על מירב, יושרה ובנק דיסקונט

לפני כמה ימים פרסם מוסיף פוסט שעסק בטקסט של מירב ארלוזורב מהטוש.

לא לקחתי חלק בתגובות בין השאר מכיוון שמירב ארלוזורב היתה העורכת שלי בכלכלה “הארץ” במשך יותר משלוש שנים. לא פגשתי בחיי עיתונאית יותר הגונה ממנה. הטריק שלה נורא פשוט: היא ישרה כמו סרגל. אפשר להסכים איתה ואפשר שלא, אבל מדובר באשת מקצוע מהמדרגה הראשונה ועיתונאית הגונה מזן שכמעט ולא קיים.

אני כותב את זה מכיוון שהיום נתקלתי בטקסט הזה שלה (שפורסם אתמול) שעוסק בשכר שמשולם לבכירים בבנק דיסקונט. לכל אלה שחושבים שמירב משרתת בעלי אינטרס או הון, כדאי לקרוא את הטקסט. ורוגל, אתה יכול להתעצבן (אם הטקסט הזה מעצבן אותך) מכאן ועד הודעה חדשה; כשל השוק שהיא מצביעה עליו הוא חתיכת כשל שוק.

נכתבו 18 תגובות לפוסט “על מירב, יושרה ובנק דיסקונט”

  1. ה':

    סבר פלוצקר אומר את אותם דברים בטור האחרון שלו בלמה
    (כן, אני מסכים עם מה שכתוב, ואין סיבה שחזירים קפיטליסטים כמוני לא יסכימו; הרי כולנו מאמינים בשוק חופשי, פתוח ומשוכלל)

  2. אחד לשעבר:

    אם חוות דעתי הקטנה נחשבת, כמי שמכיר את הגברת ועבד איתה צמוד אני חותם על ההגדרה של יובליקו כעיתונאית הכי ישרה בארץ. נקודה.

    חוץ מזה היא לעיתים גם טועה, או בניסוח יותר צנוע אני לא מסכים עם דיעותיה לעיתים.
    אבל הפעם אני מסכים איתה לגמרי. מדובר פה בכשל שוק מהספרים.

  3. בוץ:

    בנוגע לטקסט הקודם שלה. מירב אולי צודקת בכך שאנשים רבים שמדברים כלכלה הם אולי בורים. אבל היא שוכחת את מקור הטענות לפיהן “כלכלה אינה מדע”. הבסיס שלהן הוא בטענה שהתיאוריה הכלכלית מוטת תרבות וכמו כל מדעי החברה היא תוצר פוליטי.

    ורוחו של אדם סמית עדיין שורה על דיונים כלכליים ולו ברמת העקרונית

  4. עמרי:

    פעם היו מדרגים עיתונאים לפי אומץ וסקופים ועכשיו נשארנו עם יושר והוגנות. העובדה שמירב ארלוזורוב הוגנת בהתנהלותה האישית ואולי אפילו לא מרביצה לילדיה לא סותרת את העובדה שהיא מקדמת אידאולוגיה נצלנית ודכאנית ושיש לה אחריות מוסרית לכך. זו חכמה קטנה מאד לצאת נגד שכר הבכירים בשם השוק החופשי והניכור, ולא לראות את הקשר לשכר המינימום ולהפרטה.
    דרך אגב ישנו פיתרון פשוט לבעיה המטרידה אותה, אפשר לקבוע בחוק שכר מינימום דיפרנציאלי שיהיה חמישית משכר הבכירים באותה חברה (בשביל רוגל, אני מוכן אפילו לשקול עשירית משכר הבכירים אם זה כולל גם הטבות שאינם נכללות בשכר).

  5. מוסיף:

    השאלה היא לא האם מירב ארלוזרוב ישרה או לא (אני בטוח שהיא ישרה), אלא מהי האידיאולוגיה הכלכלית שעומדת מאחורי הטקסטים שלה. האידיאולוגיה שלה היא אותה אידיאולוגיה כלכלית מיושנת עליה נסמכים גם רולניק, פלוצקר, ושטרסלר.

    בד”כ האידיאולוגיה הזו מביאה אותם להלל את מי שהכוח הכלכלי עומד ביי דיפולט לצידם, ולפעמים יוצא שהם כותבים דברים שלנו (אלה שלא סועדים אחת לשבוע על שולחנם של סטיב, ג’ודי ורני רהב ונהנים ממנעמי הקשרים שבין הון לשלטון) נעים לשמוע.

    אני חושב שהמאמר הזה פושר ולקוני למדי.

  6. רוגל:

    הדבר היחיד שמרגיז אותי יובל זה שהיא צודקת? כלכלה של גזלנים איננה אלא גזלנות.
    השאלה אם המדינה צריכה להתערב נשארת בעינה, מאחר ומה שמירב תוקפת איננה את כלכלת השוק החופשי אלא, וזו כנראה המצאה ישראלית, תופעת השוק הפרוטקציוניסטי. הגנה של המדינה על בעלי ההון איננה שוק חופשי בדיוק כמו תוספת מסים למען פעילות חברתית. בשוק חופשי אמיתי היו לך אלטרנטיבות טובות יותר.

  7. בוץ:

    רוגל, זאת לא המצאה ישראלית. כמו שכתבות שתורגמו בטושהארץ הציגו:

    ככל ששכר המנכ”לים גבוה יותר – הוא עולה מהר יותר
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=704206

    בעוד שכר העובדים בארה”ב נשחק, שכר הבכירים גואה
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=704198

  8. מוסיף:

    זו הנקודה שבה אני מסכים עם רוגל. בישראל “שוק חופשי” זה שוק שמגן על העשירים ומעשיר אותם. העניין הוא שגם במקומות אחרים שבהם מתהדרים בקפיטליזם נאו-ליברלי זה ככה (אולי במידה פחותה של שחיתות שלטונית).

    כדי שיהיה “שוק חופשי” אמיתי (או טהור, כפי שרוגל מדמיין אותו), צריך (כמו בסרט “מועדון קרב”) לחזור לנקודת האפס ולהתחיל מחדש את הכלכלה העולמית. אחרת פשוט מפקירים את השוק בידי מי שיש לו כבר ממילא עוצמה כלכלית.

  9. בוץ:

    וגם אז הכוח הכלכלי יצטבר ויכפיל עצמו בידי מי שיתפוס עמדות כוח

  10. מוסיף:

    בוץ – זו גם דעתי. אבל בשביל לבדוק, ובשביל להראות את העולם הלא ממש מבטיח הזה לרוגל (מדובר הרי על חזרה לתקופת האבן, ואנחנו בעצם כבר יודעים לאן האנושות הלכה משם), אולי שווה לערוך את הניסוי הזה.

    בשביל מי שמעוניין לעבור את הניסוי בשלום, אני ממליץ על הרבה עבודה בחדר כושר( אירובי בשביל לרוץ מהר, כוח בשביל להרביץ כמה שיותר חזק) ולהתאמן על יכולות החטיפה והשמירה.

    שיהיה לכולנו בהצלחה, וטיפ קטן – למי שאני אראה אותו עם אוכל בידיים כדאי לרוץ מהר, כי אני די חזק.

  11. יובל:

    עמרי, אני לא יודע מאיפה אתה מביא את ההאשמות המוזרות שלך (מקדמת אידאולוגיה נצלנית ודכאנית). שנית לא דירגתי אותה בשום מדרג. כל מה שאמרתי זה שמעדות אישית אני מעיד שהיא עיתונאית ישרה והגונה. על ההישגים העיתונאים שלה אפשר לדבר בנפרד (וגם כאלו יש לה לא מעט).

  12. רואה שחורות:

    עמרי + מוסיף: שכחתם “כמו כן יש לבטל את השיטה הקפיטליסטית.” אני מחכה ליום בו מישהו יציע שמנהל שמרויח יותר מפי 5 מאחרון העובדים בחברה, יש לגרור אותו לכיכר העיר ולסקול אותו. מנהל בנק הוא לא איש שזכה בלוטו במקרה. הוא שכיר, שבעלי הבנק מאמינים שכדאי לשלם לו את המשכורת שמשלמים לו. לקוח של הבנק שזה מטריד אותו, יעבור-נא לבנק אחר. אני מבטיח לכם שאם 50,000 לקוחות פרטיים של בנק הפועלים יודיעו שהם עוזבים בגלל שכר המנכ”ל, תהיה תזוזה רצינית בבנק. 50 אלף זה פחות ממנדט. אבל לא – בעיני הסוציאליסטים החדשים, יש איזו עליונות מוסרית “בשם העם הסובל”, שהיא עילה מספקת להתעלל בכל מי שמרוויח מעל X שקלים בחודש. עכשיו תסבירו לי את ההבדל ביניכם ובין לנין.

  13. יובל:

    ר”ש – נו באמת. האם אי אפשר להעביר ביקורת על השיטה בלי להיות לנין? האם אי אפשר לצאת נגד שחיתות מוסרית בהירה וברורה מבלי להיחשב קומוניסט?

  14. מוסיף:

    ר”ש- פחחח. יובל צודק, במקום התייחסות עניינית, אתה זורק סיסמאות.

  15. עמרי:

    ליובל, האשמות “המוזרות” שלי נובעות ממה שאתה קורא לו חוסר הסכמה. מירב ארלוזורוב ערכה את המוסף הכלכלי של הארץ במשך שש השנים האחרונות (עד פרישתה לכתיבת טור) והיתה בין המובילים של התמיכה בקו הכלכלי של נתניהו :

    http://new.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=609662

    למדיניות הכלכלית הזו היו נפגעים רבים שלא רואים את השאלות הכלכליות רק דרך הפריזמה של הסכמה או חוסר הסכמה אקדמי, אלא דרך איכות חייהם באופן הבסיסי ביותר. אז בעיני למי שכותבת לאחר פרישת נתניהו ממשלת שרון: “ביבי פורש עטור זרי דפנה”, “הוא פורש ממש בשיא” ואפילו “.. שנחשב לשר האוצר החשוב ביותר בהיסטוריה של ישראל ” יש אחריות מוסרית לדיכוי וניצול למרות היושר וההגינות האישית.

  16. רוגל:

    עומרי,
    האם המדד שלך לאיכות של כותב/ת זה המידה בה הם מסכימים לדעותיך? מעניין…

  17. עמרי:

    אכן סרקזם לעילא ולעילא רוגל. אבל עיתונאי שבא עם השקפת עולם נבחן לא רק ביכולתו לספר סיפור או בחוסר שגיאות הכתיב שהוא עושה, אלא בדיוק בהשקפת עולמו. כמו שאיש צבא מצטיין יכול להיות גם פאשיסט.

    אבל הינה דוגמא נגדית אותך אני מעריך למרות שאני לא מסכים כמעט לדבר שאתה כותב בעינייני כלכלה וחברה. מעניין ..

  18. רוגל:

    איזה מזל שלא רואים שאני מסמיק!

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: