קשה למצוא מלה שתתאר את המאמר של עמיחי יעקבי שהתפרסם היום ב-Ynet. המלה היחידה שמתקרבת לעניין היא: מביך.
משיכות המכחול הגסות בהן מתאר עמיחי את תופעת החלפת הקבצים, את המוטיבציה שעומדת מאחוריה, ואת המסקנות שניתן להסיק ממנה, שטחיות וילדותיות. נראה שעמיחי מכיר רק טיעון אחד של מחליפי הקבצים: "נקמה בחברות התקליטים" ומכאן הוא גוזר את כל השקפת עולמם כמו גם את טיעונו הרדוד.
בכל זאת הקריאה של המאמר העלתה חיוך על פניי. אם עמיחי מייצג ולו במשהו את הטיעון התיאורטי-אידיאולוגי של המתנגדים לתופעה, הרי שמצבנו לא רע בכלל.
It is amazing how people willing to assume that we are naturally bad. Only when people assume that people are naturally willing to do what is right, and they are willing to pay for service – when they receive one, some miracle happens. See ITune and the recent example of Pandora.com – people willing to pay for music, although they can get it for free.
Only when people will investigate why people willing to pay they will be able to prevent the stilling.
טיעון מעניין RSM. טיעון מעניין.
אתה לא מבין, יש תוכנית אב מוסדרת לכתבות האלה: בשבוע שעבר כתבו על פוביה מגאדג'טים, השבוע על זה, בשבוע הבא בטח על "הידעתם שמיליוני מכשירים אלקטרוניים ברחבי העולם עוקבים אחריכם ומערכות ממוחשבות יוצרות פרופיל שלכם ואל תתחילו איתנו בכלל עם המפות של גוגל", וכנראה בשבוע שלאחר מכן תבוא כתבה על כמה מסוכן לחפש דייט באינטרנט, ובשבוע שלאחריו יוצג העתיד המגניב שבו כל התוכן שלנו מתוייג ומה זה קל למצוא אותו ולשתף עם צ'אנג-לי מקוריאה, שבתמורה יזרים לנו בפס רחב משחק כדורגל שהוא מצלם בסלולרי שלו.
ככה זה שיושבים כל היום מול המחשב במקום לעבוד.
האמת היא שכך חשבתי לפתוח את הפוסט שלי. כלומר, נראה כאילו מישהו החליט לצאת כנגד "המוסכמות" (אהבה לגדג'טים, החלפת קבצים וכן הלאה) ולכתוב טקסטים מה זה לוחמניים. בפועל, מה שנותר זה הרבה מאוד צדקנות וגלגול עיניים לשמיים.
אין שום דבר רע בלצאת נגד מוסכמות, אבל הסגנון הזה של המאמרים (ואלו הרי לא "כתבות", כי בכתבות יש מקום לעוד משהו חוץ מהאגו של הכותב) תפס נפח בלתי אפשרי באמצעי התקשורת הכתובים, עד שלפעמים בא לך לצרוח "תצאו החוצה ותדברו עם אנשים שעושים משהו, במקום לקחת איזו מחשבה שעברה לכם בראש ולמתוח אותה ל-1000 מילים!" היה מאמר תמוה באתר האהוב עליך (רמז: אח של רדבול) שבו מישהו ממדור הספורט מפנטז על עתיד שבו ניתן לקנות שירים ולהעביר אותם לנגן נייד, במקום להידרש לרכוש את הדיסק ולעשות לו RIP ורק אז לבצע את ההעברה. מילא שהאיש כנראה לא פתח אינטרנט מאז 1997, אבל איפה היו העורכים שלו כשהוא הוכיח שאין לו מושג?
וכדי שלא תאלץ לנבור בתוך האתר המקסים הזה, הנה הקישור לאותו מאמר מרהיב:
http://www.nrg.co.il/online/10/ART/981/564.html
אכן, קלאסיקה עיתונאית
קראתי את המאמר הזה כמה פעמים, ואתם פשוט לא הבנתם.
9 בספטמבר זה ה-1 באפריל בממלכת האיש עם הפיאה. זה פשוט מתיחה ואתם סתומים שלא הבנתם. במיוחד אתה, רוטר. משמיץ סתם את *נ*ימרודי *ר*וצה *ג*וגואים.
and this is how it is actually working 🙁
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3143779,00.html