתון היה סומך על כשרון הכתיבה של הכתבים שלו הוא לא היה מעביר אותם דרך מטחנת הבשר הזו שמוציאה רצועות בשר מעוכות ומעוצבות כרצונו של העיתון.

    אז או שהעיתונים יתחילו לסמוך על העיתונאים שלהם ויפסיקו את זה, או שהכתבים יבינו שפשוט חושבים שהם לא מוכשרים ויחליפו עבודה, העיתונים יסבלו מבריחה של עיתונאים טובים ויבינו שזה מה שקורה שהם מזלזלים בעובדים שלהם.

    כמובן שזה לא יקרה, כי העיתונים אוהבים להעביר אנשים דרך מטחנת בשר וכי אף אחד לא יוותר על פרנסתו בשביל להוכיח את הנקודה שלי.
    בגלל זה הבעיה לא תיפטר, ועיתונאי שכותב עליה כתבה זועמת רק מסכן את ראשו החלול ולא תורם את חלקו כ”כלב השמירה”.

    ולכן אני חושב שזו כתבה מיותרת ולא מועילה.
    אבל אם הבן אדם מת לאבד את העבודה…

  10. איתי:

    מצד אחד, אני מבין מה מר גאון רצה להגיד.
    מצד שני, עורכים ומשכתבים לפעמים פשוט גורמים לכתבות להיראות טוב יותר. יש כתבים שכותבים רע, עם שגיעות כטיב, מדלגים על פרטים, כותבים לא ברור ו/או “סתם” טועים בעובדות.
    עורך / משכתב טוב יכול להפוך כתבה רעה או לא קריאה לסבירה או אפילו טובה.
    בועז גאון גם מתלונן שמציקים לו בשעות הבוקר עם מידע שאפשר להשיג ממקומות אחרים. סליחה – הוא שליח העיתון לארה”ב, לא ? בדיוק בשביל זה שלחו אותו.
    חלק מהכתבים גם לא רואים את התמונה הגדולה – הם חושבים שהידיעה שלהם הכי חשובה ומעניינת ואסור – פשוט אסור – להוריד כלום מהטקסט. במערכת רואים איזה כתבות נוספות יש ומחליטים לקצץ בכתבה של גאון. לגיטימי לחלוטין.

    בקיצור, במקום להתלונן, כדאי לעשות ניסוי קטן (שכמובן לא יתרחש לעולם) – לפרסם טקסט של גאון שלא עבר שכתוב או עריכה. מעניין איך זה ייראה

  11. אנקדוטות » ישן מפני חדש - על קרב המאסף של המדיה הותיקה:

    […] בכל אופן, בקרב הזה, מעבר ליריות בודדות שנשמעות מעל השוחות המחופרות (הנה אחת ששיגרתי עוד באוגוסט), נפלו לאחרונה גם כמה פגזים מרשימים בעוצמתם. אל אחד מהם הגעתי דרך מאבד תמלילים, וזהו מאמר של בועז גאון, הכתב של “מעריב” בארה”ב, שפותח פה במגזין “העין השביעית” על המשכתבים “הקטינים” בעיתונים שעושים שמות בטקסטים שכתבי השטח מעבירים, מבלי לקחת אחריות על התוצאות בעצמם. מאמר חזק עם ציטוטים מאלפים. הנה דוגמא אחת: עמודי החדשות בעיתונים, ועוד פחות מכך הטלוויזיה, אינם “מדווחים את המציאות” אלא מנסחים מדי יום ומחדש את אותם סיפורים מיתולוגיים שסופרו פעם מסביב למדורות והיום מסופרים מסביב לקפה של הבוקר, בגרסה היהודית־ישראלית. על מפלצות נוראות ומחלות מסתוריות (”תעביר לנו מאתיים על שפעת העופות!!”), על גיבורים שהקריבו את חייהם לשם שמירה על בטחון השבט (”בוריס אהב את הצבא…”), על אלילים ששומרים עלינו ומחוללים נסים, על נחיתותנו המספרית שעליה מפצה עובדת היותנו ילדיו הנבחרים של האל השוכן שם־שם, מעל הירח המתמלא בכל פעם שהזאבים מייללים. […]

  12. פיגו:

    אה, איתי, לא נעים לי להגיד, אבל הטקסט בעין השביעית כנראה עונה על דרישת הניסוי הקטן שלך. והוא די טוב, לדעתי.

  13. איתי:

    אה, פיגו, שמע – יש לי תחושה שהטקסט בעין השביעית לא ממש עוסק בתחומי הסיקור היומיומיים של בועז גאון. ומאיפה הביטחון שהוא לא עבר שום שכתוב ?

  14. איתי:

    ועוד דבר (אני מגיב לעצמי, יפה) – נגיד שטעיתי או נטפלתי לדוגמה לא נכונה. בועז גאון כותב מצוין, אין מה לשנות, הכל נפלא.
    נו ? אז ? זה מעיד רק עליו. מניסיוני הדל ומשיחות עם אחרים – לא כולם כאלה. הרבה, אם לא רוב, הטקסטים דורשים שכתוב ועריכה, ברמות שונות.
    לכן אולי באמת טעיתי (בוא נגיד את האמת – טעיתי !) – הניסוי הוא לאו דווקא טקסט של בועז גאון. בסדר?

  15. 2500 (מעתה-הניק הרשמי שלי):

    לא ממש צריך אומץ לכתוב דבר כזה כשאתה הבן של בני גאון על כל המשתמע מכך, כלכלית, גם לעסקיו של עופר נמרודי. שעליו כמובן הוא לא יכתוב מילה, כי בין מיליונרים יש אחווה מעבר לכל חילוקי הדעות האפשריים. על משכתבים בשכר מינימום הוא גיבור גדול. איפה הבושה, אה?
    אה, טוב.

  16. ג'וני דו:

    מי גאון של אמא?

  17. ג'וני דו:

    טוב, כאן מעלי (אני בטוח שהעורך התורן יוריד את זה בקרוב) היה ניסיון שלי לשלוח טראקבאק לפוסט הזה מהבלוג שלי (אם מישהו רוצה להסביר לי מה עשיתי לא נכון, אני אשמח).

    בכל מקרה, כרגע אני אעשה את בדרך הפרמיטיבית:
    כאן התייחסתי גם אני למאמר של בועז גאון שאליו קישר יובל.

  18. אביבה:

    מניסיון, זו חוויה איומה כשמכניסים לך לטקסט עובדות וציטוטים שלא היו שם, ומחתימים אותך על זה ללא ידיעתך.

    אבל מניסיון גם כן, המשפט “תשלח לנו מה שיש לך ואנחנו כבר נסתדר” אינו בהכרח רומז לטיפול כזה בידיעה, אלא לאי עמידה של הכתב בדד-ליין 🙂

  19. מוסיף:

    ג’וני- אני מפנה אותך למאמר הבא: https://www.popup.co.il/?p=492

  20. ג'וני דו:

    אה, אז זאת בעיה אצלכם?

    ואם כבר, אתה יכול בהזדמנות לסדר לי הלינק בהודעה השניה. שיהיה לחיץ או משהו?

  21. מוסיף:

    ג’וני. לא הבנת. אנחנו בסדר. הקידוד שלנו הוא מהמשובחים שבקידודים. הבעיה היא בקידוד שלך.

  22. חנן כהן:

    ציטוט: “אתר האינטרנט של “ידיעות אחרונות”, העיתון הנפוץ בגודלו בישראל, היום”

    מה זה נפוץ בגודלו?

    אז או שהעין השביעית עשו לגאון תרגיל “לא נגענו” או שהתרשלו. שתי האפשרויות גרועות באותה מידה.

  23. 2500 (מעתה-הניק הרשמי שלי):

    נו, העין השביעית. זו חלטורה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיושב על הרבה כסף, חלטורה שמפרנסת בקביעות טיפוסים כמו נחום ברנע ועוזי בנזימן (למה אינם ראויים להערצה זה לדיון נפרד) וגם חלטורה מזדמנת לכל מיני כתבים זניחים במקומונים ובמוספים כאלה ואחרים. פי שלושה שקלים למילה הם משלמים, יחסית לממוצע בשאר גופי התקשורת. בדוק.
    אין כל פרופורציה בין היומרה לביצוע, ולכן אין סיכוי שהם עשו לגאון תרגיל בהפוך על הפוך כי בין ימין לשמאל הוא לא ממש מבחין, העורך בנזימן. זה עובד הפוך – כותבים שולחים לו טקסטים מופרכים במודע והוא מפרסם אותם בלי לקלוט שעבדו עליו. להפך – בגיליון שעבר הוא הקדיש לפרודיה (את זה הוא לא ידע אבל חלק מהקוראים כן) של תחקיר על שימוש בסמים במערכות עיתונים את “דבר העורך”. כל שניים וחצי הדמויות שהיו מעורבות בהכנתה (שניים וחצי כולל את הכותב ו”המרואיינים” שהפכו בעין השביעית לשש דמויות נפרדות שמצאו מחבר) התגלגלו מצחוק והלכו להפקיד את הצ’ק.
    היה לו כיסוי, אגב, וזה הדבר היחיד עם כיסוי בקשקושון הזה.

  24. Rogel:

    OK, ועכשיו מישהו מוכן להתייחס עניינית למאמר. לא שכל מה שמסביב לא מעניין אבל מה זה קשור?

  25. יובל:

    רוגל, אל תגזים, כן?

  26. רויטל:

    קודם כל, גאון לא טרח לעמוד על ההבדל המהותי בין עורך למשכתב, ויש הבדל כזה. טריק ידוע הוא של כתבים, שכשהם רוצים להשפיל עורך, הם מכנים אותו משכתב. משכתב זה מזיז מלים כזה, אחד שמסדר לך את האותיות שלא יתערבבו. עורך זה כבר סיפור אחר – הוא נותן כותרת, משנה, הוא מחליט על מיקום הידיעה, איזו תמונה תבוא איתה אם בכלל ועוד כל מיני פרמטרים לא מעניינים.

    כמו שגאון מלין על חוסר המקצועיות של המשכתבים (והוא מדבר דומני רק על העיתונות המודפסת ולא צייץ על האינטרנט, מדיום זניח שכמובן לא ראוי להתייחסות), אפשר להלין ובענק על חוסר המקצועיות של ה”עיתונאים” וה”כתבים”, שנעים בין צעירים שאין להם כשרון כתיבה בשיט או הבנה מינימלית בתחום שבהם הם כותבים לבין נאדות זקנים שזמנם עבר והם כבר לא יודעים להבדיל בין ידיעה למודעת אבל.

    ועוד לא אמרנו כלום על שינוי כותרות בשביל יחצנים, קופי פייסט מהודעות לעיתונות, עובדות ללא בדיקה (למה אין FACT CHECKERS בעיתונות הישראלית?), טקסטים שלא ראויים להיכנס לעיתון של כיתה ד’ בבי”ס היסודי ועצלנות אלמנטרית, בסיסית, שאין לה תרופה.

    אמר לי איש בכיר בעיתונות לפני זמן לא רב – סטודנטים לתקשורת, כתבים לכאורה ומשכתבים יש כמו זבל. אנשי מקצוע אמיתיים הם נדירים.

  27. רויטל:

    אלמנטרית = בסיסית כמובן. לא נמחק לי. יש למישהו טיפקס?

  28. יובל:

    כל מה שאמרת נכון, אבל זה לא גורע מהטיעון של גאון. רוצה לומר, זה שיש כתבים לא מקצועיים לא הופך את הטיעון שלו לחלש יותר.

    ואגב, אני חושב שהוא משתמש במילה “משכתב” בין השאר מכיוון שיש עיתונים שבהם העורכים הם גם המשכתבים. כלומר אין הפרדה בין שתי הפעולות. הם מסדרים את המלים וגם נותנים כותרות. אז איך יקראו לאחד כזה?

  29. רויטל:

    אנחנו כל הזמן יוצאים מנקודת הנחה שגאון הוא עיתנואי מקצועי. איפה ההוכחה?

  30. יובל:

    זו ממש לא הנחת המוצא שלי.
    אני מסתכל על הטקסט שהוא כתב ושואל את עצמי אם כתב דברי טעם או לא.

    יכול להיות שהוא אהבל גמור, זה לא אומר שמה שהוא כתב הוא שטות גמורה. כלומר, זה יכול להיות, אבל אני לא חושב שזה נכון במקרה הזה.

  31. רויטל:

    אני חושבת שיש בעיות נקודתיות, והיה אפשר לתאר אותן ככאלה. כן, התחום נעשה צעיר; כן, התחום נעשה חפיפניקי; כן, יש משכתבים ועורכים שאין להם מושג מהחיים. האם זו תופעה? אני בספק.

    אבל להציג את זה בצורה כל כך חד צדדית, פוגענית ואפילו לא מצחיקה, למען השם, זה לא עבודה עיתונאית, זה אפילו לא ניו-ג’ורנליזם. זה סתם ירוד.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: