רכוש, האזן, צרוב, החזר

הנה טקסט מעניין.
רשת חנויות תקליטים אמריקאית פצחה ביוזמה מעניינת שמטרתה אחת: להחזיר את הילדים לחנויות ולמכור תקליטורים (טוב, יש לה שתי מטרות).
איך עושים את זה? מזמינים את הצרכנים לרכוש תקליטורי מוזיקה. לאחר ששילמו, אני חוזר – ששילמו – הם הולכים הביתה להאזין לתקליט. אם הם רוצים הם יכולים לצרוב אותו ולהחזיר אותו תוך 10 ימים לחנות תמורת זיכוי של 70% ממחיר התקליטור.
האמת? די גאוני.
ומה אתם חושבים שקרה? ה-RIAA מאיימת בתביעה.

נכתבה תגובה אחת לפוסט “רכוש, האזן, צרוב, החזר”

  1. מוסיף:

    פעם, לפני חמש שנים בערך הקמתי בהתנדבות אתר אינטרנט עבור קבוצה של אומנים שמאסו בחברות התקליטים והחליטו להפיץ את המוסיקה שלהם באופן חופשי בפורמט mp3. ההענות ליוזמה היתה גבוהה. גולשים הורידו את המוזיקה מהאתר, קיבלו עידכונים לגבי הופעות והזמינו דיסקים במחיר של 20-30 שקלים לדיסק. החבר’ה האלה ראו הרבה יותר כסף ופרסום מהעבודה שלהם באותה תקופה, מאשר בזו שלפניה. זה הלחיץ את חברת התקליטים שעבדה איתם לפני כן, ולכן היא חתמה איתם מחדש על חוזה עם תנאים משופרים (בתמורה להתחייבות מצידם לסגור את האתר).

    מאז אני יודע שצריבת מוסיקה והפצה חופשית שלה פוגעות יותר בחברות התקליטים מאשר באומנים.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: