1. המקצוע של צלמי העיתונות הוא אחד המקצועות שחטפו את הזפטה הכי קשה בעידן הדיגיטלי. מצד אחד ברור שמדובר באמנות, במקצוע, במשהו שמניב ערך מוסף אמיתי לדיווח העיתונאי, אך מצד שני כאשר כל אחד מצויד במצלמת 19 שנדיבריליון ג'יגה-פיקסל, שעושה עבור הצלם את רוב העבודה, אין להתפלא שמערכות עיתונים רבות קיצצו באופן נרחב, עמוק וקשה, בצלמי עיתונות. אם בזה לא די, לא פעם ניתן לראות בעיתונים תמונות שהקרדיט שלהן הוא "מתוך פייסבוק", שהרי בשביל מה לשלוח צלם אם האנשים עושים את העבודה עבור העיתון?

ועדיין, מעולם לא ראיתי בעמוד הראשון של מהדורת יום שישי של העיתון שפעם היה העיתון של המדינה, תמונה שהקרדיט לצלם הוא ל"דוד מהכותל".

אותה תמונה, תמונה בקנה מידה היסטורי, מופיעה גם בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות", הפעם עם טקסט אותו כתב רז שכניק, וגם הפעם הקרדיט שייך ל"דוד מהכותל". מיהו אותו דוד מהכותל? האם הוא דמות פסבדו-מיתולוגית או שמא הוא גלגולו של דוד המלך המסתובב בכותל, מצלם סלבריטאים ומוכן רק לומר שהוא "דוד מהכותל"? אין לדעת. מה שבטוח הוא שאם ז'אנר "דוד מהכותל" יתפוס, אנחנו נראה עוד נראה תמונות עם קרדיטים ל"יוסף מהמכולת", "סבטלנה מהמספרה", "ביז'ו מהדיסקוטק", ואוו, האפשרויות הן ממש אינסופיות.

2. עוד באותו קונטרס חדשות של אותו עיתון מופיע טקסט שאותו הביא לדפוס רז שכניק. "הביא לדפוס" אומר בדרך כלל שהכתב שאל כמה שאלות, ענו לו כמה תשובות, הוא הקליד את התשובות ואז העיתון מדפיס את התשובות האלו כאילו הן נכתבו על ידי אותו אדם שענה את התשובות. הפעם יש לנו את רמי קליינשטיין.

רמי קליינשטיין מספר (באמצעות רז שכניק, שכנראה הקליד את תשובותיו ואז נכתב למעלה "רמי קליינשטיין") על כך שהוא שר בלוויה של שתי הבנות שמתו באופן טרגי בבריכה  בבית פרטי בסביון. קודם כל יפה מצידו של קליינשטיין שהחליט להיענות לבקשתו של אב אחת הבנות ולהגיע ללוויה, אבל מדוע חוויותיו של קליינשטיין חשובות?

הן חשובות כיוון ש"ידיעות אחרונות" מעביר באמצעותו מסר לכל הזמרים באשר הם שבאזור פורח ז'אנר חדש של סלבריטאות: זמרים ששרים בלוויות של אנשים/ילדים שמותם נתפס כטרגי. בנוסף, העיתון מבהיר שגם כאשר שתי ילדות בנות 10 מתות באופן מזעזע ממש, הוא ימשיך לקדם ולדחוף את תרבות הסלבס הדוחה בה מה שחשוב הוא (גם) האירוע עצמו אך בעיקר מה הסלבריטאי הרגיש כאשר נודע לו / כאשר שמע / כאשר ראה / כאשר היה שם. על פי ההיגיון הזה מה שבאמת חשוב לאומה הוא לשמוע שקליינשטיין מבטיח שהוא יבוא לבקר גם בשבעה. בעעעע.

3. עוד באותו קונטרס חדשות של אותו העיתון מופיעה ידיעה עליה חתום (כמובן) רז שכניק (היי, אני לא אשם שהוא כותב חצי מהידיעות בעמודי החדשות של העיתון. את החצי השני, אגב, כותב איתמר אייכנר).

הסיפור הזה מספר על תומר בוהדנה, מ"פ ששירת במלחמת לבנון וסימן V באצבעותיו בעודו מובל על אלונקה לטיפול רפואי. שכניק מדווח שכעת בוהדנה יגיע להשתתף בתכנית הטלוויזיה "המיזם" מבית "רשת".

נשים לרגע בצד את העובדה שמדובר בקידום עלוב וירוד של תכנית טלוויזיה בכסות של "ידיעה עיתונאית" שכן לזה, פחות או יותר, כולנו התרגלנו (אחר כך ישאלו למה אנשים מפסיקים לקנות עיתונים). נשים לרגע בצד שפעם נוספת יש פה קידום של סבריטאי (בסדר יורד: מיק ג'אגר, רמי קליינשטיין, תומר בוהדנה). מה שמעניין בידיעה הזו היא, פעם נוספת, התמונה.

במרכז הידיעה מופיעה תמונת הארכיון בה נראה בוהדנה עם אצבעותיו המונפות בתנועת ה-V, שבעיני "ידיעות אחרונות" הפכה אותו לסמל של מלחמת לבנון השנייה. הכותרת של הידיעה היא "מסמן V" – אחרי הכל, כך הוא התפרסם: הוא זקר שתי אצבעות מול המצלמה. אך מצד ימין מופיע אותו בוהדנה, שאין לדעת אם הצטלם במיוחד עבור הידיעה או לא, כאשר הוא זוקר דווקא את אגודלו כלפי המצלמה.

אחחח, איזה מחדל, איזה פספוס. אתה כבר צהובון, אתה כבר מביא תמונת ארכיון עם תנועת V, כבר נותן כותרת עם הסימן V, לא יכולת לפחות לדאוג שהאיש יעשה שוב את תנועת ה-V למצלמה כאשר אתה מקדם באופן דלוח תכנית טלוויזיה?

אני קצת מאוכזב.