להיות לילך סיגן

לפני כמה ימים פגשתי את החברה שלי, דנית. דנית היא מסוג הבחורות שהכל הולך להן בחיים והן לא יודעות את זה. ישבנו בבית הקפה הכי אופנתי בתל-אביב בשעת בוקר מאוחר. שתינו רק התעוררנו אבל בניגוד אליי, היא נראתה כמו מיליון דולר. “איך את עושה את זה?”, שאלתי אותה בפליאה. דנית הביטה בי וחייכה “אני פשוט חיה את חיי, בלי זיופים, כמו שאני מאמינה”. בחנתי אותה ואז, כאשר הגיע ההפוך, הבנתי.

ההפיכה במצריים שבה העם המחוץ תחת מגפו המסומר של הרודן הנוראי והממש גועלי חוסני מובארק, התרחשה מכיוון שהאנשים הרגישו שהם לא יכולים יותר. כולנו קמים לפעמים בבוקר, או קצת מאוחר יותר, מביטים בראי ורואים, פשוט רואים, שהפוני לא מסתדר. וזה משגע אותך כי רק אתמול היית אצל הספר ועשית כזה פן מטמטם ובכל זאת זה לא מסתדר. זה קרה לחברה שלי, כפית, לפני חודש. ביקרתי אותה אחרי שהיא אשפזה את עצמה על סף התמוטטות עצבים. “את צריכה להקפיד יותר על בריאות נפשך”, נזפתי בה. היא הסתכלה עליי בעיניים עצובות, אותם עיניים של העם המצרי שהתקומם כנגד השלטון הנוקשה, האלים, הברוטאלי, האגרסיבי והממש לא נחמד של חוסני מובארק.

הבעיה היא שיש אנשים שחושבים שאפשר להצליח במאבק פוליטי מבלי שקודם מכשירים את הלבבות. זה בלתי אפשרי. אנחנו חיים במדינה מטורפת שבה אנשים אוכלים האחד את השני רק מכיוון שהם לא לחצו מהר מספיק על דוושת הגז כאשר האור ברמזור התחלף לירוק. אני רואה אותם עם הג’יפים שלהם ומייחלת בליבי שהם יצליחו לתקן את עצמם. התיקון הוא לא עניין מסובך, הוא רק עניין של רצון והרי הרצון קיים בכולנו, לא?

זה מזכיר לי שבשבוע שעבר הייתי בארוחת ערב אם דן מנו, כן ההוא מ”הישרדות”. אתם חושבים שאתם מכירים את דן מנו כי ראיתם אותו בטלוויזיה אבל אף אחד לא באמת מכיר את דן מנו. אחרי שקצת קשקשנו וריכלנו על החברים והחברות שלא ראינו כבר הרבה מאוד זמן (אחת עזבה את הארץ והיא גרה היום בסן-פרנסיסקו ביאכטה עם החבר המבוגר שלה שכל הזמן מציע לה נישואים אבל היא כל הזמן מסרבת מכיוון שהיא חושבת שהוא לא מציע לה מספיק נחמד, השני עבר לגור בפאריס ומנסה לכתוב את הרומן שהוא כותב כבר שלוש שנים אבל לא מתקדם מעבר לפרק השלישי למרות שאנחנו מאמינים שיום אחד הוא יהיה סופר גדול ויעלו אליו לרגל מכל קצוות תבל ויבקשו ממנו לספר את הסיפור של איך במשך תקופה ארוכה הוא לא הצליח לכתוב מעבר לפרק השלישי) התחלנו לדבר על הנושא הכי חביב עליו: אני.

אני פחות אוהבת לדבר על עצמי אבל דן ממש אוהב את זה. אני אוהבת את דן והוא משוגע על הכתיבה שלי ובכלל הוא מצחיק אותי כאשר הוא מתחיל לדבר על פוליטיקה. בשיחה ההיא, שאני מספרת לכם עליה, הוא סיפר שהוא היה באסיפה פוליטית של שאול מופז. הגיע הזמן שכולנו קצת נרד משאול מופז. כן, הוא אמנם לא דיבר אמת כאשר הוא אמר שהוא לא ייכנס לממשלה של ביבי אבל אם בשורה התחתונה הוא יצליח לשנות את החוקים שהוא הבטיח שהוא ישנה, האם זה לא היה שווה?

כן, זה קצת מגעיל הדבר הזה שהוא עשה אבל האם לא כולנו לפעמים קצת “מעגלים פינות”, מספרים “שקרן לבן”, מעדיפים שלא להיות “כנים עם עצמנו”, קצת “מייפים את המציאות”, מעדיפים לראות את חצי “הכוס” המלאה? האם לא כולנו נרוויח מכך שתהיה לנו בישראל ממשלה גדולה שאינה נתונה לסחטנות של גורמים קטנים, קיצוניים, מפחידים, בלתי ציוניים וממש מבהילים? הפוליטיקה בישראל דומה לשדה קרב שבו כל אחד מנסה להשיג משהו ממישהו באמצעות הפעלת כוח וזו הפכה למטבע הכי חזק בציבוריות הישראלית.

ניטשה טען שאם משהו לא הולך בכוח צריך לנסות ביותר כוח אבל לא סתם ניטשה בכה. הוא בכה כי הוא הבין שהוא טעה. גם חוסני מובארק, שעכשיו עומד לדין בגין פשעיו נגד העם המצרי, העם שהוא היה הנשיא שלו, העם שהוא נלחם למען טובתו, העם שהוא הגיע ממנו, העם שנאנק תחת מגפו המסומר, העם שרק רצה לקנות במכולת פיתה עם זעאטר, העם שנמאס לו כבר מהסרט המצרי, העם שמרד בו באמצעות טוויטר ופייסבוק, העם שיודע שמגיע לו יותר, גם חוסני מובארק יודע שלפעמים כוח לא עוזר. לפעמים אתה צריך להביט פנימה, אל תוך עצמך ולהבין שכוח הוא לא הכל בחיים, אפילו לא הרוב. אם אתה רוצה להצליח במעשה ידייך אתה צריך לחיות את חייך באופן אמיתי ולא מזויף. כמו דנית.

סטטוס: תמיד תסתכלו על הצד הבהיר של החיים.

לכל הטורים של לילך סיגן.

48 מחשבות על “להיות לילך סיגן

  1. הבעיה היא לא לילך סיגן. הבעיה היא העורכים שלה, שמאפשרים לה לפרסם את הזבל הזה, ולא דורשים ממנה להשתפר. כל זמן שזה עובר, למה לה?

  2. בינתיים, המהפיכה המופלאה במצריים, בחסותו הישירה של אובמה, העלתה שלטון מוסלמי , הרסה את כלכלה בעם הנרמס תחת מגפי וכו’, מסכנת הסכם שלום עם ישראל. ועדיין, זוכה להערצת השמאל הישראלי מקיר לקיר. זה מצליח להפתיע אפילו אותי..

  3. יש מקום ללילך בעיתונות הישראלית למרות שאתה לא קהל היעד שלה, מצד שני המרירות המתמשכת שלך אין לה מקום ואני בעיקר חושדת בך בקנאה ( אבל אני בטח מבולבלת ולא הבנתי את הפוסט). בכל מקרה יובל אתה כבר לא שמן וחבל שאתה עוד מתנהג כאחד כזה:-)
    מדובר באחד הפוסטרים הפחות טובים שלך

  4. אזהרה כללית לציבור קוראים:

    נחילי המעריצים בדרך – צפו לתגובות ענייניות נוספות!

    על החתום: כותב הפוסטרים.

  5. אני עם דורה. ותשלים עם זה, יובל, שאתה לא מסוגל לחקות את לילך סיגן. אולי זה בגלל תאי מוח עודפים, או כי אתה לא נשוי למנכ”ל תאגיד גז שיוחסו לו קשרים עם העולם התחתון.

  6. אם מלקקים לך זה ענייני ואם מבקרים אותך זה לא ענייני?
    אפשר להיות גם אינטליגנט וגם לא להסכים איתך, ד”ר.

  7. יש מקום ללילך סיגן בעיתונות הישראלית, אבל לא בעיתון יומי ותיק שמחזיק עוד קצת כבוד. יש כמה אתרים שבנויים לסוג הזה של כתיבה, יחד עם מתכונים קלים להכנה וחידושים בעולם הפלסטיקה.

  8. דני היקר,
    אפשר להיות אינטליגנט וגם לא להסכים עם היו”ר.
    זה לא המצב במקרה זה, ראה תגובתה של דנה המבולבלת.

  9. לא מכירה את לילך סיגן, אבל “יובל אתה כבר לא שמן וחבל שאתה עוד מתנהג כאחד כזה” ? אין מילים

  10. אהה התבלבלתם אבל זה בסדר, הערצה עיוורת שלא לאמר עדר אחר יובל מסנוורת. חבל יובל ומעריציו אני דווקא מעדיפה את הבלוג שלך על פני הטורים או הסטטוסים של לילך. העניין הוא שקשה לי מאוד עם כל היצורים שמגיעים לבלוג שלך, מקללים את לילך ואת בעלה ( איך לעזאזל זה רלוונטי? שלא לאמר שזה שוביניסטי כי הרי לא ייתכן שהיא סתם מצליחה בזכות עצמה) ומרגישים טוב עם עצמם. יובל, למה כל פוסט שלישי שלך צריך להיות מוקדש והשמצה, גידוף……?

  11. 1. לחצתי על הלינק בסוף ונחשפתי לכמה טורים שלה. אני מסכים עם דורה.
    2. “חברה שלי, כפית” – פרייסלס.
    3. אם הייתי צריך לקטלג את הסגנון שלה, הייתי בוחר ב ‘כתיבה עצלנית מתחנפת’. לא זיהיתי שום מאמץ בכתיבה שלה לספק עובדות מאירות או לבאר כל מיני אמירות ברבע שקל כמו “השמאל שמכלה את עצמו” (מה בכלל המשמעות של משפט כזה??). סתם פובליציזם נמוך, המקבילה התקשורתית אצלנו לפרלמנטריזם נמוך. לצערי שתי הקטגוריות תפסו פופולריות בשנים האחרונות.
    4. לסעיף האחרון התגנבה רמיזה למירי “אני חברת כנסת ולא צריכה לחשוב פעמיים לפני שאני מדברת” רגב. עם הקוראים שטרם אכלו צהריים הסליחה.

  12. זה קצת לא יפה מצדי אבל נורא משמח אותי שגם בלוגרים גברים מקבלים הערות דוחות ומטומטמות שנוגעות למראה החיצוני שלהם. שוויון! 🙂

  13. (הערה: זה היה בצחוק. זה לא באמת משמח אותי. אני צריכה להגיד את זה בפירוש כי יש אנשים שעוקבים אחרי כל מה שאני כותבת באינטרנט כדי לתפוס אותי באי-פוליטיקלי-קורקט ולהעלות את זה בדיון לא קשור שלוש שנים אחרי זה.)

  14. מצחיק !
    יש לזה שם, להתחזות בכתיבה למישהו אחר?
    כמו שחקיין מקצועי יודע לעשות פארודיה מצחיקה של מישהו אחר, איך קוראים לחקיינות בכתיבה?

  15. מאוד נהנה לקרוא את ה”גלוב” וחושב שאתה כותב באופן מחכים, ציני ומשעשע.
    עם זאת, לצערי נוטה להסכים עם ההערה שקיימת נטייה, הן של הקוראים האדוקים והן שלך – יובל, להגיב בגיחוך ובחוסר ענייניות לביקורות לא אוהדות לכתוב.

    חבל! לדעתי זה מצמצם את היכולת לנהל דיון ענייני.
    (לא שבמקרה דנן, נדרש איזה דיון מלומד. אבל היחס האמור הוא תופעה חוזרת במקרים שונים)

  16. יוחנן (29): אני מקבל בהכנעה את הערתך. בינתיים, עשה לי טובה והגב בענייניות לביקורות הבאות:

    1. המרירות המתמשכת שלך אין לה מקום ואני בעיקר חושדת בך בקנאה. בכל מקרה יובל אתה כבר לא שמן וחבל שאתה עוד מתנהג כאחד כזה:-)

    2. בינתיים, המהפיכה המופלאה במצריים, בחסותו הישירה של אובמה, העלתה שלטון מוסלמי, הרסה את כלכלה בעם הנרמס תחת מגפי וכו’, מסכנת הסכם שלום עם ישראל. ועדיין, זוכה להערצת השמאל הישראלי מקיר לקיר. זה מצליח להפתיע אפילו אותי..

    3. העניין הוא שקשה לי מאוד עם כל היצורים שמגיעים לבלוג שלך, מקללים את לילך ואת בעלה ( איך לעזאזל זה רלוונטי? שלא לאמר שזה שוביניסטי כי הרי לא ייתכן שהיא סתם מצליחה בזכות עצמה)

    תודה אח שלו. מחכה לשמוע ממך.

  17. יובל, התגובה שלך היא המחשה מדויקת של מה שיוחנן דיבר עליו. אם לא שמת לב, הוא כתב “לא שבמקרה דנן, נדרש איזה דיון מלומד”. אני חושב שאפשר להבין מזה שבמקרה דנן, אפשר לקבל את התגובות הלא ענייניות האופייניות שלך לביקורת.

  18. אני חייב לטעון שזה פשוט לא פייר! כשיוצא לי לרפרף במעריב לעתים לא רחוקות מספיק, אני מנסה לשפוט בעצמי כמה הגברת סיגן באמת גרועה, אבל זה קשה מידי כשהגלוב לוחש באוזני היא מטומטמת היא טיפשה הכתיבה שלה כל כך מבזה שאין לנו מילים וכ’ו.

    הייתי שמח לשמוע טיעוני הגנה אם יש כאלה, כי מישהו צריך להיות גם הפרקליט של השטן, או לפחות של הגב’ סגין, אולי העורך חושב שיש אנשים שהסגנון הזה דווקא מדבר אליהם? והאם אפשר את הכתובת שלהם ומספיק חומרי הדברה?

    אולי זה מספיק סובייקטיבי כדי שיהיה לה גלוב משלה והיא תוכל לפרסם בו מה שיבוא לה, הרי ממילא מעריב זה עסק חי חשבונאי או יותר נכון עסק מת.

  19. אני חושבת שבמקרה דנן צחי צודק, זאת בניגוד למקרי דננים אחרים שבהם דנן כזו או אחר הרבה פחות משכנעים.

  20. “לא שבמקרה דנן, נדרש איזה דיון מלומד. אבל היחס האמור הוא תופעה חוזרת במקרים שונים” (שם, שם).
    אם זה קריטי, אני יכול למצוא בארכיון הגלוב אסמכתאות לטענתי.

  21. אהה, זו מטא-הערה שלא קשורה לתגובה ספציפית כזו או אחרת בפוסטר זה, אך החלטת בכל זאת לשבץ אותה כעת כיוון שהיא הזכירה לך אסמכתאות קודמות שקשורות להערתך אך שאינן דומות לתגובותיי בפוסטר דנן שבו, מלפנים משורת הדין, לא נדרש דיון מלומד.
    הבנתי.
    רוב תודות! לקחתי לתשומת ליבי ואפעל בהתאם.

  22. זה רק כי אתה עדיין מתעקש להתנהג כמו שמן! (קוראת אדוקה של יובל מגיבה בחוסר ענייניות ומצמצמת את הדיון לכדי WTF???)

  23. ניטשה טען שאם משהו לא הולך בכוח צריך לנסות ביותר כוח

    – ניטשה? אבא שלי טוען את זה, בעיקר בהקשר של פתיחת סתימות והרכבת רהיטי איקאה.

    קשה, קשה לקרוא.

  24. הייתי כותב לך “אחינו”, אבל גבהות המצח שלך בשילוב עם צדקת הדרך האופיינית, מייתרים את הפנייה הסחבקית, מלכתחילה.
    אני אמשיך לקרוא, כי אתה כותב טוב, מעניין ומשעשע.

    אני מבין שאתה מעדיף עדת מעריצים שלא “מעיזים פניהם”. טעות שלי, מרום מעמדך ככותב וכמרצה, חשבתי שאתה יכול לנהל שיח קצת פחות קנטרני ומלא מעצמו, אז חשבתי.

    קצת פחות טריטוריאליות תעשה לך טוב.

  25. יוחנן (38): אני שב ומודה לאדוני על תרומתו העצומה לדיון למרות שאדוני ממשיך להקפיד להעז פנים. אבל אני תמיד טענתי שרק המעז מנצח ולכן אני שמח שאתה מעז. העז, יוחנן העז! אני, ממרום מעמדי ככותב, כמרצה וכפטרוזיליה אשתדל לנהל שיח, או שיחה או דיון, או חילופי דברים, או דין ודברים, או ספר דברים, שיהיה פחות קנטרני. לגבי מלא בעצמו, במקרה דנן, אני לא מבטיח. בכל זאת – פטרוזיליה!

  26. אוקיי, אז ירדת על מישהי שלא כותבת טוב כמוך, כדי להרגיש שאתה כן כותב טוב ואתה, בניגוד אליה, שווה את התמורה המעליבה שכותב בישראל מקבל. נהדר. עכשיו אני מעריץ אותך. כי אתה כותב נהדר. לא כמו לילך סיגן (שאני לא מכיר ולא קורא, אבל נשמע כאילו היא כותבת ממש גרועה! שוב, בניגוד אליך). מזל שאתה פה להעמיד דברים על דיוקם כדי שלא יהיו טעויות!

  27. תהיתי האם ניתן לקודד מחולל טקסטים נוסח לילך סיגן?

    אילו הייתה לי כיתה של תלמידי מדעי המחשב שנה א’, הייתי נותן להם את המשימה הנ”ל בקורס.

  28. בטור הנ״ל, ישנו שימוש מוגזם בגוף ראשון יחיד וגוף שני רבים ובעיקר- פחות מדי שימוש בגוף ראשון רבים, מכדי שיוכל להיות פרי עטה של הגיברת סיגן. חוץ מזה, מעולה.

  29. הטור שלך משעמם וטרחני, הכתיבה של לילך קולחת ומרתקת וזו הסיבה שהעורכים מאפשרים לה לכתוב.
    הניסיון שלך לחקות אותה נכשל

  30. כל התשקורת הממוסדת דפוקה מיסודה. מתקיפים את הימין מכל כיוון לא משנה מה יעשה, ונותנים למנהיגים שמאלנים לנוח על זרי הדפנה. זו תשקורת שמאלנית. לילך סיגן היא הבעיה?! נו…כנראה בן כספית שאין קשר בין הגיגיו המופרכים והמסובבים לבין ביבי, יכול לנוח עכשיו…

  31. אחת הכותבות העילגות וחסרות ההשכלה שיש היום. אי אפשר אפילו לקרוא לה עיתונאית או פרשנית. הכל קלישאות וסיסמאות ופתגמים שלקוחים מכל מיני אתרי פתגמים לעת מצוא. הכל בכלליות, בלי הסברים, בלי נימוק ובלי עובדות. כתבת אווירה מהסוג הגרוע ביותר. מביכה ברמות שזה כבר מצחיק, במיוחד הטורים על אהבה מול שנאה, חברות, הודו ושאר השטויות שמתאימות בקושי לעיתון לאישה:)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: