הנה משימה: עזבו אותנו במנוחה!

בחודשים האחרונים קשה לחמוק מהמדיה החברתית והנגזרות שלה (למרות שמי שרוצה, בהחלט יכול). זה מתחיל בטקסטים מופרכים ונגמר בז’אנר הישן, שמוכר לי עוד מהימים בהם הייתי מדריך בנוער העובד, “הפעל את הילדים”.

לז’אנר הנחת מוצא: הדרך הטובה ביותר לגרום למעורבות בקרב ילדים בבית הספר היסודי, בעיקר אלו שבכיתות ד’-ה’, היא להפעיל אותם. איך מפעילים אותם? בעזרת משימות שיש בהם מרכיב של תחרות (“הקבוצה הראשונה שמביאה שלושה פריטים בצבע אדום – מנצחת!”). בסופו של דבר רובנו יצורים תחרותיים וכל ילד אוהב לנצח במשהו, לזכות במשהו, להרוויח משהו גם אם זה את התואר “אלוף הילדים בהבאת שלושה פריטים בצבע אדום”.

מכיוון שמדיה חברתית היא נורא הממממ חברתית, עושה ז’אנר המשימות קמבק מהסרטים. ביטוי בולט לעניין ניתן למצוא בתחרות “אלוף המדיה החברתית” של “גלובס”, שכבר חיוויתי את דעתי עליה.

התחרות מטילה על הגולשים שורה של משימות, אשר נחשפות מדי יום ראשון (זה לא מפריע ל”גלובס” לא לפרסם את המשימה של יום ראשון הזה, למרות שכבר יום שני. בקטנה). כך לדוגמה, המשימה הראשונה היא: “למשוך לעמוד שלך בפייסבוק מספר גולשים גדול ככל האפשר”. תודו שהייתם מתקשים לנסח משימה מטומטמת מזו. כן, גם אם הייתם ממש משתדלים. המשימה השניה היא “לקבל ברכת הצלחה בתחרות מאחד מ-100 משתמשי הטוויטר המובילים בעולם”. כמה נפלא ששמם של הישראלים יצא למרחוק כמי שמטרידים את 100 משתמשי הטוויטר המובילים בעולם. מי שיזכה ב”אליפות” (הו!) יזכה בסופשבוע זוגי במלון כלשהו.

העניין הוא שמדיה חברתית, כמו נזלת, היא עניין מאוד מדבק. הטוש התקנאו בתחרות של “גלובס” ולכן לקראת הגעתו של אחד ממייסדי טוויטר לארץ, ביז סטון (אירוע שנערך בחסות הטוש), הם פצחו בתחרות מדיה חברתית משלהם. במסגרת התחרות, נדרשים המשתתפים לבצע שורה של משימות שנעות בין הבנאלי ל-WTF.

במשימה (!) הראשונה הוזמנו הגולשים “ליצור קטע וידאו מקורי בן 30 שניות לכל היותר שהנושא שלו יהיה ‘כמה אני מכור לטוויטר’ – או ‘מדוע לעולם לא אהיה בטוויטר'”. למרבה המזל, במשימה הזו ניתן לעשות שימוש בפלטפורמה של חברת Kalture. המשימה הזו כל כך מלהיבה, ששבעה גולשים השתתפו בה.

במשימה (!) השניה התבקשו הגולשים לחזות כמה עוקבים יהיו לביז סטון ביום הביקור (מחר) ומה יהיה מחיר הסגירה של מדד 25. למרבה המזל, במשימה הזו ניתן לעשות שימוש בפלטפורמה של חברת Qmarkets. קצת יותר מ-20 גולשים הסכימו להתמודד עם האתגר האינטלקטואלי.

במשימה (!) השלישית, נדרשו הגולשים לגרום לחברה עסקית אחת לברך חברה עסקית אחרת בטוויטר באמצעות שימוש בפורמט מדויק שמי שיחרוג ממנו יאלץ להפקיד ערבות בנקאית אצל שמאי המקרקעין של קריית אונו. רק מלקרוא את ההוראות חטפתי סחרחורת.

במשימה (!) הרביעית, צריך להגיד למשרדי יחסי ציבור איזו מטרה עסקית שלהם עליהם להגשים רק בעזרת טוויטר. לא, ברצינות.

ומה מקבל מי שעומד במתח הרגשי העצום המתלווה אל התחרות? הוא יוכל לפגוש את ביז סטון. יווווו, איזו התרגשות. אני ממש, אם אני אזכה כאילו, אני אוכל לפגוש אותו וכאילו… אני ממש… אני אוכל… אני ממש אוכל להגיד לו “היי ביז, האוו אר יו? איי רילי רילי לייק טוויטר, יו קנואו! איט איז רילי נייס טו מיט יו, ביז”.

הנה משימה לכל החברות המסחריות שמתייחסות לכל הגולשים באינטרנט כאילו היו ילדים בכיתה ד’: הניחו לנו במנוחה! הפסיקו להפעיל אותנו בשביל הפרסים הדלוחים שלכם! יש לנו עוד כמה דברים בחיים חוץ מלעקוב אחרי המשימות המביכות האלו! לא שמעתם שהאח הגדול חזר?!

נכתבו 10 תגובות לפוסט “הנה משימה: עזבו אותנו במנוחה!”

  1. אלירם:

    אני חושב שאין בהכרח רע בקונספט של לעשות מבצע נושא פרסים. הרעיון אינו חדש והפעילות ברשתות החברתיות לא המציאה שום דבר. להזכירך, עמישראל אסף בהתלהבות פקקי קולה, מכסי פרילי ואריזות לוף גם לפני עשור, או שניים.

    ההבדל גם לא נמצא בהשפעה על הסביבה. אם פעם אנשים קרעו מבקבוקים בסופר את התויות שאולי הסתירו את מספר המזל (מפריע לסביבה), היום הם “מלכלכים את הפיד” של אנשים אחרים.

    עם זאת, ודאי שרצוי להציע דרכים לשיפור התחרויות האלו. הלא לא תצא נגד תחרויות בסגנון “המצא מתקן שיכול להגן על ביצה מנפילה מגובה 3 קומות” כי יש תועלת מעשית מאחורי התחרות (דרכים להנחתת גשושות על כוכבי לכת אחרים).
    כך גם בתחרויות האלו, הרי המטרה העיקרית היא הגברת החשיפה למותג. אם התחרות תהיה קשורה למותג איכשהו, גם החברה המפרסמת תרוויח מכך. לכן המשימה השניה של הטוש דווקא הגיונית. היא עוסקת בנושאים הקשורים לסיבה לקיום התחרות ובנושא כלכלי, מה שיוצר קישור לחברה היוזמת. היא גם מסקרנת, יש לה ערך כלשהו בפיד (למתעניינים בכלכלה) וכו’. המשימות של גלובס מנותקות לגמרי, מלבד היותן חסרות ערך. באותה מידה הגוף היוזם יכל להיות חברת עלית או כל חברה אחרת.

  2. יובל:

    אלירם (1) אם מה שמסקרן אותך הוא כמה עוקבים יהיו לביז סטון ביום הביקור שלו בארץ אני מציע לך, בידידות: חפש לך בדחיפות חיים. אם למשימה השניה יש ערך למתעניינים בכלכלה, הרי שמשימה שמטילה על הגולשים לנחש אילו מספרים יעלו בלוטו היא בעלת ערך למתעניינים בסטטיסטיקה.

    בעיניי, וזו כמובן רק דעתי האישית, אין שום דבר שמחזק את המותג בתחרויות האלו. יש הרבה מלגמוניות בניסיון להפעיל גולשים ולא מעט חשיבה שבלונית. את התוצאה אפשר לראות בתחרות של הטוש כאשר מספרים די מביכים של גולשים מוכנים להשתתף בעניין הזה. לא רק שלא חיזקת את המותג, חשפת עד כמה הגולשים ממש לא מתעניינים לא במותג שלך, לא בתחרות שלך ולא במשימות שלך.

  3. אלירם:

    יובל, אותי לא מעניין ספציפית כמה עוקבים יהיו לביז סטון (עד התחרון גם לא הכרתי את שמו) ואת מישהו אחר בטח לא מעניין כמה עוקבים היו לאשטון קוצ’ר כשהוא חצה את רף המליון. אבל אני בטוח שיש מישהו שימצא אפילו במידע הזניח הזה ערך כלשהו, בניגוד לתחריות שמטרתן איסוף עוקבים ותו לא.

    לגבי ההשוואה של הבורסה ללוטו, אני מקווה שאתה צוחק. עם כל רמת הסיכון שבהערכת מגמות בשוק ההון (איזה כיף שיש לי הזדמנות להשתמש בביטוי הזה) עדיין לא מדובר בניחוש בלבד. אתה יכול לטעון באותה המידה שגם תחזית מזג האויר היא ניחוש ולכן אינה מעניינת אותך יותר מהלוטו ועדיין אני מכיר די הרבה אנשים שכן מתעניינים בתחזית. זה גם קצת מזכיר לי את הויכוח האם שש-בש או פוקר הם משחקי מזל. נכון שיש שם אלמנטים של מזל (גם בכדורגל, אגב), אבל מכאן ועד הקפיצה המחשבתית שעשית הדרך רחוקה.

    חיזוק המותג שאליו הם שואפים מתבטא בכמה רמות. רק אחת מהן זו חשיפה ישירה. רמה אחרת היא היכולת להציג את עצמם כחברה חדשנית ופורצת דרך באמצעות שימוש בבאזז-וורד שנקרא טוויטר. עליך ועלי זה לא יעבוד, על עשרות ומאות אלפי אנשים ששמעו את המלה אבל אין להם מושג מהי – זה כן משפיע. רמה נוספת היא התיחסות תקשורתית לתחרות. אתה יודע, כמו הפוסט שכתבת ובו הסברת לקוראיך שיש תחרות של גלובס שבה ניתן לזכות בסופ”ש במלון. יחסי ציבור בחינם. גם אם קראת להם מטומטמים, אני בטוח שכרגע הם מרגישים שהבדיחה היא על חשבונך.

    אני לא אוהב את התחרויות האלו, של גלובס ודה-מרקר, יותר ממך. אני בהחלט חושב שראוי לערוך תחרויות כאלו בצורה הרבה פחות מאוסה. אני לא מופתע שהן הגיעו. היה לי הרבה יותר קשה לקבל פתאום באנרים פרסומיים באתרי אינטרנט (למי מאיתנו שזוכר איך הרשת היתה לפני שהגיעו התאגידים) שלא לדבר על מכת הפופ-אפ (פרסום + הטרדה בוטה). לדרוש מהחברות “עזבו אותנו במנוחה” ייפול על אזניים ערלות. הן מנסות להתאים את עצמן ואני בטוח שיש שם גם כוונה טובה (יחד עם בורות רבה) בדיוק כמו בתהליך שבו התחילו להזמין בלוגרים מסוימים על תקן עיתונאים. אני בעד הכוונה. פרסומות כן, מוזיקה רועשת אוטומית – לא. תחרויות כן, תחרויות שמטרתן הטרדת אחרים – לא ולא.

  4. הדנה:

    אני פה רק בשביל שאלה.
    אממ, היו”ר, סליחה, אתה לא סוג של מומחה מדיה חברתית?
    הנה עגבניה, דגל 1 במאי, וצעיף של הפועל (סתירה פנימית שכזו)

  5. יובל:

    הדנה !!!!!
    אני עוסק בהוראה של מדיה חברתית: אני עוסק בהשפעות התרבותיות, החברתיות והתקשורתיות שלה. אני לא מתיימר לדעת כיצד מדיה חברתית תעזור לך למכור עוד נייר טואלט לצרכנים.

  6. אלי:

    אבל יובל, בפוסט הקודם נתת לנו משימה לתרגם טקסט שלם לאידיש! זה היה יותר קשה מכל המשימות האלו ביחד אני חושב.

    ועכשיו ברצינות, זה באמת הפך להיות אופנה מעצבנת שמתחילה לצוץ בכל מקום ברשת, הנה למשל פה.

  7. אילת:

    היו”ר. פוסט מעולה. הסכמתי עם כל מילה.

    ועכשיו שאלה/תהייה – כתבת פה באחת התגובות שאתה עוסק בהוראה של מדיה חברתית: השפעות תרבותיות חברתיות וכולי.
    ואני תוהה: זאת כלכך מדיה צעירה ומשתנה במהירות. האם באמת כבר אפשר לנתח אותה ואת השפעותיה?

  8. יובל:

    אילת (7): בקושי רב. אפשר להצביע על ההשפעות, לנסות להבין אותה, להבין את מקורותיה (גם ההיסטוריים), אפשר להציג את הרצף שגרם למשהו להתגלגל למשהו שהתגלגל למדיה החברתית. אפשר להציג אותה, את הפנים המורכבים שלה, את הדרך שבה היא מחלחלת למקומות בלתי צפויים. אני מניח שבעוד כמה שנים, אולי אפילו לא שנים רבות, כבר יהיה אפשר לנתח אותה ממש, לבנות סביבה מסגרת תיאורטית וקונספטואלית. הכלים האלו קיימים כבר כיום (כמו הניתוח המאוד מוצלח בעיני של לב מנוביץ’) אבל הם נמצאים בראשיתם. בעיניי, זו בדיוק הסיבה שהופכת את המחקר וההוראה בתחום הזה, למאתגרת ומעניינת כל כך.

  9. אלון:

    שום תחרות אונליין לא יכולה על התחרות של זאפ לשירי אהבה:

    http://zapblog.co.il/?p=261

    כמו שאומרים, אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב (או משהו כזה).

  10. שיווק ברשתות חברתיות - המדיה שלוקחת מגוגל את הבכורה | גוגל-ספרה:

    […] עורכים תחרות על התואר המטריד הסידרתי הטוב ביותר והבלונדיניות המתחרות עסוקות בייצור תכנים נמוכים […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: