תואר ראשון בהארה

חצי שנה אני מתריע פה שוב ושוב ושוב ושוב על השתלטות הניו-אייג’ על המרחב הציבורי בישראל ולכן זה באמת היה רק עניין של זמן עד שמישהו הגיע למסקנה שצריך להעניק תואר ראשון ברוחניות.

הייתי אומר שזה מדהים, הייתי אומר שזו שערורייה, אבל אני אומר שזה בעיקר עצוב ששיח כה ריק מתוכן, כה חלול, משתלט עלינו.

נכתבו 74 תגובות לפוסט “תואר ראשון בהארה”

  1. pijama lola:

    זה בסדר, אני בטוחה שהם חושבים עליך שאתה חלול וריק מתוכן בחזרה.

  2. יובל:

    מקובל עליי.
    השאלה האם אין אמת.
    האם כל אחד יכול להחזיק בדעתו מבלי שיש איזשהו קנה מידה לרצינות. האם ניתן לתת תואר ראשון לאנשים שמתחברים אל העצמי, שמתקשרים עם מלאכים ושאר ישויות והכל בסדר או שיש איזשהו קו מסוים שמותחים ואומרים – עם כל הכבוד, לכו תעשו קורסים אחר הצהריים. תואר ראשון בהארה לא תקבלו ממדינת ישראל.

  3. רואה שחורות:

    הקו המסוים הזה עובר בין נושא שהוא אקדמי ונושא שהוא לא אקדמי. יכול להיות שהלימודים יהיו בגוון אנתרופולוגי – אילו תרבויות ומיתוסים קיימים, מדוע אנשים נמשכים לתורות אלה, וכיו”ב. אבל אין הרבה סיכוי לזה. בסך הכל כולם כאן מפסידים. הסטודנטים שמשלים את עצמם שהם מקבלים השכלה אקדמית, האוניברסיטאות המעורבות שיספגו מכה לתדמיתן, וסטודנטים בחוגים אחרים שעכשיו יש פיחות בערך התואר שהם מקבלים.
    נראה אם המועצה להשכלה גבוהה תאשר מתן תואר כזה. הערכה שלי: אם המסלול יזכה להצלחה ויוכיח את עצמו כרווחי, המועצה תאשר ונראה חוגים כאלה בעוד מקומות. הבאים בתור: אונ’ חיפה ובן-גוריון.

  4. One of the Crowd:

    כשקראתי את הכותרת של בפוסט(ברסס), נכנסתי לשאול אם א נמאס לך להתעסק עם NRG ניו-אייג‘ (זה כמו לדוג בחבית וגו’). אחרי שקראתי את הכתבה, אני חסר מילים.
    אין לי מה להגיד, אין..

    (כלומר יש , אבל זה גלוב לכל המשפחה אז אתאפק)

  5. One of the Crowd:

    צ.ל.
    …לשאול אם לא נמאס לך להתעסק…

  6. יובל:

    אני שמח שהצלחתי לשכנע אותך שזה נושא ראוי לדיון.

  7. תומר 1.0:

    אותי מעניין מהם, למען השם, תנאי הקבלה ללימודים – צ’אקרות פתוחות? הילה סגולה? ידע בפאנגשוויי – יתרון?

  8. מוסיף:

    זה נושא מאד מאד ראוי לדיון. ומאד מעניין. אי אפשר להתעלם מזה. זה אפילו יכול להיות נושא לספר הבא שלך בנושא רוחניות והסוציולוגיה של הידע.

  9. One of the Crowd:

    לא היית צריך להתאמץ במיוחד כדי לשכנע אותי שהנושא ראוי לדיון, סתם רציתי לשאול אם אתה לא מתעייף להתעסק עם NRG ניו-אייג‘. זה לא שזה אתגר גדול לצחוק עליהם.

    אפרופו, אם לא ידעת,אפשר לקבל על זה מאסר עולם ללא ניכוי שליש.

  10. פיגו:

    אכן, צריך מידה רבה של ציניות כדי לאשר מסלול שכזה. וכמו ר”ש גם אני חושב שכולם יפסידו, בעיקר הסטודנטים אגב. זאת תהיה טעות לפטור את כל הענין בהערה סרקסטית ובתגובות שנונות: צריך להגיד דברים ברורים. האוניברסיטה הפתוחה מוכיחה שהיא לא גוף אקדמי רציני בעל יומרות להשפיע על מצב ההשכלה הכללי במדינה, אלא גוף מסחרי לעילא עם יומרות לעשות כסף על גבם של אנשים תמימים וקלים להשפעה. השיח החלול והריק הזה, כמו שאתה כותב ובצדק יובל, מתאפשר בגלל הסובלנות והסבלנות שהשיח הציבורי המיינסטרימי מגלה כלפיו. אולי הגיעה השעה לחתוך את הסובלנות הזאת, ולחדד את הביקורת?

  11. יובל:

    אני חושב שאני אומר דברים ברורים למדי על העניין הזה. אני לא מתחבא מאחורי ניסוחים מעורפלים ו”אובייקטיביים לכאורה”.

    בעיני מדובר בפופוליזם, אופורטוניזם והרבה מאוד שרלטנות שמעורבבת עם עשרות אלפי צעירים שנסעו להודו וחזרו עם תובנות על האני הפנימי וקצת שרי אריסון שהשלום הוא בתוכה וגם רוצה שיהיה בתוכי.

    את סלט הפירות הזה מגישים עכשיו בכל תוכנית רדיו, בכל תוכנית טלוויזיה, מעל דפי העיתונים, מעל דפי האינטרנט וכעת גם באקדמיה.

    ואני מסכים איתך פיגו שיש סובלנות וחיוכים סלחניים כלפי כל מי שמתעסק בעניין הזה בשעה שמה שצריך לעשות זה לקחת את האנשים האלה, להושיב אותם על כיסא, ולצרוח להם יש לתוך האוזן: “מטומטמים, תתעוררו כבר!”.

  12. מוסיף:

    פיגו- אני חושב שאתה טועה. בכלל, הויכוח על מה צריך ללמוד באוניברסיטה ומה לא הולך אחורה עד לימי הביניים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, אין דבר כזה “קוריקולום אקדמי רציני”. העולם האקדמי תמיד קשוב לתנודות בהיצע ובביקוש והוא תמיד משתנה. את הרציונליזציה לזה עושים תוך כדי.

  13. מוסיף:

    יובל- אי אפשר להתעלם מזה שיש לזה ביקוש אדיר כנראה. פה אני דווקא מוכן ללכת עם רוגל ולומר שאם יש ביקוש, צריך לספק היצע, ושאנשים הם רציונליים ולכן אם הם רוצים ללמוד לתואר ראשון ברוחניות, אז שיעשו את זה.

  14. תומר 1.0:

    מוסיף – צר לי, אך אינני מסכים.
    האם כל דבר נמדד במונחים של היצע וביקוש? האם לא ראוי שאנשי האקדמיה יחליטו שעם כל הכבוד לממון, יש דברים שהם לא מוכנים ללמד? האם כל דבר ראוי, אם התווית מתאימה? מבחינתי, אם מוסד להשכלה גבוהה בוחר ללמד דבר שאני מחשיב כבועה נפוחה וריחנית, הרי שאיבד את כל יוקרתו בעיניי.

  15. פיגו:

    [מתנצל מראש על התגובה הארוכה והקצת אקלקטית]
    מוסיף: אני לגמרי חולק עליך. קיימים סטנדרטים מסוימים של קבלת המציאות שלפיהם אנו חיים. כשאני לוחץ על מתג האור, אני מצפה ממנו להידלק. כי אני יודע דברים כמו מעגלים חשמליים, ומעבר זרם, ועקרונות הולכה. אני לא חושב לעצמי, אולי עכשיו הוא יידלק, אולי לא. המקרה היחיד שהוא לא יידלק הוא כשיש קצר חשמלי או כשהנורה שרופה, וגם אלה מצבים שיש לי תשובות ברורות לגביהם. לעומת זאת, כשאני עושה למישהו נעים בצ’אקרה, אין לי שום דרך ראייתית לדעת למה אני גורם. שום דרך שבעולם, מלבד אנקדוטות (“שמעתי על מישהו שקיבל נעים בצ’אקרה ושעתיים אחר כך נעלם לו ההרפס”). ולמרות שזה שם הבלוג שלי, אנקדוטות הן לא ראיות. זה שאתמול השתנתי אחרי שהרפלקסולוגית ליטפה לי את “הכליות” בכף הרגל, לא אומר שמחר או מחרתיים אותה תוצאה תקרה. וזאת מהות מאוד מאוד חשובה ועקרונית בויכוח: מדוע אנשים מוכנים לספוג תכנים כל כך מחוסרי-ראיות ונטולי-הוכחות כאילו הם אמיתיים ומייצגים מציאות שניתן לצפות אותה ברמת ודאות מסוימת וכך לחיות בה? הרי אם אבוא לאיזה בוגר תואר לרוחניות, ואבקש ממנו לשלם לי אלף שקל כי אני מואר והמלאך שמתקשר איתי אמר לי שאני חייב לבקש אלף שקל אחרת כל עולם הרוח ישקע לאופל, הוא לא יהסס לדרוש ממני הוכחות! תארו לכם שבתואר לרפואה, המרצה אומר לתלמידים, כדי לטפל בשבר בקרסול, תפנו את המטופל להילינג. הרי השאלה הראשונה שהוא יישאל, אחרי שכולם יגמרו לצחוק ויבינו שהוא רציני, זה איפה המחקר שמוכיח שזה הטיפול הנכון? אז למה זה עובד בלימודי רפואה, ולא עובד בלימודי רוחניות?! מדוע אותו סטודנט להארה לא יעלה על דעתו לדרוש הוכחות כשהמרצה שלו תדבר איתו על הילות, ואנרגיות, וצ’אקרות? מדוע אנו מקבלים את מצב הדברים הזה? ומדוע האקדמיה נותנת לכך יד?
    וכן, אני מצפה מהאקדמיה להפעיל אמות מידה שמקובלות במחקר המדעי כדי להגדיר מהו תחום מחקר או לימוד תקף וראוי, ומה לא. בשביל חוקי היצע וביקוש, עם כל הכבוד למוארים למיניהם, יש מכונים פרטיים. ושאלה למי שיודע: האם האוניברסיטה הפתוחה אינה ממומנת גם מכספים ציבוריים, כלומר הכסף שלנו?

  16. רוגל:

    מוסיף מה לרוחניות וללימודים אקדמיים? אם יש לזה שוק שילמדו את זה בקורסים במכונים אבל לא כתוכנית לתואר ראשון. כאחד שטוען שיש מציאות אובייקטיבית אני לא משוכנע שיש משהוא בלימודיי הרוחניות שיכול לעמוד בכליי חקירה מדעיים. כמו שלא תטען שלימודיי ה -intelegent design (יצירה בריאתית) הם לימודיים שיש להם מקום באקדמיה לצד לימודי דרוויניזם כך גם עם לימודי רוחניות.

  17. שי פישר:

    אנחנו אשמים. ההתדרדרות התחילה כשצץ המושג “אינטלגנציה רגשית”. חלקנו תהה: אם מישהו מפותח רגשית זה מצוין, אבל למה לגרור לשם את האינטלגנציה?
    אבל לא עשינו עניין מאיזה מטבע לשון.
    אח”כ הגיע המושג “אינטלגנציה רוחנית”, וביחד עם עוד מטבעות לשון דומים השתלט על השיח כולו, עיוות את ההגדרות ועכשיו אולי מאוחר מדי למתוח את הגבול.

    הסתייגות: לימודי ניו-אייג’ יכולים להיות ממבט ביקורתי כתופעה אנתרופולוגית. אפשר לחקור תורות רוחניות רבות בסטנדרטים מדעיים ולהפריך או לאשש אותם, זה מחקר אקדמי בתחום התורות הרוחניות.

    אגב, אחד העקרונות החשובים של האו”פ הוא אפשרות לימוד עצמי מספרי הקורס. האם נפטרנו מהצורך בגורו?

  18. מוסיף:

    תומר, פיגו ורוגל- אני מבין שקשה לכם להכניס לימודי רוחניות לתפיסה שלכם של “מה זה מדע”.

    לכן, אחדד את דבריי. מה שאני טוען זה שהשאלה “מהו מדע?” היא לא שאלה שיש עליה תשובה חד-משמעית. ההחלטה על אופיו של המדע היא החלטה חברתית ודינאמית. האוניברסיטאות הן מוסדות שהוקמו בימי הביניים על-ידי הכנסיה הקתולית, והמדע שלמדו בהן התבסס על התיאולוגיה הנוצרית. מאוחר יותר (אחרי תהליכים ומאבקים חברתיים) הפכה האוניברסיטה למקום שבו קבוצה מאד מצומצמת של אנשים התעסקה בפילוסופיה. אח”כ (שוב אחרי הרבה מאד מאבקים מצד מי ששלטו באוניברסיטאות באותה תקופה) הפכו האוניברסיטאות למוסדות שהכשירו את האליטות הביורוקרטיות (פקידים, עו”ד, רופאים). אלו האוניברסיטאות שאנחנו מכירים היום. גם אחרי ההתגבשות של האוניברסיטאות למה שאנחנו מכירים היום, תמיד יש ויכוחים על מה צריך ללמד באוניברסיטה ומה לא. האם צריך ללמד משפטים? האם צריך ללמד קולנוע? האם צריך ללמד מנהל עסקים? האם צריך ללמד מדעי המחשב? האם צריך ללמד תקשורת? לא בטוח. אבל יש כרגע הסכמה חברתית שמקומן של הדיסציפלינות האלה באוניברסיטה.

    פיגו- אתה כנראה לא מודע להתפתחויות במדע הפיזיקה ולרגישות שיש לגבי היכולת לבחון דברים כפי שהם “באמת”. יש אמות מידה לבחינת דיסצילינה מדענית באוניברסיטה, ואני מניח שהיא תחול גם על הלימודים האלה. אחרת הם לא יקבלו את אישור הות”ת להעניק תואר ראשון.

    רוגל- אם מישהו מוכן לבחון את נושא הבריאתנות לפי כללי המחקר המדעיים המקובלים, למה שאני אפסול אותו? בגלל שיש קבוצת כוח שמונעת ממנו לעשות את זה? אני מתפלא עלייך…

  19. רוגל:

    מוסיף, אני לא חולק על זכותו של משהוא ללמוד על בריאתנות אני רק טוען שהוא לא יכול לעשות זאת במסגרת לימודי מדע. יתר על כן אני חושב שזה נוגד את האינטרס של שתי ה-“דיסיפלינות” הללו להעמידן לביקורת מדעית, אבל זה נושא לדיון נפרד.

  20. אייל באך:

    הזדמן לי לשמוע את מי שמיועדת לפתוח את התכנית בבית ברל. בסה”כ התרשמתי שזו תכנית ללימודי תרבות עם התמקדות בניו-אייג’ כתופעה תרבותית היכולה לאתגר רעיונות מקובלים בחברה (לא שונה בהרבה ממסלולים שסטודנטים רבים לוקחים כב.א. כללי). הבעיתיות בעיני תהיה בסטודנטים – אם יבואו סטודנטים שמטרתם להוציא תואר תוך כדי המשך הטיול בהודו זה פסול (דרך אגב, כמו שלימודי כלכלה על מנת להקל על הוצאת תעודת יועץ השקעות פסולים בעיני)

  21. מוסיף:

    לא הבנתי. לא את הסיבה שבגינה לא צריך לאפשר לחקור את תיאוריית הבריאתנות במסגרת מדעית, ולא את ההתנגדות לביקורת מדעית. בסופו של דבר זה המדע- תיזות שנבדקות לפי כללים מסויימים, ועומדות לביקורת.

  22. מוסיף:

    אייל- מה אתה שוטר המדע?

  23. רוגל:

    מוסיף “תיאורית” הבריאתנות איננה יכולה להיחשב כמדעית מאחר והיא איננה ניתנת להפרכה.
    אין לי התנגדות לביקורת מדעית, נהפוך הוא, ולכן לא הייתי ממליץ למשהוא שמאמין בתאוריית הבריאתנות להעמידה לביקורת מדעית. אדם שמאמין בתיאוריית הבריאתנות (ומילת המפתח היא – מאמין) מסכן את נקודת המוצא שלו (אמונה באל) כאשר תיאוריית הבריאתנות תופרך מדעית. מקומה של הבריאתנות בלימודי דת ולא בלימודי מדע.
    מבין?

  24. בוץ:

    שיט, זה יצא ארוך. טוב נו באבא גנוש שולתתתת!!!!1!

    מוסיף, אני אמנם הגעתי מהצד הקשקשני באוניברסיטה, וגם שם יוזמות של מרצים/יוצרים/חושבים לחבר חשיבה פיסיקלית ברמת מכניקת הקוואנטים – כלומר העניין של האובייקט שמשתנה כשמסתכלים עליו – לרציונל חברתי, הולכות טוב עד גבול מסוים.

    הניסיון לכפות רעיונות פיזיקלים מאוד מצומצמים ומאוד צרים על כל מיני תחומים מסתיים ברידוד של כל התחומים – ויש לי רק מילה אחת להגיד לך בנושא: בליפ.

    ההערה שלך על היות הדיסציפלינות כפופות להשפעות חברתיות וכלכליות נכונה, רק תיכנס לכל אחד מהקורסים של יהודה שנהב שישח לשפוך אש וגופרית על בניין מנהל עסקים, וגם ינמק את זה בכלל לא רע.

    ובין אם אתה מסכים או לא לדעתו של שנהב, אז בוא ניקח את הגישה שלו שנשאבה כמובן מפוקו (כמו כל הפקולטה לסוצ’ בשנים האחרונות) מדובר בתהליך פוליטי וכלכלי של לחצים שמופעלים כדי לתת לגיטימציה לגופי ידע מסוימים ולהפוך אותם למיינסטרים – ראה מכיוון אחר את קופטש ותוכניתו המגניבדוסית.

    אבל, מאז השינוי שעבר על האוניברסיטאות עם הניתוק מהכנסייה ומעבר לערכים של מחקר מדעי – שלפחות לכאורה אמור להיות אמון על חקר תופעות – הרעיון הוא לבחון תופעות מבחוץ, לפרק אותן ולהבין איך הן עובדות. זה גם יהיה קיים בתוכנית, אבל ואני מצטט מהכתבה:

    “תנועת ‘העידן החדש'”, נכתב בדף המתאר את מטרות התוכנית, “תיסקר הן מפרספקטיווה סוציולוגית-ביקורתית, הן מפרספקטיווה אנתרופולוגית-משווה והן מנקודת מבט אוהדת המבקשת לחלץ מן ‘העידן החדש’ את תובנותיו הרוחניות ולהעניק להן תיאורטיזציה ואקדמיזציה”

    את התובנות הרוחניות?

    אני מוכן לקבל קורס שמסביר לי כיצד הדבר עובד עלי פיזיולוגית – וחבר חובב שארמה ושאר מריעין בישין כבר קנה לי ספר שנותן תוקף למיני שיטות רוחניות מנקודת מבט רפואית (“ללא פרויד, ללא פרוזאק”). אבל לתת תוקף אקדמי לתובנות פילוסופיות אינסטנט (הממם, הלכה הפקולטה לפילוסופיה), ניסים ושדים. אתה הופך עולם אמונות (ויסלחו לי השאנטי באבות) תפלות למדע. וזו לא מטרת האוניברסיטה. זה לקחת את המחשבה הפוסט …(מלא את החסר) לקיצוניות הרחוקה ביותר ולהזנות את האקדמיה.

    לנושא הביקוש: אם הוא כה רב, שיעשו קורסים חוץ אקדמיים

  25. ליאור הנר:

    כדברי רוגל, כל תיאוריה מדעית באשר היא חייבת להציע את צווארה לשחיטה. אין ספק שכל מדען ירצה שהתיאוריה שלו תאושש או לפחות תזכה להיות בקונצנזוס זמן רב ככל האפשר אך ברור כשמש כי אדם שיטען כי מצא את הפתרון ואת ההארה הסופית ללא יכולת ערעור והפרכה ימצא עצמו מחוץ לעולם המדע וינחת היישר במרחב התיאולוגי.
    מוסיף, פיגו טוען כי כאשר לא ניתן לחזור על פעולה מסוימת בסביבה מבוקרת ולקבל תוצאה ידועה מראש אז אין זה מדע ואילו אתה מביא דוגמאות של עקרונות אי וודאות והגיון מטושטש הקיימים בפיזיקה מודרנית. איני אמון על כל התפתחות בפיזיקה אך סבור ובטוח אני כי מדענים לא מתפשרים על אי הוודאות בתיאוריות שלהם ומנסים לכלוא ממצאים במסגרת סטטיסטית לכל הפחות.

    הבעיה עם תחומים רוחניים היא שכאשר מעבירים אותם מבחנים בסביבות מבוקרות הם אינם מציגים ביצועים השונים סטטיסטית טוב יותר מפלסבו (כפי שהוכח כבר בכמה מקרים, המפורסם ןהאחרון ששמעתי עליו היה בניושא רפואה אלטרנטיבית).

    לימוד על תופעה חברתית וחקר השפעותיה אינה פסולה בעיני כלל וכלל ואני אף מתעניין בתופעות חברתיות רבות בעולם המודרני אך אם הלימודים הרוחניים בלתי אקדמיים במובן שאינם מאפשרים שיטות דידוקציה ומחקר מקובלות במדע, מקומם אינו במוסד אקדמי.

  26. שי פישר:

    מה דעתכם על לימודי אמנות?
    חלק מהתואר מבוסס על ידע – ההיסטוריה של האמנות, הז’אנרים השונים וכן פרקטיקה וטכניקות שונות. אך רוב התואר מבוסס על עבודות אמנות שאין פרמטר אוביקטיבי שאפשר לבחון אותן לפיו.

  27. ליאור הנר:

    ועל כן התפתחו ז’אנרים שונים באומנות עם אמות מידה שונות ודרכים מדויקות מאוד להעריך עבודה כזו או אחרת. כמו גם בעולם המדע יש מחלוקות אך כמדומני באקדמיה התפתחו שיטות מובנות להגדרה וקטלוג רמה ואיכות. אין ספק שיש יותר מקום לדיעה אישית היכולה להיות סובייקטיבית בדומה לספרות ואכן מגוון הדעות רחב אך הכלים המדעיים האקדמים בבסיס העניין.
    המצאת כלים חדשים אינה גחמה רגעית כי אם תהליך ארוך הדורש ביקורת.

  28. תומר 1.0:

    בוץ – שאפו.

    בכלל, אפשר להמר מתי תקום הפקולטה למדעי הקריאה בקפה.

  29. מוסיף:

    לאלה מכם שמתייחסים אל המדע כמו לדת, וחוששים לפגיעה בכבודו-

    בקשר לבריאתנות. אם אדם ש*מאמין* בתיאוריית הבריאתנות (כמו שאדם אחר *מאמין* בתיאוריית האבולוציה) מעוניין לבחון את רעיונותיו במסגרת מדעי הטבע ולעמוד בכללי המחקר הנהוגים בהם, מה הבעיה בזה? מדע אמור לבחון כל תיאוריה. מה מקור הפחד מהאפשרות הזו?

    באותה מידה, אגב, אפשר להציע לבחון את האמונה באבולוציה במסגרת לימודי תיאולוגיה. תיאולוגיה היא גם מדע.

    בקשר ללימודי רוחניות. מודבר ככל הנראה בלימודים שמבוססים על דיסציפלינת לימודי התרבות. וכמו שלומדים במסגרת הלימודים האלה, גם מתוך ביקורת וגם מתוך אמפתיה טקסטים בצרפתית, וטקסטים בגרמנית, וטקסטים קולנועיים ואת תרבות האינטרנט, אפשר ללמוד גם טקסטים שנוגעים לרוחניות.

    מצד שני, אם מישהו ממדעי הטבע רוצה להוכיח שאם נוגעים בנקודה X בגוף, אפשר לרפא את נקודה Y, שיעשה את זה. שוב, אני ממש לא מבין מאיפה באה ההתנגדות לזה.

  30. מוסיף:

    תומר- מה שאפו מה? כל-כך הרבה מילים כתב בוץ ולא הצלחתי להבין מה הקשר ביניהן ומה השורה התחתונה.

  31. תומר 1.0:

    השורה התחתונה, ויסלח לי הבוץ (העמוק), היא שקבלת תחומים כאלה לאקדמיה גובלת בהזניית המוסד כולו, ושמי שמתחשק לו ללמוד על הקשר בין אושר לחוקנים ארומטיים ושאר המצאות מהתחת, שלא יחפש את עצמו באוניברסיטה.

  32. בוץ:

    תומר, דבר ראשון תודה, דבר שני אני רוצה לחדד – הוא מוזמן לבדוק את זה אבל שיעשה את זה בכלים אקדמיים/מדעיים. הוא רוצה לראות איך חוקן ארומטי משפיע על גוף האדם – אדרבא שייטול חבורת חובבי חוקנים, מיליון דולר מימון (לא מהמרכז לחוקנים ארומטיים בע”מ) ויבחון את ההשפעה בכלים המדעיים שעומדים לרשותו – קרי בדיקות מדדים רפואיים, שאלונים, שיחות עם המתחקן הצעיר וכו’.

    לפי הספר שהזכרתי (שנודף ממנו ניחוח של חובב חוקנים) יש לכל מני שיטות מדיטציה/דיקור וכו’ השפעה ואף השפעה ניכרת. אבל הוא טרח להסביר זאת בכלים פיזיולוגיים. ומכיוון שאני בור בתחום יש סיכוי שהוא עבד על האם אמא שלי. רבאק השם הראשון שלו זה ד”ר.

    אה ועוד משהו, כל מה שהם מדברים עליו קיים במסגרות שונות באוניברסיטה. אתה רוצה ללמוד על בודהיזם, פנה לחוגים למז’ אסיה (שגם הם אינם בגדר מדע אלא יותר – גוף ידע). אתה רוצה ללמוד יהדות – לך לבר אילן 🙂 או לכל מחלקה ללימודי יהדות.

    העניין הוא הניסיון המודע לא רק לפרק ולבחון את ההנחות שעומדות בבסיס הכשפים (דרך אגב שווה לבדוק באמת מה זה עושה), אלא הגישה המצדיקה תחת המטרה המוצהרת להפוך את זה לגוף ידע אקדמי. גם כאן אתה יכול להכניס לי עם כמעט כל פרופ’ שמלמד בחוגים החביבים עלי שבד”כ בא עם התיאוריה שלו וכופה אותה על המציאות. אבל, הי גם אנחנו חרטטנים חסרי מעצורים

  33. מוסיף:

    אתה רואה, לא צריך ללהג ולהגג כל-כך הרבה בשביל לומר את מה שרוב המתדיינים פה חושבים- “לא יאים הנושאים הללו בעיננו”. זה סנוביזם/שמרנות ותו לא. לא צריך לעטוף את זה בדיונים על “מדע”.

    אני רואה את עולם המדע בתור מסגרת חברתית פתוחה, דינאמית וחזקה מספיק כדי להתמודד עם תופעות חברתיות אחרות. בלי קשר לאם אני אוהב או לא אוהב אותן.

  34. יובל:

    שטויות במיץ, מוסיף. אתה פוסט-מודרניסט, ליברל סמולני שחושב שאין אמת וגם אם יש אמת, הרי שבסופו של דבר היא תצוץ מעצמה.

    הגישה שלך לידע היא הגישה של רוגל לשוק. תנו לשוק לסדר את עצמו ותראו שיהיה בסדר. אם זה לא בסדר עם כסף, למה שזה יהיה בסדר עם ידע?

  35. מוסיף:

    אבל זה המדע, לא? מדע מערבי הוא מודרני-ליברלי-ניהיליסטי.

    בקשר לרוגל (כמטאפורה, כמובן), אני אסביר:

    בהקשר הכלכלי רוגל אומר: “תנו לשוק לסדר את עצמו” ומטיף להפרדת המדינה מהכסף. מה שמסתתר מאחורי זה, זה יתרון גדול למי שמחזיק כוח כלכלי בידיים שלו.

    בהקשר של המדע רוגל אומר: “אני יודע מה זה מדע ואני אקבע מה נכנס לתחומי האוניברסיטה ומה לא”.

    יש הגיון בזה, כי זה חושף את מה שמסתתר מאחורי הטענות הכלכליות שלו. הוא רוצה להשאיר את הכוח בידי מי שיש לו כבר כוח.

  36. בוץ:

    אבל המדע (או הידע) לא חזק מספיק. מי שהרבה יותר חזק ממנו זו האמונה העממית.

    ואנקדוטה משעשעת בנושא, לשאלה כמה יהודים רצחה האינקוויזיציה, כולנו ננסה לגלגל במוחינו כל מיני השערות מושכלות יותר או פחות, כאשר בכולם תופיע בצורה זו או אחרת הסיפרה שש.

    ומה שלמדתי בימי גילמן העליזים ממירי אליאב פלדון (כבוד) הוא שגם אחרי הרצאה בה היא או מישהו אחר הסביר שהאינקוויזיציה בכלל לא התעסקה עם יהודים אלא רק עם נוצרים ועל כן לכל היותר עם מומרים, אנשים באו ושאלו, “כן כן, אבל כמה יהודים הם רצחו?”

    ציפר היה עושה מזה מטעמים

  37. רוגל:

    מוסיף,
    אם לימודיי הרוחניות היו נלמדים בצורה מדעית, קרי בו נבחן את התיאוריות בכלים מדעים ונראה אם יש להם תקפות מדעית, לא הייתה לי בעיה עם זה כלל. אבל הגישה ללימודי הרוחניות, כפי שעולה מהכתבה בארץ, איננה מדעית אלא נוטה ללמד את הדיסציפלינות (פחח…) כאמיתות.
    מאחר שאני מגדיר את עצמי כאוביקטיביסט אני מקבל את גישתו של אריסטו של א=א. לימודי הרוחניות כדיסציפלינה מדעית הינם עוד שלב בהזניית משמעות המושג מציאות אובייקטיבית על ידי הפוסט מודרניזם.
    אני אומנם לא חושב שצריכים לחוקק חוק נגד זה אבל אני בהחלט יכול להצביע על הבעייתיות שזה מעורר.

  38. מוסיף:

    בוץ- אני ממשיך לא לרדת לסוף דעתך, אבל אני חושש שאמרת ש”המדע לא חזק מספיק”. וזה מצער אותי מאד.

    רוגל- לא נראה לי שמישהו מתכוון לפתוח סניף של הוגוורטס בישראל. מדובר בסוג של לימודי תרבות.

  39. יובל:

    מוסיף, אני כופר בטענה שלך לפיה המדע יכול לסבול הכל. אם המדע הוא “מסגרת חברתית פתוחה, דינאמית וחזקה”, אז אדרבא, בוא ניגש למל”ג (מועצה להשכלה גבוהה) ונגיש תוכנית ששמה “מדעי הקריאה בדגים”.

    תיאוריה מזרח אסייאתית טוענת שאם לוקחים קרפיון, חותכים לו את הראש ומנתחים לו את הסניפרים, אפשר לראות בפנים גלגולים שונים של ה”יש” ושל “האין” כמו גם לגלות אמיתות מטה-פיזיות הקשורות בהיסטוריה של האינדיאנים במאה ה-17 טרם הגיעו האמריקאים ונתנו להם קזינו.

    אני חושב שהמדע הוא מסגרת חברתית פתוחה, דינאמית וחזקה ואין שום סיבה שלא יתנו לי ללמד את התוכנית הזו, לעמוד בראשה וגם לתת תואר ראשון במדעי הדגים עם הכנה לתואר שני.

    קורסי מבוא : דגים א’, דגים ב’. ביולוגיה של הדו-חי, נשימה מתחת למים – עוד כשהייתי תינוק. מבוא לבודהה. מבוא לסכינים.
    סמינרים וסדנאות: ניתוח דגים זהב. ניתוח לוקוס, אכילת פוקוס, פיצוץ מוקוס. הדג – האם לימון מוסיף המון (עיונים בטקסטים). פרקטיקום – בריכות דגים בעמק יזרעאל. פרקטיקום ב’ – סטאז’ בהיפרכל: חיתוך דגים.
    קורסי בחירה: תדמית הדג בתקשורת. עין הדג – מציאות או דמיון. הדג במאה ה-16. מזל דגים – מה יש לו נגד תאומים. דייג אוהב דגים? סוגיות פילוסופיות בחקר החיים והמוות. כשדג עושה בלו-בלו, למה הוא מתכוון?

    יאללה, הולכים?

  40. תומר 1.0:

    יובל, אתה גדול. מטורף אבל גדול. לול.

  41. רוגל:

    מקריאת הכתבה בהארץ דווקא נראה שכן: “הסטודנטים והסטודנטיות ל”לימודי מיסטיקה” יתרגלו מדיטציה, “יתחברו לעצמם” ויעסקו בשאלות גדולות כמו מהם החיים ומהי ה”הארה”. הם גם ילמדו על מסורות מטאפיסיות וייפגשו עם מורים רוחניים.”

  42. בוץ:

    המדע לא יכול לנצח את תקשורת ההמונים (כולל הרצאות של אמנון יצחק) בכל הנוגע לאמונות ותפיסות עממיות. הוא הופך רק לחלק מהמכלול שמרכיב את תפיסת העולם שלנו (אוי אני פלצן ולכן אסיים)

  43. מוסיף:

    🙂 לול.

    אבל זה לא מה שאמרתי!!!!

    אני אמרתי- יש מסגרות מדעיות קיימות (פיזיקה, רפואה, מדעי החיים, פילוסופיה, תיאולוגיה) שבהן אפשר לבחון רעיונות כמו בריאתנות, או לדון בניו-אייג’. לא נראה לי שתיפתח בקרוב הפקולטה ללימודי כישוף בקמפוס אוניברסיטת תל-אביב. אבל יש מכוני מחקר בפסיכולוגיה שבוחנים את הנושא של טלפתיה.

    אבל אני אומר שמה ש”מדעי” היום, לא היה “מדעי” לפני מאתיים שנה, ושיכול מאד להיות שבעוד מאתיים שנה הוא שוב לא יהיה מדעי. ולהיפך.

    ושחוץ מזה, מדע מערבי הוא גם לא מדע מזרחי. ובעוד כמה שנים כשסין והודו תהיינה מעצמות כלכליות, אתם כוווולכם תרוצו ללמוד על צ’אקרות (ולאכול צ’פאטי בקפיטרייה של גילמן).

  44. מוסיף:

    רוגל- אז או שיש פער אמיתי בין המסורת שהלימודים האלה מגיעים מהם, לבין המסורת האקדמית שנהוגה בארץ (ואז אין מצב שהם יקבלו אישור מהמל”ג להעניק תואר), או שזו פשוט דרך לשווק לימודי פילוסופיה מזרחית.

  45. רוגל:

    מוסיף אתה טוען שהמל”ג עלול לא לאשר את התואר במדעי הקריאה בדגים? אני ממליץ לך לשקול את עמדתך שנית או שנצטרך לשכנע אותך בדיסציפלינות מוכחות…:)

  46. פיגו:

    יש כאן שני עניינים מרכזיים. אחד, השאלה האם תחום לימודי המיסטיקה הוא תחום לימוד לגיטימי במסגרת אקדמית. השני, ואליו ניסיתי יותר לכוון בטקסט הארוך שלי למעלה, הוא השאלה המהותית יותר, לדעתי: איך זה שאנחנו סובלניים כלפי שטויות והבלים מהסוג הניו-אייג’י, כשאנחנו לא מגלים את אותה הסובלנות כלפי תחומים אחרים בחיינו? יובל תימצת במשפט אחד למעלה את הטענה שהשיח המיסטי / ניואייג’י הוא חלול וריק מתוכן, ושימו לב שאף אחד לא חולק על הטענה הזאת (חוץ מפיז’מה לולה, באופן עקיף, בתגובה הראשונה)! אף אחד מבין המשתתפים לא בא וטען שיש שם משהו אחר, עמוק או בעל טעם יותר. הדיון פשוט עבר לשאלה אחרת לגמרי, אם תחום המיסטיקה הוא לגיטימי או לא בשוק אקדמי חופשי. אז אני שואל עוד פעם: איך זה שכולם מסכימים שהכל הבל הבלים, ומיסטיקה והארה זה קשקוש רוחני שטוב לשעשוע אבל חסר כל ערך אחר, אבל בכל זאת מנהלים כאן דיון אם צריך או לא לצריך ללמד את זה באקדמיה? הרי התגובה האמיתית צריכה להיות שזה קשקוש מוחלט ולכן לא רק שאין לזה מקום באקדמיה, אלא גם לא בכל שיח ציבורי אחר, אלא תחת תנאים מוגדרים וידועים מראש שנושא השיח הוא קשקוש והבל מוחלט (מותר הרי לדבר על אבסורד, כמו שהפוליטיקאים שלנו מוכיחים מדי יום).

  47. פיגו:

    ורוגל: עוד מילה אחת בנוסח “אני אוביקטיביסט” ואיאלץ להתחיל לשאול אותך שאלות על ה”פילוסופיה” האיין ראנדית שלך. שאלות קשות. 😉

  48. מוסיף:

    אני לא אמרתי מעולם שמדובר בהבל חלול. השוויתי את זה לספרות צרפתית. אני לא מבין בזה, אבל אני מניח שמישהו כן.

    כמו המישהו הזה: http://www.bendov.info/heb/

  49. פישנזון:

    שכל אחד ילמד מה שהוא רוצה. ושיחיה עם התוצאות של זה. למה זה מטריד אותך?
    מטרת האוניברסיטה היא להרויח וזה אמצעי לגיטימי (מגוחך – אבל לגיטימי)

  50. רוגל:

    פיגו אין לי בעיה עם שאלות קשות, רק עם התשובות:)

  51. תומר 1.0:

    פישנזון – מטרת האוניברסיטה היא קודם כל להפיץ ידע, ואלה שעומדים בראשה צריכים לקחת בחשבון איזה ידע הם מפיצים.

  52. יובל:

    פישנזון, אתה מצטרף אליי? אני נוסע למל”ג מחר. נעביר את התוכנית של קריאת דגים? כי נראה לי שאתה בעניין.

    אלוהים ישמור.

  53. אנקדוטות » המלצה:

    […] אני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל למי שלא ראה, בגלוב של יובל ומוסיף היה היום דיון מעניין למדי בענין המסלול למדיטציה שהאוניברסיטה הפתוחה ובית ברל עומדים לפתוח. […]

  54. עמית:

    לא קל לי להגיד את זה, אבל אני נוטה להסכים עם מוסיף הפעם. מה ההבדל בין לימודי פילוסופיה, דתות וניו-אייג’ ? זה בסה”כ עוד חשיפת ערוותה של התעודה המגוחכת המכונה תואר ראשון. אני עובד באחת המכללות המדוברות ופוגש סטודנטים שלומדים הרבה דברים שלפחות לי נראים שטותיים ולחלוטין לא רלוונטיים לחיים.

    אני חושב שכל אדם יבין שאם עומד לפניו בעל תואר ראשון, ואם כבר הוא מתעקש להעריך את אותו אדם לפי התעודה הזאת, אז יש הבדל בין תואר ראשון בביוטכנולוגיה לבין תואר ראשון בניו-אייג’.

  55. MrM:

    טוב, אמא שלי חזרה הביתה, והיא עובדת באוניברסיטה הפתוחה. היא אומרת לי שהיה על זה לא מעט רעש היום במסדרונות הקמפוס ברעננה.
    על פי מה שהיא אומרת הידיעה פשוט לא נכונה- באוניברסיטה הפתוחה לא עומד להיות כזה תואר, ובקשר לבית ברל היא לא יודעת.

  56. בוץ:

    mrm אין לך בושה? איך אתה הורס לנו התלהמות טובה שנמשכה יום שלם

  57. MrM:

    אני רק השליח |:
    אמא שלי חזרה הביתה והתחילה לצעוק על העמוד הראשי של הארץ וכמה צרות שהם עשו לה בעבודה היום -_-

  58. רואה שחורות:

    יובל, אני חייב להעיר משהו חשוב. עיינתי היטב ברשימת הנושאים שהצעת. אני בהחלט מעונין בסילבוס. אבל מכל הקורסים האלה עדיין לא למדתי מאיפה משתין הדג!!!

  59. יובל:

    זה בקורסי המבוא: דגים ב’.

  60. בוץ:

    יובל עזוב אותך, אתה לוקח יותר מדי ברצינות את הקטע האקדמי. כאילו, לא ברור ש”מאיפה משתין?” צריך להיסגר ב-א’

    תן לי ת’סיליבוס, אני מארגן לך צמצום זריז. נעשה 80% מהחומר בחצי מהקורסים ונגבה 150% מהמחיר. זה לא שהסטודנטים העצלנים האלה באמת קוראים משהו.

    תאמין לי, כולם ישמחו ובעיקר האוניברסיטה. אתה יודע כמה עולה להם כל אחד שנשאר שם יומיים מעבר לזמן המוקצב?, לא יישאר להם זמן לבנות את הקתדרה על שם לוקוס פוקוס

  61. אוהד:

    גם אני הרמתי גבה כשקראתי על התואר החדש בעיתון.
    גם אני, כמו יובל, חושב שעשו מכל הניו-אייג’ סלט פירות ושמדובר כרגע בטרנד המושך אליו המון שרלטנים והמון אנשים שרוצים שיעבדו עליהם.
    מצד שני – יש גם אנשים אמיתיים שמתעסקים (בצורה רצינית) בניו-אייג’. יש הילרים, יש מתקשרים. מדובר במציאות, אמיתית לפחות כמו זאת שאתה יוצר לעצמך פה.

  62. דרדרפת בעבודה:

    עמית, האם אתה באמת חושב שלימודי פילוסופיה או לימודי דתות אינם שונים מהתואר המוצע בניו אייג’? אף אחד לא מתכוון להגיב לזה?

    האם ההתדרדרות במעמדם של מדעי הרוח סופית ומוחלטת? זה דיון שמעניין אותי לפחות כמו הדיון שהתפתח כאן, אם לא יותר. חבל שהגעתי אחרונה.

    תגיבו למרות האיחור?

  63. אנקדוטות » מי זה אוריאל אוחיון?:

    […] הגיע הזמן להודות: אני מעריץ של Orli Yakuel. בכוונה אני כותב באנגלית, כי אין לי מושג מי זאת אורלי יקואל. אבל את Orli Yakuel אני מכיר. היא חברה טובה של מייקל ארינגטון המגה-גיק של טק קרנאצ’. מדי פעם היא מבליחה בין כותבי התגובות שלו, ופעם אחת הוא אפילו הזכיר את השם המפורש שלה, אקט שגרם לי לסערת נפש לא קטנה, כי בעקבותיו ראיתי גם תמונות שלה בפליקר, מה שבכלל עירער אותי. אבל עכשיו אני מתחיל לחשוד שארינגטון מריץ שם איזה מאפיה ישראלית קטנה. כי אמש הופיע פוסט שלם עליו חתום אחד Ouriel Ohayon. אוריאל אוחיון! אין ספק, כל החצים מצביעים על ידה הארוכה של ישראל. ובכן, ביצעתי עבודת בילוש קטנה, וגיליתי שאוריאל הוא צרפתי שכותב את הגרסה הצרפתית של טק קרנאצ’, הוא business director של ICQ, ולמרות הרקע הבינלאומי הרחב שלו, הוא אמנם מתגורר בישראל. הפוסט עצמו, אגב, תמוה למדי. מדובר בפרסומת בוטה לדפדפן מקסטון, בלי שום סיבה נראית לעין מלבד כמה צילומי מסך בלתי מרגשים בעליל של גרסה 2.0 הבאה עלינו בעלמא. אמנם יחסית לפוסטים של ארינגטון הפוסט של אוריאל לא מי יודע מה חריג (בכלל, נדמה לי ששיח ה-web 2.0 הוא הדבר הקרוב ביותר לשיח ניו-אייג’י שיכול להתקיים בעולם הטכנולוגי, אפרופו הדיון הסוער שלשום אצל יובל ומוסיף,) אבל עדיין מדובר ביציאה מוזרה. ובכל זאת, בגלל המותג, היא זוכה לעשרות תגובות רציניות, כולל אחת של מישהו ששואל את אוריאל, בצורה עדינה אמנם, מי בדיוק משלם את המשכורת שלו. התשובה היא כאמור AOL, מה שמעלה שאלות מעניינות למדי… או שלא. […]

  64. פיגו:

    אני מצטער, אבל הטענה אינה ראויה לתגובה רצינית, כי היא לא רצינית. על מה היא מבוססת? על דעה אישית של המגיב. ועם כל הכבוד, לא כל דעה ראויה לדיון. ואם בכל זאת את רוצה תגובה על רגל אחת, הפילוסופיה היא התחום שנמצא בבסיסם של כל המדעים כולם. אין מדע בלי פילוסופיה, ואין בעצם שום שיח בעל משמעות כיום מבלי שיימצאו לו יסודות פילוסופיים. פוליטיקה, כלכלה, אמנות, תרבות, דת, מה לא – לכולם יסודות פילוסופיים. בעיניי תואר ראשון בפילוסופיה הוא התואר המכובד והראוי ביותר שניתן לעשות והיום אני מצטער מאוד שלא טרחתי והשלמתי אותו.

  65. פיגו:

    יובל, תרגיש חופשי למחוק את הטרקבק מאנקדוטות. הוא קשור לדיון הזה בצורה עקיפה בלבד.

  66. יובל:

    שאני אמחק טרקבק ממך? אין מצב.

  67. מוסיף:

    אני בכלל לא חושב שצריך להכנס לשאלה איזו דיסציפלינה “יותר שווה”. כי אי אפשר לצאת מזה. גם על השאלה “מה מדעי” אי אפשר לתת תשובה חד-משמעית. באוניברסיטת תל-אביב, למשל, יש יחסי יריבות וזלזול הדדיים בין החלק המזרחי (מדעים מדוייקים) לחלק המערבי (מדעי הרוח והחברה) סביב השאלה הזו.

    הרעיון של הכניסה של ניו-אייג’ לאוניברסיטה מאד מעניין. הוא מעניין בגלל שהאוניברסיטאות המודרניות קיבלו מנדט לייצג עמדת נגד לדת ולאמונות טפלות, ולסמן את החיץ בין “רציונליות” ל”אי רציונליות”. את הלגיטימציה שלהן הן שואבות בעיקר מהמושג “חופש אקדמי” ומעקרון האוניברסליות של המדע. למרות המושגים האלה, האוניברסיטאות שמרניות מאד ונוטות לשמור גם על הסדר החברתי הקיים וגם על הרעיונות והאידיאלים של הקבוצות החברתיות ההגמוניות.

    עכשיו קורים שני תהליכים במקביל. מצד אחד, אנשי השוק החופשי (רוגל על נגזרותיו) דורשים להפריט את המדע ולהפקיר אותו לשיקולים של היצע וביקוש. מצד שני, גורמים ביקורתיים בתוך עולם המדע ומחוצה לו דורשים (בשם החופש האקדמי והאוניברסליזם) לפתוח את המדע לסוגים חדשים של מדענים (נשים ומיעוטים, למשל) ולסוגים חדשים של מדע. שני התהליכים האלה, שגם משלימים אחד את השני וגם מתנגשים אחד עם השני, יוצרים את הדרמה שעומדת מאחורי הדיון שהיה פה.

    לרוב האנשים שהגיבו פה היה קשה עם ערעור התפיסה המקובלת של מה ראוי שיקרא “מדע”, ומה ראוי שילמד בתחומי האוניברסיטה. לחלק (רוגל) התנגשה התפיסה של הפרטה והאמונה בכוחות השוק עם הרצון לשמור על הכוח ההגמוני שטמון במדע כפי שהוא היום. אני דווקא מבסוט מההתחדשות הזו. לדעתי עולם המדע זקוק לה כדי שהוא יוכל להמשיך להיות רלוונטי.

  68. יובל:

    אם כך מה רע במסלול “הקריאה בדגים שלי”?

    לא, ברצינות? הרי אתה בעד מדע מתחדש ואתה רוצה שהמדע ימשיך להיות רלוונטי ולכן אתה רוצה שהוא יהיה פתוח לגישות חדשות – מה רע במסלול שלי? הוא טוב ביותר כמו כל מסלול אחר בניו-אייג’.

    יש בו נגיעה מדעית (קצת ביולוגיה), יש בו נגיעה רוחנית (קצת בודהיזם), יש בו פרקטיקה (ביקור בבריכות דגים) ויש לו גם טענה מטה-פילוסופית (קריאה בדגים יכולה ללמוד אותנו משהו על החיים והמוות). מה רע בהצעה שלי?

    אנא נסה להתמודד עם שאלתי ברצינות כי לדעתי דרכה תבין כמה הגישה שלך בעייתית.

  69. מוסיף:

    קשה לי כרגע להתייחס לטענת הקריאה בדגים לגופה, לכן אענה על שאלתך בשאלה. האם קולנוע צריך ללמד באוניברסיטה? זה לא אותו דבר? חבורה של אנשים אוהבת לראות ולעשות סרטים. למה צריך ללמוד על זה באוניברסיטה?

  70. יובל:

    חכם גדול.

    קודם תענה על שלי, נבלה.

  71. פיגו:

    מוסיף, תן לי להסביר דרך הדגמה מהיכן מגיעה עיקר הביקורת שלי והטענה שלי שיש הרבה ציניות בשיקוליה של אוניברסיטה שפותחת מסלול במיסטיקה. נניח שבחדר כלשהו באחד המבנים באוניברסיטה, נערך שיעור באחד ממדעי החיים. נניח ביולוגיה. נניח שלומדים בו על מבנה התא. כדי להבין את מבנה התא, צריך לדעת הרבה מאוד דברים על מולקולות, אטומים, אלקטרונים ושאר גופיפים מיקרוסקופיים. צריך להבין איך פועלת דיפוזיה, ומה הם הכוחות המשפיעים על אלקטרונים, וכו’ וכו’. כל ההבנה הזאת כרוכה בהרבה מאוד למידה של מה שהוא תוצאה של מחקר רב שנים, של תיאוריות שעברו מבחנים רבים, של ניסויים ששוחזרו אלפי פעמים בהצלחה, וכו’ וכו’. בקיצור, אפשר לומר שעל פי כל קריטריון שמקובל עלינו כבני אדם בעידן הפוסט-נאור, הידיעה שנלמדת בחדר הזה היא ידיעה שמתקרבת הכי קרוב שאפשר לתאר את המציאות כפי שהיא.
    באותו רגע מתקיים שיעור במיסטיקה בבנין אחר באוניברסיטה. בשיעור, המרצה, הלית קוסמית שמה, אומרת לתלמידים שאנחנו אנרגיה ושעל ידי מדיטציה אנחנו יכולים להתחבר למהות האנרגטית שלנו ולהשפיע על הגוף והנפש שלנו. התלמידים לא שואלים מה היא נפש, ומה הוא הרכבה של אותה אנרגיה. הם גם לא נדרשים לשאול, ולא להבין כיצד הגיע הלית למסקנה הזאת. הם רשאים להחליט, בינם לבין עצמם, אם הם מקבלים אותה או לא. העיקר שבמבחן יענו את התשובה שהמרצה נתנה.
    ועכשיו שאלה: אם המרצה לביולוגיה יאמר לסטודנטים שלו שמשאבת הנתרן פועלת כפי שהיא פועלת מכיוון שהיא שואפת להתחבר למהות האנרגטית שלה וכך לקרב אותנו להארה, את מי יפטרו קודם, אותו או את הלית?
    במלים אחרות, איך אפשר מצד אחד לדרוש מהסטודנטים שלך להבין מה הוא מחקר, מה היא אמת מדעית ומה הן הדרכים להגיע אליה או קרוב אליה; ומצד שני להתיר סטנדרטים כה ירודים ומגוחכים של חקר האמת כפי שאלה נהוגים בשיח הניו-אייג’י והמיסטי? חייבת להיות מידה של ציניות, כי האפשרות האחרת גרועה בהרבה.

  72. מוסיף:

    זה כמו להשוות גזרים לבננות. או משהו כזה…הרי לא היית משווה בין פיזיקה למדע המדינה.

  73. פיגו:

    בוודאי שכן: מבחינת אמות המידה האקדמיות הבסיסיות שנהוגות בשני התחומים.

  74. the second muddy blog » Blog Archive » לאיחוד הלאומי הקש 1:

    […] הסקרים מציפים אותנו מכל כיוון ומאבדים מאמינותם כל פעם שהסקר נתקל בקרקע הקשה של המציאות. ומוסיף מ“מאבד תמלילים”, מזכיר שבניגוד לרוחניות, סטטיסטיקה אמורה לכאורה להיות מדע אך היא כושלת פעם אחר פעם. […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: