מדיה חברתית?

בתוך המונח “מדיה חברתית” נמצאת המילה “חברתית”. אנחנו מניחים שהחברה לוקחת חלק במדיה, שהיא תופעה חברתית.

השנה אני מעביר בפעם הראשונה קורס ראשון מסוגו, “מבוא לניו-מדיה” (בבית הספר לתקשורת בכללת נתניה). משתתפים בו כ-90 סטודנטים (בסמסטר א’. בסמסטר ב’ ישתתפו בו יותר). שאלתי את הסטודנטים שלי לכמה מהם יש חשבון בפייסבוק. כ-80% מהסטודנטים הרימו יד. ואז שאלתי לכמה מהם יש חשבון בטוויטר. אפילו לא אחד הרים את היד. היום שאלתי אותם לכמה מהם יש בלוג. סטודנטית אחת הרימה את היד.

אלו הם סטודנטים לתקשורת שאמורים, מבחינת תחומי העניין, להיות בתוך העולם הזה, שאמורים, מבחינת חתך הגיל, להיות צרכנים ומשתמשים של המדיה החברתית. אבל כאשר אתה בודק מה הם עושים בתוכה, מסתבר לך שרבים מהם מגלים אפס התעניינות בכמה מהמרכיבים המרכזיים שלה.

makes you wonder.

נכתבו 56 תגובות לפוסט “מדיה חברתית?”

  1. ירדן לוינסקי:

    סטודנטים הם כמו כל אוכלוסיה. תשעים אחוזים רוצים רק לעבור את הסמסטר בשלום, בלי יותר מדי משימות או מחוייבות. תשעה אחוזים גם משתתפים פעילים בתור מגיבים, ואחוז אחד הוא המוביל בכיתה ומחוץ. לה. אמרת בלוגרית אחת, בבקשה.

  2. דובי קננגיסר:

    א. בתואר הראשון שלי (משהו כמו 2002, כן?) השתתפתי בקורס “מדיה חדשים ועידן המידע” בהנחיית ד”ר פול פרוש. אין לי מושג מה הוצע מאז, אבל “ראשון מסוגו” נשמע לי קצת יותר מדי חזק.

    ב. בלי להעליב, אתה מדבר על מכללת נתניה, לאו דווקא מדגם מייצג של העילית של עתודת התקשורת בישראל.

    ג. לך לחוגים למדעי המחשב לקורסים בשנה א’ ותשאל כמה אנשים שם פתחו את המחשב שלהם אי פעם כדי להסתכל מה יש בפנים, או כדי להחליף כרטיס זכרון או ספק כוח. מעטים בלבד. תקשורת הם תחום פופולרי משום שאנשים מסויימים הכניסו לראש שלהם, מסיבה לא ברורה, שיש שם הרבה כסף (או לפחות הרבה פרסום). התוצאה היא שהרבה מאוד אנשים שלא מעניין אותם בכלל תקשורת הלכו ללמוד תקשורת – הם שם משום שהם חושבים שזה יניב להם תוצאות (וזה נכון עוד יותר במכללות, לעומת האוניברסיטאות). זה לא מפתיע – זה קפיטליזם.

  3. רויטל סלומון:

    הו, כמה מוכר. אני מרצה מדי פעם בבינתחומי ובמכללה למנהל. מדהים לראות סטודנטים לתקשורת, שאין להם מינימום הבנה או רצון לנסות את האלמנטים הכי בסיסיים של הרשת. אני לא מצפה מהם שיידעו מה זה TCP/IP, אבל הם גם לא יודעים מה זה טוויטר, האפינגטון פוסט או אפילו RSS.

    זה גם לא ממש מפתיע או משתנה: רוב הסטודנטים באים לעשות תואר ולא ללמוד. זה הרבה יותר קל.

  4. מומי והחתול:

    אף אחד לא צריך לדעת מה זה טוויטר או RSS כי רוב האנושות אין לה שום שימוש לזה. זה שאנשי טכנולוגיה חושבים שזה המצאת המאה עדיין לא אומר שזה שימושי. דרך אגב, היית צריך לשאול כמה מהם מעדכנים את הסטטוס שלהם בפייסבוק, או כמה מפרסמים שם תמונות וקישורים באופן קבוע. עדכוני סטטוס זה בדיוק מה שהם היו עושים בטוויטר, ותמונות + לינקים זה סוג של בלוג.

    ההנחות שלך בתור איש טכנולוגיה הן מאוד שונות מאשר של משתמש ממוצע.

  5. עגבנייה:

    אז אם יש לי את שלושתם אני יכולה לעבור את הקורס שלך בציון 100?

  6. הירנוט:

    ירדן + דובי + רויטל = 100% מסכים

    טוב… למעשה 300% מסכים.

  7. עוזי:

    מה בדיוק חברתי בטוויטר?
    מדיה? כנראה.
    חברתית? לעניות דעתי קצת נסחפת…

    http://www.youtube.com/watch?v=PN2HAroA12w – ישן אבל כל כל קולע

  8. מומי והחתול:

    דרך אגב לדובי (2) אין שום קשר בין מה שיש במחשב לבין מדעי המחשב. כל התארים במדעי המחשב עוסקים באלגוריתמים ומתמטיקה בסופו של דבר. בשום תואר אין קשר לקרביים של הקופסה, את זה לומדים בהנדסת חשמל או לחלופין בקורס טכנאי מחשב.

  9. זה משנה:

    אני חושב שמומי נגע בנקודה הנכונה. אין לי חשבון בפייסבוק או טוויטר, או רצון לפתוח אחד כזה, אך האם זה אומר שאין לי מושג לגבי מה שהדברים האלה מציעים?
    שימוש במדיה לא בהכרח אומר הבנה שלה, ולחילופין, הבנתה של מדיה היא לא בהכרח כורח יוצא של פעילות בה. ראה למשל מנהלי לוח השידורים של ערוץ 10.

  10. איתי:

    מסכים לחלוטין עם מומי. והחתול. בתגובה 4, לפחות

  11. יוסי:

    אני לא בטוח שזיהיתי בפוסט ביקורתיות על כך שהם אינם מטווטרים. בעיני זו עובדה מעניינת, ולאו דווקא שלילית (או אפילו חיובית).
    כאחד שעובד מול המחשב 13 שעות ביום, ומוקף בחברים היי-טקיסטים, אני עדיין חושב שרוב האנשים לא צריכים ולא ימצאו שימוש בטוויטר. אנשים רבים לא זקוקים לדרך התקשורת הזו כדי לשמור על קשר עם חברים, והם מוצפים במספיק דברים לקרוא דרך הרסס או האימייל, שלא לדבר על עיתוני רשת וחומרי קריאה מהעבודה שממלאים את החיים האינטרנטיים בכל טוב (ורע).
    צריך לזכור שרוב המגיבים כאן הם בלוגרים, ורוב אלו שכותבים על טוייטר הם בלוגרים. בלוגרים הם מיעוט לא רק בגלל שאנשים אחרים הם איטיים באימוץ טכנולוגיות, אלא גם בגלל שרוב האנשים לא מרגישים צורך לשתף ציבור רב במחשבותיהם וידיעותיהם (זה מזכיר לי את הפוסט היום בחורימבה שניסה להסביר לאנשים שצריך לכתוב קצר כדי לזכות ביותר קוראים, כאילו הרצון בחשיפה הוא חובק כל. זו הטייה בלוגרית שכיחה).
    לחיזוק הטענה שלי: מה אחוז הקוראים שמשאיר טוקבק? אני משער שפחות מעשרה אחוזים. אפשר גם לתהות כמה אנשים מתקשרים ל-“יש עם מי לדבר”, וגם מה אחוז החברים בפייסבוק שמשאירים הודעות סטטוס יותר מפעם בחודש? אצלי מדובר בערך בעשרה אחוזים מחברי הפייסבוק. ואני לא חושב שזה בגלל שהם לא באינטרנט כמעט. הם פשוט משתמשים בדרכי תקשורת פחות ציבוריות, למשל, אימייל וטלפון, או אפילו פגישה פנים מול פנים.
    (אגב, במידה דומה כשמדברים על הרצון, המגוחך לפעמים, להשתתף בריאליטי ומסיקים מכך על טבע האדם המודרני, שוכחים שרוב האנשים לא מנסים להיות בריאליטי ויתכן אפילו שרבים יסרבו להצעה ישירה להשתתף בריאליטי).

  12. aXe:

    סתם הערה, בתור בלוגר שהבלוג שלו נחשף כמה פעמים באירועים טראומטיים יותר או פחות, לא הייתי מרים את היד בשאלה הזו.

  13. יובל:

    יוסי (11): אתה לגמרי צודק. אין כאן ביקורתיות. רק מחשבה.

    דובי (2): לגבי הסעיף הראשון – הוא ראשון מסוגו במכללת נתניה, לכך היתה כוונתי. אני בטוח שיש מקומות בעולם שמעבירים כזה קורס. למעשה, אני יודע שיש כאלו מקומות. לגבי הסעיף השני – אני ממש לא יודע מה ההערה הזו אמורה להביע חוץ מקרטוב התנשאות. לגבי הסעיף השלישי – ובכן, על זה כבר ענו לך.

    עוזי (7): טוויטר היא האמא של המדיה החברתית. היא יכולה למצוא חן בעיניך או לא, אבל זה מה שהיא.

    זה משנה (9): לא ביקשתי שיבינו בה. בשביל זה אני נמצא שם – בשביל ללמד. אבל נראה כאילו הם לא מתעניינים בה. וזה כבר משהו אחר.

  14. זה משנה:

    זה משנה (9): לא ביקשתי שיבינו בה. בשביל זה אני נמצא שם – בשביל ללמד. אבל נראה כאילו הם לא מתעניינים בה. וזה כבר משהו אחר.

    וזה בפוסט עצמו:

    השנה אני מעביר בפעם הראשונה קורס ראשון מסוגו, “מבוא לניו-מדיה” (בבית הספר לתקשורת בכללת נתניה). משתתפים בו כ-90 סטודנטים (בסמסטר א’. בסמסטר ב’ ישתתפו בו יותר). שאלתי את הסטודנטים שלי לכמה מהם יש חשבון בפייסבוק. כ-80% מהסטודנטים הרימו יד. ואז שאלתי לכמה מהם יש חשבון בטוויטר. אפילו לא אחד הרים את היד. היום שאלתי אותם לכמה מהם יש בלוג. סטודנטית אחת הרימה את היד.

    אתה יכול להבין מאיפה נובע הבילבול שלי? לפי התיאור, אתה לא שאלת אותם אם הם מתעניינים, אלא שאלת אותם אם הם פעילים.

  15. יובל:

    זה משנה (14): כן, אני יכול להבין את הבלבול. אני פשוט יוצא מנקודת הנחה שמי שמתעניין במשהו, מתנסה בו. יכול להיות שהוא מחליט כעבור תקופה לזנוח אותו, אבל העניין בדרך כלל מוביל להתנסות כלשהי. אבל אני יכול להבין אנשים שיטענו שאין קשר בין הדברים. אצלי יש.

  16. רותם:

    אבל למה שתחשוב שמי שלא הרים את היד לא מתעניין או אינו בעל אמצעים כאלה?
    בלוג וטוויטר יכולים להיות מאוד פרטיים וסודיים.
    וגם לגבי הפייסבוק, אתה מרצה, הם סטודנטים, אם הם יצביעו, אולי תנדב אותם למשהו – עדיף לשבת בשקט, ולראות למה אתה שואל ולא להצביע בכלל….

  17. יובל:

    רותם (16): בעוד שבלוג יכול להיות מאוד פרטי וסודי, אני לא מבין מה ההיגיון בטוויטר מאוד פרטי וסודי. ובאשר להערתך השניה – אני מאוד מקווה שהסטודנטים שלי לא פועלים על פי ההיגיון שלך.

  18. יגאל חמיש:

    יובל,
    לא מפליא. אני מלמד למעלה מחמש שנים במסגרות שונות לומדים ‘צעירים’ (סטודנטים במוסד אקדמי) ולומדים ‘מבוגרים’ (מנהלים בדרגים שונים בארגונים במסגרות סֶמי וחוץ-אקדמיות).
    שוב ושוב אני נוכח בכך שהצעירים אינם מודעים ליכולות הגלומות ביישומים החברתיים, ואם כן – הם עושים בהם שימוש הוא בסיסי ושטחי ביותר. יותר מכך, רובם שמרנים מאוד ביחס לבניית נוכחות מקוונת אמיתית, במובן של מוניטין אישי ו/או מקצועי באמצעות היישומים האלה. כנ”ל לגבי נכונותם לאמץ יישומים אלו כאמצעי לשיתוף מידע וידע. הגישה שלהם ליישומים אלה היא “טכנולוגית” ו “אופנתית” בלבד, והיכולות המפותחות שהם מגלים, הינן בתחום התפעול המהיר של הכלי הטכנולוגי: קצב ההקשה, ההקלקה, וכו’.
    המבוגרים, מאידך, שעובדים בארגונים, מגיעים מהארגונים לקורס עם שמרנות, סגירוּת וקיבעון “מוּבְנים”, בכלל זה גם ‘פוביה’ מהטכנולוגיה, אך יחד עם זה, בשהנושא מוצג להם שלא דרך “הטכנולוגיה”, אלא דרך “החברתיות”, הם מגלים נכונות רבה יותר ללמוד, נפתחים לרעיונות חדשים, ויש שגם מאמצים אותם בצורה משמעותית.

  19. סירו:

    זה כנראה נכון לגבי רוב הסטודנטים בכל תחום. מעטים האנשים שתחום העיסוק אצלם בדם. חלקם הגדול מתחילםי בלי ידע, הבנה או התלהבות מהתחום שאליו הלכו. חלקם גם יסיים את התואר באותה צורה וייצא לשוק.

    אם להעמיד את ההערה של דובי באור נכון – רוב האנשים שמתחילים ללמוד מדעי המחשב ממש לא כאלה שאי פעם כתבו תוכנה, ולא מעט מהם טירונים מוחלטים במחשב ויודעים לתפעל windows ברמה של סבא.

  20. אליאב:

    ליובל ורויטל (מתגובה מספר 3)

    צר לי שאני סוטה מהנושא, אבל גם הפוסט וגם התגובה מאד צורמים בעיני, ומשקפים איזושהי גישה באקדמיה הישראלית כלפי הוראה שממש לא מעודדת סטודנטים “להגדיל ראש” ולהיכנס לאינטראקציה אמיתית עם המרצים שלהם.
    את התואר השני שלי ואת עבודת הדוקטורט שלי אני כותב באוניברסיטה אמריקאית. אני פשוט לא יכול לדמיין מצב שבו מרצה, אחרי שיעור אחד, יכתוב פוסט שממנו משתמע שהוא אינו מרוצה מרמת הסטודנטים או מהעניין שלהם במקצוע. התגובה של רויטל לוקה בדיוק באותה בעיה.
    תפקידכם כמרצים הוא בדיוק לעורר את העניין הזה שאתם מתלוננים שאינו מצוי באופן טבעי בסטודנטים שלכם. ממש לא מתפקידכם להביע צער בציבור על איכותם של הסטודנטים שלכם ועל עומק הידע שלהם. יובל, אם לדעתך הסטודנטים שלך מגלים אפס התעניינות בתחום, אז ראשית תפנה את התלונה אל המוסד שבו הם לומדים; שנית תאתגר את הסטודנטים שלך בצורה בונה. לא ברור לי בכלל איזו מטרה הפוסט הזה משיג בהקשר זה. רויטל, ההנחה שלך שרוב הסטודנטים באים “לעשות תואר ולא ללמוד” בעייתית באותה מידה, ואף יותר. שקולה הטענה ש”רוב המרצים באים להעביר שיעור ולחזור למחקר”.
    וחמור עוד יותר בעיני שמרצה כותב פוסט שברור לכל שיהפוך מיד לבמה להשתלחות בסטודנטים שלו עצמו, כולל אמרות אליטיסטיות כמו “בלי להעליב, אתה מדבר על מכללת נתניה, לאו דווקא מדגם מייצג של העילית של עתודת התקשורת בישראל.”
    אחר כך אנחנו מתפלאים שהיחס של הסטודנטים בישראל כל כך אנטגוניסטי.

  21. יובל:

    אליאב – תנוח.
    ראשית אני כותב אחרי השיעור השלישי ולא אחרי השיעור הראשון.
    שנית, אני מקווה שבעבודת הדוקטורט שלך הבנת המשתמע שלך יותר משובחת. אין בפוסט שום רמיזה לכך שאני לא מרוצה מרמת הסטודנטים או מהעניין שלהם במקצוע. כל הבנה שכזו היא על אחריות המבין, או על הלא-המבין במקרה שלך. אני מרוצה מרמתם של הסטודנטים וכולי תקווה שאני מעורר בהם עניין.
    בשום מקום בפוסט לא הבעתי צער על איכות הסטודנטים או על עומק הידע שלהם.
    הדבר היחיד שפוסט זה מבקש להצביע עליו הוא על התפישה השגויה שלנו, אלו שכותבים על מדיה חברתית, אלו שרואים בה נפוצה ומעניינת, כתפישה שאולי יש בה גרעין של טעות, נוכח הסקר הקצר שערכתי אצלי בשיעור. יותר מכל דבר אחר הפוסט הזה נועד להציג שאלה אלינו ולא לתהות באשר אליהם.
    ולבסוף, ההשתלחות היחידה בפוסט הזה, עד עכשיו, היא שלך. ההערה של דובי מאוד לא מצאה חן בעיני ואני חושב שעובדה זו היתה די ברורה מהתגובה שלי אליו. אבל מי שכותב בהיסטריה הוא אתה, ורק אתה.

  22. נעמה:

    יש לי חשבון בטוויטר זמן קצר מאד. אני לא רואה את עצמי פותחת חשבון בפייסבוק (אבל never say never). לעומת זאת, ה-RSS הוא בעיני, טוב, לא נאמר (מומי 4) המצאת המאה (זה שמור, נניח, לאי-מייל ול-SMS), אבל בהחלט משהו ששיפר את חווית המשתמשת שלי באינטרנט ואת יכולת המיצוי שלה ללא הכר.

  23. אליאב:

    יובל,

    אני חושב שהבנת ה”משתמע” שלי דווקא לא רעה, ולפחות סבירה במקרה הזה. סקירה קצרה של התגובות מראה שלא מעט מהמגיבים (1,2,3 ו-6) הבינו את הפוסט בדיוק כמוני, כביקורת (גם אם מרומזת) על הסטודנטים. יכול מאד להיות – ואני מאמין לך – שההבנה שלי לא משקפת את מה שהתכוונת אליו בפועל, אבל מה שחשוב הוא מה שעולה מהטקסט ולא מה שהתכוון הכותב. הפוסט שלך לאקוני ונתון לפרשנות רחבה. מושגים כמו “מגלים אפס התעניינות” – למרות שאולי זה לא נראה לך כך – הם לא מושגים ניטרלים. את מה שכתבת בתגובה שלך אלי היה אפשר להבהיר בפוסט עצמו וכל הדיון הזה היה נחסך.

  24. יובל:

    אליאב – “מגלים אפס התעניינות” היא הצגה עובדתית של המצב. לא רק שזה לא מעניין אותם אלא שסטודנטית שאלה בדאגה אם אני מתכוון להכריח אותם במהלך השיעור לפתוח חשבון בטוויטר. עניתי שלא (והייתי צריך לענות: “אני לא מאמין בעינויים כמתודה אקדמית”).

    אני לא מספר את הסיפור הזה בביקורת עליהם. אני מספר את הסיפור הזה כדי שהוא יעורר בנו את השאלה האם יתכן שמה שבעינינו נראה נורא מרכזי, חשוב ומעניין, הוא לא סוג של פיקציה בשעה שהמיינסטרים של המשתמשים (וכאן נכנסים הסטודנטים שלי – בעיניי הם משתמשים שמייצגים לא רע את שכבת הגיל שלהם), לא נורא מתעניינים והכלים החברתיים האלו אינם חשובים בעינייהם ואינם מוסיפים להם דבר.

    אם הובן אחרת מהפוסט שלי, הרי שאני מצר על כך.

  25. נתאי:

    גם כשאני התחלתי ללמוד בימוי וקולנוע זה היה לפני שהחזקתי מצלמת ווידאו ביד. אם הייתי חושב שיש לי מספיק ידע לא הייתי הולך ללמוד את זה. עד כמה שאני זוכר גם אחרי השיעור השלישי עדיין לא החזקתי מצלמה ביד.
    יכול להיות שיש הבדל ברמת הידע בין מי שמפיץ מדיה חברתית למי שצורך אותה. יש כמה עשרות אנשים שמגיבים על סטטוסים שלי בפייסבוק באופן קבוע בלי לדעת שמקורם בטוויטר, ואני חושב שחלקם אפילו לא בטוחים מה זה טוויטר. תמיד יש פערי ידע גדולים בין הצד המשדר לבין הצד הקולט.

  26. אליאב:

    100%

    בהתאם, אני מצר על הנימה המעצבנת של התגובה שלי.

  27. מומי והחתול:

    אני חושב שהלוואי שהיו עוד מרצים שאוהבים את הסטודנטים שלהם כמו שיובל אוהב, ואני ממליץ לכל קוראי הבלוג לעשות מאמץ ולהגיע לאיזה שיעור של ד”ר דרור באחד מהמקומות הרבים שהוא מלמד (וכידוע חוץ מאונ’ א-נג’אח יובל מלמד בכל מקום!). עשיתי את זה וזאת חוויה נפלאה.

    כל מה שיובל ביקש להצביע עליו שהוא שחבורת אנשים צעירים, ועוד עם אהבה לתקשורת, לא משתמשים בכלי תקשורת פשוטים היום. זה הכל.

  28. רויטל סלומון:

    לי לא נראה סביר שתלמידים בקורס פרסום ושיווק אינטראקטיבי, למשל, לא יודעים מה זה טוויטר או מה זה בלוג.

    בשביל לדעת משהו על הכלים האלה מעבר ל”אה, זה הדבר הזה שדיברו עליו אתמול בגיא זהר”, צריך קצת ללכלך את הידיים ולנסות אותם. לא לשבת עליהם 12 שעות ביממה, אבל כן: לפתוח חשבון, לנסות להבין את השפה, לראות מה היתרונות והחסרונות של הכלי הזה וכן הלאה. אלה לא כלים תיאורטיים, אקדמיים ותלושים. אלה הם אתרים וטכנולוגיות שאנשים משתמשים בהם באופן שוטף, ואי אפשר ללמוד אותם באמצעות שיחה וטקסטים בלבד – צריך לנסות ולהתנסות.

    @אליאב – הבעיה היא שסטודנטים נוטים שלא להגדיל ראש מעבר למה שמכריחים אותם לעשות. וכן, רובם באו להעביר תואר. ראיתי את זה כסטודנטית, כמתרגלת וכמרצה אורחת. אני שומעת את הדעה הזו ממרצים שונים ומגוונים, שלמרות שהם מעבירים קורסים באמת מרתקים (לפחות בעיניי), הם בקושי מצליחים להעיר את הסטודנטים. אין חדוות למידה, וזה בכלל לא משנה מה הנושא.

    ספציפית, נראה לי לא סביר שסטודנט לתקשורת בשנת 2009, ועוד אחד שמתמחה בתקשורת שיווקית, למשל, לא יידע כלום על האתרים והכלים הכי פופולריים ברשת. הוא לא חייב לאהוב אותם או להתלהב מהם. להיפך, שיביע ביקורתיות ובוז כלפיהם – אבל אי אפשר לעשות אפילו את זה, אם לא מכירים, לא משתמשים ולא רוצים לדעת.

  29. אליאב:

    רויטל,

    אני מסכים אתך שיש בעיה עם תרבות הלימודים האקדמיים אצלנו בארץ. הרבה פעמים חשבתי על זה במשך השהות שלי כאן (בניו יורק) – למה הסטודנטים כאן כל כך מלאי מוטיביציה ורציניים (אפילו שהם בכלל לא יותר אינטילגנטיים). התשובה שלי היא שחלק מהעניין קשור ליחס של המרצים. הרבה מרצים בארץ (ואני כמובן לא מתכוון אליך או ליובל שאני לא מכיר) מתייחסים להוראה כסרח עודף של המחקר, וזה ניכר באיך שהשיעורים נראים וביחס לסטודנטים. הגישה הזו נקלטת אצל הסטודנטים ומשתקפת ברצינות שלהם. מנגד, המרצים כאן, אפילו השמות הגדולים ביותר, משקיעים המון בהוראה ומתייחסים לסטודנטים בגובה העיניים. זה מתבטא ביחס של הסטודנטים חזרה בהמון רמות.

  30. אלי:

    יש מצב שהם באמת באו לקורס כדי ללמוד איך לפתוח חשבון טוויטר. תן להם קצת צ’אנס.

  31. אלי:

    אגב, נראה לי שכל הדיון כאן בתגובות אם טוויטר טוב או רע ליהודים, וכנ”ל פייסבוק ובלוגים – מפספס לגמרי את הנקודה. אם הבנתי נכון את הפוסט הביקורת הייתה כלפי סטודנטים לתקשורת שלוקחים קורס על ניו מדיה ומעולם לא טרחו בכלל להתנסות בטוויטר ושות’. הבעיה היא חוסר הסקרנות האינטלקטואלית של הרבה מאוד סטודנטים בארץ, ולא דווקא הדעה האישית שלהם כלפי טוויטר.

  32. רויטל סלומון:

    @אליאב,

    מאוד מעניין מה שאתה אומר. אני לא מכירה מוסדות לימוד אקדמיים בחו”ל, כך שאין לי מקור להשוואה. אולי זה באמת חלק מהתרבות הכללית פה בארץ, זו של החפיף. אולי זה מחלחל כבר מבית הספר היסודי והתיכון – מורים שחוקים ותלמידים משועממים. ואולי צריך לרענן קצת את התוכניות האקדמיות. הממפ. חלומות באספמיה.

  33. הבלונדינית הסודית:

    לא מביך אתכם להתבכיין כל הזמן כמה הסטודנטים הישראלים/המרצים הישראלים/מערכת החינוך הישראלי/ מדינת ישראל דפוקים?

  34. פנחס:

    1.האם למי שיש בלוג, משתמש בטויטר ובפייסבוק יש מה לעשות בקורס מבוא לניו מדיה?
    2.האם נוכחות התלמידים (שלטענת יובל אף הולכת וגדלה, ראו סמסטר ב’) לא מעידה על עניין הולך וגובר בתחום זה?
    3.מהו בכלל התוכן הנלמד בקורס כזה?
    אני חייב להודות שאם אני סטודנט, איני יודע מהו בלוג או טויטר אבל אני שומע את המילים הללו בערך 100 פעמים ביום בכל מיני הקשרים, ואני מיני טכנופוב, אבל עדיין מתעניין בתקשורת (כן ישנם אנשים כאלה – מסתבר שלא מעט), ובמקרה נתקלתי בקורס חדש בשם “מבוא לניו מדיה”, יש רק דבר אחד שעליי לעשות…
    אני לא אתפלא אם הסטטיסטיקה של באי הקורס מוטה יחסית לאוכלוסיית הסטודנטים הכללית (וההטיה היא לא לכיוון לו ציפית, יובל)

  35. דובי קננגיסר:

    קורטוב? חבל, אני כיוונתי דווקא למאסות די משמעותיות של התנשאות. ולא בגלל הנתניה, אלא בגלל המכללה. כן, אני נוטה להאמין שלאוניברסיטה מגיעים אנשים יותר איכותיים. לא כולם יותר איכותיים – אני מניח שהטווח אינו שונה מהותית, אבל הפיזור שונה גם שונה.

    וכן, אני יודע שבמדעי המחשב לא מתעסקים בחומרה. מצד שני, לימודי תקשורת ברובם גם לא ממש עוסקים בטוויטר, ולכן אני חושב שההשוואה במקומה.

  36. יובל:

    דובי (35): אני מבין שאת התואר הראשון שלך עשית באוניברסיטת הארוורד. אההה, בעצם מהאוניברסיטה העברית.

  37. גילפ:

    לא רק שזה לא מעניין אותם אלא שסטודנטית שאלה בדאגה אם אני מתכוון להכריח אותם במהלך השיעור לפתוח חשבון בטוויטר. עניתי שלא (והייתי צריך לענות: “אני לא מאמין בעינויים כמתודה אקדמית”).

    למה לא? רופאים עוברים סבבים, עו”ד עושים התמחות. נכון, אתה לא מצפה מהסטוריון שיעשה סיבוב באלפים על פיל, אבל אתה כן מצפה שיבדיל בין החדק לזנב…

  38. רן בר-זיק:

    כמעט בכל החברות שעבדתי בהן. כמעט לכל המפתחים לא היה פייסבוק, בלוג או טוויטר. למרות שמדובר במפתחי PHP שרבים מהם פעילים בקהילת הקוד הפתוח. ומדובר באנשים שנושמים וחיים טכנולוגיה לא פחות ממרבית הבלוגרים המכובדים השותפים לדיון כאן.

    אפילו לי אין חשבון פייסבוק, אך פיתחתי כמה כלים שמתממשקים לפייסבוק באמצעות ה-API שלו.

  39. גלעד:

    מסכים לדברי רן.

    גם לי יצא להכיר אנשים שמניעים את גלגלי תעשיית הweb2 ולהפתעתי לרבים וטובים מהם אין כלל חשבונות בכלי מדיה חברתית.

    דובי – יש קורטוב של אמת בדבריך. ואולם אני מכיר בוגרי מכללה שהם מקצועניים אמיתיים, ומצד שני – נפלי אוניברסיטה.לכן אין להכליל. ולא, האמן לי שאיני ‘מדבר מהפוזיציה’ ובטח שלא בשם הפוליטקלי קורקטנס. ולא אזכיר אפילו את אלו שלא טרחו ללכת לשום מוסד להשכלה גבוהה ומצליחים לתחזק קריירות יפות מאוד בIT.

  40. איתי:

    זה מזכיר לי קורס שלקחתי במסגרת לימודי קולנוע וטלוויזיה, על וים ונדרס.
    המרצה היה משוכנע שהסטודנטים הגיעו בגלל ההיכרות העמוקה שלהם עם הסרטים של ונדרס.
    רק בסוף הסמסטר הוא גילה שבעצם באנו ללמוד עליו ורובנו לא ראינו עדיין את “מלאכים בשמי ברלין”, הסרט הכי מוכר שלו, בערך.
    גם אז שום דבר לא מנע מאיתנו לקחת את הסרט בספרייה או לראות אותו בארכיון החוג.
    אגב, עד היום לא ראיתי אותו, אבל התאהבתי ב”פריז, טקסס”.

  41. גוט:

    אני מניח שכל אלו שאין להם טוויטר בלוג וכו
    עסוקים בכתיבת ספרים יומנים או סיסמאות
    לכן אין להם זמן לכך. צריך לקחת בחשבון שכדי לכתוב ספר צריך גם לקרוא כמה
    אז בכלל למי יש זמן

  42. מומי והחתול:

    יובל תרשה לי לחלוק עליך אבל גם אנשים שלמדו בהרווארד הם לא אנשים יותר טובים מאנשים במכללת נתניה. אבל אנשים שמתנשאים על אנשים אחרים הם תמיד אנשים פחות טובים מכל אחד אחר.

  43. תומר:

    יובל, ומגיבים אחרים
    סיימתי ממש עכשיו תואר ראשון בתקשורת ועיתונות במכללת ספיר (שאגב, דוב (35), מעבר לרמתה הגבוהה היא גם מקום מדהים ללמוד בו, לא פחות טוב בעיני מכל אוניברסיטה, נסה פעם, אולי תהפוך להיות אדם רחב אופקים וצנוע) נהניתי מאוד מהתואר, למדתי המון, השקעתי את רוב זמני בקריאה, בחינת התיאוריות וגם טיולים ברשת, סיימתי בהצטיינות, ובכל זאת, אין לי פייסבוק או טוויטר והבלוג שלי כמעט ולא מתפקד.

    אני מבין, יובל, שאין לך ביקורת כלפי הסטודנטים שלך אבל אני מבין גם את אלו שטענו שנשמע כאילו יש כזו. בעיני, לשאול סטודנטים לתקשורת, האם יש להם חשבון ברשת חברתית, זה משהו שלא מוביל לשום תשובות לאף סקר. לי אישית יש בעיה עם רשתות חברתיות ואני לא מרגיש שזה שאני סטודנט לתקשורת אמור לגרום לי לפתוח חשבון כזה, אפילו להפך, בגלל שאני מבין את כוחה של התקשורת ולמדתי לא מעט תיאוריות בנוגע אליה, אני לא בטוח שאני רוצה לקחת חלק ברשתות החברתיות, דווקא ממקום של הבנה, ניתוח וביקורת ולא ממקום של זלזול או “ראש קטן”.

    האם סטודנטים לתקשורת שלא רואים ‘האח הגדול’ או ‘הישרדות’, שגם הם תופעות תקשורתיות בכל קנה מידה, צריכים לגרום לנו לתהות?

    אני מאמין שמוטב יהיה לברר עם הסטודנטים כמה מהם מכירים את אתר ‘העין השביעית’ כמה מהם מכירים בלוגים הנוגעים לתקשורת דוגמת הבלוג שלך, כמה מהם קוראים חדשות צורכים חדשות בערוצים השנוים ומסוגלים לקבל את מה שקראו תוך מבט ביקורתי וכמה מהם לא פותחים בלוג או חשבון בטוויטר דווקא מתוך תפיסת עולם מסוימת ולא מתוך עצלות או אי הבנה של התקשורת.

  44. רואה שחורות:

    אני חושב שמתקרב היום בו יצטרכו לשאול את הסטודנטים כמה מהם קוראים עיתון.

  45. דובי קננגיסר:

    יובל: אכן, ואני מכיר בהכנעה בכך שיש סיכוי משמעותי שמי שלמד בהארוורד הוא יותר מוכשר וחכם ממני. העולם לא שטוח, ויש היררכיה גם במוסדות אקדמיים. אני באמת לא מבין מה הקטע של ההתממות הזו.

    גלעד – זה בדיוק מה שאמרתי. הטווח הוא אותו טווח (ממוצלחים להפליא לגרועים לאללה), אבל הפיזור שונה – במכללה יש יותר מהאחרונים יחסית לאוניברסיטה, ופחות מהראשונים. לא שכל זה רלוונטי לחלוטין לנושא הדיון, כי פתיחת בלוג או חשבון טוויטר לא הופכת אף אחד לגאון הדור.

    רואה שחורות: היום הזה הגיע כבר מזמן. אני זוכר מרצים שלי שואלים אותנו (גם בתקשורת וגם במדע המדינה) כמה מאיתנו קוראים עיתונים וכבר אז זה היה פחות מחצי. (ועוד באוניברסיטה! שומו שמיים!)

    תומר – אם אני אהפוך לצנוע, אני כבר לא אהיה אני. חלק מהקסם שלי זה שאני נאד נפוח. תשאל את מי שתרצה. בכל מקרה, לא העברתי ביקורת על איכותה של מכללה כזו או אחרת (אינני מכיר אף מכללה ברמה כזו שאוכל להעביר עליה ביקורת), אלא רק ציינתי שמטבע הדברים, חלק גדול מהסטודנטים בעלי הנתונים הטובים ביותר הולכים לאוניברסיטאות (כי זה זול יותר וכי זה נחשב יותר, וכי תנאי הקבלה קשים יותר), בעוד שחלק מתלמידי המכללות הגיעו לשם כי לא עמדו בתנאי הסף. כמובן, עמידה בתנאי הסף אינו מוכיחה אינטליגנציה או תבונה, אבל היא אינדיקטור חלקי עבורם, ואידך זיל גמור.

  46. אתי:

    בתור סטודנטית לתקשורת אני מבינה את התסכול, אבל הרבה יותר גרוע מזה הוא כמות המרצים שמנותקים ומזלזלים במדיה החברתית וניו מדיה בכלל, או במילותיו של אחד המנחים שלי, “פייסבוק וכל השטויות האלה”.
    אני מעריכה שהמשימה הכי קשה שלי בתואר עוד לפני, והיא תהיה לשכנע את הסגל באונ’ שאפשר לכתוב סמינריון על טוויטר.

    מעולם לא נתקלתי במרצה שהתייחס למדיה חברתית ברצינות, וזה רק מתוך אלה שבכלל התייחסו לתופעה. לשניים היה פייסבוק ואני מוכנה לשים הרבה מאוד כסף על זה שלאף אחד מהם אין טוויטר או בלוג. לא הייתי בונה גם על קריאה של בלוגים רלוונטיים. רובם היו מתחת לגיל 40 וביניהם גם כמה דוקטורים.
    אגב, אלה אותם מרצים שלא מסוגלים להפיק דוגמאות אחרות בטלוויזיה חוץ מאופרות סבון, כוכב נולד והאח הגדול ולטחון את שיטת השקשוקה עד דק.

    אחרי קצת יותר מחצי תואר הכי קרוב שהגעתי עד היום למדיה חברתית בלימודים היה במאמר על MUDS, שהיו רלוונטיים, אולי, מתישהו בשנות ה-80, ומאמר על קהילות חרדיות ברשת מהעשור האחרון.

  47. hadron:

    http://thinkingforaliving.org/assets/files/did_you_ever_imagine.jpg

  48. לא שומעים! » בשביל מה הייתי צכה את זה?:

    […] סוגריים. טוב, החלק השני הוא נכון), התנשאות (אני דווקא אוהב התנשאות), ועלבון למדיום שבו הוא כותב, כאומר "אמרו לי לכתוב פה, […]

  49. רויטל סלומון:

    @ אתי – את רוב התואר שלי בתקשורת, אותו עשיתי בתחילת שנות ה-2000 ביליתי ב-MUDs. כלומר, את רוב הלילות. אל תזלזלי! :P חוץ מזה, MUDs הם המקור וההתחלה של שגעונות כמו WoW ויש להם ערך היסטורי משמעותי בתחום משחקי המחשב.

  50. עמיר:

    תוכל להגיד בקווים כלליים, לשם שלמות הדיון, מה אתה עומד ללמד בקורס הזה?
    תודה.

  51. יובל:

    בקווים כלליים הקורס מנסה להכניס למסגרת תיאורטית את חקר המדיה החדשה תוך שהוא מציג רקע היסטורי לעלייתה של הרשת כמו גם כמה מהתופעות המרכזיות של התחום הזה: בלוגים, רשתות חברתיות, מיקרו-בלוגים, עיתונאות אזרחים, אתרים לשיתוף וידאו, מדיה ניידת ועוד.

  52. דנה:

    תנוח דעתך – גם סטודנטים באוניברסיטה אמריקאית לא רעה בכלל (לא הארוורד אבל נותנת לה פייט יפה בחקר HCI) לא מחזיקים בחשבונות טוויטר (או ג’איקו – שאלה למתקדמים בישראל – למי יש כזה?), לא מעלים תמונות לפליקר, לא משתפים בסרטי וידאו ביו טיוב, לא מחזיקים בלוגים ולא עושים שום דבר מהניידים שלהם גם אם קיבלו אייפון במתנה מהאוניברסיטה (וכן, הם קיבלו כזה).
    החלוקה דיכוטומית להפליא – מבוגרים מטווטים, צעירים טוחנים את הפייסבוק (או נודדים אליו מערבות המייספייס).

    וחוץ מזה, מעניינת אותי המסגרת התיאורטית שעליה דיברת. אני אמורה ללמד (באותה אוניברסיטה וגו’) קורס דומה בסמסטר הבא.

  53. מי מה מו:

    השאלה היא לא רק מי ובטח לא במה משתמשים,(טוויטר פייסבוק, אוטו, ספר, עיתון)
    אלא איך, בשביל מה,מדוע משתמשים והאם המדיה מתאימה ולאיזה צורך.

    טכנולוגיות ומדיות לא אמורות להיות קבוצות כדורגל שאנחנו אוהדים וגם לא בדיוק מוצר צריכה
    למרות שכמובן אפשר לעשות רדוקציה למוצר צריכה או לדת כמעט לכל דבר.
    מזכיר לי את הויכוחים בקיבוץ לפני 30 שנה, למי יש טרקטור יותר טוב.

    אולי לכן מדיה חברתית נתפסת כלא רצינית? למרות שהיא עצמה לא דיברה מעולם.

  54. מנהלי השיווק מפספסים את טוויטר | חורים ברשת:

    […] וחברות ישראליות בטוויטר. הרבה נאמר על השיווק הדיגיטלי, המדיה החברתית, הפוטנציאל, הROI, הויראליות, הפופולריות, המעורבות, […]

  55. ג' ממכללת נתניה!:

    בתור סטודנט של יובל דרור ובתור הסטודנטים הראשונים של קורס זה,ניו מדיה היא לא אחרת מעוד כלי טכנולוגי/חברתי ותו לא!

    אני אישית מאמין שעוד שנה שנתיים שתשאל עוד סטןדנטים לתקשורת למי יש טוויטר יותר חבר’ה ירימו את היד וההנחה שלי שהפייסבוק והשפעתו והפופולריות שלו תרד….ההיסטוריה מוכיחה כי כל חידוש טכנולוגי סופו להתיישן…מכאן כי הטוויטר ושות’ יתחלפו במשהו אחר,ואין שום צורך להיות מדגם מייצג עילאי של עתודת התקשורת בישראל.

    נ.ב

    אין צורך להרהר על כול דבר

  56. אבירם:

    רשית אני מענויין לתקן פה את יובל בדבר “מכללת נתניה”-
    השם של המכללה הוא “המכללה האקדמית נתניה”

    בתור סטודנט בקורס של יובל אני יכול להסביר את התופעה!
    אין זה נכון כי הסטודנטים לא מתעניינים בחומר הנילמד/בטכנולוגיה
    והרושם אותו יובל קיבל בכיתה היה כי הוא מלמד חומר חדיש ומחודש לסטודנטים וכי סטודנטים רבים לא שמעו אפילו על Twitter וברור שגם בלוג אין להם.

    רשית הסיבה כי לרוב הכיתה אין Twitter היא מאוד פשוטה, רשת חברתית זו אינה מספיק מפותחת בארץ!, אין סיבה בעולם כי נערים/נערות/בחורים ובחורות צעירים יפתחו חשבון ב Twitter במיוחד כי קיימת להם אשרות אחרת יותר פופלרית! אולי בעוד שנה שנתיים כמו ש ג’ רשם לא יהיה סטודנט אחד בלי Twitter.

    ועכשיו לעניין הבלוג!!
    כפי שאתה בעצמך מלמד בקורס הבלוג הראשון נוצר כבר בשנת 1997
    כבר ליפני 12 שנה!! לרבים מאיתנו (ובמיוחד לדעתי) כבר לא מדובר במדיה חדשה אלה ישנה!!!
    בתחילת שנות ה 2000 המאוחרות הדבר היה מאוד פופלרי ואני רוצה להאמין כי בתקופה זו היה ליותר מסטודנט אחד בלוג!

    בברכה.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: