אידיאולוגיה אנטי-אינטלקטואליות

על פי מחקר משותף של המועצה להשכלה גבוהה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ישראל סובלת בצורה חמורה מתופעת “ההשכלה העודפת”. תוצאות המחקר מצביעות על כך שכמעט מחצית מבוגרי תואר ראשון (47%) אינם מועסקים במקצועות המצריכים הכשרה אקדמית כלשהי, או שהם עוסקים במקצועות שהקשר בינם לבין ההשכלה שזכו לה בתואר הראשון קלוש ביותר. במילים אחרות, הם בזבזו את הזמן.

(רותם סלע, מעריב, “מרוץ לשומקום?“)

רותם סלע פרסם ב”שישי עסקים” של “מעריב” כתבה העוסקת בשאלה בשביל מה כל כך הרבה אנשים הולכים ללמוד באוניברסיטה. כמו שאפשר להבין מהציטוט שלמעלה, הוא מהר מאוד מגיע למסקנה שהסיבה היחידה ללמוד באוניברסיטה היא כדי לרכוש מקצוע. אם אתה עובד במקצוע שאינו קשור להשכלה האקדמית שלך – בזבזת לחינם 3-4 שנים מחייך.

כדי להוכיח את הטענה שלו הוא מביא כדוגמה שניים: רמי לוי וסטף וורטהיימר, שני אנשים שללא ספק “עשו את זה” וזאת מבלי שהם אוחזים בתואר אקדמי. המסקנה אליה מגיע סלע היא ש”שורה ארוכה של ישראלים עשו את כספם ואת שמם בלי לחוות לימודים אקדמיים”.

בספרו “הברבור השחור” מספר ניסים ניקולס טאלב על כך שמחקרים רבים (וכתבות עיתונאיות רבות) מנסים להבין את סודם של המיליונרים. לשם כך הם מדברים עם הרבה מאוד מיליונרים ואוספים שורה של תכונות המשותפת להם: אומץ, נטילת סיכונים, אופטימיות וכן הלאה. כתוצאה מכך, המחקרים (והעיתונאים) מקישים שכדי להיות מיליונר אתה צריך להיות אמיץ, ליטול סיכונים, להיות אופטימי וכדומה. אני בטוח שרובכם קראתם כתבות ו/או ביוגרפיות של מיליונרים שעונות על הדפוס הזה. כזו היא כתבתו של סלע.

הבעיה, מסביר טאלב, היא שאם תלכו לבית הקברות הקרוב למקום מגוריכם, תגלו שקבורים שם אלפי אנשים שהיו אמיצים, נטלו סיכונים והיו ממש ממש אופטימיים ומתו חסרי כל. העדות שלהם אילמת, אף אחד לא שאל אותם דבר. “מה שבאמת מבדיל בין שתי הקבוצות”, כותב טאלב “הוא בעיקר גורם יחיד: מזל. מזל פשוט”.

אינני רוצה לטעון שרמי לוי וסטף וורטהיימר הצליחו רק בגלל מזל. לדעתי היו גורמים נוספים. אבל הניסיון של סלע להקיש משהו מהמקרה של רמי לוי הוא מטומטם כמעט כמו הקביעה שמכיוון שאנשים לא עובדים במקצוע שקשור להשכלה שרכשו באוניברסיטה, הם בזבזו את הזמן. אני כותב “כמעט מטומטם”, מכיוון שההצהרה הזו מטומטמת אפילו יותר.

באוניברסיטת תל-אביב לדוגמה, יש כמה בתי ספר שמכשירים למקצוע בהם: בית ספר לרפואה, בית ספר לעבודה סוציאלית ובית ספר לרפואת שיניים. שאר הפקולטות לא נקראות “בית ספר” מהסיבה הפשוטה שהן לא מכשירות למקצוע מסוים. כן, מי שלומד כלכלה יכול להיות כלכלן אבל יש אינספור אנשים שלמדו ארכיאולוגיה הנדסת מחשבים או פילוסופיה של המזרח הרחוק וכיום הם בעלי מסעדות, קופירייטרים או מנהלי מפעלים. האם הם בזבזו את הזמן?

אני מרחם על האנשים שרואים באוניברסיטה אך ורק כפס יצור מכאני שתפקידו להכשיר גולגלות לשוק העבודה. אוניברסיטה היא הרבה יותר מזה. אף אחד לא יצטער אם הוא יוכל להשתלב בשוק העבודה מיד אחרי תום לימודיו במשהו שקשור לתחום אותו למד, אבל אם זה המדד היחיד ללימודים אקדמיים, הרי שזהו המדד הדפוק ביותר עליו שמעתי. מי שלא מכיר בערכה של חווית הלמידה, חוויה שלאחריה אתה יוצא משיעור ומרגיש שמשהו במוח שלך, שהיה סגור קודם לכן, נפתח – ואין זה משנה אם מדובר בשיעור בתקשורת, פילוסופיה, ראיית חשבון, עריכת דין, כימיה או מתמטיקה – אינו יודע מה הוא מפסיד. זהו אדם שאני מרחם עלי.

את הטקסט האנטי-אינטלקטואלי שלו, שהסאב-טקסט שלו הוא “כסילים שכמוכם. אתם הולכים לאוניברסיטה בשביל ללמוד? בשביל ללמוד!?! לכו לעשות כסף!” חותם סלע, ברוב חוצפה, בברכת “שנת לימודים פורייה”. כמה שטחי.

שנת הלימודים אכן מתחילה מחר. אני מאחל לכולנו שנת לימודים מעניינת, מהנה, רצינית, מאתגרת, מסקרנת, מרתקת ומרחיבת אופקים.

נכתבו 40 תגובות לפוסט “אידיאולוגיה אנטי-אינטלקטואליות”

  1. דרומי:

    אני, כמוך, מרחם על אנשים שרואים באוניברסיטה פס יצור להכשרה לשוק העבודה.
    אני עוד יותר מרחם על אנשים שרואים כך את האוניברסיטה, והולכים לאוניברסיטה כדי שיוכלו להתקבל למקצועות שלפני 10 שנים לא דרשו השכלה אקדמית – למרות שהם לא מעוניינים ללמוד, ושהלימודים לא תורמים להם כלום.

    כמי שמאוד אוהב ללמוד לימודים אקדמיים (ולא לחינם עושה את זה כבר שנה תשיעית ברצף), אני מודע לזה שלימודים אקדמאיים זה לא לכולם. לא כולם אוהבים את זה, לא כולם צריכים את זה, אבל החברה הישראלית מאלצת את כל מי שרוצה להרוויח יותר ממינימום, ולעבוד בעבודה שהיא אפילו טיפה מעניינת, ללכת על זה.

    כמרצה, אני רואה מספיק סטודנטים שאוהבים ללמוד, ושנהנים בשיעורים שלי, בלי קשר לשאלה האם יש בזה מקצוע או לא. לצערי, אני רואה מספיק סטודנטים שברור לי שהם יושבים מולי לא בשביל שיוכלו להרוויח עוד קצת ידע, ולהחכים קצת – אלא כדי שיוכלו לקבל אחרי שלוש שנים את התעודה המיוחלת, בלי יותר מדי מאמץ*.

    אז אני מעדיף חברה שבה יש מערכת חינוך מעולה, שנותנת לבוגרי התיכון אפשרות מקסימלית להגיע לאקדמיה מצד אחד – אבל מצד שני, חברה שמכירה בזה שאקדמיה זה לא בשביל כל אחד, ולא מכריחה את כל מי שרוצה לעבוד בכל מקצוע פקידותי זוטר להחזיק בכיס תואר ראשון.

    * איך אני יודע את זה? כי האמיצים והכנים שביניהם, אומרים לי את זה.

  2. איתי:

    1. יפה כתבת. צריך לזכור שהוא מבטא את דעת הרוב, אתה הזן הנכחד.

    2. דרומי – נכון, ואפשר להרחיב את זה גם לבגרות עיונית ולדיון על “אחוזי זכאות” ו”מניעת נשירה”. איך עושים את זה בלי לחזור על בעיות הסללת המזרחים של שנות ה-50 אינני יודע

  3. מומי והחתול:

    למה אתה מכלה את זמנך על כתבות בעיתון שאף אחד לא קורא, מכתב שאף אחד לא יודע מי הוא? באמת נשגב מבינתי.

    דרך אגב, יש הרבה מאוד אנשים שלמדו בעצמם, והרשת היום מאפשרת את זה בצורה נפלאה, גם מבלי לשבת בכיתה או לשים כובע מצחיק על הראש אחרי כמה שנים. מי שרוצה ללמוד, לומד בכל מקום. מי שרוצה להשאר טיפש, נשאר טיפש בכל מקום.

  4. יואב:

    “שאר הפקולטות לא נקראות “בית ספר” מהסיבה הפשוטה שהן לא מכשירות למקצוע מסוים.” המממם… על התעודה שלי כתוב (אאז”נ) “בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה ע”ש ריימונד ובברלי סאקלר”. חיפוש קצר בגוגל הביא לי גם את “ביה”ס למוזיקה ע”ש בוכמן-מהטה”, ביה”ס להיסטוריה, ביה”ס לפילוסופיה ואני מניח שיש עוד כמה.

  5. משה שרף:

    מכיוון שהמדינה (קרי – אנחנו) מסבסדת כל סטודנט בעשרות אלפי שקלים, יש בהחלט מקום לשאול האם אנחנו צריכים לסבסד לימודי משפטים כשכבר יש כאן עו”ד אחד על כל 183 תושבים. לי אישית יצא לפגוש הרבה מאוד אנשים שהלכו ללמוד תואר “כי צריך” וסיימו עם תואר ראשון חסר ערך בפסיכולוגיה או במנהל עסקים. אבל כשיוצרים מירוץ חימוש בו לכולם יש תואר ראשון ובלעדיו אי אפשר להשיג עבודה – נוצרת בעיה.
    אולי הגיע הזמן לבטל את הסיבסוד ולעבור למודל הלוואות סטודנטים.
    המצב הנוכחי יוצר מצב בו ממסים את העניים כדי לשלם לעשירים. ציוני הבגרות/פסיכומטרי הם במתאם עם המצב הסוציואקונומי, אז הילדים של משפחת קרסו מאפקה יתקבלו לאוניברסיטה למסלול יוקרתי כי אבא שילם להם על מורים פרטיים ומשפחת דווידוביץ’ משכונת התקווה תסבסד במיסים שלה את הלימודים שלהם בעוד שלבנם שלמד בתיכון בדרום העיר ולא היה לו כסף לקורס פסיכומטרי אין שמץ של סיכוי להתקבל לאוניברסיטה. גם להיות מוסכניק הוא לא יכול להיות, כי אנשים חכמים החליטו שיהודים הם כולם עם של צווארון לבן וסגרו את בתי הספר המקצועיים. לך תמצא עבודה עם בגרות בתנ”ך. אני לא אנטי אינטלקטואליות, אבל אם אין לחם אין תורה, והמצב הנוכחי כופה על אנשים שאין להם שמץ של עניין בתיאוריות מופשטות לבזבז שנים מחייהם (אחרי שכבר שרפו שלוש שנים בצבא) רק על מנת לזכות בהזדמנות שווה בשוק העבודה ולמעשה מחזיר את ההסללה הישנה והטובה (הפעם על בסיס סוציואקונומי ולא עדתי).

  6. אוהד:

    אני חושב שזה מתאים דמוגרפית לקהל של מעריב. אם אתה כזה טמבל לקרוא מעריב בתור עיתון החדשות שלך, זה בטח כיף לשמוע שאתה יכול להיות מיליונר אפילו שבקושי סיימת יסודי. בישראל אתה גם יכול להפוך להיות חבר כנסת באותה קלות.

  7. ישו:

    ניטפוק קל: אני מרחם עליו
    אני יכול לספר את הסיפור שלי, עשיתי תואר ראשון כעתודאי, ומסיבות שונות החלטתי לוותר על קריירה צבאית. המשכתי לתואר שני בהיסטוריה ובמהלכו הוצע לי ללמוד עריכה ותרגום, עשיתי זאת ובזאת אני עובד. מובן שהייתי צריך לענות לאין ספור שאלות כמו :”מה תעשה עם המקצוע שלמדת (מזרחנות ולימודי מדינת ישראל) כשהתשובה היחידה שהייתה לי הייתה “אחשוב בצורה ביקורתית על ההווה”, וכיום, למרות שאני מסיים את התואר השני על אף שאינני עובד במה שלמדתי, אני מוצא את מה שלמדתי שימושי, לא רק מבחינת ניתוח סוגיות בנושא שואה או מזרח תיכון, אלא בכל תחום, ולא רק שיוצא לי להשתמש בידע שצברתי כל הזמן, אלא שזהו עושר ששמור לבעליו לטובתו, ואם הייתי יכול לחייב לפחות חטיבה בכל תואר בלימודים הומניים (אע”פ שאני בטוח שיש מי שיראו בזה סיוט) אני בטוח שהמדינה הייתה טובה יותר, סובלנית יותר, ורגועה יותר בכל הרמות, כי יש הרבה מקרים שאני נתקל באנשים כל כך מקובעי מחשבה שנדמה לי שחשיבה ביקורתית לא הייתה מזיקה להם.

  8. דובי:

    התשובה הנכונה לאנשים כמו סלע היא זו: אם היית לומד באוניברסיטה מקצוע מועיל כמו, נגיד, מדע המדינה או סוציולוגיה, היית יודע שאי אפשר לבחור את המקרים שלך על בסיס המשתנה המוסבר (במקרה הזה: עושר). והנה, במשפט אחד חסכתי לך קריאת ספר של ניסים ניקולס טאלב (למרות שאם היו”ר ממליץ, בטח כדאי לקרוא אותו בלי קשר).

  9. קבוע בריבוע:

    המאמר הזה הזכיר לי קטע מהספר “זן ואומנות אחזקת האופנוע”. בקטע המדובר, מתואר מצב היפוטתי של אוניברסיטה ללא תארים או ציונים, ומוסבר כיצד מצב כזה יביא לסטודנטים מונעי דעת ולא מונעי ציון.
    מצאתי סריקה של הפרק כאן: virtual2002.tau.ac.il/users/www/24131/Other%20texts/zen.pdf

    בלט לי מאוד הניגוד בין הקטע הזה בכתבה:

    “במכונאות עיונית אתה יכול ללמוד לכוון את הפלטינות של מערכת ההצתה. אבל כשתבוא לכוון אותם באופן מעשי, תצטרך גם ידיים טובות, היגיון בריא וניסיון, וייתכן מאוד שלא תצליח. לעומת זאת, אם תתנסה ותצליח קודם כל בפן המעשי, התיאוריה כבר תהיה חשובה פחות.”

    לעומת הקטע מהספר:

    “בחלוף הזמן, יכול בקלות לבוא שינוי. סיפוקו מעבודת המוסך המשעממת והשגרתית ילך ויפחת. האינטיליגנציה היוצרת שלו – שהוחנקה בלחץ תיאוריה ויותר מידי ציונים – תתעורר לחיים מחדש עקב שעמום המוסך. אלפי שעות של התמודדות עם בעיות מכאניות מתסכלות הגבירו את התעניינותו בתכנון מכונות. הוא היה רוצה לתכנן מכונות בעצמו; הוא מרגיש שהוא יכול היה לתכנן מכונות מוצלחות יותר. הוא ינסה לשנות במבניהם של כמה מנועים, יצליח קמעה, ינסה להשיג הצלחה גדולה יותר, אך יתקל במחסום משום שחסר לו הידע התיאורטי.”

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    צמצום הדיון ביחס למספר הסטודנטים בישראל בתוך הפרדיגמה של “האם האוניברסיטאות מכשירות למקצוע או לא” – הוא בחירה בעייתית עד דמגוגית.

    היות והאוני’ בישראל הן מוסדות ציבוריים במימון שרובו ציבורי, עלינו לשאול שאלות פילוסופיות ומהותיות הרבה יותר ביחס למידת הנגישות הרצויה של האקדמיה לאזרחים. כל מי שאי פעם לקח ולו קורס של 2 נקודות במוסד אקדמי שהוא, יודע אל נכונה כי אין שום קשר ישיר בין האקדמיה ובין הכשרה מקצועית כלשהי. לכן ממילא הדיון ב”מקצוע לחיים כן-או-לא” הוא מלכתחילה מחמיץ את הנקודה.

    לדידי, האידיאולוגיה הסוציאליסטית דמיקולו של “הנגשת ההשכלה” היא בעייתית לחברה הישראלית (ולכל חברה). העובדה שלימודים הם זולים בחסות המדינה ולפיכך הופכים לחסרי עלות, הופכת אותם לגורם קל משקל במשוואה שאנשים יוצרים לעצמם בבחירות שהם עושים.

    ישנן כמובן תועלות רבות בהשכלה גבוהה, ואני מקבל בעיקרון של היתרון של הסיוע במוביליזציה חברתית, בייחוד בחברת שסועת פערים כלכליים כמו ישראל. עם זאת, כאשר ההשכלה היסודית והעל יסודית קורסת, וההשכלה הגבוהה מבקשת לסגור פערים שהחינוך הממלכתי לא מצליח (ולא מנסה, למעשה) – ישנה פגיעה בעילית האינטלקטואלית. במילים אחרות, הניסיון הפופוליסטי הנואל להפוך את האוניברסיטאות (והמכללות) למפלט של ה”חברתיים” בישראל, פוגע במדינה ובחברה באופן אקוטי.

    במקום שיתבסס חינוך יסודי ועל יסודי איכותי בישראל, שיסייע לסגירת פערים וחיזוק הפריפריות (החברתיות, לאו דווקא הגיאוגרפיות, גם יפו היא פריפריה), בוחרים דווקא במגדל השן החזק של ישראל כדי לנסות לתקן עוולות. הדבר גורם לנזק, מכיוון שהיות והמטרה היא בעייתית ושאפתנית מדי מלכתחילה, היא “מושכת” את ראש הפירמידה למטה. במילים אחרות, ההנגשה הגורפת פוגעת במומנט שמשך את האקדמיה קדימה. ההנגשה באה על חשבון מצוינות. במקום לייצר ראש חץ איכותי, המדיניות יוצרת רכבת ארוכה ועייפה שלא ניתן למושכה לשום מקום.

    דיון אחר הוא בשאלה האם הקניית השכלה גבוהה לכלל האוכלוסיה ממילא יוצרת שינוי דיפרנציאלי במדרג החברתי. אם היינו מקדמים רק אוכלוסיה מפגרת, ניחא. היינו סוגרים פערים. אבל במצב הנוכחי, שהן אוכלוסיות חזקות והן אוכלוסיות חלשות מקבלות “בוסט” דומה למעמדן, ממילא משתמר המצב הנוכחי. גם בחברה היפותטית בה לכוווולם יש תואר ראשון, עדיין נדרש לטבחים, מלצרים, מנקי רחובות, פועלי בניין וכדומה. זו שאלה פילוסופית בתיאוריית המוביליות וההנגשה.

    לסיכום, המדיניות השגויה של “הנגשה בכל מחיר”, במקום השקעה נבונה מחינוך שאינו אקדמי וכן תיאורית המוביליות החברתית, צריך שיתקיים בהם דיון ציבורי בלתי פופוליסטי ודמגוגי. הרשומה לעיל חטאה בעיסוק בדברים שכלל אינם רלוונטיים לשאלת מספר הסטודנטים בישראל.

  11. יובל:

    משתמש אנונימי (10): לא ברור לי למי אתה מתייחס, לכתבה או לטקסט שלי. הדיון צומצם לשאלה “האם האוניברסיטאות מכשירות למקצוע או לא”, כי לזה הכתבה התייחסה.
    זאת ועוד, בשום מקום לא קראת אותי כותב על “הנגשה בכל מחיר” פשוט מכיוון שאני לא מאמין בהנגשה בכל מחיר (אני לא מאמין בשום דבר בכל מחיר). אני כתבתי על תועלות אחרות, שהן לא תועלות שמובילות למקצוע, שנובעות מלימודים אקדמיים.
    מכאן שהתגובה לעיל (שלך) חוטאת בעיסוק בדברים שכלל לא דובר עליהם ברשומה לעיל. הייתי כותב שהיא תגובה פופוליסטית ודמגוגית אבל בשביל זה היא צריכה קודם כל לעמוד במבחן אחר: רלוונטיות.

  12. אוי:

    בכל שנה חוזרת אותה הכתבה פחות או יותר, והעיניין הוא לא יעילות הלימודים באוניברסיטה/נגישות או משהו כזה אלא החוסר בעובדים בעלי השכלה מקצועית ברמה של בואו נומר בגרמנית מייסטרים, אנשים שבתכום צר מאוד ממחיותם היא כשל אמן. לא סתם אין מילה בעיברית למייסטר אך בוודאי היינו רוצים שאחד כזה יהיה הרצף או האינסטלטור בבית שאנחנו בונים ולא איזה סתם אחד שהגיע אלוהים יודע מאיפה. בישראל אין היום השכלה מקצועית (יש דבר כזה) בהיקף שבכלל מתקרב לצרכים שלנו, ובמיוחד ביחס למה שקורה באירופה. ולכן כשמבקרים במפעלי ההיי-טק תמיד מוצאים אקדמיים בריצפת הייצור. הייתי רוצה לחיות במקום שמכבד את בעלי המקצוע שלו כמו גם את האקדמיים אך לא מכבד מעסיקים שדורשים תואר ראשון כתנאי קבלה בלי סיבה.
    נ.ב רותם סלע אזת לא ההיא מגיא פינס?

  13. אהרן:

    כתבת מצויין, ואתה צודק לגמרי.
    התוספות שלי:
    בגלל שאין כאן קולג’, ואין לימודים כלליים, הסטודנטים באמת מקבלים מעט מאוד ידע כללי. (אני לא מדבר על זה שאין כאן מערכת השכלה יסודית ועל יסודית). אין קורסים ל הבעה בכתב, של כתיבה, של ספרות, של היסטוריה, של יהדות (!) שיעשירו את עולמם של הסטודנטים והאזרחים לעתיד. הלימודים באמת נתפסים כמשהו שאמור לתת לך יותר כסף בהמשך- ולזה צריך להוסיף אזהרה- התואר הראשון היום נחשב מעט מאוד. תואר שני הוא המינימום.

    התוספת השניה- הסיבה לכתבה הזאת נעוצה בבעיה קשה. הרבה מאוד עיתונאים שפגשתי (בעבודתי בעיתון ומחוצה לו) לא למדו באקדמיה – ויותר גרוע- הם מתהדרים בכך. עובדה ממש. הם יסבירו לך שלא צריך את זה- שהם לומדים לבד- שהם יודעים מספיק- מה לא. וזה היה עוד הרבה לפני הערצת העשירים והמצליחים. זה רווח לא מעט גם אצל עיתונאים בעלי גישה הומניסטית – שמאל.

  14. אנונימי (10):

    השם ישמור, הגבתי תגובה שחרגה מנקודת המבט הצרה שלך, שהיתה תגובה לנקודת המבט (הצרה) של רותם סלע. העלוני נא אל הגרדום!

    אכן הטענה שלך היתה ביחס לתפיסה הצרה של האקדמיה כאל בית ספר להכשרה מקצועית. אני מסכים עם הטענה העקרונית שלך. עם זאת, ניצלתי את המרחב שניתן לי (בתגובות) כדי להעלות ביקורת נוספת על העיסוק הצר הפופוליסטי של רותם סלע ושלך בשאלה שהיא, לטעמי אמנם, אף היא מחמיצה את העיקר.

    אני מבין שאתה לא מחבב שאנשים בוחרים זוויות אחרות לבדוק את העניין, ואני שמח שלא החמצת את ההזדמנות לחבוט בתגובתי כפל חבטות, גם שהיא פופוליסטית וגם שהיא לא רלוונטית.

    שתהיה לך שנת כתיבה פוריה.

  15. יובל:

    אתה צודק, אני לא מחבב אנשים שבוחרים זוויות אחרות לבדוק את העניין. עלית עליי!

    השם ישמור וחג שמח גם לך.

  16. רועי:

    לא מתכוון לקרוא את התגובות וגם לא מעוניין להיות חלק מהוויכוח. רק אציין, שהתכנית שלי, שמה שלא יהיה אחרי הצבא, ובאיזה מקצוע אני אהיה, אני משוכנע שאני אלך ללמוד במשהו בסגנון של מיתוס מיתולוגיות ואגדות כי זה מה שמעניין אותי, לא בגלל שיש סיכוי שאני אמצא עבודה בתור מספר סיפורי יוון העתיקה.

  17. אדגר:

    זה בסדר רועי גם אנחנו לא קוראים את התגובות שלך.

  18. רועי:

    תודה.

  19. אלעד:

    הכתבה ב-NRG קצת מטעה, מי שקרא את כל הכתבה (שפורסמה במודפס) קיבל תמונה יותר רחבה, שכללה ראיון עם עמוס שפירא שתומך בלימודים באוניברסיטה בדיוק מהסיבות שהוזכרו פה – הקניית ידע כללי

  20. מוסיף:

    יובל, פספסת את הסאב טקסט. הסאב טקסט הוא “בזמן שהאוניברסיטאות מבקשות עוד תקציבים, הן בעצם מבזבזות את זמנם של נערי ונערות ישראל. זמן שהיו יכולים להקדיש ליזמות עסקית ולשגשוג כלכלי”.

    אני מנחש שהסאבטקסט הזה נוסח על-ידי מישהו במשרד האוצר. מישהו שכנראה כן הלך ללמוד באוניברסיטה.

  21. אנונימי (10):

    מקובל עליי, אני מבטיח לא לשוב לכאן, על מנת שלא להטריד את מנוחתך האינטלקטואלית עם חריגות מן השורה האחידה.

    כל טוב.

  22. קסטה:

    התואר הראשון שלי נתן לי בחיים יותר מכל לימודים מקצועיים למרות שלכאורה לא הוביל למקצוע כמו התואר השני
    מהשכלה וידע פשוטו כמשמעו ועד יכולת קריאה ו”קריאה” ביקורתית של מחקרים וטקסטים מכל סוג.

    שלא לדבר שעל בסיס יומיומי אני מגלה יותר ויותר אנשים שמאמרו של קונפוציוס מתאים להם לצערי:
    “ללמוד בלי לחשוב זה בזבוז, לחשוב בלי ללמוד זה מסוכן”

  23. יוחאי:

    מזכיר לי אנשים שבבית ספר שאלו למה אני קורא ספרים :|
    או חלילה וחס, למה אני קורא ספרים לא עלילתיים (ועוד בלי תמונות!) חלק מהזמן למרות שהם לא דרושים בשביל השיעור.

    לא שאהבתי את האוניברסיטה והחלטתי לא להמשיך (אולי מתישהו אני אחזור), אבל ספרים תמיד נשארו כיף.
    גם ללמוד (ויחי האינטרנט שהופך את זה לכלך זול).

  24. השאלון:

    האמת היא שהדבר הראשון שקפץ לי לראש כשקראתי את הפוסט זה הקטע הזה של הסטנדאפיסט בריאן ריגן שמסביר מדוע מעולם לא היה דיון טלויזיוני על הצורך בלימוד קריאה. מי שרוצה לראות את החלק המלא של הקטע הזה (כי זה לא בהכרח מצחיק לבדו) יכול להקליק כאן

  25. גלנדון:

    רוב הסטודנטים הולכים לאוניברסיטה כדי למצוא סקס ולא כדי ללמוד. חבל שמתעלמים מהם גם פה וגם בכתבה

  26. The Daily Dolly 18/10/2009 at The Daily Dolly:

    […] דרור, לכבוד שנת הלימודים האקדמית שנפתחה היום, דרור מזכיר לכל מי ששכח שהאוניברסיטה היא לא פס ייצור מכאני שתפקידו להכשיר […]

  27. ג:

    אבל רבותי, נדמה לי שנשכחה כאן נקודה חשובה: הוכח באין ספור מחקרים שיש, פשוט יש, קשר ישיר (ליניארי, לדעתי) בין השכלה להכנסה.
    (ולכן גם כדאי למדינה שיהיו לה אזרחים עם השכלה אקדמית מהטעם הפשוט שמשך שנות עבודתם הם צפויים להכניס למדינה יותר כסף ממיסים. )
    כלומר, גם כשאנשים משכילים אינם מועסקים באופן ישיר במקצועם עצם זה שיש להם תואר, במשהו, משפר נמרצות את שכרם. אז הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה רוצה שלא ישתפר לאזרחים השכר??

  28. אפרת:

    למדתי פילוסופיה כלכלה ומדע המדינה בעברית. הגעתי לשם כדי לדעת יותר על העולם שלי ולהשלים דברים חשובים שלא למדתי בתיכון. לא הצלחתי בכלל. חוץ ממעט מאוד קורסים, רוב הקורסים בכלל לא נתנו חווית לימוד משמעותית. לא היה עניין אמיתי מצד רבים מהסטודנטים שעשו תואר רק בשביל התואר והמרצים שיתפו פעולה בכך שלימדו את המינימום. תוכנית הלימודים בכלכלה כמעט לא כוללת דיון ומתמקדת בתפקוד של עסק וב”חוקים” המקרו כלכליים יותר מאשר במדיניות כלכלית ספציפית (עוני, עבודה). סטודנטים לא אוהבים לדבר על מה שהם לומדים ורואים בזה עול. בשעות הפנאי הם מדברים על כל דבר אחר- עיתון סטודנטים ממוצע עוסק בשתיה או סמים או יחסים בין אישיים ובילויים הרבה יותר מאשר בדיונים מעמיקים, והדיון הפוליטי העמוק ביותר שתמצא שם הוא העלאת השאלה למה סטודנטים לא פעילים פוליטית.

    למדתי כמעט את כל מה שאני יודעת על הסביבה שלי בבתי מדרש, מתוך מפגש עם אנשים וחברותא. זו לא הדרך היחידה, אבל אני בטוחה שבסדנאות של מכוני מחקר חוץ אוניברסיטאים (יד בן צבי, אדווה וכאלה), למשל, אפשר ללמוד יותר, בגלל האווירה תומכת הלימודים.

  29. ועוד אחד:

    כל מי שטוען שללמוד בישראל זה זול לא ניסה לממן לימודים בישראל בעצמו.
    האוניברסיטאות גובות היום שכר לימוד שווה ערך לשתי משכורות של סטודנט ממוצע. זאת אומרת, שסטודנט צריך לממן לעצמו דמי מחיה מינימליים ועוד 10% מעל זה ובו בזמן להקדיש את מירב זמנו ללימודים.

    בתארים מתקדמים המצב לא משתפר בכלל ולכן סטודנטים טובים מעדיפים לעזוב את הארץ למקומות שבהם מבינים שכדאי להשקיע בהם ומאפשרים להם להתרכז בלימודים ולא בריצה אחרי הכסף.

  30. ועוד אחד:

    סליחה, התכוונתי 16%.

  31. אדגר:

    ועוד אחד – הוצאת לי את המילים מהפה. “לימודים בישראל זה זול” רק למי שאבא-אמא ממנים את הלימודים.

  32. דורון:

    יובל, אני מסכים עם איתי (תגובה 2), אתה הוא הזן הנכחד. חרף דיעותיך, סביר להניח שלא תמצא ולו צדיק אחד בפקולטות להנדסה שהגיע רק כדי להרחיב את אופקיו. מה לעשות, רוב האנשים הולכים לאוניברסיטה כדי ללמוד מקצוע (ולעשות כסף). נכון, קצת קשה לעבוד בתוך פילוסוף, אבל אף אחד לא בא ללמוד הנדסת חשמל ומחשבים מתוך כוונה להיות בעל מסעדה. מה שקורה במהלך הלימודים או לאחריהם ומשפיע על בחירת הקריירה אינו רלבנטי יותר. הייתה כוונה ראשונית ותכנון ראשוני, אבל החיים לפעמים מנווטים אותך למקומות אחרים.
    מצד שני, יובל, האוניברסיטאות משחקות יופי את המשחק מהצד שלהן. בדיוק היום מתפרסמת בכלכליסט כתבה (משוחזרת להפליא מהעבר) על משאבות הכסף של האוניברסיטאות. הרי אין דרך אחרת להסביר מדוע יש מאות סטודנטים בשנה א’ לפסיכולוגיה, כאשר יש מקום בסטאז’ לפסיכולוגיה קלינית לכמה סטודנטים בודדים בתואר השני, ואף אחד לא הולך ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה כי הוא (או ליתר נכון “היא”) רוצה להיות רכז(ת) כוח אדם. חיוב הסטודנטים בקורסים כלליים הפך לבדיחה ונתפס כעוד מטלה מיותרת בעיני הסטודנטים. האוניברסיטאות הפכו לגופים כלכליים של רווח והפסד שפותחים את שעריהם בפני כל מי שיכול לשלם.
    בוא ניקח את זה יותר רחוק, אל מעבר לים. למה סטונדטים יעדיפו אוניברסיטאות יוקרתיות, כגון ייל, הרווארד וכו’? בזכות רמת הלימודים הגבוהה שם? קדחת! השם של מוסד הלימודים על הנייר, מעבר ליוקרה הרגעית בזמן הלימודים, הוא ערובה לא רעה למצב חשבון הבנק בעתיד. נכון שכסף אפשר לעשות גם ממכירת פטרוזיליה בשוק. אנשים תמיד יקנו פטרוזיליה. אבל זה לא מה שאבא או אמא (או השכנים) יעריכו.
    כן טוב? לא טוב? שאלה של דעה. כמוך, קשה לי להבין את מי שלא מצליח ליישם חלק מהחשיבה הביקורתית והכלים המנטליים אותם הוא היה אמור לרכוש. גם כאשר אני בעצמי לימדתי בתור מתרגל במשך מספר שנים, הייתי משתאה נוכח מבטים שאתה רואה בדרך כלל על פרות ברפת מאשר על בני אדם. מה תעשה עם זה? במבחן הקבלה תשאל את המועמד למה הוא בא ללמוד? בסופו של דבר, אתה צריך לרחם על למעלה מ-80% מהסטודנטים. יש לך כל כך הרבה רחמים לחלק?

  33. מודי תולשששש:

    חווית הלימוד היא אכן דבר חשוב, אבל אוניברסיטה היא לא בהכרח המקום הטוב ביותר לעבור אותה. מעניין אותך פילוסופיה? קרא כמה ספרים, חפש אנשים שמתענינים ודבר איתם, ותהיה לך חווית לימוד טובה בהרבה מאשר בזבוז הזמן באוניברסיטה. לא צריך ללמוד למבחנים. לא צריך קורסי חובה משעממים. לא צריך להילחץ איזה ציון תקבל. (וזה נכון גם לגבי היסודי והעל-יסודי)

    @ג (27)גם אם “הוכח באין ספור מחקרים שיש, פשוט יש, קשר ישיר (ליניארי, לדעתי) בין השכלה להכנסה”, זה לא אומר ש “כדאי למדינה שיהיו לה אזרחים עם השכלה אקדמית מהטעם הפשוט שמשך שנות עבודתם הם צפויים להכניס למדינה יותר כסף ממיסים”. השכלה רק מעלה אותך גבוה יותר בסולם השכר, על חשבון מי שלא למד.

  34. של ברמן:

    שלום לכולם.
    אתחיל מהסוף. השכלה חשובה לפרנסה, אבל השכלה היא גם מטרה כשלעצמה. אני לא רק לומד כדי שאוכל לעבוד יותר ולהרוויח יותר, אני גם עובד ומתפרנס כדי שאוכל ללמוד. כסף הוא כלי, ואינו מטרה כשלעצמו. השכלה כן.
    “החיים שאינם נחקרים אינם ראויים לחיותם”.
    ובאשר לאוניברסיטה: למרות כל הבעיות והביקורת, ושלל האלטרנטיבות המוצלחות שצמחו לה, היא עדיין נותרה המקום החשוב והשיטתי ביותר כדי לרכוש השכלה, ולא פחות חשוב מכך, לשמר ידע, לטפח ולהרחיב אותו – כדי שיהיה לנו מאיפה להשכיל.

  35. אלעד-וו:

    רותם סלע זה לא הדיסלקט מהקפיטליסט היומי? רותם, עסקלה זה לו מילה גס.

  36. סטודנט בישיבה:

    כמה חבל שבשביל שמשהו במוח שלי יפתח, משהו בתחת שלי חייב להסגר. מרוב ישיבה כי כידוע לימוד באוניברסיטה נעשה רק בישיבה

  37. האורגניזם:

    אין ספק שהשכלה לא נמדדת במונחים של כסף, ושיכולת ההשתכרות העתידית היא לא הסיבה היחידה ללמוד, ואפילו לא חייבת להיות העיקרית. אין לי שום ויכוח עם הטענה שהאמירות של סלע שטחיות ומפספסות את המשמעות העמוקה של לימודים או השכלה.
    אבל העובדה שתחומי לימוד אקדמיים שאינם מקנים “מקצוע” ללומדיהם מביאים בסופו של דבר לכך שאותם אנשים עובדים בתחום שאין לו שום קשר להשכלתם, ובמקרים רבים גם משתכרים מעט, היא בכל זאת בעיה מטרידה.
    שוב, אין הטענה שלי שצריך לסגור חוגים שאינם מקיימים את הכלל “תלמד – תרוויח מלא כסף”, אלא להיפך. צריך לעודד את אותם תחומים ולהגדיל את המשרות האקדמיות שנלוות להם ואת התמיכה בהם. אולי זה יעזור לפתור חלקית את הבעיה שסלע קורא לה (ולא בצדק) “בזבוז זמן”.

  38. שחר לוי:

    אלעד-וו: לא, רותם סלע זו הדוגמנית הכוסית הזו שהייתה בסרט עם אדם סנדלר

  39. מוסיף:

    אהההההההההההההההההההה. רותם סלע! למה לא אמרת את זה קודם? עכשיו ברור מה האידיאולוגיה שעומדת מאחורי הטקסט הזה….

  40. דניאל ר.:

    המושגים הטיפשיים והשטחיים של רותם ביחס להשכלה גבוהה לוקים בסתירה פנימית משעשעת:
    מצד אחד, דעותיו האישיות של סלע (שאפשר להתרשם מהן בנדיבות ב”קיטליסט היומי”) גורסות שהמדינה לא צריכה להתערב בחיי האזרחים ולנסות לעצב את החברה.
    מצד שני, המונח “השכלת יתר” והביקורת של סלע על בזבוז זמן מעידה שהוא היה רוצה שהמדינה תשנה את מספר הלומדים ואת הרכב המקצועות – כלומר תתערב בשיקוליהם, ותעצב את החברה.

    סלע כמובן לא סובל מסתירות פנימיות, הוא בעצם מצביע על “כשל שוק” שגורם ל”בזבוז”. במקום להתלונן על ביזבוז הכסף הממשלתי הוא מנסה את הטיעון הפופולרי – “ביזבזת את זמנך”. אני יודע שתלמידי קולנוע סופגים את הביקורת הזו מדי יום. ואכן, הרבה קולנוענים מוצלחים לא למדו קולנוע באוניברסיטה. מה שקולנוענים מלידה יודעים בחוש, נאלצים כנראה תלמידי קולנוע ללמוד בחריקת שיניים ממאמרים המנתחים את הסימליות בסרטי שנות העשרים. אז מה? האם לא כדאי שעוד אלפיים תלמידי קולנוע יבינו את הסימליות? זה הידע האנושי במיטבו וסטודנטים לומדים אותו ומפיצים אותו, במנות קטנות יותר, לכל האוכלוסיה. זה המנגנון לשימור ידע והנחלתו לדורות הבאים.

    אין ספק שחסרים בישראל בעלי מקצועות טכניים מתקדמים. אבל למה שהם יבואו מבין תלמידי הספרות ומדעי המדינה, כשעדיין יש בישראל שמונה אחוזי אבטלה ועשרות אלפי אנשים מוכשרים שבלית ברירה עובדים באבטחה ובניקיון?

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: