הפוליטיקה של הקיטש

בעזרתו האדיבה של אורי ברוכין נחשפתי לצילום שהעלה אליאב אללוף בעמוד הפייסבוק שלו.

הנה הוא לפניכם:

קרדיט צילום: יניב דרוקר

מתחת לצילום כתב אללוף:

כשגבר מתייחס לבת הזוג שלו כמו אל נסיכה זה אומר שמי שגידלה וחינכה אותו היא מלכה. סופ”ש מקסים לכולם.

על אף שהתייחסתי בהזדמנות זו או אחרת לטל נברו ולאליאב אללוף (המצולמים בתמונה), אינני מכיר אותם. לא היה לי הכבוד לפגוש את שניהם ואפילו לא אחד מהם. מעולם לא נתקלתי בהם באירוע חברתי או מקצועי וכל מה שאני מכיר הוא את הפרסונה התקשורתית שלהם כפי שנחשפתי אליה בראיונות זוגיים או אישיים ומקישורים אקראיים לדף הפייסבוק שלהם.

ההתרשמות שלי היא שהפרסונה התקשורתית של ה-power Couple מבוססת על קיטש, זאת בניגוד ל-power couple wannabe, גל מור ויסמין לוי, שמבססים את הפרסונה התקשורתית שלהם על מיזנטרופיות בגרוש, או אבי ועדי לן מלכי הסטטוסים הבלתי מעורערים. כאשר אני מדבר על קיטש, אני לא מדבר על סתם קיטש. כל אחד מאיתנו חי לעתים קצת קיטש. זה מותר. אני מדבר על קיטש שהוא צמיגי מרוב שהוא סמיך, אני מתכוון לקיטש שהוא הפריזמה היחידה שבה השניים משדרים את האישיות שלהם החוצה, אני מתכוון לכך שאללוף מכונה בשם “מיסטר לייק” בעוד שנברו היא “פיית הפייסבוק“.

עד כאן הכל בסדר. לבני אדם יש זכות לחיות את חייהם כפי שהם מבינים אותם. אם הם רוצים להתפאר בקיטשיות זה בסדר גמור. זכותם.

מה שמחזיר אותי אל התמונה שהעלה אללוף. מכיוון שמדובר ב-power couple מהסרטים, כ-15 אלף איש עוקבים אחר חשבונות הפייסבוק שלהם והתמונה הזו משכה יותר מ-900 לייקים (נכון לזמן שאני בדקתי), יותר מ-25 שיתופים ויותר מ-100 תגובות. הנה מבחר מהתגובות:

” מדהיםםםםםםםם !!! ריגשתת !!!”; “מקסימים אתם (:”; “איזה יפיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם כמו פוסטר שניכם..דווקא ביחד..וואווווו…”; “ברור שמלכה גידלה אותו :)”; “מקסימים!!! במקרה של טל זה לא כל כך קשה כי היא פשוט נ-ס-י-כ-ה אמיתית!!! סופש מעולה לכם זוג יפים”; “מהממים ♥ אהבה ואושר עד אין קץ”; “מקסים! והמשפט שמתחת פשוט מעצים הכל. מרגש”; “מקסימים!!!!!!!! אני מאחלת לכם אהבה ענקית! מאושרת שמחה ומלאה בפרפרים של התרגשות!!! והלוואי שהרבה גברים יקראו יפנימו וילמדו את זה!”; “מתוקים:-)”; “מסכימה לחלוטין!!! אתם זוג מקסים בהצלחה:))”; “מדהימים, כיף לראות אתכם ככה :)”; “מדהימים ואכן כך רק אמא מיוחדת יכולה לגדל ילד עם רגישות ואכפתיות תבורכנה שתי הנשים בחייך”; “וואו, איזה יפים אתם!!! ויחד- שילוב מקסים.”; ” אין עליכם!!!!! פשוט שני אנשים שיוצרים אחד…..”

אז מה קיבלנו? תמונה קיטשית עם כיתוב קיטשי מייצרים בתורם תגובות קיטשיות, שאם לא נזהרים, עלולים לקבל מהן הרעלת סכרין.

אני רוצה לטעון בפניכם שהתמונה הזו ממחישה את מה שאני מכנה בשם “הפוליטיקה של הקיטש”. היא תמונה פוליטית מכיוון שהיא מפעילה כוח על הצופה בה. אתה לא יכול לצפות בה ולאחר מכן לבקר אותה. התמונה מפעילה עליך אלימות. אם תכתוב בתגובה: “מה זה לכל הרוחות הקיטש הזה”, תיתפס כממורמר, כגועלי, כמי שמקלקל את השמחה, כאדם רע שאינו מסוגל ליהנות מאהבתם של זוג יונים מאוהבים, שדאגו להצטלם, בצורה ספונטנית לחלוטין, ואז לחלוק את האנרגיות הטובות שלהם עם (15 אלף) חבריהם הקרובים. לכן אתה צופה בה, משותק.

במובן הזה, הקיטש של השניים הוא קיטש אגרסיבי, בוטה וככזה דוחה במיוחד. השניים מקיפים את עצמם בחגורה עבה של חובבי קיטש סר טעם ששופך יותר מאלף לייקים על טקסט של נברו בפייסבוק בו היא מספרת על תובנה עמוקה אליה הגיעה כאשר עמדה בתור בסופרמרקט:

“אדם שיוצר לעצמו שיגרת חיים אשר טוב לו בתוכה – הוא אדם מאושר. בכל גיל. לא צריך בשביל זה הרבה כסף, או יופי יוצא דופן, או לטייל כל היום בעולם או לחיות על הקצה כדי לחוות אושר. מספיק – לעשות את מה שאוהבים ולהיות עם מי שאוהבים. שבת שלום ושלווה לכולם ♥”

אל הטקסט הזה צירפה נברו תמונה של עצמה, בבגד ים.

תופעת אללוף-נברו משעשעת אותי שכן על אף שהם שקופים כל כך, חד-ממדיים כל כך, רדודים כשלולית (אם כי אני חושד שאללוף מתוחכם יותר מהתדמית הפלקטית שהוא מקפיד לייצא), הם מצליחים למשוך אחריהם קהל מעריצים אדיר (שמן הסתם יגיע בשלב זה או אחר גם לפוסט זה, החזיקו חזק) אשר נוהה אחר כל תמונה וכל חכמת חיים שכאילו יוצרה עבור עוגייה סינית.

החלק הפחות משעשע הוא שאללוף ונברו הם בסך הכל ליצנים פופולאריים בתוך קרקס גדול בהרבה. זהו קרקס השופוני, קרקס של התערטלות מדומה, חכמה מזויפת, לייקים מפלסטיק שמאחוריהם מניעים כלכליים גרידא המבקשים להדגים עד כמה הם שולטים במדיום, מפעילים את ההמונים, משפיעים על סדר היום, יוצרים שיחה, ממתגים את חייהם. מצוידים בכוח הקיטש, הם ודומיהם, יוצאים אל העולם ומעבירים קורסים וסדנאות, מספקים שירותי ייעוץ, יחסי ציבור שיווק ומיתוג.

אין בי טיפה של כעס, תרעומת או מרמור על אללוף ונברו. יש בי בעיקר רחמים על מי שבאופן מודע הופך את חייו לנוזל צמיגי, דביק, מתקתק ופומבי של קיטש.

שיהיה לכולכם סוף שבוע קסום, ענוג ושליו. ריגשתם אותי.

נכתבו 34 תגובות לפוסט “הפוליטיקה של הקיטש”

  1. אריאל:

    אני חושב שזה המקום להזכיר שאללוף אחראי גם לעמוד הפייסבוק המצליח “לא ראוי לפרסום”, כפי שנחשף בכתבת התחקיר המדהימה הזאת:
    http://room404.net/?p=52285
    כך שחוסר הטעם שלו מתבטא לא רק בקיטש אלא גם בהומור וולגרי וגזעני. יש שיגידו שמדובר בשני הצדדים של אותו מטבע ):

  2. אחת אחת:

    עוד שני זוגות תקשורתיים בפייסבוק שמעניין לבחון בהיבט הזה: זרובבלה ותום אשחר; רחלי רוטנר ואריאל ויסמן.
    אצל רחלי ואריאל למשל יש קיטש מודע לעצמו, אירוני, מצחיק וחכם. הנגטיב הפרוע שגם בו יש רגעים דביקים להפליא, אבל בגרסת ההיפסטרים. אצל זרובבלה ותום יש דו שכבתיות, הדימוי והחתירה תחתיו, עם קריצה שנראית רצינית למדי לאופציות הכספיות שההון הסימבולי הזה אמור אולי לאפשר להם בעתיד.

  3. מורן:

    למרות שאני מסכים עם רב מה שכתבת אני חולק עליך לגבי הטענה המרכזית. אתה יכול לצפות בתמונה ולבקר אותה. הנה, עשית את זה פה בצורה מצוינת. מה שאתה לא יכול לעשות ולמען הדיוק אתה יכול אבל זה יהיה לא נורמטיבי, זה לפרסם את הביקורת שלך בעמוד של הזוג המקסים הזה. אני חושב שזה מקביל לעובדה שזה לא נורמטיבי ללכת לתערוכה של צייר ולהדביק פתק ליד תמונה שכולל את כל מה שלא מוצא חן בעיניך בתמונה. מבקרי קולנוע לא מצמידים את הביקורת שלהם בתור טריילר בקולנוע. יש להם את הערוצים שלהם לכתוב את הביקורת.
    הסוגייה הזאת מתקשרת אצלי לסוגיית התגובות בבלוגים. יש בזמן האחרון טרנד בקרב בלוגרים לא לאפשר תגובות בפוסטים שלהם. הטענה המרכזית שלהם היא שהתגובות (טוקבקים בעברית) הם באיכות ירודה ושהתגובות לפוסט זה לא המקום האידיאלי ליצור שיחה. כותבים מהסוג הזה מעודדים אנשים להגיב לפוסטים שלהם בבלוגים שלהם במקום בטוקבקים. זה מה שאתה עשית בתגובה לתמונה וזה לדעתי יותר טוב מלכתוב את הביקורת שלך בעמוד התמונה.

  4. dervney:

    אבל מה זה? למה זה?
    מיהם ה15 אלף שעוקבים אחריהם? לפני שקראתי את הקטע הזה לא הסתכנתי בלהחשף לאנשים האלה ודומיהם, אז איך הם מגיעים לכל כך הרבה אנשים?

  5. יוסי שכטר:

    ‘פאוור קאפל’, עלק. מושג ניו אייג’י מפגר. הזוגות האלו מוכיחים כמה טמטום מצוי בפייסבוק הזה. ערימות של טיפשים שנוהים אחרי ‘פאוור קאפלז’ טיפשים לא-פחות ומרוכזים-בעצמם וחסרי-מודעות לטמטום שהם מפיצים ומתבוססים בו. ביצה של טמטום. וכל הפרגונים המטומטמים האלה, ג’יזס. וכל מילות הרגש נטולות התוכן. ‘מדהים’, ‘מרגש’, על כל תובנה שחוקה ולעוסה שכבר נאמרה 200 מליון פעם לאורך ההיסטוריה. אני שונא בני אדם, משום שהם חסרי מודעות לטמטום שלהם, וחסרי מודעות לאגו המטומטם שלהם שמנהל אותם ובאופן אוטומטי הופך אותם לטיפשים. חוסר המודעות שלהם מוליד חוסר מודעות נוסף כאשר הם מקבלים לייקים מאנשים חסרי מודעות. פאק, איזה עולם טיפש.

  6. אורי ב.:

    (קרוס פוסטינג מהקיר שלך:) ולכן את מה שיש לי להגיד על התמונה שיתפתי על הקיר שלי ולא שלהם. שיעשו מה שהם רוצים במרחב האינטרנטי שלהם. ברגע שזה פלש לשלי, (דרך צד שלישי, אגב.) הרגשתי צורך לבטא את הפרספקטיבה האישית שלי על העניין. (שאני מבין שלא ציטטת מתוך רצון לא לסחוב אותי לתוך קופת השרצים שאתה אולי פותח אבל אין לי בעיה עם זה.)

    (בשולי הדברים: אני תוהה איך לשלב את תופעת הזוגות לחלק השלישי של הסדרה על סייבר-זהות…)

  7. גלעד:

    תודה.
    נרשמתי

  8. נועה אסטרייכר:

    בינגו. ה”מקסיםםםםםם” כאלימות. אבוי למי שלא יוקסם

  9. ניצן:

    מקסיםםםםםם אתה, מהמםםםםםם. ריגשת אותי.
    בלעעע

  10. אורי ב.:

    דיון מעניין גם אצלך בפייסבוק בתגובות. שמת את זה כפאבליק? שהמגיבים פה יוכלו לקרוא?

  11. נמרוד:

    אנשים כאן תוהים היכן הקהל הזה, אבל שוכחים שהפייסבוק הוא ממזמן לא נחלתם של צעירים תל אביבים (בגופם או ברוחם) מעודכנים וציניים. קהילת הפייסבוק מורכבת גם מעשרות אלפי אנשים מבוגרים יותר (או ילדים צעירים יותר) שהקיטש הזה מדבר אליהם. זה אולי רדוד ומטופש, אבל אין בזה שום דבר באמת רע, ואני מוכן להאמין לזוג שגם אם התדמית שהם יוצרים מוקצנת, הם אנשים חיוביים ורומנטיים.

    לעומת זאת, הכתבה שקישרת אליה על גל מור ויסמין לוי מפחידה אותי באמת. גם כיוון שהמיזונטרופיות הזו היא תוצר הרבה יותר בולט וקיצוני של עידן הפייסבוק (הקיטש היה נפוץ הרבה יותר עוד לפני) – בטח שהמיזונטרופיות הופכת לדבר להתהדר בו. וגם כיוון שהפרסונה התקשורתית שלהם לא מבוססת על המיזונטרופיות הזו. דווקא להפך, יסמין לוי מייצרת תדמית אינטרנטית ניו אייג’ית שלא רחוקה מזו של הזוג המדובר כאן. כלומר, המרחק בין התדמית האינטרנטית שלה לבין האישיות האמיתית שלה (כפי שהיא מעידה על עצמה) הוא עצום – מה שהופך אותה לזיוף גדול הרבה יותר.

  12. סיגל:

    כבר די הרבה זמן אני צופה בעדכונים של השניים ודי לא מבינה מה זה עושה לי. מצד אחד באמת כל הכבוד על החשיפה ומן המד השני זה באמת יותר מידיי בשבילי. התחושות נעות מהערכה למבוכה. הפלאת לתאר דרור צד אחד של העניין. אני חושבת שיש עוד כמה צדדים שקשורים לכל תרבות הפייס טק והכוכבניות משתחווה לה, שאולי יש בה משהו משכר, ממכר ומתעתע.

  13. עידן:

    אני חושב שהפוליטיקה נובעת מכך שהתמונה הזאת מבוימת לגמרי, מראשון ועד אחרון הפרטים בה. התפאורה. התנוחות. הבעות הפנים. יש בה ספונטניות של רובוט שואב אבק. הציניות שמתורגמת לקיטש היא שהופכת אותה לפוליטית. לדעתי הניתוח של יובל ספוט און.

  14. מני:

    במשפט (המצוטט) שמתחת לתצלום:”כשגבר מתייחס לבת הזוג שלו כמו אל נסיכה זה אומר שמי שגידלה וחינכה אותו היא מלכה. סופ”ש מקסים לכולם.” יש טעות לוגית: המלכה אמורה להיות האם של הנסיכה, כלומר, אמה של בת הזוג, לא של הגבר.

  15. מיא עשת:

    הבדיחה היא לגמרי על הצרכנים של החומרים המפליאים-בטמטומם-עד-בלי-די-על-גבול-הפארסה-המטורפת הללו. זה כמו שיש איזה אידיוט שרץ ברחוב במגפי בוקרים בלבד לגופו ושר ג’יבריש – אבל למרבה הפלא רבים נוהים אחריו וחושבים שהוא גאון. ככה גם במקרה הזה. העובדה שלאנשים אין כל שיפוט לגבי הזוגות התמהוניים הללו לא אומרת דבר עליהם אלא רק על ציבור המעריצים השוטים.

  16. דניס ו.:

    היא תמונה פוליטית מכיוון שהיא מפעילה כוח על הצופה בה. אתה לא יכול לצפות בה ולאחר מכן לבקר אותה. התמונה מפעילה עליך אלימות. אם תכתוב בתגובה: “מה זה לכל הרוחות הקיטש הזה”, תיתפס כממורמר, כגועלי, כמי שמקלקל את השמחה… לכן אתה צופה בה, משותק.

    קשה לי לראות מבחינת מי התמונה הזו תהיה אלימה. האנשים שמנויים לעדכונים של השניים הם משתתפים מרצון בקהילת הקיטש המוגזם – אלה לא ירצו לבקר את התמונה כי הם אשכרה חושבים שהיא מקסימה 3>; ואילו האנשים שלא מנויים על העדכונים של השניים ולא מכירים אותם, לא יגיבו “מה נסגר?!” כנראה בעיקר מטעמי נימוס. כמו שאתה לא נכנס לקהילה של חובבי בלט ואומר להם שבלט זה מגעיל, ככה גם כאן. אתה עשוי לשנוא בלט (יובל, למה אתה שונא בלט?!) אבל תמצא מקום אחר להגיד את זה אם אתה לא טרול.

    החלק הפחות משעשע הוא שאללוף ונברו הם בסך הכל ליצנים פופולאריים בתוך קרקס גדול בהרבה. זהו קרקס השופוני, קרקס של התערטלות מדומה, חכמה מזויפת, לייקים מפלסטיק שמאחוריהם מניעים כלכליים גרידא המבקשים להדגים עד כמה הם שולטים במדיום, מפעילים את ההמונים, משפיעים על סדר היום, יוצרים שיחה, ממתגים את חייהם. מצוידים בכוח הקיטש, הם ודומיהם, יוצאים אל העולם ומעבירים קורסים וסדנאות, מספקים שירותי ייעוץ, יחסי ציבור שיווק ומיתוג.

    זו טענה מעולה, אבל יודע מה, לא ההתערטלות המדומה והחכמה המזוייפת הם שמרגשים אותי – אלה כלים שנוצרו כתוצאה מביקוש, הם “נמכרים” ל-15 אלף עוקבים אך ורק כי אלה מוכנים, רוצים אפילו, לקנות את הקיטש ולבלוע אותו עם הקפה של הבוקר וארוחת השבת. זה שבמקום טוב לב ונחמדות, אנשים מוכנים לקנות נחמדות ריאליטי ואין להם מספיק חשיבה ביקורתית כדי להבין את ההבדל, לא גורם לי לרחם עליהם, כי אם לפחד מהם. הם קצת כמו זומבים – אולי לא יאכלו אותך, אבל קשה מאוד לתקשר איתם ונראה שמחירי הנדל”ן בסביבתם כל הזמן צונחים

  17. הבלונדינית הסודית:

    רואים שפתאום התפנה לך זמן :)

  18. עדיגי:

    הפאואר של הפאואר קאפל הזה כל כך חמק ממני, עד כי הפוסט הזה הוא הפעם הראשונה שאני שומעת עליהם.

  19. Erin:

    דניס ו. קרעת אותי מצחוק.

  20. יואב:

    מעניין. נחשפתי לצמד לפני יומיים כשראיתי את הפוסט של טלי נברו על השיגרה החיובים עם התמונה בבגד ים. כמה דברים קפצו לי לראש כשראיתי את הפוסט:
    1. הטקסט “כל קילו שאני מעלה או מורידה מעידים על חיים בריאים ושופעים” צרם לי מאד עם תמונת הגוף החטוב. ובכלל, קשה לי לשמוע עיצות לחיים טובים מכוסיות שברור שאצלן “תחייך והיקום יחייך אליך בחזרה” נכון כי כל גבר שרואה בחורה יפה מיד פותח לה כל דלת אפשרית.
    2. היא הזכירה לי משפט ששמעתי פסיכיאטר אומר השבוע בטלויזיה: בפייסבוק לכולם יש חיים יותר טובים משלך, ולכן קל לחוש מדוכא כשאתה מסתכל בו. זו המהות – הכנסת התמונות הכי יפות, התגאות בכל הצלחה וכו’. ואכן, הטקסט והתמונה של טלי מהוקצעים ליצירת תסכול שכזה.
    אז מתברר לי שאכן מול הקיטש המתקתק הזה מצאתי את עצמי בצד המריר…

  21. יובל (אחר):

    נסיון פרוע לפרש את התמונה:
    לא רואים כאן יחס של נסיך או של מלך לנסיכה, אלא בחור מודע לעצמו שמתייחס רק למי שצופה בתמונה, ומעמדה של כח. האישה ממש לא מעניינת אותו וגם היא בעצמה לא ממש מתעניינת בו. המוקד בתמונה הוא בחלל בין שניהם באזור הברך שלו, כך שהם די מנותקים זה מזו.כך זה משאיר להם מספיק מקום וזמן להתייחס לצופה ולשתות ממנו תשומת לב. כך יוצא שהקיטש הוא לא רק פוליטיקה במובן של כח אלא גם במובן של שקר, המתגלה דרך הסתירה שבין הטקסט (המופרך בפני עצמו) לבין הרובד הסמוי של התמונה.
    והתגובות? הן מגלות לנו עד כמה התרגיל הזה עובד.

  22. anonymous moose:

    הזעם הקדוש שלך נראה לי קצת כמו someone is wrong on the internet. וזה בלי להפחית מהעובדה שאתה צודק בכל מילה

  23. גלעד:

    שפת הגוף שלהם משדרת ריחוק, כזה שגם מעצב הסצינה והצלם לא יכולים לגשר.

    ברור שהם מודעים לגמרי לקהל שלהם. במה זה שונה משחקנים בהצגת תיאטרון או סדרת טלויזיה? כנראה בגלל שאין גילוי נאות שאין זה כך בחיים האמיתיים, שההצגה נמשכת לפרקי פייסבוק, ותהליך ההיוון (monetization) של המיצג הזה לכסף קשה נסתר מרוב קהל היעד שלהם.

  24. יערה:

    מהטובים שלך.
    האם אתה לוקח אחריות על פייק טל נאברו בטוויטר? כי אתה חשוד מרכזי

  25. אלון:

    מקווה שזה לא בוטה (מידי).
    אבל מה שקפץ לי לראש למראה התמונה והכיתוב היה:
    “כשגבר מתייחס לבת הזוג שלו כמו אל נסיכה זה אומר שהוא בונה על סקס אנאלי.”
    בעיקר הפרצוף האדיש / משועמם שלו.

  26. יערה:

    זה נכון, בפייסבוק כולם מאושרים יותר, יפים יותר ומאוהבים יותר.
    החיים שלכם נראים עלובים מול המראה שמציג הזוג הכה מושלם הזה.

    זה בדיוק כמו לחשוב שאם יש לך 3000 חברים בפייסבוק (שאתה לא מכיר 2800 מתוכם) הופך אותך למקובל, פופולרי, מלך העולם.

    ההתמכרות לאשליה שהפייסבוק נותן עוד תשפיע על הרבה מאוד אנשים בשנים הקרובות
    ועל הפוליטיקה של הקיטש צריך לכתוב דוקטורט.

    זה דיי מבחיל כל זה, אבל אני יכולה להבטיח לכם (מידיעה) שזה עובד.
    אין לאף אחד צל של מושג עד כמה זה עובד.

  27. רוצה להיות אבא - ParentWannaBe:

    יובל,

    באופן די מדהים, לטעמי, הצלחת לחלוטין להחמיץ את כל העניין – לא מדובר בפוליטיקה של הקיטש, אלא בפוליטיקה החדשה של פייסבוק … ואם לדייק, במרחב הציבורי החדש – האינטרנט החברתי – שבכדי להתבלט ולשלוט בו חייבים לצעוק, להחצין, לרדד ולייצר שיח נמוך ורחב ככל האפשר.

    הזוג הזה ושכמותם הוא תוצר ישיר של הווית הקיום החדשה של המין האנושי (להזכירך, מדינת פייסבוק+טוויטר+גוגלפלוס+… היא הגדולה בעולם).

    וזו גם בדיוק הסיבה שאין לי חשבון פייסבוק.

  28. רוני:

    קודם כל תודה, הודות ללינקים שצירפת נחשפתי זה עתה לתופעות הנ”ל, אף כי חיי התנהלו באושר ובשלווה בלעדיהן. ובאשר לכיתוב תמונה: לא ייאמן מה ששוביניזם מאצ’ואיסטי פרימיטיבי וחנפני עושה לא\נשים. בעעעעעעעעעעעעעעעעע.

  29. רוני:

    יפה כתבת. צריך לזכור כל הזמן שהאנשים האלה מחזיקים בפייסבוק פרסונה מקצועית לצרכי מכירות. הם דוגמנים לכל דבר ועניין. הם מדגמנים קיטש כי הוא מאמם.
    איך אורי קרא לזה? מיליציית המאממים? זה מסכם את העניין היטב.

  30. רונה:

    קולגה שלי ואני הגענו למסקנה שקיטש לשם קיטש הוא פורנו לכל דבר ועניין (ומכאן התחושה האלימה). אחרי הכל, לא מדובר בתמונה אמנותית או תיעודית אלא קיטש לשם הקיטש. הוא נתן לתופעה את השם innocence porn. אני קוראת לזה uniporn (על משקל unicorn).

  31. ג'יימס:

    תודה לך על הפוסט הזה!
    זה אחד הפוסטים הכי טובים שקראתי בזמן האחרון, הרגשתי שכולם פשוט עיוורים או דפוקים.
    איך ייתכן שאלף אנשים עושים לייק לכל פוסט?

    כל עדכון שלה בפייסבוק גורר אלפי לייקים וזה בעיקר כולל הרבה שמאלץ, ברמות שזה כבר מעורר רחמים, הכל בסגנון כזה: “היום בבוקר התעטשתי ואז הבנתי שהחיים הם זמניים וחייבים לנצל כל רגע, תאהבו אחד את השני, גם את האפצ’י”
    מגוחך ככל שמה שכתבתי למעלה נשמע, ככה נשמעים כל העדכונים שלה.

    זה מעצבן ומקומם.
    מעצבן, כי זה מדבר לילדים בני 2 אולי, אבל אנשים בוגרים אמורים לראות מעבר לשטויות המפגרות האלה.
    מקומם, כי אלפי אנשים קוראים את השטויות האלה ומשתפים ועושים לייק כאילו היא פיצחה את סוד האנושות.

    עד מתי האנשים האלה שעושים לה לייקים יהיה מפגרים חסרי שכל?

  32. רגשות, תשומת לב ורשתות חברתיות | פסיכיאטר ברשת:

    […] שלא היתה נחשפת לדעות האלו כלל. באותה מידה אפשר להתייחס למיליציית המאממים שממש מכריחה אותך להתאהב בקיטש ואם אתה לא מתרגש מכל […]

  33. קרני:

    מה זה בכלל משנה איך אנשים בוחרים להציג את עצמם? כל עוד זה מוציא מאנשים אחרים מיץ דביק ומלא אושר. כל העסק הזה נועד להעביר את הזמן כשאנו עדין פה בשטח (חיים ונושמים). הרי בכל פינה בחיינו מחכה לנו המפלצת הזו שנקראת גועל נפש, רוע, חוסר צדק, תשלים בעצמך את השאר.
    אתה מצויין במילים. יש לך מלא מילים פה (מוכר כמה?)הייתי צריכה לקפוץ מקטע לקטע בקפיצות משולשות. אתה מעניין מאד וחבל שאין לי את הזמן לקרוא הכל (אקרא בשבת). במקרה נפלתי על הקטע הזה. שמחה שמצאתי. כבר הרבה זמן אני מחפשת אותך.

  34. תודעה כוזבת » ארכיון הבלוג » נפילתה ועלייתה של מריבת הרשת:

    […] נוטים גם היום לברוח ממריבות רשת (לכן, אני משער, גם אחרי התקפה אכזרית מאוד של יובל דרור, נמנעו אליאב אללוף וטל נברו מכניסה […]

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: