התנסות מעשית בתקשורת דיגיטלית

כידוע לכם (או לא), מתחילת השנה האקדמית הנוכחית אני עומד בראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. בחודשים האחרונים אני לומד להכיר את המסלול, את המרצים, את הסטודנטים ואת הדרישות מהם.

אחת הדרישות מהסטודנטים היא שבשנה השלישית ללימודיהם (ועד לשישה חודשים לאחר תום לימודיהם) הם יעברו התנסות מעשית (סטאז') בהיקף של 100 שעות בגוף כלשהו: משרד יחסי ציבור, עיתון, ערוץ טלוויזיה, עמותה ללא מטרות רווח, משרד פרסום, חברת סטארט-אפ ועוד.

במהלך תקופת ההתנסות המעשית (שמזכה את הסטודנט ב-2 נקודות זכות בתואר), הסטודנט אינו מקבל תשלום מהחברה שקלטה אותו ולא מתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד. יש לכך חסרונות (מצד הסטודנט) אבל גם לא מעט יתרונות. היתרון המרכזי הוא שבשל העובדה שהחברות אינן נדרשות לשלם עבור 100 השעות האלו, הן הרבה יותר פתוחות לקבל סטודנטים לשורותיהם. אני מעריך שאם החברות היו נדרשות לשלם, רובן המכריע היו מעדיפות לוותר על העניין לגמרי.

אבל היתרון הוא לא רק לצד החברה שקולטת את הסטודנטים. מכיוון שחברות וארגונים רבים מוכנים לקלוט לשירותיהם סטודנטים, הסטודנטים נחשפים לחברות רבות שבשום דרך אחרת לא היו יכולים להגיע אליהן. זאת ועוד, על פי הסטטיסטיקה שבידינו בין רבע לשליש מהסטודנטים נקלטים בסופו של דבר, כעובדים מן המניין בחברה שבה הן עשו סטאז'. נתון זה לכשעצמו מדהים בעיניי והוא מצביע על העובדה שהתהליך משרת את שני הצדדים: הסטודנטים זוכים להתנסות מעשית, החברות זוכות להכיר ואף להכשיר כוח אדם נלהב אשר בסופו של דבר עשוי להוביל למשרה אמיתית.

מאות חברות וארגונים עובדים עם מדור ההתנסות המעשית בבית הספר לתקשורת שבראשו עומדת ענת רינגל. אני פונה לכל חברה וארגון אשר מעוניינים להציע משרת סטאז' לסטודנטים במסלול התקשורת הדיגיטלית, לפנות ישירות לענת בכתובת anatringel אצל ג'ימייל.קום (ואפשר גם אליי, כאן, דרך הטופס הזה) כדי לקבל פרטים נוספים. מדובר בתהליך קצר במיוחד ונטול כל ביורוקרטיה. ענת עושה את עבודתה בצורה יעילה להפליא וכל מטרתה היא להפוך את התהליך להכי פשוט שרק אפשר לכל הצדדים המעורבים.

אני מבקש להדגיש: מטרת הסטאז' היא שהסטודנטים יתנסו בעבודה של ממש, יתמודדו עם מטלות של ממש, יכירו את העולם האמיתי ויתנסו בו. אנחנו לא שולחים אותם לעבודות רס"ר. אין טעם שסטודנט יתנסה ב-100 שעות גירוף, גם אם מדובר בגירוף עלים דיגיטליים.

הסטודנטים במסלול הדיגיטלי עוברים במהלך השנתיים האחרונות ללימודיהם קורסים המעניקים להם הבנה רחבה מצד אחד ועמוקה מצד שני, של העולם הדיגיטלי. הם עוברים סדנאות מעשיות בתחומים כמו תלת-ממד, עיצוב אתרים, פיתוח תכנים, גרפיקה, צילום ועריכה של וידאו, עריכה של אודיו ועוד. הם עוברים קורסים תיאורטיים בהם הם לומדים להכיר טוב יותר את התקשורת בעידן הדיגיטלית, את המדיה החברתית על מאפייניה השונים, את המשמעויות התרבותיות, החברתיות ואפילו הפסיכולוגיות של הקיום שלנו ברשת.

אם אתם עובדים במחלקת דיגיטל בחברה כלשהי, אם אתם עובדים בחברת סטארט-אפ, באתר חדשות, בחברה המפתחת תכנים עבור הווב או עבור הסלולר, במילים אחרות – אם אתם בעניין הדיגיטלי – אני מזמין אתכם ליצור קשר עם ענת. אגב, עכשיו זה בדיוק הזמן: החל מחודש ינואר 2011 נפתח הפורטל המיוחד עבור הסטודנטים באמצעותו מוצגות בפניהן ההצעות השונות. כדאי להזדרז.

36 מחשבות על “התנסות מעשית בתקשורת דיגיטלית

  1. @הירנוט
    התשלום הוא בנקודות אקדמיות. win win לשני הצדדים.

    גם בחוג לתקשורת באוני' חיפה יש התנסות מעשית (תמורת 4 נקודות). רבים אכן ממשיכים למשרה קבועה לאחר תום ההתנסות.

  2. הירנוט, אל תשכח שמדובר מאנשים ממכללה, הם צריכים כל הזדמנות שיש להם כדי למצוא עבודה.
    סתם, סתם. אתם בסדר אתם.

  3. צר לי להרוס את האידיליה, אבל…
    ומה עושים הסטודנטים שמתנגדים לעיקרון הקפיטליסטי הכרוך בהתנדבות עבור חברה שעושה על גבה רווחים? (הרי לא מדובר במלכ"רים, לא?)
    או סטודנטים שלא מעוניינים ב"התנסות" כי רוצים להתקדם בעצמם בעולם התקשורת?
    או סטודנטים שהחליטו בסופו של דבר שתקשורת זה לא בשבילם והם לא יעסקו בזה ורק רוצים לקבל את התואר?
    או סטודנטים שרוצים לממש את זכות היסוד שלהם לחופש עיסוק (כי, מה לעשות, צריכים לממן את 90 אלף השקלים ששילמו בעבור הלימודים במכללה….)
    בשורה תחתונה, השאלה הנשאלת היא, למה זו חובה אקדמית ולא זכות/בחירה, אם אתם כל כך מאמינים שזה משרת את הסטודנטים, שהם נלהבים, שהם יוצאים נשכרים ושהם יקלטו ככה לעבודה?

    ס' שנה ג', במסלול דיגיטלי בבית הספר לתקשורת, המכללה למנהל

  4. מסכים עם קודמיי. נשמע לי שהכוונות בסה"כ טובות, אבל התוצאה לא חוקית ולא מוסרית.

  5. נגד קפיטליזם (?): מעניין לראות איך ניסיון להתחמק ממטלה אקדמית הופך לעניין כל כך אידיאולוגי (נגד קפיטליזם!!).

    לגופו של עניין, סטודנטים שהחליטו שבסופו של דבר שתקשורת זה לא בשבילם ו"רק רוצים את התואר" צריכים להבין שמטלת ההתנסות היא חלק מהתואר. אם את/ה רוצה "רק את התואר" אז כדי לקבל "רק את התואר" צריך לקבל "רק שתי נקודות זכות" כדי לקבל "רק את התואר" בדיוק כפי שצריך לעשות "רק סמינריון" כדי לקבל "רק את התואר" ולכן לא תקבל/י "רק את התואר" אם לא תעשה/י "רק את הסמינריון". כלומר, למה אני צריך לעבור את יסודות החשיבה החברתית, או ההומניסטית, או סטטיסטיקה א', או יסודות הניהול, או יסודות האתיקה, או שלוש סדנאות (לא מספיק שתיים?) או קורס בחירה, או שלושה קורסי חובה בשנה ב', או סמינר שנתי אם בסך הכל, כל מה שאני רוצה הוא "רק את התואר"?

    גם הטענה ש-100 שעות (שהיא שוות ערך לעבודה של כשבועיים) פוגעות בחופש העיסוק או בהתקדמות העצמאית שלהם בעולם התקשורת, נשמעת לי לא רצינית בהתחשב בעובדה שצריך לתת את ה-100 שעות האלו במהלך של שנה שלמה.

    אני מודה שגם אני לא מת על הרעיון של סטאז' שלא משלמים עליו וטוען פעם נוספת, שאם היו משלמים עליו, הוא פשוט לא היה. נראה לי לכן שיש כאן איזון בין האינטרסים וגם אם נקודת האיזון אינה נמצאת בדיוק במקום המושלם מבחינתנו, היא רחוקה מלהיות "לא מוסרית".

  6. יובל,
    ממך אני בהחלט מצפה להבין את הבעייתיות בכך שמדובר בעבודה בחברה פרטית ללא תשלום מצד המעסיק.
    יתכן שזו התנסות מצוינת לסטודנט, אבל אין לקבע את התנדבות כתנאי להשלמת התואר.
    בהתחשב בכך שקורס של 2 נ"ז הינו בערך בהיקף של 20 שעות עבודה (25 שעות סמסטריאליות), 100 שעות סטאז' הם לא מעט שעות לדרוש מהסטודנטים.

    אני מציע להוציא את הסטאז' מקורסי החובה, ובמידה ויו"ר המסלול מעוניין לעודד סטודנטים לקחת חלק בסטאז' ניתן להגדיל את מס/ נ"ז הניתנות למסיימים את הסטאז' (6 נ"ז נשמע סביר).

  7. לטעמי – בתור מעסיק פוטנציאלי (ואני אכן בודק את האפשרות) 100 שעות הנפרשות על פני שנה שלמה הן פשוט לא יעילות.

    לדוגמא עובד במשרת QA פשוטה, נדרש לשבועיים בערך רק על מנת להבין איזה מערכות קיימות, איך הן פועלות ואיזה פרוטוקול בדיקה צריך

    דוגמא נוספת – בתחום השיווק, Junior Account Manager לא יצליח להתחיל להראות תוצאות בשבועיים.

    ומצד שני – אולי אני טועה, ואולי נדרשת חשיבה יצירתית על מנת להצליח להפיק את המקסימום מהזיווג (הזמני) הזה. צריך לדבר עם ענת ולשמוע דוגמאות. בכל מקרה, מהרבה בחינות זוהי השקעה לא קטנה גם מצידי, המעסיק

  8. עמרי (8): כנראה שהעובדה שאמרתי בעצמי שגם אני מוצא את העניין בעייתי מבחינות מסוימות (ומבחינות אחרות בכלל לא) לא היה מספיק ברור אז טוב שהפנית את תשומת לבי לכך שיש בעייתיות בכך. תודה. תודה גם על ההצעה.

    חם ויפת (9): אני מסכים שסטאז' של 100 שעות לא מתאים לכל מעסיק ולכל עבודה. זו הסיבה שכל מעסיק עושה את החשבון שלו. העובדה שיש יותר מ-270 חברות וארגונים שעובדים עם בית הספר לתקשורת באופן קבוע, מלמדת אותי שכנראה יש לא מעט ארגונים שעל אף ההשקעה הלא מבוטלת מבחינתם (כמעסיקים) הם עדיין מוצאים את העניין הזה כדאי ואפילו חשוב.

  9. יובל,

    בנוגע לדבריו של "נגד קפיטליזם" – אני חושב שחבל לעשות דה-לגיטימציה לעמדתו של סטודנט שמעביר ביקורת על ההתמסרות לשיח הניאו-ליברלי גם באכסנייה האקדמית. האקדמיה אמורה להיות אחד המקומות הבודדים בעולם שממשיך להילחם על זכותו לקיים שיח אחר, שבו לא הכל נמדד במונחים של תפוקה כלכלית ולא הכל ניתן לכמת במונחים של שוק העבודה או השוק בכלל. אפשר להבהיר את עמדתך לפיה יש דמיון בין דרישת הסטאז' לבין דרישות אקדמיות שונות בלי לטעון ש"נגד קפיטליזם" מעביר את הביקורת שלו רק מתוך "ניסיון להתחמק ממטלה אקדמית" ; הוא הציג את עמדתו באופן גלוי וברור, ובשלילה של כנות הכוונות שמאחוריה (בלי ראיות כלשהן לכך) יש בעיניי זלזול שאינו ראוי – במיוחד לאור העובדה שגם אתה, לדבריך, רואה את הבעייתיות המסוימת בעניין וסבור שלמרות זאת יתרונותיו גדולים מחסרונותיו.

    ברמה העקרונית, אגב, אני חושב שיש הבדל עקרוני ומהותי בין קורסים אקדמיים שמטרתם רכישת ידע עיוני לבין סדנאות שמטרתן רכישת התנסות מעשית ודריסת רגל בעולם הפרקטיקה התקשורתית, ולכן ההשוואה עצמה בעייתית בעיניי. גם אם הניסוח "רק רוצים לקבל את התואר" הוא אכן מצער, דומני שניסוח שהיה אומר "רק רוצים לקבל את הידע האקדמי" הוא לגיטימי לגמרי באכסנייה שמגדירה את עצמה כאקדמית. עם זאת, מאחר שמדובר בבית הספר לתקשורת במכללה למינהל, שמצהיר מראש על שילוב בין לימודים עיוניים ומעשיים, נראה לי לגיטימי לחלוטין לדרוש את עצם ההתנסות המעשית כחלק מהלימודים (וזאת בלי להיכנס לבעייתיות של עבודה בחינם עבור גופים כלכליים, שבעיניי לא ראוי ששום מוסד אקדמי יעודד), כי אין כאן מצג שווא בשום שלב. מי שמעוניין בידע העיוני בלבד יכול בהחלט ללמוד בחוג לתקשורת שאינו מתמקד גם בהיבט המעשי.

  10. תום (11): אני מתנצל אם לרגע נשמע שאני מבקש לבצע דה-לגיטימציה של עמדה אחרת. ממש לא. אני פשוט לא מקבל את הטיעון הנגד-קפיטליסטי במקרה הזה. הוא נראה לי בלתי משכנע – ואת זה אומר אדם שהתבטא אינסוף פעמים, כאן ובמקומות אחרים, נגד השיטה.

    חובת הסטאז' בבית הספר לתקשורת נהוגה במוסד מזה 17 שנה (אם אינני טועה). זו לא חובה שצצה לה יש מאין ומפתיעה ומדהימה את הסטודנטים. היא רשומה בידיעון, היא מוצגת בפני הסטודנטים ולמעשה, היא אחת מנקודת העוצמה של בית הספר המבקש לשלב את הסטודנטים במעגל העבודה. אני מניח, שרוב הסטודנטים מעוניינים בתואר אשר בסופו של דבר יוכל לבוא לידי שימוש מעשי גם בשוק העבודה. לאלו מבין הסטודנטים המבקשים רק בידע התיאורטי (ומי שמכיר אותי יודע שאני מגיע מהאגף הזה באקדמיה – האגף של הידע התיאורטי ולא הסדנאי-מעשי), יש מענה במהלך כל התואר – מראשיתו ועד סופו. אני מוצא שהתמקדות בחובת הסטאז' כאילו היא חזות הכל, היא התמקדות שיש בה מין הסילוף המוחלט של המצב.

    כמובן שיש בעייתיות בעבודה ללא מתן שכר ואולם מהיכרותי עם העולם האמיתי שבתוכו כולנו חיים, אני יודע שיש לא מעט אנשים צעירים שמוכנים בשלב מסוים בקריירה שלהם לזכות בדריסת רגל בארגון כלשהו ולא יכולים לעשות זאת כיוון ש"אין להם ניסיון" או כיוון ש"אין לנו תקן" או כיוון ש"אנחנו לא מגייסים עכשיו" וכן הלאה. כניסה לארגון דרך 100 שעות סטאז' (שכאמור, כאשר מפרקים אותם לימים, מדובר בכמה ימי עבודה ולא יותר), מאפשרת לסטודנט לחדור לארגון, להכיר אותו, להתנסות בעבודה מעשית (ואז כבר אי אפשר לטעון ש"אין לו ניסיון") ואולי בשלב מאוחר יותר, גם להשתלב באותו ארגון שהוא עצמו בחר.

    אז עם כל החסרונות (ויש, ואני מצביע עליהם), יש גם לא מעט יתרונות שמשום מה, בוחרים להתעלם מהם, וחבל.

    כניסוי מחשבה אני מציע את הדבר הבא: חשבו על מצב שבו היינו משתמשים רק בארגונים שמוכנים לשלם נניח שכר מינימום ובמקום 270 ארגוני היינו עובדים עם 25. מה אז היו אומרים הסטודנטים שלא היו יכולים בכלל להתנסות? נניח שהיינו מוותרים לחלוטין על התנסות מעשית. מה אז היו אומרים הסטודנטים? ("מה יצא לי מהתואר הזה? רק למדתי על מק'לוהן ואפילו לא פעם אחת לא יצאתי אל השטח ובדקתי את התיאוריות, התנסיתי בפרקטיקות בשטח!"). הטיעונים האלו נראים לי חזקים יותר מהטיעון של "אני מתמסר לשיח הניאו-ליברלי", שלא לדבר שיש מקצועות שבהם חובת הסטאז' נמשכת שנים ארוכות בתנאי זוועה (מישהו אמר רופאים? עורכי דין? פסיכולוגים?).

    רוצה לומר, כפי שכבר כתבתי, יש כאן יתרונות ויש כאן חסרונות וגם אם נקודת האיזון לא נמצאת במקום האידיאלי, היא רחוקה מלהיות פשע נגד האנושות.

  11. לא טענתי לרגע שיש כאן פשע נגד האנושות. היתרונות ברורים לי, וברור לי גם שכולנו – גם המתנגדים החריפים ביותר – משתפים פעולה עם השיטה עשרות פעמים כל יום, מחוסר ברירה או באופן אוטומטי או מתוך שימת שני הצדדים על כפות המאזניים והחלטה כי חלופה אחרת גרועה יותר, כפי שאתה עושה.

    כאמור, כתבתי בעצמי שאינני רואה בעיה עם חובת ההתנסות המעשית כל עוד הדברים מוצגים כראוי, וכך אכן נעשה.

    השאלה של "אנשים צעירים שמוכנים בשלב מסוים בקריירה שלהם לזכות בדריסת רגל בארגון" ולכן לעבוד בלי תנאים ראויים היא כמובן מסובכת וגדולה מכפי שהדיון כאן יוכל לכסות. על פי אותו עיקרון אפשר הרי לבטל גם את חוק שכר המינימום (מה שלא נעשה, או לפחות לא באופן רשמי) או לעשות אאוט-סורסינג של חלק ניכר מהפעילות היצרנית שלנו למקומות שבהם תנאים סוציאליים אינם מטרידים איש (דבר שכן נעשה, ושכולנו שותפים לו, אם מרצון ואם מחוסר ברירה). (ולא, אינני טוען שאתה בעד לבטל את שכר המינימום או שאתה מעסיק עובדים בסדנאות יזע; אני רק משתמש בדוגמאות רחבות יותר כדי לומר שזה שאנשים מוכנים לעשות משהו ואף מפיקים מכך יתרונות זה משהו שיכול לעמוד – ואכן עומד לעתים קרובות בפועל – מול ערכים אחרים, ושהתועלת לאינדיבידואלים באה לעתים קרובות עם מחיר חברתי לא קטן.)

    בנוגע לניסוי המחשבתי של "מה אז הסטודנטים היו אומרים?": ובכן, אני חושב שזו כשלעצמה התמסרות לשיח הניאו-ליברלי שחבל שמוסד אקדמי צריך לעשות (וזאת לא ביקורת – ראה זאת כהבעת צער. אני בעצמי עובד במקום שבו אני צריך להיכנע כך מדי יום ביומו). גם בגלל עצם היחס לסטודנט כאל לקוח צרכני שצריך "להיות מרוצה" מ"המוצר", אבל גם מסיבות רחבות יותר. חבל לי שבמצב האקדמיה של היום, אין אפשרות למוסד אקדמי לומר לסטודנטים שהמוסד מסרב לשתף פעולה עם עבודה בתנאי ניצול ולכן גם אם פחות מהם יתנסו בעבודה מעשית, החברה שהם יחיו בה כתוצאה מכך תהיה חברה טובה יותר, ובסופו של דבר גם תנאי העבודה של כלל העובדים (ולאו דווקא של מתי מעט מתוכם) יהיו טובים יותר. זה כמובן דורש שכל המוסדות האקדמיים יפעלו כך, ושבאופן כללי התלות של המוסדות במספר הסטודנטים הרשומים בהם תהיה נמוכה הרבה יותר. אבל זה בסדר, בתגובות בבלוג מותר להיות אוטופיסטיים.

  12. תום (13): אני מצטער אבל זה פשוט לא משכנע אותי. אני לא רואה ב-100 שעות התנסות ללא תשלום כעבודה בתנאי ניצול. אני חושב שהסטודנט מפיק מההתנסות הזו לא פחות ממה שהמעסיק מפיק ממנה גם אם הוא לא מקבל תמורה בצורת כסף. אני חושב שבמובנים רבים הוא "מתגלח" על חשבונו של מעסיק, "התגלחות" שלא היתה אפשרית בשום קונסטלציה אחרת, הוא זוכה לניסיון, הוא זוכה להיכרות אינטימית עם ארגונים שמעניינים אותו ועוד. האם אי ההתנסות תהפוך אותנו לחברה טובה יותר? תהפוך את הסטודנטים לטובים יותר? מדוע אתה חושב שזו התמסרות? אני חושב שעצם העובדה שהמוסד מוציא סטודנטים שלמדו במשך 3 שנים תיאוריה ואז נותן להם את האפשרות להתנסות במשך שבועיים, מובילה לסטודנטים נבונים יותר, מנוסים יותר, חושבים יותר, ביקורתיים יותר (בנוגע למה שהם למדו, בנוגע לעולם המעשי) ועוד.

    אני לא מבקש לרצות את הסטודנט. אני רוצה לעמוד במשימה שהצבתי לעצמי: להוציא תחת ידי את הסטודנט הנבון ביותר, המשכיל ביותר שאני יכול. אני לא חושב שהמחיר של 100 שעות התנסות מעשית הוא מחיר שבגינו צריך לקבוע שאנחנו מתמסרים לשיח הניאו-ליברלי. מצטער, זה פשוט לא משכנע אותי.

  13. זה טיעון מעניין וחשוב, אבל הוא שונה מאוד – מהותית, לא רק טכנית – מהטיעונים שהועלו עד עכשיו. אם אני מבין נכון, הטענה היא שלהתנסות הזאת יש ערך אקדמי, חברתי ואפילו אנושי, ושלפיכך לא צריך להחיל עליה את הכללים הנורמטיביים (והחוקיים) של "עבודה", כי היא פשוט אינה עבודה אלא היבט נוסף של ההכשרה האקדמית. זאת טענה שונה מאוד מהטענות הפרגמטיות/כלכליות/תועלתניות (לסטודנטים/למעסיקים) שהודגשו עד עכשיו.
    אני חושב שאפשר להתווכח גם עם הטיעון הזה, אבל זה נראה לי פחות חשוב כרגע. נדמה לי שמה שמעניין (אותי) פה הוא בדיוק המתחים שנוצרים מהערבוב של עולם שיח אקדמי עם עולם שיח הניזון מעקרונות השוק (וזאת בהנחה שאפשר בכלל להבחין בין השניים במציאות של היום). נניח, לרגע, שאנחנו מקבלים את הטיעון האחרון במלואו ורואים בהתנסות המעשית אמצעי כדי להוציא את הסטודנט הנבון והמשכיל ביותר שאפשר, כפי שציינת; עדיין כדי ליישם את המטרה הראויה הזאת אנחנו צריכים לייצר איזה שעטנז אקדמי/כלכלי שמדגיש במקביל ערכים של ידע ותועלתנות, ופונה במקביל למעסיקים ולסטודנטים כדי לשכנע אותם בתועלות הפרקטיות הכלכליות של העניין (אתם תקבלו עובדים נהדרים עם עבודה מעמיקה בהשקעה ראשונית אפסית; אתם תקבלו הזדמנות לחדור לשוק העבודה במקומות שאתם חולמים עליהם; וכו'). אני מבין שאתה לא מחבב את המילה "התמסרות" ורואה בה איזה סוג של ביקורת אישית, אבל זו לגמרי לא הכוונה; הכוונה שלי היא בדיוק לערבוב הזה ולחדירה של השיח הניאו-ליברלי לכל היבט של חיינו, כולל האקדמיה.

  14. יובל, מעניין שישר קבעת שאני מנסה להתחמק ממטלה אקדמית. אינך יודע כיצד אני עובדת על מטלות- אני מתחילה אותן ביום שהמטלה, לרב שבועיים מראש. כך שהמילה לא רצינית או מנסה להתחמק זה הדבר האחרון שמתאים כדי לתאר אותי… תתפלא, יש סטודנטים שבאו ללמוד, להשקיע, לרכוש ידע ובמקביל יש להם גם אידיאלים… (מפליא, לא כן?)

    יש ללמוד קורסי בסיס כמו חשיבה הומניסטית, חברתית ושות', ומול זה יש להתנדב אצל חברה שעושה רווחים. אני מצרה על העובדה שאתה לא יכול להבחין בהבדלים בניהם, או להבין מדוע זה מקומם, במיוחד כשאתה מלמד בחשיבה חברתית על יחסי כוחות, מרקסיזם וקפיטליזם (מי אמר תודעה כוזבת ולא קיבל?).

    הטענה שמדובר רק בשבועיים עבודה מקוממת אף היא. אז "רק" בשבועיים עבודה מותר לפגוע? רק שבועיים עבודה הם 2500 ש"ח, תוסיף לזה את 1500 ש"ח שצריכים לשלם על מנת שיכירו בנקודות זכות הללו, תוסיף לזה את החניה שאתה צריך לשלם, את האוכל ביום העבודה כשאתה לא מקבל עליהם החזר, והגעת לשכר מינימום חודשי. אז חודש בשנה מותר לא לשלם לך וזה מוסרי?
    יתרה מכך, העובדה שמדובר במסורת של 17 שנים לא מפחיתה מהבעיתיות, גם עבדות היתה קיימת באמריקה עד שביטלו אותה, גם בארץ ילדים השתתפו בפסטיגל במשך 30 שנה עד שהחוק אסר על כך (אבל הרי גם כאן אפשר לטעון שילד פסטיגל מרוויח חשיפה, והוא שר ומשחק ועושה מה שהוא אוהב והוא מרוויח ניסיון. ובכך, מדוע לפתע יש הוראת חוק בנושא?)

    סטודנט נבון ומשכיל ידע ליישם דברים שהוא למד באקדמיה, כך אתה כותב. ובכן, אני מיישמת את מה שלמדתי בשיעורי סוציולוגיה, יסודות המשפט ואתיקה. אם כך, עמדת במשימה שלך.
    סטודנטית (נבונה, אני מקווה) אומרת לך שמהעבודה המעשית הנ"ל לא כולם יוצאים מורווחים, ולכן, אולי יש להציע את השירות הזה למעוניינים בלבד.

  15. מקובלת עליי הטענה שלא כולם יוצאים מרווחים וארצה לטעון בפנייך שאין דרך שבה כו-לם יצאו מורווחים. בלתי אפשרי. אסתפק בכך שרובם יוצאים מרווחים, גם במצב שבו השירות *לא* מוצע למעוניינים בלבד.

    אגב, לא מדובר בשירות אלא בחלק מהתואר בדיוק כמו כל מטלה אחרת. בהקשר הזה אחזור על מה שאמרתי ואטען שלא כו-לם יוצאים מורווחים מכך שיש חובה לעמוד בשלוש סדנאות למסלול במהלך התואר. יש כאלו שיוצאים מורווחים מ-4, יש כאלו שיוצאים משתי סדנאות יש כאלו שהיו מעדיפים שש ויש כאלו שהיו מעדיפים עוד שלושה קורסים עיוניים.

  16. האם יש איזשהו פיקוח על אופי המטלות אותם מבצעים סטודנטים בחברות?
    נשמע שחברה בשוק לא תשקיע משאבים בשביל להכשיר עובד לעבודה אמיתית אלא במקרה הטוב תנצל אותו לעבודות שחורות.
    האם ידוע מה המצב בשטח?

  17. גיא – גם המעסיקים וגם הסטודנטים מגישים דוחות, הם מדווחים על העבודות וענת, ראש מדור התנסות מעשית, במעקב אחר ההתנסות של הסטודנטים.

  18. בתור בוגרת מגמת תקשורת ציבורית באחת מהאונ' בארץ, הייתי צריכה לעשות סטאז' של 200 שעות. אך הסטאז' לא היה תחת הכובע האקדמי אלא ביח' חיצונית לחוג לתקשורת כלימודי תעודה, תעודה שלולא שילמתי עליה במיטב כספי לא הייתי זכאית בכלל להירשם לתואר השני בתקשורת באותה האונ'. אחל'ה דרך להוציא כסף מסטודנטים שרוצים להשאיר לעצמם את האופציה להמשיך לתואר שני. בכל אופן, נאלצתי לשלם סכום נוסף לעלות הרגילה של התואר בשביל "הזכות" לעבוד 200 שעות ללא שכר, וללא מחוייבות אמיתית של המעסיק אלי. 200 שעות שבלעדיהן לא אקבל את התעודה שבלעדיה לא אוכל להמשיך לתואר שני, אפילו אם כל עיסוקי בתחום התקשורת הוא תיאורטי. כדי להוסיף חטא על פשע, אנו הסטודנטים נאלצנו למצוא את מקום ההתמחות. "אם יהיה צורך", כך נאמר לנו, "נעזור לכם למצוא מקום".
    נניח.

    אני מבינה שזה לא המצב במכללה למנהל, ועצם הפנייה שלך למעסיקים פוטנציאליים על גבי גלוב זה, כמו גם הקמה של איזשהו פורטל שירכז את כל האופציות בתחום, מעידה שהוקדשה לנושא מחשבה רבה (אני מקווה שיש סטודנטים שהעבודה על הפורטל והקמתו יחשבו להם כשעות נצברות לסטאז'?).
    באופן עקרוני אני לא חושבת שסטאז' ללא תשלום במקרה הוא כל כך נורא, וכבר נכתב לפני על היתרונות והחסרונות של הנושא לכן אין טעם שאחזור עליהם.
    אם זאת, מאוד מפריעה לי העובדה שכסטודנטים, שבמקרים רבים מקורות ההכנסה שלהם גם כך שוליים, אנו לא רק שלא מקבלים שכר על הסטאז אלא גם נאלצים לשלם עליו ועל שעות הלימוד שהמוסד האקדמי מחייב באמצעות הסטאז' הזה. ברור לי שלענת ומי שמרכז את הנושא אצלכם מגיע שכר על עבודתם, אך הדרישה (בגדול, כן?) שגם נשלם על הסטאז' וגם לא נרוויח שכר ממנו היא, אפעס, מאוד בעייתית. גובלת בחוצפה אפילו. בטח ובטח כשהארגון של כל הדבר הזה (כמו במקרה שלי) היה מתחת לכל ביקורת, ועשיית הסטאז' עלתה לי יותר מכל קורס אחר שלקחתי.
    אני חושבת שבמידה רבה סטודנטים רבים לתקשורת מתרעמים על כך. על "התשלום הכפול" הזה.
    גם אם הרווח שמקבלים מסטאז' לא נמדד רק או בעיקר בשכר הכספי שמקבלים או לא מקבלים עליו, פשוט אי אפשר (מבחינתי) לנתק את נושא התשלום הכספי הכפול על ההתמחות מהדיון על הרווחים האחרים שאולי (ואף בטוח) ניתן להפיק התנסות שכזו.

  19. בזמנו עבדתי במשרד יחסי ציבור גדול (יחסית) וכל שנה פנו אלינו סטודנטים לתקשורת לעשות סטאז'. אני באמת לא זוכר מה היקף השעות שהיה, אבל אני זוכר שבמשך כמה שנים שיתפתי פעולה וקיבלתי סטודנטים לסטאז', אחר כך כבר לא.

    בתיאוריה הסטאז' נראה כמו מפגש אינטרסים, מקבלים עובד בחינם למשך X שעות, מצד שני, נותנים לו ידע משקיעים בו קצת ואולי אפילו רואים בו פוטנציאל למישהו שיקלט במשרד אבל…

    1. זה לא שבועיים עבודה, זה סטודנטים שעובדים ולומדים. זה לא מישהו שמגיע בתשע והולך בחמש. מגיעים פה לכמה שעות, שם לכמה שעות וכשייש תקופת בחינות או דברים אחרים שצצים לו בחיים (וצצים), אז הוא גם לא מגיע בשעה הקבועה. קשה לתזמן את עצמך בדיוק ליום שני בין שתים עשרה לארבע להתפנות או לפנות מישהו שילווה את הסטודנט (בהתחלה בטח) בשעה שזה לא קבוע מאוד.

    2. מדובר בסטודנטים. וסטודנטים הם סטודנטים, לא כולם מצטיינים, תאבי ידע, קולטים מהר ו/או בכלל רוצים לקלוט מהר. לא כולם משתדלים (עם כל הרצון הטוב) וחלקם קצת מחפשים לעגל פינות (וככה זה, נו).

    3. בהחלט לא גירוף עלים, אבל מצד שני, עם כל הכבוד למסלול שהיה אז לתקשורת, הם מבחינתינו היו מגיעים בלי צל של מושג לשום דבר. בקיצור, היה צריך להשקיע וללמד. אז עובד חדש בוודאי שמקבל הכשרה ומשקיעים בו לא מעט שעות, אבל סטודנטים? על פניו זה היה בזבוז זמן

    4. אני כותב את זה בזהירות ונא לא להיטפל לעניין, אבל במשרד שהוא קטן יחסית, סטודנטית בת 22 שמסתובבת בלבוש פרובוקטיבי פה ושם קצת עלולה להסית את תשומת הלב ולגרום לאי נעימות קלה ואני מדגיש שלא מדובר כאן בעדת מילואימינקים, אבל בכל זאת… זה אולי נשמע שולי, אבל הסתבר שזה לא.

    5. לקלוט מישהו זמני לא מיומן עדיין זה קצת כאב ראש ברמה הטכנית, להכין לו כיסא, שולחן, עמדת מחשב, טלפון וכיו"ב. בגופים גדולים זה בוודאי לא בעיה, במשרדים קטנים (וגם 18-20 עובדים, זה עדיין משרד קטן) זה דורש התארגנות כלשהי וכאמור, זו לא התארגנות חד פעמית, כי הרי לא מדובר על מישהו שבא שבועיים ברצף, אלא מישהו שמגיע בשעות מסויימות פעם ב…

    אז היו התנסויות טובות והיו גם התנסויות ממש לא טובות. בזמנו רציתי לנסות וליצור קשר עם ראש המסלול באיזשהו מקום כדי לתאם איתו שמראש יפנה אלינו כאלו שייש להם אוריינטציה מסויימת, אולי גם שיכינו אותם מראש לדברים מסויימים, גם הייתה נכונות מצידי להכין תוכנית כלשהי מקדימה, אבל מסתבר שהיה קל יותר לקבוע פגישות קבועות עם מנכ"לים מובילים במשק לעומת מרצה באונ' וגם זה דרש ממני "קצת יותר מידי" בשעה שהנכונות מהצד השני הייתה יחסית נמוכה.
    אז בסופו של דבר הרצון הטוב התמסמס וגם הנכונות שלנו לקבל לסטאז' ירדה.

  20. יו"ר:

    כיוון שאתה רואה בבירור את הבעייתיות הכרוכה בלחייב סטודנטים לעבוד ללא תמורה, ומנגד רואה את הקושי בלמצוא שותפים מהמגזר העסקי שיסכימו לשלם לסטודנטים תמורת הזכות "להתגלח על זקנם" – מה דעתך על פתרון פשרה, באופן הבא:

    המכללה למנהל תשלם לסטודנטים בעבור זמנם, היות והיא למעשה הגוף המחייב את אותם סטונדטים לצאת לעבודה.

    נניח, 20 ש"ח לשעה * 100 שעות סטאז' = 2,000 ש"ח הנחה בשכר הלימוד לכל סטודנט שחייב לצאת ולעבוד עבור התואר. הוגן?

  21. אדוני השר זה רעיון נפלא.
    באותה הזדמנות, המכללה מחייבת את הסטודנטים גם לעבוד ולבצע מחקר כחלק מהעבודה הסמינריונית שלהם. בסדנאות השונות הם צריכים לעתים להפיק סרטוני וידאו, קטעי אודיו, מצגות, פרויקטים במולטימדיה ושאר עבודות שאותן אנחנו מחייבים, כן אדוני, מחייבים. ועוד לא התחלתי לדבר על בחינות, אלוהים הבחינות.
    אי לכך, בחישוב מהיר שלי, עולה שהמכללה צריכה לתת הנחה של 98,310 שקל, לסטודנט, לסמסטר (תכפיל בשניים – יש שני סמסטרים – אני בטוח שיש לך מחשבון איפשו בלשכה).
    משום כך, החל מיום ראשון הקרוב, הסטודנטים מתבקשים להגיע למשרדי ונטפל בעניין לשביעות רצונך, אדוני השר. ד"ש לקק"ל.

  22. יובל, לאחרונה אתה עונה בצורה מזלזלת מאד למי שלא בדיוק מסכים איתך.
    אני יודע שאני לא חייב להיות כאן, ולכן אני הולך.

  23. יובל,
    בתור מי שקורא הכל מהצד (תואר מדמ"ח לא דורש סטאז') רציתי לשאול שאלה – האם נקודות הזכות המדוברות ניתנות רק עבור סטאז', או עבור כל התנסות מעשית בתחום? נניח ותלמיד לתקשרות הצליח להתקבל לעבודה בתחום במהלך לימודיו (במקום למלצר או לעבוד כשליח) – האם הוא יקבל נקודות זכות על העבודה שם?

    לפי דעתי, אם נקודות הזכות ניתנות עבור התנסות מעשית, מישהו כזה צריך לקבל אותן. ואם זה המצב אולי עליכם לפנות אל התלמידים ולהודיע להם: "עליכם לצבור 100 שעות של עבודה מעשית בתחום. תעבדו במלכ"ר להתיישבות הנגב, תעבדו חינם במשרד פרסום נצלני, תעבדו תמורת שכר בסטראטאפ של השכן שלכם או שתפתחו חברת פרסום (מצליחה) באינטרנט – זה לא משנה. עליכם לעבוד 100 שעות בתחום ולהראות תוצאות".

  24. הי יובל,
    בניגוד למישהו מעלי, אני דווקא בעד קפיטליזם.
    או לפחות, קפיטליזם כשכולם קפיטליסטים.
    במקום שבו אדם מקבל שכר עבור עבודתו, כולם צריכים לקבל שכר עבור עבודתם. ולא נקודות אקדמיות, טפיחה על השכם או קרדיט, אלא כסף.

    ובדומה למישהו (אחר) מעלי, גם אני סבור שאתה מתייחס בזלזול למי שחושב אחרת ממך, וזה קצת מיותר.

  25. לעמיר וליוסי, אולי תפסיקו לחפור? או שאתם פה פעם ראשונה פה או שאתם סתם מעיקים. הסגנון שנהוג פה הוא סגנון ישיר. אתם מחפשים מישהו שמדבר כמו דודה לכו למקום אחר ותפסיקו עם משובים בגרוש של "אני סבור שאתה מתייחס בזלזול". חלאס עם הרגישות המאוסה הזו. יובל, כמו תמיד, לוקח את הדברים עד הקצה כדי להבהיר את העמדה שלו. הוא עושה את זה תמיד ולכל אחד. אפשר לאהוב ואפשר שלא ומי שציפור נפשו נפגעה, שיתפנה. איזה קודחים.

  26. אפשר לקרוא למילה ביי הבהרת עמדה(?), אבל מי שכותב את הפוסט הזה בנעליים של ראש מסלול במכללה אקדמית, צריך לנהוג כאדם שיודע לספוג ביקורת, סבלני וקשוב, ואם לא אז: 1. זה אומר דרשני 2. מה יגידו אזובי הקיר?

    בניגוד למי שכתבה בתגובה למעלה, שכמה מרוויחים וכמה נפגעים, אני גורסת שכל הסטודנטים נפגעים מכך! ניצול זה ניצול זה ניצול. זה כמו שמנהל אישי של דוגמנית לא צריך להגיד לה רק תשלמי על הצלם, על המאפרת, על הבוק ובסוף תהיה כוכבת על ובהמשך תרוויחי. זה כמו שמקדונלדס לא יכולים להגיד לעובד חדש, בוא נראה אותך עובד שבוע, תלמד לשטוף כלים ולארוז המבורגרים ואח"כ נחליט אם ניקח אותך לעבודה.

    אם יש סטודנטים שאוהבים להיות מנוצלים (וזה בהחלט עצוב) אז שיעשו את זה מבחירה. גם אני לא חושבת שדבר שכל כך שנוי במחלוקת צריך להיות דבר שבחובה, עוד יותר נורא בעיני שמל"ג מאשרת דבר כזה כתנאי לקבלת תואר. מעדיפה במקום זה ללמוד קורס מתקדם בחשבונאות.

    אפילו מספר לא מבוטל של מרצים במכללה חושבים שזה דבר לא אתי, אבל בשיחה שלי איתם הם ביקשו שאני לא אצטט אותם בגלל ניגוד אינטרסים. עצוב מאוד שבשיעור מלמדים אותנו דבר אחד, אבל זה נשאר רק בגדר תיאוריה ולא מתורגם למעשים (ואחרי זה אתם עוד רוצים שאנחנו נתנסה?)

    ומאוד מאוד מעניין אותי לדעת מה חושבים על כך שלי יחימוביץ ואורלי וגיא.

  27. חלפו לא מעט שנים מאז שהייתי סטודנט ושמעתי כל מיני סיפורים על סטודנטים אבל באמת שלא תיארתי לעצמי שזה המצב. איזו חבורה של בכיינים.

  28. אני עוקבת אחר התגובות, וחשבתי שנכון יהיה לענות על כמה מהשאלות שהועלו; שאלות שאני נוטה להישאל לעתים (ובעיקר נטיתי, כי אצל רבים מהסטודנטים הגישה מאד השתנתה עם השנים…). אז הנה כמה מהתשובות שהיה מקבל כל סטודנט/ית באם היה פונה אליי או שולח/ת מייל (מפורסם על דלת חדרי וכמובן גם במזכירות, בידיעון, באתר במכללה ואפילו פה בבלוג):

    ראשית, אם ישנם סטודנטים שמתנגדים ל"עשיית רווחים על גבם" (למרות שדומה כי לא לגמרי הוגן לטעון זאת לאור העובדה שגם הסטודנטים עצמם אמורים, לכל הפחות, להרוויח מעט למידה על האופן שבו התפקיד בו בחרתם להתנסות "עובד" בשטח) אין שום בעיה! ביה"ס לתקשורת שלנו בכלל ומדור ההתנסות המעשית בפרט מאמין מאד במודעות ובעשייה חברתית, אני משתדלת לקדם זאת בכל דרך אפשרית. כך, ללא שום קושי אוכל לקשר את הסטודנטים למלכ"רים שונים- אני משתפת פעולה עם מגוון עמותות שזקוקות מאד לסיוע בשלל תחומי התקשורת השונים (שיווק, אינטרנט, כתיבת ועריכת תכנים ועוד ועוד) ומשוועות לסטאז'רים. בסוף החודש ייפתח לכם (סטודנטים/יות שלנו שנה ג' בלבד) הפורטל של ההתנסות המעשית כך שתוכלו להיווכח בעצמכם. וכמובן, אם תרצו להתייעץ ולראות באיזו דרך תוכלו לתרום הכי הרבה ולהיתרם בחזרה, בהתאם לתחומי העניין שלכם (וההתמחות), כל שתצטרכו הוא להגיע לשעת הקבלה שלי, או לכתוב לי ונילחם ביחד בקפיטליזם!

    שנית, הועלתה שאלה באשר לסטודנטים שלא רוצים להתנסות במה שאנחנו מציעים אלא רוצים לנסות ולהתפתח בשוק בעצמם. אני אומרת- בואו נלך על זה! כל שצריך לעשות הוא לשבת איתי, לספר לי איזה עיסוק מצא/ה לו/ה הסטודנט/ית, וננסה למצוא ביחד את הדרך גם לאפשר לו/ה להתחיל בדרך המקצועית שלו/ה, וגם לבצע על הדרך את 100 השעות שלהן הוא/היא מחויב/ת (ושעליהן למעשה הסכמתם כשבחרתם להצטרף ללימודי התקשורת בביה"ס שלנו, כמו על כל שאר המטלות, שבחלקן עלולות להיות "תיק", אבל מה לעשות? הן חלק מהעניין…). היו אינספור מקרים שכאלו ולכולם הצלחנו למצוא פתרון בדרך כזו או אחרת. רק כדוגמא, סטודנט שפתח עסק עצמאי (תחום השיווק, בוגר מסלול שכנועית), ורק התחיל להריץ אותו, כאשר כל מערך השיווק והיח"צ היה באחריותו הבלעדית, קיבל הכרה בעבודה שעשה (יש לציין שבתחילת הדרך לא קיבל כסף תמורת השקעתו בעסק ועל כן לא הייתה בעיה להכיר לו בכך כהתנסות) ובשעות שהשקיע בעסק שלו עצמו כהתנסות המעשית שלו. פשוט, לא?

    חשוב להבין: ההתנסות המעשית יכולה בקלות להיתפש כחוב אקדמי מעיק שגם אותו צריך לסיים איכשהו (גם אני הייתי סטודנטית, וגם אני ביצעתי התנסות מעשית, כן כן). אבל זו ממש לא המטרה. לא מבחינתנו ואני מקווה שלא מבחינת הסטודנטים. ההתנסות המעשית היא ההזדמנות שלהם להתנסות ולראות מה זה הדבר הזה שעד כה התנסיתם בו בעיקר בתיאוריה וכמובן שגם בסדנאות (שאחרי הכול הן עודן החממה שלנו, טוב נו- קמפיין וספוט- הסדנאות המתקדמות- הן סיפור אחר, שווה בהחלט, אבל על זה בפעם אחרת…).
    אני מאמינה שלהתנסות המעשית יש ערך ומשמעות (אפילו שמדובר ב-100 שעות, שגם עליהן יחול לנצח הוויכוח: מעט מדי זמן כדי ללמד, הרבה מדי זמן כדי להשקיע שעות ואנרגיה ללא תמורה כספית), והניסיון שלי כראש מדור ההתנסות המעשית (שנה שישית, חיה ובועטת) מלמד אותי עד כה, שרבים הם הסטודנטים שיצאו מורווחים מההתנסות, רבים בהרבה מאלו שחשו פספוס.

    ולעוד כמה תשובות לשאלות שהועלו:

    גם בעבור סטודנטים שהחליטו שעולם התקשורת הוא לא בשבילם יש לנו פתרון. את ההתנסות יש לבצע (חבל להתווכח, נכון לעכשיו היא לא תשתנה- ולא בגלל "ראש בקיר" אלא מכיוון שהעניין מוכיח את עצמו בצורה נפלאה), אבל בשביל סטודנטים שנמצאים במצב האמור יש לי הצעות אחרות שהן, איך להגדירן, יותר "קונספטואליות" (מכיוון שאני מבטיחה לכל הארגונים שהפרסומים שלהם יישארו אך ורק במסגרת הפורטל הפנימי של ביה"ס ולא יצא החוצה, אני נמענת מלספק דוגמאות. אבל כפי שכבר ציינתי קודם, בסוף החודש ייפתח לכם הפורטל, כך שתוכלו לראות את כל הפרסומים בעצמכם). אני משתדלת להיות יצירתית (במסגרת הנהלים) וללכת עם הרצונות שלכם כך שנוכל למצוא ביחד את ההתנסות המתאימה ביותר עבור כל אחת ואחד מכם (אני בעדכם, הזכרתי?).

    בנוסף, אני יודעת ומודעת לכך שפרט ללימודים יש לכם גם חיים, התחייבויות ושאר עניינים. מזכירה: גם אני הייתי (ועודני) סטודנטית, וגם אני עבדתי, למדתי ועשיתי התנסות! יש לכם שנה להשלים 100 שעות. אתם יכולים להספיק לסיים את שנת הלימודים, ללמוד למבחנים, לכתוב את הסמינר, ואפילו לנוח קצת (או שלא, אחרי שבוחרים ללמוד ב-90,000 ₪ אין ספק שגם צריך לממן אותם איכשהו), ואחרי זה, גם להקדיש 100 שעות להתנסות שלכו תדעו, אולי אפילו תצא לכם ממנה עבודה (כפי שיובל ציין, כ-30% מהסטודנטים בכל מחזור נקלטים בתעשייה מיד לאחר ההתנסות, בארגון בו התנסו או בארגון אחר שאליו הגיעו איכשהו דרך קשרים מההתנסות שלהם- בעיניי זה נתון מדהים).

    בקיצור, אני וכמובן כל המערכת (יאללה הממסד!) עושים כל מאמץ כדי שההתנסות המעשית תהיה חוב אקדמי שהוא מעבר להיותו "חוב". לרוב זה עובד, שווה לבוא קצת פחות "אנטי", וכמובן לשאול כמה שאתם רוצים- המייל שלי, כפי שציינתי, נגיש לכם וכך גם אני. אל תהססו לפנות אליי!!

    עלו והצליחו!

  29. ניר (27) – אמנם לא למדתי במכללה למינהל, אבל בחוג לתקשורת באוניברסיטה העברית גם מחייבים לקחת שתי סדנאות (במסגרת הפקולטה) של עבודה מעשית. הואיל ומטעמי התנגשות-עם-תואר-אחר היה לי קצת קשה לקחת את שתי הסדנאות האלה (אם כי אפשרי במאמץ לא גדול), והואיל והיה לי נסיון של 6 שנים בעבודה בתקשורת פרקטית מגוונית, ויתרו לי על הסדנאות והחלפתי אותן בקורסי בחירה אחרים. יועצת התואר השתכנעה שהיא לא "משחררת לעולם" בוגרת תקשורת שמכירה רק את התיאוריות, ובלצ"ג.

  30. לעלמה עפרונית וכמובן לכל הסטודנטים שלנו:
    העלית נקודה חשובה ביותר, תודה!
    כמובן שמעבר ליצירתיות שציינתי שאני משתדלת לפעול על פיה, ישנה גם ועדת החריגים שלנו (שאני חלק ממנה), שכל תכליתה לדון במקרים שונים, גם כמו זה שלך. ברור מאליו שאם סטודנט/ית שהיו במצב שאותו את מתארת מבחינה תעסוקתית היו פונים אליי, לא הייתי מאלצת אותם לבצע התנסות מעשית (שאמורה להיות אחת ההזדמנויות הראשונות, אם לא הראשונה שלהם בתעשייה). גם לא היינו מחייבים אותם לקחת קורסים חלופיים במקום ההתנסות (מה ההיגיון בהחלפת התנסות מעשית שכל תכליתה הפרקטיקה בקורס תיאורטי אחר? לא שאני נגד העשרת הידע…). תחת זאת, הייתי סוגרת ביחד עם הסטודנט/ית את העניין באמצעות פרוצדורה פשוטה בהחלט.
    אמנם מדובר בחוב אקדמי, אבל המערכת אינה אטומה, וכפי שציינתי עוד בתגובתי הקודמת, מטרתנו היא לקדם את הסטודנטים ולפתוח בפניהם הזדמנויות ללמידה ולתעסוקה (אני גם מקיימת קשר הדוק עם היחידה להכוון תעסוקתי של המסלול האקדמי) ולא לעכב אותם או למנוע מהם להתקדם, באם הם כבר בשוונג. אחרת מה עשינו בזה?

  31. בתור בוגר המכללה אני מברך על המינוי של יובל לראש החוג והתרגשתי לראות את הפוסט הזה, החוג נשאר בידיים טובות וגם ענת מקסימה ועושה עבודה נהדרת.

    עברתי על התגובות ברפרוף וזו לא היתה חוייה נעימה, מצטער בשבילכם יובל וענת, תמשיכו עם העבודה הטובה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *