גם "שיחה" יכולה להיות סתמית

הפוסט האחרון שגלמור פרסם בבלוג שלו עוסק בשאלה שמופנית אליו לעתים קרובות: "איך אפשר לעקוב אחרי יותר מ-2,000 אנשים בטוויטר?". 2,000 זה קטן. ישנם אנשים שעוקבים אחרי עשרות אלפי אנשים בטוויטר. אחת/אחד מהם היא/הוא "שרית", שכאשר טענתי שאני לא מבין אנשים שעוקבים אחרי יותר מ-20 אלף איש ענה/ענתה לי:

מה תעשה. אשטון קוצ'ר מבין את שרית.

הטענה של גל מופיעה בפסקה האחרונה של הטקסט שלו:

טוויטר, פייסבוק ובהדרגה גם קוראי RSS כמו גוגל רידר אינם "עיתונים" אלא ערוצי שיחות. ככל שתפתחו את הברז יותר ותעקבו אחר יותר אנשים, כך השיחות אליהן תיחשפו יהיו מגוונות ומעניינות יותר. כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל וכך תפרצו את המעגל הקרוב (והסגור לעתים קרובות) של המיליה הטבעי.

אני חולק על העמדה הזו לגמרי וזאת משתי סיבות: אמפירית ופילוסופית.

ברמה האמפירית, מחקר שבוצע בחודש שעבר מצא שכ-40% מכלל הטוויטים בטוויטר הם משפטים סתומים, חסרי כל פשר, מלמול שאין מאחוריו שום דבר. למעשה, רק 8.7% היו טוויטים בעלי ערך מסוג כלשהו. לדעתי המחקר הזה, בין אם הוא רציני ובין אם לאו, שוגה. 70% מכלל הטוויטים הם כאלו, ולא 40%.

משום כך, הטענה של גל לפיה "כאשר אתם עוקבים אחר יותר אנשים, הסיכוי כי כאשר תתחברו ברגע נתון "תעלו" על שיחה מעניינת יגדל" שגויה סטטיסטית. ככל שתעקבו אחרי יותר אנשים כך תחשפו את עצמכם ליותר מלל סתום, אווילי, מעיק וחסר ערך מסוג כלשהו. ככל שתעקבו אחר יותר אנשים כך תקשו על עצמכם לדוג מתוך המלל האינסופי את אותם שמונה וקצת אחוזים של מלל שיש בו איזשהו ערך.

אני עוקב אחר 24 אנשים. לפעמים אני רוצה לעקוב אחר יותר אבל אז אני מבין שאם אעקוב אחר יותר בעצם לא אעקוב אחר אף אחד כי פשוט אי אפשר להתמודד עם מפלי הטקסט האינסופיים. ישנם אנשים שהתחלתי לעקוב אחריהם ולאחר מכן הסרתי אותם פשוט מכיוון שהם עדכנו את הטוויטר שלהם ללא הפסקה. זה מעיק בצורה יוצאת דופן.

ברמה הפילוסופית אני חושב שאחד הנזקים הגדולים (אם כי העקיפים) של עידן הווב 2.0 הוא שבעידן הזה כולם מדברים על "שיחה". בלוג הוא שיחה. טוויטר הוא שיחה. הקשר בין מותג לצרכן הוא קשר שמבוסס על שיחה. הבעיה עם המונח "שיחה" היא שמעטים מוכנים לומר בפה מלא את מה שרבים חושבים עמוק בלב: ישנן שיחות משעממות! שיחות שמתנהלות בין אנשים משועממים! שיחות מטופשות! שיחות שאם תקלע אליהן בטעות תרצה לירות לעצמך כדור בראש! שיחות בין אנשים עלגים! שיחות שעוסקות בנושאים מטופשים! — וזו רק תחילתה של רשימה.

ככל שאדם עוקב אחר יותר אנשים, כך הוא מגדיל את הסיכוי שלו להיחשף לכל השיחות האלו. אין בכך שום ערך אלא אם כן אתה אנתרופולוג של טוויטר. מכיוון שרוב האנשים הם לא אנתרופולוגים של טוויטר, אני ממליץ לכם לברור היטב את האנשים שאתם עוקבים אחריהם ושאותם אתם קוראים, אלא אם כן ממילא אתם לא קוראים את כל העדכונים האלו כי רשימת העוקבים והנעקבים שלכם היא עבורכם סוג של מדד אגו.

אוקיי, אז אם לא שיחות, אולי חדשות? גל כותב:

בין חשש לפספס חדשות משום שאתה לא עוקב אחר מספיק אנשים ומקורות לבין החשש מתסמונת של "מרוב עצים לא רואים את היער", הראשונה מטרידה (אותי) יותר.

בגלל החשש לפספס חדשות תעקוב אחרי 2,000 אנשים?!? אלוהים אדירים, זה חתיכת חשש! ובכלל, מה יכול לקרות בעולם שהוא כל כך חשוב שאתה חושש לפספס אותו, נניח בשלוש שעות או ב-12 שעות? מה יכול להתרחש בעולם שאומר לעצמי "יוווו! כמה חבל שלא שמעתי על זה בטוויטר ובמקום זאת קראתי על זה באיחור באתר אינטרנט, בעיתון או במהדורת חדשות בטלוויזיה"? ככל שאני חושב על זה אני מבין שהתשובה לשאלה הזו היא: שום דבר.

תיקון: שום דבר בריבוע.

36 מחשבות על “גם "שיחה" יכולה להיות סתמית

  1. ובכן, בתשובה לשאלתך, כוכב שביט עצום עלול להתנגש בכדור הארץ, ואם לא תקרא על זה בטוויטר, איך תדע להתחבא מתחת למשקוף בזמן? לחילופין, בן של אישיות ידועה עלול למצוא את מותו בהתרסקות מטוס. ואם לא תדע עוד לפני האם האומללה, איך תהיה בטוח שאתה מה-זה מעודכן? לחילופין, בלוגרית ידועה תשתתף באיזה קמפיין פרסומי, ואם לא תקרא על זה בטוויטר, איך תצטרף למסע ההשמצות בתשלום סמלי מטעם החברה המתחרה, או בלי תשלום סמלי מטעמי קנאה בלבד? לחילופין עוול זה או אחר ייעשה לקבוצת מיעוט זו או אחרת, באיזו עיר שלא קיימת במרכז הארץ ואם לא תהיה מנוי בטוויטר איך תביע מחאה חריפה? אחחח הכל צריך ללמד אותך. הכל.

  2. סירבתי לבקשות המעקב של שרית בדיוק כפי שאני מסרבת לבקשות חברות בפייסבוק של אנשים עם אלף ומשהו חברים. זו כבר לא שיחה/חברות, זה סתם עוד קרקפת וירטואלית על החגורה העצומה שלהם.

    אני מאוד משתדלת שכל טוויט וטוויט שלי יהיה חסר ערך לחלוטין. היו"ר, נתקפתי חוסר ביטחון למקרא רשימתך. זו הזדמנות פז להגיד לי את האמת: אני מצייצת יותר מדי?

  3. מסכים מאד. לא רק ששיחה היא אובר-רייטד ובמיוחד ברשת (מלבד הערך של האינטראקציה כשלעצמה, כמנגנון חברתי), רוב השיחות הן בעצם די משעממות.

    ציטוט מפוסט בקולקטיב לפני חצי שנה:

    כלומר, בהחלט מעניין לדעת מה אחרים עושים, ולי באמת מעניין לפרסם את הדברים שאני עושה, אבל אחרי ששמו לנו בפנים את מה שידענו (אבל לא רצינו לומר בקול), אפשר לשים את האמת על השולחן: הפייסבוק הזה, ורוב הרשתות החברתיות איתו הם פשוט בדיחה גוזלת זמן. procastination לשמו. ועכשיו את מה שהדחקנו אל התת מודע שלנו אנחנו רואים מול העיניים ולא יכולים להכחיש למרות שאנחנו משתדלים.

    http://www.thecollective.co.il/?p=368

  4. נו? אז אולי הגיע הזמן להפסיק עם הצוויצווצים האלה? עוד לא הבנתם שזו בסך הכל אופנה מטופשת שנוצרה בגלל המצאה טכנולוגית אומללה למדי?
    קדימה, מי יהיה הגיבור הראשון שירשה לעצמו להיגמל מזה? זה לא באמת כואב.

  5. כל הדיון הזה הוא קצת מצחיק. לפחות הוא לא נגרר לרמות של ויכוח בגן ילדים כמו קודמיו.

    טוויטר הוא כלי, המונח "לעקוב" הוא רק כדי שיהיה מושג/שם-פעולה לפונקציה שהוא מייצג. אתה לא באמת "עוקב" אחרי מישהו, אתה בוחר לקבל ממנו עדכונים – בין אם זה על החיים המשעממים שלו, על האבא המצחיק שלו (@shitmydadsays), או על מבצעים באתר החברה שבה הוא עובד.

    כמו כל כלי רב עוצמה, טוויטר יכול לשרת אנשים מסוימים למטרות שונות, חלק מהם ימצאו בו תועלת לשם מטרותיהם, וחלק לא. לחלק אפילו אין מטרות, וכל זה בסדר.

    העניין הוא שאתה וגל משתמשים כנראה בטוויטר למטרות שונות, אולי חלק מהן חופפות, אבל אני בהחלט יכול לראות איך מישהו ירצה לקבל עדכונים/חדשות דרך הכלי הזה – ואני בהחלט יכול לראות איך מישהו שעוקב אחרי 2,000 מוצא הרבה יותר דברים מעניינים (לא בהכרח דברים ברומו של עולם) לכתוב עליהם..

    אתה כנראה לוקח את המושג "לעקוב" קצת יותר מדי ברצינות, (אבל שוב, את זה אומר מישהו שגם הוא רואה בכלי הזה משהו שונה ממה שאתה רואה בו) – מבחינתי לפחות (לא יודע מה עם גל), אני לא חייב להתעדכן בכל טוויט וטוויט של מי מאלה שאני עוקב אחריהם, אבל אם באותו רגע אהיה מול המחשב והם יגידו משהו מעניין, אשמח לקרוא את זה.

    עכשיו, לגבי "הנזקים העתידיים": (נראה לי שווב 2.0 מזיק יותר מסיגריות היום, ADHD מישהו?)

    use at your own discretion

    כן, אולי צריך להצמיד לטוויטר "can be highly addictive" – אבל גם לקולה, לטלוויזיה, למחשב וכו' וכו'

    זיגמונד

  6. ממתיקשכחת.

    ולעניין. לי אישית הרבה יותר קל בחיים האישיים שלי, מאז שיש את הפייסבוק והטוויטר. לפני הפייסבוק הייתי מאבד קשרים עם אנשים שהכרתי, פשוט כי אני לא טוב בזה. עכשיו הרבה יותר קל לי לשמור על קשר, לדעת מה קורה עם אנשים שאכפת לי מהם בצורה זו או אחרת ולשמוע על אירועים חברתיים בקלות.

    הטוויטר, לעומתו, הוא בעיקר קוריוז. הוא בועה בפני עצמה לטעמי, אבל אני בצד המרוויח, שבו גופים מחלקים חינם-אין-כסף מיני טובין או שמורידים את חומות הארגון בגישה של, כן-כן, שיחה עם הלקוחות שלהם.
    אני עוקב כיום אחרי כמאה אנשים ומועשר מחלקם הגדול. בשקלול הסופי, אני מרוויח מזה.

  7. יובל,

    אני חולק עליך.
    גם שרית טועה ומטעה אבל בלעקוב אחרי 30 אנשים שאתה מכיר אין שום חידוש. אתה בוודאי קורא אותם גם ככה ברסס לכן החוויה הטויטטרית שלך היא רחוקה מהסטנדרט.

    קח פסבדון (shuki2222 פנוי) וצא לדרך – תראה שיש עניין גם באנשים שמעולם לא פגשת.
    נסה ותהנה

    זהר
    @zoharalon

  8. פורום זה שיחה. המבנה שלו לא נותן חשיבות מיוחדת לאף הודעה בשרשור מסוים (חוץ מהיתרון המינורי של ההודעה הראשונה, שגם קובעת את שורת הנושא של השרשור). בלוג הוא לא שיחה. העיצוב שלו מבהיר לקורא שיש את החלק החשוב, ויש את התגובות לחלק החשוב. לא במקרה, זה בדיוק אותו מבנה שניתן למצוא באתרי חדשות — יש כתבה, ויש תגובות לכתבה. אין להן אותה חשיבות, אפילו לא בגלוב. וזה עוד לפני שדיברנו על זה שיש אדם אחד או קבוצה מצומצמת מאוד של אנשים שבכלל מותר להם להתחיל "שיחה" בבלוג. נכון שזה יותר אינטראקטיבי מ-HTML סטטי, אבל זה לא כלי שוויוני, וזו בטח לא שיחה.
    נכון שאפשר לפתח שיחה בבלוגים, ורואים את זה הרבה גם כאן, אבל אפשר גם לחתוך גבינה צהובה עם עפרון מחודד. זה לא בדיוק הכלי המתאים למשימה.

  9. זהר (12): שאני אבין, יש חוויית טוויטר שכבר מוגדרת כ"סטנדרט" ואף אחד לא אמר לי?! כנראה שאני לא עוקב אחרי האנשים הנכונים.

    לגופו של עניין, אני רוב היום קורא אנשים שמעולם לא פגשתי. אני פשוט לא חושב שזה יהיה נורא מעניין לקרוא שהם עכשיו בשדה התעופה, או נפגשים עם ג'ק לארוחת צהריים. לא סטנדרטי, אני יודע, אבל כזה אני.

  10. הדיון הזה מוזר לי. אני חושב שכל אלה שמגנים על המעקב התלת ספרתי (במקרה הטוב, כן?) פשוט חשים צורך להגן על עצמם בנוסח "זה לא אומר שאין לנו חיים". נכון, זה לא אומר. זה כן אומר שלאלה שמסתפקים בפחות כן יש חיים. או לפחות סדר עדיפויות שפוי.

  11. איך זה שאני מסכימה עם הכתוב פה? אני לא מבינה את פיצול האישיות שבו אני חיה, מודה ליו"ר שלא הסיר אותי, התקפי הציוצים שלי שקורים פה ושם נובעים מחרדה גרידא.

  12. "כמה חבל שלא שמעתי על זה בטוויטר ובמקום זאת קראתי על זה באיחור באתר אינטרנט, בעיתון או במהדורת חדשות בטלוויזיה"

    לדעתי גל מתכוון לא לחדשות מסוג כזה, אלא יותר בכיוון של עדכונים מקצועיים, דיווחים מכנסים למשל – כלומר דברים שלא ידווחו בערוצים הנ"ל

  13. קסטה (18): אם אתה קורא ל"יווו, נורא מגניב כאן. הו! עכשיו ראיתי את יוסי ורדי!", עדכון מקצועי מכנס, אז כנראה שיש לנו מחלוקת בסיסית סביב השאלה מהו עדכון מקצועי מכנס.

    צר לי, בטוויטר אין עדכונים מקצועיים, בטוויטר אין דיווחים מכנסים. בטוויטר יש 10-14 מילים פלוס קישור. הקישור הוא בדרך כלל קישור לטקסט ארוך יותר ואת הטקסט הארוך יותר, מי שבאמת מתעניין, הוא יודע איפה למצוא אותו.

    זה לא שאין ערך בטוויטר, יש בו ערך חברתי-תקשורתי והוא כלי מעניין. אני פשוט מסרב לראות בו את מה שאין בו רק בגלל שהוא מגניב.

  14. אוי ואבוי לאחרונה אני מסכים עם יובל בכמה דברים. אני חושב שזה מבטא את הפחד מלהיות רגע לבד,לחשוב,ליצור משהו עצמאי ומקורי. תופעה זו ניכרת גם בכך של-6 מליון ישראלים יש 9 מליון פלאפונים. שלא נהיה רגע לבד, נראה ונשמע,כמה נורא,את עצמנו.

  15. אני חושב שכל הויכוח הוא על היכן אנחנו מציבים את הפילטרים שלנו. מכיוון שכולם מסכימים שאינפלציית התוכן מציפה את העולם, אנחנו צריכים להחליט איפה אנחנו שמים את הגבולות. יובל טוען שהוא שם את הפילטר בשלב של 'להאזין לאנשים שמתמקדים בתכנים ראויים עבורו' ואילו גל שם את הפילטר בשלב של 'בוא נשמע את כל מי שיש איזה סיכוי שיגיד משהו ראוי ואז נחליט אם הוא חשוב'.
    הגישה המצמצמת של יובל אפקטיבית בהנחה שאותם אנשים שהוא מקשיב להם באמת יצליחו לעשות עבורו את עבודת האיסוף של התוכן האיכותי. הגישה המרחיבה של גל אפקטיבית בהנחה שהוא באמת יצליח בעצמו לדלות את התוכן החשוב 'לחוש את הדופק של הרשת' מתוך עומס הגיגי ה'ראיתי את יוסי ורדי הולך ברחוב' שהוא מופצץ בהם.

    ואני חושב שבסופו של דבר, למעט מקרי קיצון כמו גל או אושיות רשת אחרות, המציאות מראה רוב האנשים מעדיפים שמישהו יעשה בשבילם את עבודת הפילטרציה. יש לזה כל כך הוכחות מהסטטיסטיקה של פייסבוק שפשוט משחזרת דפוסים של לפני 100 שנה. אז נכון ש'השיחה' היא הרשת – אבל את רוב האנשים לא באמת מעניין להקשיב.

  16. יובל ידידי הטוב,

    אתה כל כך צודק. עודף הפטפטת הזאת ברשת הוא המשך ישיר לעודף הלהגת הנוראית שקיימת בעיתונות. אנשים כותבים טור כי הם חייבים לכתוב טור ולא תמיד יש להם באמת מה לומר.

    עודף הפטפטת הזאת הוא גם ביטוי לרדידות האיומה המצויה ברשת וגם גורם של הרדידות הזו.

    לכשעצמי, אני בקושי מתמודד עם כתיבת פוסט משמעותי פעם בחודש למרות שיש לי מה לומר…

    אי אפשר ליצור באמת עם כל כך הרבה פטפטת ברשת.

    בדבר אחד אני בטוח. אם לרמב"ם היו טלוויזיה ואינטרנט לא היינו זוכים לקרוא את "מורה נבוכים" או את "משנה תורה"…

    ובמחשבה אופטימית זו…

    אאחל לך יום נפלא והמשך יום טוב.

    שלך

    שמוליק

  17. תפסיקו לבלבל את המח על רדידות השיחה. מה? טוויטר המציאה את תרבות ה SMS . אה, כבר שכחתם?

    אה כן, ויש גם פוסטים סתמיים וזה רק בשני פייג'דאונס.

    אגב, בקטנה, כמו שרובנו כבר מזמן מדלגים על פירסומות ובאנרים בריפרוף העין, ככה גם קורה ויקרה לטוויטים על "חרבנה עלי ציפור" או "מחכה לאינסטלטור"

    שלום וגמר חתימה טובה

  18. שאני אבין זהר, אתה משווה בלוג לטוויטר? אתה משווה פוסטים לטוויטים? לא, כי רק חסר שתגיד "אבל יש גם תוכניות טלוויזיה משעממות". כאילו, איך בדיוק הטיעון הזה קשור במשהו לטיעון שלי? הטיעון שלי עוסק בשיחות בטוויטר ובערך שלהן. אז התשובה שלך היא "אבל אין ערך גם בבלוגים"?

  19. לא יובל – את ההשוואה אתה עשית וסיכמת שטוויטר מציג שיחות סתמיות עם בקושי 8% ערך כלשהו. אבל מה היה הערך של השיחות שלך עם אלו אחריהם אתה עוקב? הרבה יותר מ8% ערך ליובל דרור נכון?

    ובאיזה לוגיקה השתמשת כדי להסיק שאני משיב כי אין ערך בבלוגים?

    אז התשובה שלך היא "אבל אין ערך גם בבלוגים"?

    יש ערך בבלוגים (ודאי זה בו אני מגיב) למרות, ואולי אף ללא קשר לעובדה, שלעיתים הם מכילים פוסטים "סתמיים". זה בסדר גמור, בדיוק כמו בטוויטר.

  20. ראשית, חלקנו אכן משמשים כאנתרופולוגים של טוויטר – ושרית היא הברוניסלב מלינובסקי של הטוויטר, לצורך העניין. 🙂

    וברצינות,
    יש משפט חכם של יוגי ברה: "היה בלתי אפשרי לנהל שיחה. כולם פשוט דיברו יותר מדי". זאת אולי יכולה לשמש הכותרת הטובה ביותר לשיחה חוצת-הבלוגים שיצרתם פה.
    אני נוטה להסכים עם הקביעה הפרה-מורידאלית שרק 8.7% מהטוויטים הינם בעלי ערך מסוג כלשהו וגם ש- 70% הם משפטים חסר פשר. עם זאת, בעצם זה שאתה מגביל את עצמך ל- 24 אנשים בלבד – כולם מאותה "בראנז'ה" או תחום עניין – אתה מצר את צינור המידע שלך לעולם, באמצעות הטוויטר, לתחום ידע מאוד ספציפי.
    אפילו קארה סווישר הגדולה, כך דווח לאחרונה בגלובס, עוקבת רק אחר 105 אנשים בטוויטר – אבל חוץ מהאנשים "הצפויים": אום מאליק, ביז סטון, ג'ף גרביס וכו', היא עוקבת גם אחרי אשטון קוצ'ר, בריטני ספירס, ג'סיקה סימפסון ואפילו אחרי חשבון המשתמש הרכילותי של התכנית "אחת שיודעת". ולא, גיא זהר הוא לא אשטון קוצ'ר.

    אז אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי ה- wall?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *