אין “טובים” או “רעים” – יש רק אינטרסים

נמרודי הזהיר. נו, אם נמרודי הזהיר זה בטח רציני.

נמרודי הזהיר, כך נכתב בטוש, ש”ישראל היום” עלול לגרום לסגירת “מעריב” ב-2010 והטוקבקיסטים של הטוש מיהרו לציין שאם “מעריב” ייסגר בשנת 2010 זה לא יהיה בגלל “ישראל היום”; זה יהיה בגלל הניהול המחפיר של “מעריב” שנמשך שנים ארוכות והצליח בשורה של החלטות מחרידות, לדרדר את העיתון למקום שממנו לא נראה שהוא יוכל להתאושש. “ישראל היום” הוא במקרה הטוב המסמר האחרון בארון הקבורה של “מעריב” אבל הפגר נכנס לתוך הארון זמן רב לפני כן.

מצד שני, זה לא שאני מאושר מהתופעה שנקראת “ישראל היום” (ובכך חיסלתי את האפשרות שיום אחד אכתוב בו. הממממ, אז איפה הייתי). “ישראל היום” הוא עיתון בעל הטיה פוליטית ברורה ובוטה, עיתון שלא פעם התחושה שהוא מכוון לציון “מספיק”: אתה מקבל עיתון בחינם, עד הבית (לא אני. הם לא מגיעים עד פרדס-חנה) והוא בדיוק מספיק לך לכמה דקות שיש לך לפני שאתה יוצא לעבודה. יש בו טקסטים קצרים, כמה פרשנויות, אתה מתעדכן במתרחש ויאללה, החוצה.

כאשר האלטרנטיבה היא “מעריב”, אין פלא שרבים מעדיפים את “ישראל היום”, שלא לדבר על זה שבעבור “מעריב” משלמים כסף והציון שהוא מקבל, ובכן, אומר זאת כך: “ובכן”.

אבל החלק המעניין, לדעתי, קשור להצעת החוק שכל מטרתה היא לחסום את שלדון אדלסון מלהחזיק ב”ישראל היום” כיוון שאינו מתגורר בישראל. מעבר לעובדה שזה חוק מופרך ברמות – וחנוך מרמרי, כרגיל, מסביר היטב מדוע – הוא מציג חתיכת דילמה לנבחרים שלנו.

מצד אחד, מי שתומך בחוק נראה כמו טמבל, וגרוע מכך, נראה כמו לקקן של שני העיתונים הגדולים (בניגוד לדניאל בן סימון אני לא רואה איום אמיתי על “הארץ”). מצד שני, מי שמתנגד לחוק הוא ליכודניק (שזה סוג אחר של טמבל) או כזה שיש לו משאלת מוות תקשורתית – כיוון שכעת “מעריב” ו”ידיעות אחרונות” יכנסו באמ-אמא שלו על זה שהוא לא תומך בחוק שנועד להגן עליהם. כן, החוק נועד להגן על “מעריב” אבל בטווח הארוך גם על “ידיעות אחרונות”. אפילו “ידיעות אחרונות” החזק והיציב לכאורה, יתקשה להתמודד עם מיליארדר שאין לו בעיה לשפוך מיליונים על מוצר שהוא נותן בחינם ושכל תפקידו בחיים הוא להיות “מספיק”.

אל תזלזלו ב”מספיק”. “מספיק” זה בדיוק מה שאנשים מחפשים כאשר הם לא ממש רוצים לשלם על מוצר – במקרה הזה עיתון – שעד עכשיו הם שילמו בעדו כסף.

הבעיה היא שבסיפור הזה אין “טובים” ו”רעים”. יש רק אינטרסים עסקיים ופוליטיים. “מעריב” הוא עיתון שגורלו, כך נדמה לי, נגזר לפני הרבה שנים. “ישראל היום” הוא שחקן שאינו משחק על פי כללי השוק פשוט כיוון שלבעל-הבית יש מספיק כסף כדי לקנות את השוק ו”ידיעות אחרונות”, ובכן “ידיעות אחרונות” הוא ‘העיתון של המדינה’ כל כך הרבה זמן שאולי לא יזיק שמישהו יתן לו בעיטה קלה לכיוון האשכים. השאלה מה יקרה אחרי הבעיטה.

האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון המרכזי בו הוא “ישראל היום”? המממ שאלה מעניינת.

נכתבו 34 תגובות לפוסט “אין “טובים” או “רעים” – יש רק אינטרסים”

  1. רואה שחורות:

    אכן שאלה מעניינת, שמומלץ לענות עליה מייד אחרי שעונים על השאלה: האם אנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון המרכזי בה הוא “ידיעות אחרונות”?

    אגב, יש תשבצים מצוינים בישראל היום. באמת.

  2. שוקי:

    האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהחומוס הכי נאכל בה הוא חומוס אחלה? אלו שאלות לא רלוונטיות. בשום מצב לא צריך לעבור חוק שנקרא על שם אדם, כלומר הוא מכוון למקרה ספציפי. זו פרשנות מאד מפליגה של רעיון השוויון בפני החוק.

  3. כפור:

    אמנם מזמן לא קראתי ‘ישראל היום’ ולעיתים רחוקות יוצא לי לקרוא את ‘ידיעות’ ביום חול, אבל לא זכור לי הבדל מיוחד באיכות הסיקור: שניהם “מספיקים” כשאין ברירה – הרבה מעל לחינמונים האחרים, אבל בהחלט מתחת ל-‘הארץ’.

    דרך אגב, ממה שאני זוכר ‘ישראל היום’ לא ממש דק, ומדור הספורט בכלל עבה מהמקובל.

  4. דנדוש:

    שאלת שאלה פשוטה, לכן בניגוד לשאר המתחכמים פה אני אענה תשובה פשוטה-
    לא!

  5. קורא ותיק:

    צטט יובל:
    “האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון המרכזי בו הוא “ישראל היום”? המממ שאלה מעניינת.”

    לא שאלה מעניינת, ולא שאלה בכלל. התשובה היא לא.
    אנחנו גם לא רוצים לגור במדינה שראש הממשלה שלה הוא שלדון אדלסון. או מייקל בלומברג. או נוחי ד. או כל בעל הון אחר שבראש מעייניו רווחיו (לפני רווחתנו).
    או במדינה שראש הממשלה שלה הוא מריונטה של כאלה.
    המממ. רגע… בעצם… אריק… אהוד א…. אהוד ב… ביבי…
    לא…. לא… לא יכול להיות…

    אין מה לדאוג. אני רק מתבדח. אין פה מריונטות. מדובר באנשים רציניים שמבינים את גודל האחריות. ובאמת שלא אכפת להם איזה שעון הם עונדים (טוב, נו, לא צריך להגזים גם לצד שני. בכ”ז לא ראוי שראש ממשלה לא יענוד משהו זול מדי. $20,000 זה באמת מינימלי) או איזה סיגר הם מעשנים.
    באמת. אין שום מריונטות ושום חוטים.

    רחל, מוריס כבר העביר מעטפה החודש? ההצבעה מתקרבת.

    לא… לא יכול להיות…

  6. תומר:

    מצד אחד, מי שתומך בחוק נראה כמו טמבל, וגרוע מכך, נראה כמו לקקן של שני העיתונים הגדולים (בניגוד לדניאל בן סימון אני לא רואה איום אמיתי על “הארץ”). מצד שני, מי שמתנגד לחוק הוא ליכודניק (שזה סוג אחר של טמבל)

    יובל, מעצם היותך מרצה, עיתונאי ובעל בלוג, אני חושב שזה די מכוער להגדיר ליכודניקים כ”סוג אחר של טמבל”. אולי אני סתם תמים אבל יש פעמים שכדאי לבדוק מה כותבים. היה כבר מישהו שהגדיר ליכודניקים כ”צ’חצ’חים” ממך ציפיתי לקצת יותר.

  7. יוסי:

    אבל תומר, להגיד טמבל על ליכודניקים זו מחמאה, שהרי הבעיה האמיתית היא במוסר שלהם. אם כבר מפגרים, אז קדימנקים.

    ואני מסכים עם כפור: יש מקום לשאול האם הנזק שעשה ועושה ידיעות למדינה בכך שהוא העיתון של המדינה לא מספיק נורא גם ככה, עד שאין מה להתרגש מישראל היום. אוסיף, בנימה אופטימית, שדווקא ישראל היום, בגלל שהוא בסך-הכל צריך להספיק, כמו שיובל היטיב לנתח, יכול להרשות לעצמו גם כותרות פחות צעקניות וידיעות פחות צהובות, אולי אחרי עידן עמוס רגב. הרי גם הארץ מקוצר ובחינם יכול להביס את ידיעות.

  8. קפיטליסט סוציאליסטי:

    לא בתור הקנטה, אבל האם ynet לא עונה על ההגדרה

    אתה מקבל עיתון בחינם, עד הבית (לא אני. הם לא מגיעים עד פרדס-חנה) והוא בדיוק מספיק לך לכמה דקות שיש לך לפני שאתה יוצא לעבודה. יש בו טקסטים קצרים, כמה פרשנויות, אתה מתעדכן במתרחש ויאללה, החוצה.

  9. נעמה:

    אני מכירה אנשים שמכיוון שהם לא מסתפקים ב”לא” רבתי לשאלתך האחרונה, אלא גם ב”לא” לשאלה האם הם רוצים לחיות במדינה שבה העיתונים היחידים הם ידיעות ומעריב, שילמו במיטב כספם במשך שנים על מנוי לעיתון שלישי (הוא עולה יותר), שהתיימר להיות איכותי יותר. הם סברו שצריך לתמוך באיכות, בכל תחום. חבל שהעיתון הזה יורק בפרצופם בכך שהוא מנסה בכל כוחו, בשנים האחרונות, לחקות את שני העיתונים האלה שהם לא רוצים לחיות אתם כאופציה היחידה. המקור תמיד עולה על החיקוי, כידוע. ולא, אני לא מדברת על עצמי.

  10. עידן:

    כמו שאין רעים או טובים, אין מגיע או לא מגיע. ישראל היום עונה על צורך של חלק מהאוכלוסיה, יש לו שוק, השוק מושך מפרסמים – גמרנו. ושנמרודי יקפוץ. זה שהוא חושב שזה הסוף של מעריב, או זה שאני חושב שכל מה שמגיע לפני מדור הספורט בישראל היום ראוי בעיקר לניקוי שמשות, שני הדברים ימשיכו להיות לא רלוונטיים להמשך החדירה של החינמון הזה.

  11. אלירם:

    מצד אחד מתלוננים שהמוצר הוא ירוד (טקסטים קצרים והטיה פוליטית, בניגוד ל”הארץ” שהטקסטים בו ארוכים יותר) ומצד שני, שהוא מהווה תחרות לעיתונים הקיימים.
    מעניין מה היה קורה אם העיתון הזה היה איכותי יותר, אובייקטיבי לעילא ועדיין חינמי? הרי הסכנה שאז היתה מרחפת על שני העיתונים היתה גדולה יותר.
    במקרה כזה, יתכן מאד שידיעות ומעריב היו גולשים אט אט לכיוון הצהוב. אולי עכשיו הם ישקיעו באיכות ואמינות כדי לבדל את עצמם מהחינמון?
    אני לא בטוח שההפרש מספיק בולט כדי שזה יקרה.

  12. אלון:

    “מי שמתנגד לחוק הוא ליכודניק (שזה סוג אחר של טמבל)”
    באמת? לא ראוי ולא מכובד, גם אם זה בבלוג.
    אז יש עיתונים בחינם(שאגב, לא כ”כ רעים אם מסתכלים על כל העיתון) ויש בלוגים בחינם
    את שניהם לא חייבים לקרוא.
    unsubscribe…

  13. רז:

    אלון – ביי ביי.
    כנראה שהליכודניקים הם לא רק טמבלים הם גם חסרי חוש הומור. עצוב.

  14. רן בר-זיק:

    בתור מי שממעט (מאד) לקרוא עיתונים – אני לא רואה הבדל כלשהו בין ישראל היום, ידיעות או מעריב. לפחות מבחינת ‘איכות’. בכולם יש את אותה התלהמות, אינטרסים שקופים, כתיבה המיועדת לרובד הנמוך ביותר וכותרות מבחילות.

    ואג’נדה פוליטית בוטה יש גם ב’הארץ’. והיא כזו בוטה שלפני כמה שנים ביטלתי את המנוי שלי. גם מבחינת ‘איכות’ אני לא רואה הבדל כזה גדול בינו לבין השאר.

    מצד שני, הצבעתי בבחירות האחרונות ליכוד, אז יכול להיות שמנת המשכל שלי לא כשהיתה (בעבר הייתי מצביע מר”צ). 😉

  15. Sheik Yerbouti:

    “יש רק אינטרסים” ואינטרסנטים

  16. משה שרף:

    רז, אני לא בטוח איך אתה מגדיר הומור, אבל אני לא חושב שלא לאהוב את זה שקוראים לך טמבל קשור לחוסר בחוש הומור. ובנוגע לשאלה: אם צריך לבחור צהובון מרכזי בהחלט אעדיף את ישראל היום על פני מעריב או ידיעות. לישראל היום ישנה איזושהי אידיאולוגיה, ולא נוראית במיוחד כשמשווים אותה למעריב וידיעות שנסחפים אחרי קונצנזוס דמיוני ומשתיקים כל דיעה אחרת (גלעד שליט ועידת קופנהגן,שנאת נתניהו). לא מפריע לי שיהיו שני צהובונים, אחד מתעב את נתניהו בצורה חולנית והשני עם הלשון תקועה ברקטום של ביבי, זה חלק מכל העניין הזה של חופש הביטוי ששמעתי עליו פעם באיזה שיעור אזרחות. העובדה אגב שישראל היום מוצג כימני לעומת הנטרליות כביכול של מעריב וידיעות רק מוכיחה כמה התקשורת אילפה אותנו להאמין במיינסטרים המזוייף פרי המצאתה (כאותה הבנייה חברתית גזענית שמניחה את הנטרליות של הלבן). לנוחיותכם: נטרליות טהורה

    בסיפור הזה יש טובים ויש רעים. יש אנשים שהם בעד חופש הביטוי ויש אנשים שהם נגדו. נחשו באיזה צד דב חנין נמצא (אבל הוא לא ליכודניק, אז בטח הוא צודק).

    גילוי נאות: אנ חושב שישראל היום זה קקא של עיתון.

  17. ערן:

    טוב, אולי זה רק אני, אבל אם הייתה אופציה לקבל עיתון שלפני הכותרות הסנסציניות ומאמרי הדעה המוסווים היטב ככתבות שער היה מספק את החדשות עצמן – אני הייתי מעדיף אותו (גם מהדורת חדשות טלוויזיונית שלא מתעסקת קודם כל בקיטש מציצני תהיה נחמדה, אבל אני נסחף פה). דא עקא, שאין. ואין טעם להתמם, ‘הארץ’ עם כל היומרה שבו נמצא על המסלול המהיר ל’ידיעות’ לשמאלנים. כבר מזמן שהוא לא מצריך חשיבה, שלא לומר יכולת ניתוח עצמאית, והצבע נוטה יותר ויותר להזכיר שדה קוצים באוגוסט (ולא, לתרגם מאמרים מהטיימס זו לא עיתונות). אז יש צהובונים בתשלום, ויש את החינמון הנ”ל, שאמנם באיכות נמוכה אפילו יותר, אבל לא משמעותית. מבחן עיוור פשוט יוכיח להערכתי, שאי אפשר להבחין בין כתבה ב’מעריב’ לבין ל’ישראל היום’. ואם זה לא מלחיץ את נמרודי, אולי טוב שיסגרו לו את הבאסטה.

    ובקשר לליכוד, אנשים, בחיית זומזום – לא לכל דבר צריך להגיב…

  18. תומר:

    ובקשר לליכוד, אנשים, בחיית זומזום – לא לכל דבר צריך להגיב…

    ערן, אתה חופר כאן על שלושת העיתונים, לא מחדש כלום כי הכל כבר נאמר לפניך (תקרא ורק אז תגיב, זה יעשה לך רק טוב) ואז אומר לנו שלא על כל דבר צריך להגיב. וואלה, צודק, איך לא חשבתי על זה בעצמי. בוא נגיב רק על מה שנראה לך חשוב ומרכזי ונתעלם ממה שלא מוצא חן בעינינו. באמת סליחה.

    לדעתי צריך להגיב גם על מה שכתב יובל על הליכוד, דווקא בגלל שאני מספיק מעריך את דעותיו וכתיבתו כדי להצביע על דברים שעלולים להיות פוגעניים ואינם חשובים למהות הטקסט.

    אם לא לכל דבר צריך להגיב, עשה טובה ואל תקרא, אבל אם כבר קראת אל תהיה מגיב נאור שיודע מה שווה התייחסות ומה לא, בחיית זומזום…

  19. פרצופים:

    נהנתי מכל מילה.

  20. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    יופי תומר, החרון הקדוש כנגד השמאל ושליטתו במדיה שוב תפס אותנו?

    אז הנה שתי בעיות קטנות בתיזה שלך המנוסחת ברהיטות מופלאה שכזו:
    ראשית, מה שהוספתי, גם אם זה לא היה ברור לך מהקריאה (תקרא לפני, אמרו לי, אבל למה לדקדק בקטנות), זה שאינני רואה טעם לפגם בטקסטים קצרים המתמצתים את החדשות עצמן, לפני הניתוחים. זאת בניגוד לרוח הדברים של יובל ואלירם.
    שנית, למיטב זכרוני, לא מרצים, לא עיתונאים שאינם מדווחים ובוודאי שלא בעלי בלוג (תואר מופלא בעיני, שקול לבעלי מיצובישי) מחויבים לפוליטיקל קורקטנס שאתה רוצה. לא שאני צריך להגן על יובל, אבל אני באופן אישי מעדיף לקרוא את הטקסט חד וכנה (בין אם ההערה הנבזית מכוונת לבעלי אייפון’ס או לליכודניקים) מאשר לאחר הגהה של צנזורת הPC.

    בקיצור- נעלבת? עצוב, אבל בעיה שלך. תתגבר

  21. לינוי:

    ליכודניקים, אתם רוצים להגיד לי שבאמת האמנתם שדעתו של יובל עליכם שונה? שבתוך תוכו הוא מעריץ את חוטובלי ובסתר מתפלל ששטייניץ ישלח לו תמונה חתומה? לא, באמת, מה האמנתם שהוא חושב עליכם? או שאולי העובדה שהוא מבטא את מה שהוא חושב היא נהדרת ובתנאי שזה לא נוגע לעמדות הפוליטיות שלכם? הרי הכתיבה כאן משוחררת, נטולת פוליטיקלי קורקט, אז שוב – מה אתם רוצים?

  22. תומר:

    בקיצור- נעלבת? עצוב, אבל בעיה שלך. תתגבר

    ערן
    אין כאן חרון, ובטח שלא קדוש. יש כאן בקשה, שאפילו לא הופנתה אליך, לשקול לעיתים מילים. באופן אישי אני לא ליכודניק אבל יש לי מעט כבוד לאנשים ואני לא ממהר להכליל אותם כטמבלים.

    בקיצור – לא נעלבתי, אין לי בעיה, אין לי על מה להתגבר אבל הייתי בודק, אם הייתי אתה, מדוע את ממהר כל כך לענות בשם בעל הבלוג (או המיצובישי לשיטתך).

    ודבר קטן נוסף, טקסט בהחלט יכול להיות חד וכנה גם כאשר לא מכלילים קבוצה שלמה כטמבלים, נסה פעם, אתה עלול ליהנות מזה.

  23. ג'ו:

    אני לגמרי תומך בהחזרת העיתנות המפלגתית גם אם זה אומר ישראל היום.

  24. נעמה:

    אם עיתונות מפלגתית – אז שיוחזר ‘למרחב’.

  25. אחד העם 18:

    אני לא ממש יודע האם לחיות במדינה שיש בה עיתון כמו ידיעות, ששולט דרך המדיה בגופים החזקים ביותר במדינה (שלטון וכיוצא בזה) עדיף על פני מדינה שבה חינמון המודפס ע”י איזשהו מיליארדר.
    לדעתי, כל מי שרוצה להדפיס עיתון רשאי לעשות כן, כל עוד התכנים שבו אינם גזעניים או בלתי חוקים באופן אחר. כנ”ל לגבי הטלוויזיה – כל מי שרוצה לשדר ערוץ – שיעשה כן. פלורליזם הוא עקרון מבורך בעיני. כנ”ל אינטרנט וכל דרך ביטוי. אפילו לעמוד על ארגז בכיכר העיר לזעוק נגד הרומאים עד שאין לך גרון (הומאז’ קטן לחברים המופלאים ממונטי פייתון)
    אגב, אני לא בטוח שהעיתון “מקור ראשון” הוא פחות מוטה פוליטית או פחות ממומן ע”י בעל מאה ודעה. רק שהאדון בן-צבי קצת פחות עשיר ובעל יכולת מהאדון אדלסון, ולכן – נכשל ונסגר.

  26. גלעד:

    לכל הנעלבים מההערה על הליכוד: אין לכם במה להתגאות. המפלגה שגידלה ורוממה עילויים פוליטיים כמו גילה גמליאל וציפי חוטובלי יכולה להאשים רק אתכם, חברי המרכז שלה ובוחריה.

    כהערת שוליים, גם אני מאמין שעדיף לקרוא את דעתו של כותב, יובל במקרה הזה, ללא מסנני פוליטקלי קורקט. אי אפשר לחיות במדינה עם פוליטיקה מאוד לא מעודנת, שלא לאמר אלימה, ולדרוש מכותב בלוג (!) שגם כך לא חייב לאף אחד שום דבר, להתנהג כאילו הוא חי בניו זילנד. חלק מהתגובות כאן בעיקר מעידות על בעליהן.

    בקיצור, טלו קורה.

  27. mio:

    נו. כמה פעמים צריך להגיד לכם.
    זה לא בלוג! זה גלוב.
    (וכמובן בעל גלוב (או מיצובישי) וכולי…)

  28. אלכסנדר:

    גלעד (26),

    מוזרים (אך אופייניים לסוג מסויים של אנשים, משום מה) הביטול שלך את והתנשאותך על חברות הכנסת שהזכרת.

    שתיהן משכילות, רהוטות ובעלות סדר יום קוהרנטי ומחוייבות לעבודתן – כל אלה תכונות שאני מתקשה למצוא אצל מוערציך (מן הסתם) במפלגה האבודה או במרץ.

    אלא אם כן זחאלקה וטיבי הם מושאי הערצתך, שזו בעיה ממחלקה אחרת לגמרי.

  29. גלעד:

    אלכסנדר (28),

    עם גילה גמליאל נאלצתי לעבוד במשך תקופה ארוכה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת באר שבע. אני חוזר על קביעתי כי מדובר בפוליטיקאית צינית שהתנהלה בשחיתות וכבר אז השתמשה בכספי ציבור הסטודנטים בסטנדרטים של הרב ליצמן כסגן שר הבריאות. גם את תומכיה ידעה לתגמל והם השיבו לה בהתאמה, למשל יו”ר וועדת כספים, סטודנט שבאופן רשמי היה זכאי למלגה מסיבות סוציאליות אך הרשה לעצמו לתרום כשמונת אלפים ש”ח, כמדומני, לטובת מועמדת הפריימריס בליכוד גילה גמליאל. או למשל תמיכתה הבלתי מסוייגת בחבר מועצה בשם שגיב אסולין (מועמד לכנסת מטעם הליכוד כיום), עד שהעבירה לו את שרביט יו”ר האגודה בבחירות כשרות (כן, הכל כשר, גם התרומות וגם המכרזים- אולי יום אחד אכתוב ספר על השיטה המשחיתה) מבלי לטרוח על גילוי נאות בדבר טיב יחסיה הרומנטיים עימו בשעתו.

    האמן לי, הייתי חבר בוועדת ביקורת של אותה אגודת סטודנטים, יו”ר הוועדה, סטודנט צעיר ובעל משפחה, היה בודק מתחת לרכבו כל בוקר באותה התקופה, שמא מוצמד שם חפץ חשוד, עד שלא יכל לשאת יותר והתפטר. אחיה הגדולים של גילה גמליאל, חברי מרכז הליכוד, כמו גם פטרונים פוליטיים שהימרו על סוסת המירוץ היו מגיעים לישיבות מועצת הסטודנטים ועוזרים לנסוך את האווירה המתאימה.

    על כהונתה הראשונה אין להכביר מילים, נזכיר רק שהסכימה לשנות את עמדתה הבלתי מתפשרת בעניין פינוי גוש קטיף ,עליה בנתה בסיס תומכים במרכז הליכוד, בתמורה לדיל מחטף שרקחה עם שרון – מינוי כסגנית שר לענייני כלום. את שאר הביזיונות הפוליטיים שלה תמצא בעזרת גוגל.

    לגבי ציפי חוטובלי – יכול להיות שההגדרות שלך לרהיטות וקוהרנטיות שונות משלי.

    אגב, איני תומך במפלגת העבודה, מר”צ, בל”ד או חד”ש. ייתכן וההנחה שלך דווקא אופיינית לאנשים מסוגך, וסוג הטיעון בו אתה משתמש נגדי נקרא אד הומינם. לידיעתך, חבר כנסת טיבי הינו נבחר ציבור מצטיין, גם אם אתה לא מסכים עם דעותיו.

  30. חוק "ישראל היום" | בלוג הנחש:

    […] הפוסט- אין "טובים" או "רעים" – יש רק אינטרסים. var lstcommentid=0; var needauthoremail=true; הוספת […]

  31. ניר:

    מתוך הטוש:

    לפי הצעת החוק, בעל השליטה בעיתון ישראלי וכן עורך העיתון חייבים להיות אזרחים ותושבי ישראל – בדומה למגבלה החלה על בעלי הזיכיונות לשידורי רדיו וטלוויזיה בישראל. הצעת החוק נועדה למנוע מאדלסון, שאינו מתגורר דרך קבע בישראל, להחזיק בבעלות על “ישראל היום”.

    כאן לדעתי עולות כמה שאלות עקרוניות:
    1. האם באמת קיימת הגבלה כזו על בלי זכיונות לשידורי רדיו וטלוויזיה?
    2. אם היא קיימת, מדוע?
    3. אם היא קיימת, מדוע שלא תהיה קיימת על בעלי עיתונים?

  32. משתמש אנונימי (לא מזוהה):

    האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון המרכזי בו הוא “ישראל היום”
    האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון המרכזי בו הוא “ישראל
    האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון המרכזי בו הוא
    האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון המרכזי בו
    האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון המרכזי
    האם אנחנו רוצים לחיות במדינה שהעיתון
    האם אנחנו רוצים לחיות במדינה
    האם אנחנו רוצים לחיות
    האם אנחנו רוצים
    האם אנחנו
    האם
    הא
    ה

  33. ככה זה כשסותמים פיות: אין לזה סוף | מאבד תמלילים - הגלוב:

    […] בלוג הנחש: חוק "ישראל היום" […]

  34. המתקפה על "ישראל היום" » Sabbath Monkeys:

    […] "למעריב" – כי הבטחתי. יובל דרור כבר כתב ב"גלוב" על מותו של "מעריב" עוד בטרם כניסתו של "ישראל […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: