אני לא יודע מה כל כך מרגיז אותי בתעשיית הפרסום: העובדה שהתעשייה הזו מושכת נאדים נפוחים, מלאים בעצמם? העובדה שכאשר אתה צופה בפרסומת אתה מרגיש שהצד השני משקר אותך, באופן קבוע משקר אותך, שזו העבודה שלו לשקר אותך, להסתיר את האמת ולספר לך סיפורי מעשיות? או אולי זה בגלל שכיום פרסומות בכלל לא נותנות מידע על המוצר שהן מבקשות שתרכוש. תחת זאת הן מדברות במונחים מעורפלים, פסבדו-רגשיים, שמייצרים אינסוף דימויים שאליהם אתה אמור להתחבר ולהרגיש שתהיה שוב אדם שלם אם רק תרכוש לעצמך את זוג הנעליים הזה.
בסוף השבוע נתקלתי במודעה הזו, לשני מחשבים ניידים של HP, על פני עמוד שלם ב"ישראל היום":
המודעה הזו היא מפגן מרשים של עלגות וטיפשות. לא יכולתי לעמוד בפניה ושלחתי את הטקסט הזה ל"העין השביעית". החלק המבהיל הוא שהעילגות והטיפשות הזו זולגים מעולם הפרסום לעולמות אחרים. גם בהם מדברים בסיסמאות חלולות, דימויים ילדותיים ומטופשים שנוסחו על ידי אנשי פרסום ויחסי ציבור שתפקידם לחפש מה אנשים רוצים לשמוע כדי שהם יוכלו להשמיע את זה באזנייהם וכך למכור עוד חתיכת פלסטיק, עוד חתיכת בד, עוד פוליטיקאי בגרוש.
"זה קלוי", אומר דון דרייפר לאנשי לאקי סטרייק, ומנסח בצורה קולעת את עולם המסרים הפרסומיים בתוכו כולנו חיים כבר הרבה מאוד שנים. זה קלוי.
עוררתי בי מחשבה שאולי כל פתגמי הזן הסתומים הם בעצם משהו מאוד פשוט ואלמנטרי בשפת המקור.
תשמע זה לא עסק. אתה לא יכול ללעוג/ להתלונן על העברית של הסטודנטים שלך ואז לכתוב כלכך הרבה "לשקר אותך" ברשומה אחרת
אכן עילגות.
ובאותו עניין בערך, מישהו יכול להסביר לי מה הקטע של התשדיר של ליוויס שבה כולם פותחים את הכפתורים?
🙂
שנה טובה
ומה אתם אומרים על הפרסומת של נוטלה?
גם לדעתי הוא טעים, אבל מכאן ועד לטעון שהוא מהווה "ארוחה בוקר מאוזנת" המרחק הוא רב.
"לשקר אותך" הוא בהחלט ברשימת 10 הטעויות המגעילות בעברית מבחינתי.
מצד שני, לחשוב ששילמו למישהו כדי לכתוב "המחשב שלך, באופן פשוט יותר. תודה." זה הרבה יותר גרוע.
ומה עם הפרסומת שמודיעה שהפסטרמה היא מנתח שלם? (ואצל המתחרים?)
כמו הלאקי הקלוי
לא נראה שהחברה השקיעה כסף רב מדי על הקמפיין הזה.
הגופן העברי שהם בחרו למודעה הוא גופן ברירת המחדל בתוכנות העיצוב של אדובי. הוא רע כל כך שאף מעצב שפוי (או מקצועי) לא משתמש בו. אני משוכנע שזהו אינו הגופן שמשמש את HP בתדמית הגרפית הרגילה שלה, אלא אלתור מהיר ולא חכם במיוחד של הרגע האחרון.
המודעה מכוערת, מטופשת ומיותרת, אבל אי אפשר להגיד שהיא נעשתה כלאחר יד כמו שאבי טען. HP ממתגים את עצמם כחברה שמייצרת מחשבים אסטטים כבר תקופה ארוכה, והיו להם שתפי"ם עם "סקס והעיר" ואחד מבמעצבים שהציגו בשבוע האופנה האחרון (כן, כן, הדוגמניות צעדו על המסלול כשהן מחזיקות מחשבים ניידים "מעוצבים"). הם מפרסמים קבוע בווג, גלאמור ועוד מגזיני נשים / אופנה, מה שאף חברת מחשבים אחרת לא עושה.
דווקא במקרה הזה כן מדובר במוצר ששונה מהמתחרים בכך שעל החלק החיצוני שלו יש כל מיני עיצובים מטופשים. אני לא יודעת איך הם החליטו על המיתוק העצמי הזה (ניחוש: בשלב כלשהו מישהו החליט שקהל היעד שלהם הוא נשים, וכמובן שכל מה שנשים רוצות ממחשב הוא שהוא יהיה חמוד וורוד), ומאחר והם מתמידים בו, אני משארת שהוא עובד.
כן, מוכרים לנו פה משהו מטופש, אבל הבעיה היא לא שהפרסומת טיפשית.
הפרסומת של העת האחרונה השנואה עלי היא הפרסומת לקרם נגד סדקים בעקב הרגל. אני לא צוחק, יש דבר כזה.
אליבא דחברת הפרסום, החיים שלכן סוכר ואין לכן יותר דאגות מלבד מראה העקבים שלכן כשאתן נועלות סנדלים במדרגות עולות והעקבים שלכן גלויים לכל.
הנקודה העקרונית היא שמוכרים לכו מוצרים/שירותים מיותרים לגמרי בכסות של התמחות: תכשיר מיוחד לסדקים בכף הרגל, חומר ניקוי לאסלות, מיליון מסלולים לבחור ביניהם בסלולר. בתעשיות אחרות פרגמטציה של קו המוצרים היא בעיה אמיתית שחברות מתמודדות איתן – לא פה. פה המטרה שונה לגמרי:
1. בראש ובראשונה – ליצור צורך שאינו קיים.
2. לבלבל ולהתיש את האויב (אנחנו) כדי להסיר התנגדות.
3. להפוך את שיקול הדעת הבלתי אמצעי שלנו למתווך – לא, אתן לא יכולות להשתמש באותו תכשיר (קרם, במקרה הזה) גם על הפנים וכפות הרגליים. אנחנו מבינים, לנו יש מומחים – אתן לא.
מעצבן.
ואם מחפשים את מי להאשים בכך שהפרסום האווירתי הגיע גם לעולם הטכנולוגי, אתם מוזמנים להפנות את החיצים שלכם לאפל.
אחת הסיבות להצלחה הגדולה שלהם בשנים האחרונות היא שהם עברו מאסטרטגיה של חברת טכנולוגיה לאסטרטגיה של חברת LifeStyle. ה-iPod לא שווק כמכשיר שכולל כך וכך ג'יגה ושהסוללה שלו מחזיקה כך וכך שעות (בין השאר כי אלו הן נקודות החולשה שלו), אלא כמכשיר מאאאאאאגניב שכל אוהב מוזיקה חייב שיהיה לו. הסרטון היוטיובי ההיסטרי הבא
http://www.youtube.com/watch?v=FL7yD-0pqZg
ממחיש איך אותה אסטרטגיה שטפה את מוחם של צרכנים שלא מבינים בכלל מה זה iPhone ולמה הם צריכים אותו, אבל האסטרטגיה של מכירת אוויר ואווירה עבדה עליהם.
אפל, כמו לא מעט רשעים אחרים, עושים ימים ולילות כדי לטמטם את הציבור.
בלי קשר לפרסומת (המטופשת) – אני חייב להזהיר את באי האתר הזה.
לעולם, אבל לעולם (!!!), אל תקנו מוצרים של HP, בייחוד לא מחשבים ניידים*.
*האזהרה הנ"ל אינה רלוונטית לאנשים שאוהבים לזרוק כסף סתם או מזוכיסטים באופן כללי.
אי אפשר לתרגם מילולית ססמאות שיווק אמריקאיות.
זה פשוט לא יוצא טוב בעברית.
נראה יותר כמו עצלנות של המרקטינג הישראלי מאשר אסטרטגיה שיווקית של חברת האם.
חוסר משמעות בפרסומת אני קונה היום. הבעיה היא חוסר המוסריות בפרסומות שמטריף לי את הדעת.
מבינה ואף מסכימה אבל יש לי כאן מחאה מצד מספרי המעשיות. עולם הפרסום מזמזם סטוריטלינג ללא הרף אבל אין לו מושג. נא לא להכניס אותנו לאותה קופסה. בתודה.
הבעיה שציינת בטור לגבי ראיונות עם פוליטיקאים היא הרבה יותר חמורה. מילא פרסומות לשמפו, אבל כשפוליטיקאים משתמשים בטכניקה הזאת כדי להתחמק ממענה לשאלות המצב הרבה יותר גרוע.
וזאת הבעיה מספר אחת בתקשורת היום – מתי בפעם האחרונה מישהו מאיתנו ראה בטלביזיה ראיון אמיתי עם פוליטיקאי בתכנית מרכזית? כלומר לא אוסף שאלות שנאמרות באופן חמור סבר ע"י מראיין ותיק בחליפה עם ניסיון בניסוח שאלות שנאמרות באופן חמור סבר, שנענות ע"י מרואיין עטוי בחליפה מרשימה לא פחות עם תשובות שנאמרות באופן חמור סבר לא פחות, שהבעיה היחידה בהן היא שתוכנן לא קשור בשום צורה לשאלה שנשאלה לפני רגע?
זה תמיד מדהים אותי מחדש. המראיין שואל X, המרואיין עונה Y ואין שום קשר בין X לY. מה עושה המראיין? עובר לשאלה הבאה כמובן.
ככה מתנהלים ראיונות בתקשורת היום. ואף אחד לא חושב אפילו שמשהו לא בסדר בזה.
מדהים
לשקר לך. לא לשקר אותך.
כשפוליטיקאי מסרב לענות לשאלות הציבור בדרך של תעתוע הוא מצהיר על זלזול בציבור ועל בחירתו בסוג של שקר. להבנתי, המסר של קלינטון (במקרה זה) הוא: אני מזלזלת בך העיתונאי ובציבור כולו. אבל תאמין לי, שזלזול בציבור הוא בסיס לכריתת שלום בר-קיימא. פחחח