הנה מחשבה שלא התגבשה לכדי טור סדור ב"עין השביעית" ובכל זאת חשבתי שמין הראוי להעלות אותה.
מי שמסתכל בעשור האחרון ממעוף הציפור על התנהלות העיתונים הגדולים בישראל, יכול ליהנות ממשחק שח-מט משובח. אלא שבניגוד לשח-מט, במשחק הזה כל העיתונים משחקים נגד כל העיתונים האחרים. אחרי כמעט עשור של חבטות הדדיות, יתכן שהצדדים מחכים לראות מתי "ישראל היום" יישלח למערכה את החייל שעשוי להכריע את גורל המלחמה כולה: הכלכלה.
למי שהפסיד את הפרקים הקודמים, הנה מה שהתרחש בעשר השנים האחרונות. ב-1 במאי 2000 הזיז "הארץ" את הצריח שלו והשיק את אתר TheMarker. המהלך נועד לפגוע ב"גלובס" והוא פגע בול במטרה. אלא שאחרי התפוצצות בועת הדוט.קום, בשנת 2003 נאלץ "הארץ" לקפל חזרה הביתה את TheMarker ולכנס אותו לתוך מערכת הכלכלה של העיתון. המהלך הזה, בסופו של דבר, הוביל להתפרקות העיתון ובנייתו מחדש. מי שמיהר להספיד את המהלך של "הארץ" זכה לקבל תשובה ניצחת כאשר ב-2005 החליטו בעיתון לאמץ את המותג "TheMarker", להעלים את "הארץ כלכלה" ולהסתער במלוא הכוח על השוק. זה היה מהלך יומרני אך הוא הצליח – לפחות מבחינה מסחרית.
שנה אחר כך, החל שלדון אדלסון את מהלך ההשתלטות שלו על שוק העיתונות הישראלי. ראשית הוא הקים את החינמון "ישראלי" עם איש העסקים שלמה בן-צבי והעיתון יצא לאור לראשונה בינואר 2006. כאשר היחסים בין השניים התפוצצו, השיק אדלסון עיתון חדש, "ישראל היום", שהגליון הראשון שלו יצא לאור בסוף יולי 2007. המטרה סומנה והיתה ברורה: אדלסון מכוון לראשם של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". "ידיעות אחרונות" ניסה להכות חזרה באמצעות חינמון משלו, "24 דקות", אך זה נסגר תוך כ-24 ננו-שניות. במקביל, בעקבות הפריחה הכלכלית של אמצע העשור (אוף, זה היה מזמן), החליט "ידיעות אחרונות" להשיק עיתון כלכלי שיתחרה ב"TheMarker" ובפברואר 2008 הושק "כלכליסט".
סיכום ביניים: "TheMarker" מכה ב"גלובס", "ישראל היום" מכה ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", ו"ידיעות אחרונות" באמצעות "כלכליסט" מכה חזרה ב-TheMarker. כפי שניתן להבין "מעריב" מחוץ לתמונה. אין פלא שהוא מסיים את העשור הזה כשמצבו אנוש ולגמרי לא יציב. גם "גלובס" גילה מעט פאסיביות במאבק אליו נקלע והצליח להחזיר מלחמה בעיקר בתחום הכנסים.
בחודשים האחרונים, החל משחק השח-מט להתחמם. ב"ישראל היום" העלו את תפוצת העיתון והפכו לעיתון השני בגודלו בישראל תוך שהם עוקפים בקלילות את "מעריב". כלי אחד, יצא מהמשחק. ביי ביי. באחרונה שלח "ישראל היום" את הסוס שלו לאזור המלכה של "ידיעות אחרונות" והשיק מוסף סופשבוע חדש – גם הוא מחולק בחינם. במקביל "כלכליסט" השיק מוסף סופשבוע משלו, בניסיון לתת מענה למוספי סוף השבוע של "TheMarker" ו"גלובס".
מעניין, הא.
אני לא מנוי על "ישראל היום" מכיוון שב"ישראל היום", כנראה, לא סבורים שלתושבי פרדס-חנה מגיע שהעיתון יגיע עד לביתם. מצד שני, אתר האינטרנט של "ישראל היום" מציע לקרוא בצורה קלה, יעילה ונעימה את כל תכני המהדורה המודפסת של העיתון. משום כך התחלתי בשבועות האחרונים לעיין בו. אני כותב "לעיין" כי לא באמת קוראים עיתון שבמהלך השבוע הידיעות הארוכות ביותר בו מזכירות הודעת סמס. טוב, אולי אני מגזים. הודעת טלגרף.
מהעיון בעיתון התרשמתי משני דברים. הראשון הוא מכמות וממגוון המפרסמים שמאכלסים את עמודיו. הטענות בשוק הן שמחירי הפרסום בהם נוקב "ישראל היום" נמוכים במיוחד. יתכן אבל זה לא משנה את הנראות של העיתון שמשדרת אטרקטיביות פרסומית וזאת בניגוד ל"מעריב" שישנם ימים בהם הוא נראה כמו מושבה של מצורעים.
העובדה השניה ממנה התרשמתי היא שיש בעיתון כמעט הכל: חדשות? יש. מאמרי דעה? יש. ספורט? יש. מוסף שבועי? יש. תשבצים? יש. ועדיין חסרים בו שני מרכיבים המאפיינים את היומונים הגדולים האחרים. הראשון הוא מוסף יומי דוגמת "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" ו"המגזין" של "מעריב". אל דאגה, אין סיבה לחשוב שמי מבין קוראי "ישראל היום" מרגיש בחסרונו של המוצר. בשני העיתונים הגדולים מתייחסים למוסף היומי שלהם כאל פח האשפה של עמודי החדשות: מה שלא נכנס לחדשות נכנס אליו. כן, זו הסיבה שאין בהם מה לקרוא. מצד שני, זה לא שבעמודי החדשות יש מה לקרוא, כן?
המרכיב השני שחסר ב"ישראל היום" הוא מוסף כלכלי. אין לו. עזבו מוסף כלכלי, אין בו כמעט כל דיווח כלכלי. אם שר האוצר יגיד משהו חשוב, אם נגיד בנק ישראל יחליט לרדת מהארץ, ימצא הכתב שיכתוב על כך כמה שורות אבל אין בעיתון כל סיקור עיתונאי כלכלי שמעבר לכך. שממה.
למעשה, אם אני קורא עיתונים אדוק (אני לא, ולדעתי שוקי טאוסיג ואורן פרסיקו הם שני קוראי העיתונים האדוקים האחרונים במדינה), אשר מתעניין בכלכלה, אני לא מוותר על העיתון היומי שלי לטובת "ישראל היום" פשוט מכיוון שהחינמון אינו סוגר עבורי את הפינה; הוא לא מספק את הסחורה.
הסיבה לכך לא לגמרי ברורה. יש הטוענים שהעיתון החליט החלטה עקרונית שלא להיכנס (בשלב זה?) לתחום הכלכלה, אולי מכיוון שהדבר יפגע בשותף האסטרטגי שלו, עיתון "הארץ" אשר מדפיס את גליונותיו. אחרים טוענים כי כתיבה עיתונאית כלכלית מחייבת מומחיות והתמקצעות ו"ישראל היום" אינו מעוניין להשקיע את ההשקעה הנדרשת בעיתונים מסוג זה ויש מי שגורס שעיתונות כלכלית, בניגוד לסיפורים שמספרים לנו הכלכלונים, לא מעניינת את רוב הציבור.
תהיה הסיבה אשר תהיה, יהיה מעניין לעקוב אחר ההחלטה הקטנה הזו, שנראית כחסרת משמעות בתוך התמונה הגדולה, להרחיב את הסיקור הכלכלי ב"ישראל היום". זו לא החלטה חסרת משמעות. למעשה, היא עשויה להתגלות כאינדיקציה: אם וכאשר "ישראל היום" ירחיב את סיקורו בתחום הכלכלה, יהיה אפשר לדעת שהתקבלה החלטה ללכת על כל הקופה ואז עשויים העיתונים שנותרו לעמוד לגלות מה קורה כאשר המלך מוקף מכל צדדיו.
מעניין. כמישהו שלא מעורה בעולם העיתונות, זו זווית שאני לא רואה בדרך כלל.
האם 'תפוצת' עיתון באמת משנה משהו? תפוצה יכולה להיות החלוקה של העיתון בחינם ברחובות ובתחנות רכבת, אבל אם אנשים לוקחים אותם ליד, קוראים פסקה או שניים וזורקים – עד כמה אפקטיבית התפוצה?
א. עומר – לחינמון זה לא באמת משנה. לעיתון שמשלמים בו על כל גליון, זה משנה עד מאוד.
ב. אני שונא את דה-מארקר, ואת שאר המוספים הכלכליים, וגם את התוכניות הכלכליות בטלביזיה. זו רדוקציה של כל העולם לשקלים, וזה עושה לי בחילה. שילך לעזאזל הכסף (רק לא הכסף שלי).
ג. עוף-טופיק: יו"ר יקר, מזה חודשים מספר האתר שלך עולה לי בלי קובץ הcss, כלומר רק אותיות שחורות על רקע לבן, ללא עיצוב. אני משתמש בfirefox על windows xp. אשמח אם תגיד למי שבודק את הדברים האלו לבדוק את הדבר הזה. תודה.
איני קורא עיתונים ובטח שלא אדוק, אך לפעמים יחד עם הקפה והסיגריה של הבוקר אני מעוניין להתעדכן.
דווקא התמציתיות (לפעמים באמת מוגזמת) של ישראל היום ומקביליו יותר נוחה מאשר הניפוח המיותר שאני נתקל בו בעיתונים ה"סטנדרטיים" שברוב המקרים יוצרים תחושה שהעורכים מנסים למלא כמה שיותר עמודים בזבל כתוב.
אתרי האינטרנט העוסקים בחדשות כתובים באותו הניפוח המיותר וממשיכים את קו הכתיבה של אותם עיתונים שעומדים מאחוריהם
כמה פעמים אפשר לשכתב את אותם אייטמים ובסך הכל לשנות את מיקום הפיסקאות ומידי פעם להוסיף שורה חדשה? (יש מקרים של יותר מפעם בדקה)
אני "מבזבז" בממוצע 20 דקות מהפסקת הצהריים שלי על קריאת עיתונים כלכליים, אני אוכל לחסוך לפחות 10 דקות רק בזכות כתיבה תמציתית כשל החינמון המדובר.
תנו לי את המידע ורק את המידע, להבין אותו אני מסוגל לבד !
מבחינתי סיקור כלכלי זה שממה. אם אין סיקור כלכלי בעיתון, מדובר בעיתון סופר פורח ונטול שממה לחלוטין מבחינתי.
אפשר להסתכל על זה גם כך:
בעשור האחרון עם העמקת הפערים הכלכליים בחסות המדיניות הניאו-ליברלית הקיצונית של ממשלות הליכוד-קדימה והשתלטות השיח שרואה "כלכלה" בכל אפיקי החיים (גם בתרבות, חינוך וספורט) בקרב העשירונים העליונים, השתנה האופן בו קוראים עיתונים בישראל.
אלו שיש להם כסף לשלם על עיתון מתמקדים בקריאת העיתונים הכלכליים גלובס, דה-מרקר וחבריהם – והרי גם חדשות כמו רעידת אדמה יקבלו ניתוח כלכלי בעיתונים אלו.
ואלו שאין להם כסף מקבלים את העיתונים שלהם בחינם ישראלי, ישראל היום, פוסט (החינמון בעיברית של ג'רוסלם-פוסט אשר חולק חינם במרכולים ברחבי גוש דן וירושלים) ו24 ד' – שם ממעיטים להרחיב בעניינים כלכליים. אם מתוך מחשבה שמי שאין לו כנראה לא מתעניין/מבין בתחום, ואם מתוך רצון להסתיר מן הציבור ידע משמעותי אשר משפיע על חייו.
"כתיבה עיתונאית כלכלית מחייבת מומחיות והתמקצעות" – זו לא המציאות וחבל. מומחיות יכולה היתה לעזור, אבל ודאי שאינה מחויבת. עובדה ש"דה מרקר" ו"כלכליסט" מסתדרים יופי בלי מומחיות, בלי התמקצעות ובגדול על-ידי ציטוט טפשי של קומוניקטים ב-98% מהחומר המערכתי ו-1% המצאת ידיעות (ע"ע מקרה תומר לוי, או האייטמים הקשורים לכנסים של הקבוצות). יוצאי-הדופן היחידים הם מספר קטן של בעלי טורים בשני העיתונים וכתבות מתורגמות מספרות כלכלית אמיתית (שזה, למרבה הצער, כזו המתפרסמת באנגלית). אני מצטער שאני מבקר את "דה מרקר" ו"כלכליסט" ואין לי מה לומר על גלובס אבל זה רק בגלל שלא יצא לי לראות גליון של גלובס מאז 1990.
כקורא "הארץ" אני מתבייש – כבר שנים – בצהובון הטפשי שמצורף לעיתון שלי, וכמי שמאמין שאידאולוגיה כלכלית היא זרועה של האידאולוגיה החברתית (וזו לא המצאה ניאו ליברלית, זו המצאה של מרקס) ולכן חשוב שהציבור יכיר את התחום – אני מצטער עבור קוראי העיתונים שסוכני הידע הכלכלי שלהם הם הצהובונים חסרי התוכן הללו. לצערי אני לא חושב שכניסתו של "ישראל היום" לתחום תשנה משהו.
"הסיבה לכך לא לגמרי ברורה. יש הטוענים שהעיתון החליט החלטה עקרונית שלא להיכנס (בשלב זה?) לתחום הכלכלה, אולי מכיוון שהדבר יפגע בשותף האסטרטגי שלו, עיתון "הארץ" אשר מדפיס את גליונותיו. אחרים טוענים כי כתיבה עיתונאית כלכלית מחייבת מומחיות והתמקצעות ו"ישראל היום" אינו מעוניין להשקיע את ההשקעה הנדרשת בעיתונים מסוג זה ויש מי שגורס שעיתונות כלכלית, בניגוד לסיפורים שמספרים לנו הכלכלונים, לא מעניינת את רוב הציבור."
ואני מציע סיבה שלישית דווקא לא כלכלית…
לפחות לעת עתה וכל עוד הליכוד (ונתניהו במיוחד) מובילים את המדינה, לאנשיו של אדלסון אין שום עניין להכנס לתחום, כי אז יתגלו עיוותי הסיקור והטיותהם התקשורתיות באופן הבוטה ביותר.
האמצבעות המאשימות את ישראל היום כפמפלט הבית של הליכוד ממשיכות להתאסף ויצביעו אף ביתר שאת, אם גם ישראל היום יצטרף לחגיגת הכלכלונים.
רבים ממבקרי השלטון הנוכחי הם אנשי שמאל, שעל אף שמלאניותם עדיין רואים את המפה הפוליטית כמפה כלכלית יותר מאשר חברתית. מלחמתם החברתית-כלכלית בעיתוני הכלכלה על רקע ה"ניאו-ליברליזם" של האחרונים תהיה כאין וכאפס לעומת תוקפנותם כלפי עיתון שגם מזוהה כפמפלט פוליטי וגם מקדם יוזמות כלכליות ניאו-ליברליות.
המנעותו של ישראל היום מכניסה לסיקור התחום הכלכלי משרתת אותו לפיכך בכמה חזיתות במקביל.
Related.
ניתוח מעניין, לדעתי גם מדוייק. עיתון "ליכוד היום" לא כותב על כלכלה, כי הקורא הממוצע ממש לא מתעניין בנושא, וחבל להטריד את ההמונים בגבבת מילים שרק תגרום להם לדפדף הלאה.
לעומת זאת, תשבצים יש למכביר. מי אמר לחם ושעשועים?
אגב, שמתם לב שמה שיובל חושב שהוא "מחשבות לא סדורה שלא התגבשה" מבחינת רוב האנשים הוא מאמר יוצא מן הכלל?
סתם, על הדרך וחצי קשור כזה –
גלובס מוציאים פעם בשבוע (יום חמישי אם אני לא טועה) גיליון של גלובסטודנט. נורא מכוון מטרה (פרסומות לסטודנטים, כתבות שמסבירות על כלכלה וכו'), ובחינם.
הם גם לא הרימו עוד אתר אינטרנט שמתעדכן כל הזמן, אלא הלכו על המודל הכמעט פאסה של עיתונים – עדכון פעם ב 24 שעות. תן להם זמן, אני בטוחה שיש תוכנית עסקית להשתלטות כוללת. אתה תראה מוסף כלכלי, אתה תראה מוסף 'נשי' (בית, קניות, ותכתובת אופנתית סטייל שרה נתניהו ואמילי עמרוסי) ויבוא גם אתר, דו-לשוני, כדי שכל העולם יוכל לקרוא ולהנות.
ואם לא אתר דו-לשוני, אז לכל הפחות הם ירכשו את אנרג'י, שיהיה בקרוב שארית הפליטה של מעריב ויהפכו אותו לאתר שלהם….
תראה, ישראל היום הוא עילג אבל… רגע בעצם אין אבל הוא ממש עילג.
למגיבים הטוענים שישראל היום הוא פמפלט של הליכוד.
ראשית, הקשר של אדלסון לנתניהו אינו סמוי ואינו מוצנע בשאר אמצעי התקשורת כך שזוהי אכן נחלת הכלל. השאלה היא מה עם הקשרים של בעלי העיתונים האחרים? קבוצת ידיעות אחרונות שולטת בתחנות טלויזיה ורדיו. בזמנו הם הצליחו להחזיק ראש ממשלה פושע בשלטון ואף טבעו מונח מתאים "אתרוג" לשרת את המהלך.
האם מישהו באמת חושב שהארץ אינו עיתון שמאל קיצוני? האם הסלוגן "עיתון לאנשים חושבים" אינו הפך לפארסה? כאשר ברור שאין סיכוי לקבל בעיתון הזה מידע ללא פרשנות מוטמעת עמוק בטקסט. האם קראתם פעם בהארץ כתבה אופטימית, או שמפגנת לממשלת ימין?
בתור אחד שלא הצביע לליכוד או למפלגת ימין אחרת, מה שאני אוהב בישראל היום (מלבד התמציתיות שהוזכרה) זה שני היבטים. אחד – אופטימיות (שהולכת יחד עם פטריוטיות) ושניים, מגוון הדיעות. בשונה מהארץ בה ניתן ייצוג מזדמן למשה ארנס ויהודה עציון, בישראל היום כותבים באופן קבע ביילין, זהבה גלאון, מוריה שלומות ועוד. הסיקור אמין יותר בעיני.
אני קורא לא מעט עיתונים זרים והרושם שלי לגבי התקשורת המקומית מתחזק כל פעם לאחר שאני מניח מידי גליון של אחד מהם: ידיעות ומעריב – זבל. הארץ – איים של איכות בתוך ים של הטיה ופרופוגנדה. ישראל היום, על אף בעיותיו – הוא היומון המועדף עלי.