הרחבה לחוק גודווין

יואב שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות טקסט קצר לקטגוריית כתב/ת אורח/ת. הנה הוא לפניכם בשינויים קלים.

**

בארגון בו אני מוציא את פרנסתי, קיימות תופעות נאלחות רבות ואולם הדבר שמוציא אותי מדעתי במיוחד הוא שכאשר מתקיים דיון / ויכוח ואחד הצדדים חסר כל רעיון מקורי / טיעון / או סתם אינו יודע על מה הוא מדבר, הוא מיד מציע to think out of the box. יש לציין שהתקשורת ברובה היא באנגלית, אולם הבחילה עולה גם בשימוש בביטוי העברי.

למותר לציין שהאפשרות הסבירה ביותר באותו רגע היא ליידות באיש נעל, אולם מכיוון שרוב התקשורת בארגון מתבצעת באמצעות דואר אלקטרוני ישנם קשיים טכניים מסויימים.

לאור האמור לעיל ברצוני להציע הרחבה מיידית לחוק גודווין לפיה: בכל פעם שמישהוא מציע "לחשוב מחוץ לקופסה" המציע מפסיד מידית בוויכוח (אם היה) ומאבד את זכותו להציע הצעות כלשהן למשך שבוע. כמו כן על המציע לחלוץ את נעלו ולחבוט בראשו שלוש פעמים באמצעות הנעל.

הצביעו בהמוניכם!

16 מחשבות על “הרחבה לחוק גודווין

  1. רגע של פדנטיות:

    הביטוי המדויק הינו Thinking outside the box – דהיינו, מחוץ לקופסה (outside) ולא מתוך הקופסה (out of).

    ואין באמירה דבר פסול, היא קלישאה ככל קלישאה. היא לא טיעון אלא אבסטרקט שלא עומד בזכות עצמו. ולכן אי אפשר להשליך עליה את חוק גודווין. אפשר פשוט להתלונן שכמו כל קלישאה, היא פשוט הפכה למאוסה ומשומשת יתר על המידה.

    🙂

  2. לא נראה לכם נורא ידוי נעליים?

    תחשבו על הר הנעליים של האנשים המסכנים המוכר לכולנו.

  3. חוק גודווין לא קובע שלמי שמזכיר את השואה מגיע להפסיד בויכוח אלא טוען שניתן לנבא שיפסיד בויכוח. מה שכמובן הוא שטות גמורה.

    לדוגמא, היטלר מעולם לא הזכיר את השואה בויכוח והוא הפסיד. היה צריך כנראה לחשוב מחוץ לבונקר.

  4. שוקי,
    זה שמישהו לא מזכיר את השואה לא אומר שהוא לא יפסיד. החוק מדבר על מי שכן מזכיר (לא על היטלר).

  5. אתה לא יכול לבוא למערכת חוקים ולנסות להרחיב אותה. זה מה שהיטלר ניסה לעשות ותסתכל מה קרה.

  6. ידוע שהיטלר לא נעל נעליים כי היתה לו בעיה כרונית של פטרת. עדים רבים טענו כי הוא נהג להסתובב יחף ברייכסטאג כשהוא אוכל מתוך קופסאות של אוכל מהיר. טוב, הוא היה עסוק וכל זה.

  7. אולי אני עושה מעשה שאיננו תקין – אך התגובה שלי לא תתייחס לפוסט הזה של יובל. היא תתייחס לטור אחר שלו שפורסם הבוקר באתר העין השביעית – ומכאן ששם אין אפשרות לטקבק – אגיב כאן.

    יובל דן במעשהו של אלון עוזיאל בלוגר ועתונאי עצמאי בוואלה ובטיים אאוט שקיים מסיבה רועשת מול הלוייתו של סמי עופר כדי לבזות את האירוע. הוא מסכם וטוען כי עוזיאל דרך על זכותו של סמי עופר להיקבר בכבוד ומשום כך מעשהו היה מעשה של טעם רע.

    ואני טוען שבמעשהו ייצג אלון עוזיאל כל ישראלי שפוי הנאנק תחת שלטון הטייקונים. עוזיאל דרך על זכותו של סמי עופר להיקבר בכבוד כפי שסמי עופר דרך על זכותם של תושבי מפרץ חיפה (בתי הזיקוק בבעלותו) ואיזור באר שבע (כימיקלים לישראל באיזור הזיהום והרעל הישראלי המועצה התעשייתית של רמת חובב) לנשום אוויר נקי ולא מזוהם שגורם לשיעורי הסרטן הגבוהים ביותר בארץ באיזורים אלו.

    עוזיאל דרך על זכותו של סמי עופר להיקבר בכבוד כפי שסמי דרך על אלפי עובדי הקבלן המועסקים בתת תנאים במפעלי ים המלח, וראה סרטה של טלי שמש – עבודה שחורה.

    עוזיאל דרך על סמי עופר דריכה קולקטיבית בשל כל תושבי ישראל החשים עצמם כפיונים עלובים חסרי מעמד וחסרי זכויות במשחק הציני שאותו מנהלים הטייקונים והממשלע מעל ראשם.

    אני מצדיע לו.

  8. אף פעם לא פגשתי מישהו שחושב מחוץ לקופסא. פגשתי אנשים שהקופסאות שלהם שונות משלי, ולכן נדמה שכאילו הם מחוץ לקופסא, אבל זו אשליה אופטית.

  9. אם ערימות נעליים אוטומטיות מזכירות לי את הררי הנעליים בשואה טורס במאיידנק בכיתה י', אז אני אוטומטית מפסיד פה?

  10. לרן לוי:
    יש כל מיני דרכים למחאה. לא כולן לגיטימיות, לא כולן חוקיות, אבל כולן אפשריות. דרך ביזוי כבוד המת, לדעתי וכנראה שלדעת רוב האנשים, היא דרך מרושעת ובעלת טעם רע במיוחד שתועלתה מפוקפקת מאוד.

  11. לרן לוי, ראוי שדבריך יוחבאו כאן.
    בלוגר זה לאו דוקא מעמד שנותן לגיטימציה לתוכן שהוא מפיץ.
    תושבי מפרץ חיפה והשכנים לב"ש ורמת חובב צריכים להגיד תודה לממשלות ישראל על הזיהום שיצרו שם. המדינה העבירה את האסונות האקולוגיים לידיים פרטיות, כשהמודעות הסביבתית עלתה ולפני שטרחה להשקיע בטיפול במזהמים, כי זה יקר. מאד יקר.
    כשיגיעו המלעיזים לפרומיל מהעשייה של משפחת עופר וטייקונים אחרים למען המדינה, אקשיב להם. בינתיים, משפחת עופר יכלה לנתק מזמן קשר עם המדינה, לחיות כמו עשירים נשכחים אחרים במדינות נחמדות יותר, ולא לסבול הכפשות של צרי עין ונעדרי עשיה המאכלסים את המדינה המכוערת שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *