אשטון נגד CNN: מה כל זה אומר?

אני מודה שאני עדיין לא לגמרי מבין את טוויטר. כן, פתחתי לפני כמה חודשים חשבון בטוויטר ויש לא מעט אנשים שעוקבים אחריי, למרות שאני כמעט ולא מתבטא שם וכאשר אני כבר בוחר להתבטא, ובכן, אני לא תמיד אומר דברים ברורים ולכן לא פעם אני מקבל תגובות כמו "המממ מה??". אולי אני פשוט מתקשה לומר דברים ב-140 תווים.

אני מנסה להבין את התופעה הזו ובכל פעם שאני מרגיש שהנה הבנתי אותה, היא חומקת בין האצבעות שלי.

המדיה המסורתית, היינו טלוויזיה, מנסה מאוד לנכס לעצמה את טוויטר עם כל מיני טריקים שבעיניי הם קצת ילדותיים אבל בימים האחרונים מתרחשת באינטרנט סערה (!) של ממש סביב מאבק – שאני באמת לא יודע איך לאפיין אותו – בין השחקן אשטון קוצ'ר לרשת CNN. קוצ'ר החליט לנסות להשיג מיליון עוקבים לפני ש-CNN תשיג מיליון עוקבים והעניין התפוצץ ברשת בקול תרועה רמה וזכה לתהודה אינסופית. בסופו של דבר קוצ'ר הגיע למיליון לפני CNN ועכשיו ב-CNN טוענים שהם מובילים עליו ובתוך כל זה מתפרסמים ים של מאמרים המנסים לחלץ איזשהי תובנה עמוקה מהמאבק הזה על הדרך שבה המדיה משתנה וכל הג'ז הזה. עכשיו גם אופרה ווינפרי נכנסת לתמונה והיא תראיין היום את קוצ'ר בתוכנית שלה במהלכה היא גם תשלח את הטוויט הראשון שלה, במה שנראה כמו כניסתה הסופית והמוחלטת של טוויטר אל המיינסטרים האמריקאי.

אפשר להמשיך ולהדביק כאן אינסוף קישורים מכיוון שנראה שכל מי שיש לו מקלדת כותב על העניין משהו.

בניגוד לשאר הכותבים שנורא מתרגשים מהעניין אני פשוט לא מבין את הקטע. זה מה? זה בעצם ניסיון של טוויטר להפול עצמה ליותר פופולארית? זה פוסטמודרניזם תרבותי? זו חתרנות נגד הממסד הישן (טלוויזיה)? זה סוג חדש של סילבריטאות צינית המתלבשת על מדיה חברתית בניסיון להשיג אמינות אך בעצם היא אותה סלבריטאות חלולה של קודם? זה סתמי? זה חשוב? זה מייצג נקודת מפנה בהיסטוריה של אמצע התקשורת? או אולי זו סתם אמריקאיות במיטבה (נניח) שחובבת את ה-show על פני המהות? ואולי ה-show במקרה הזה הוא המהות והמהות היא, כאמור, מהות חתרנית? או שהיא רק עושה עצמה חתרנית? האם יש משמעות כלשהי למיליון עוקבים? האם באמת נוצרת כאן "שיחה"? האם טוויטר במיינסטרים זה טוב? כמה זמן יעבור עד שטוויטר תהפוך לפייסבוק (מה זה זה? / יוו זה מגניב! / טוב נו, אתה יכול להיות חבר שלי / ג'יזס איזה בזבוז זמן / פייסבוק? לגמרי שעמום)?

ניסיתי לעקוב אחרי הפרשה ולגבש לעצמי עמדה סדורה ואני מודה שבכל פעם שאני צולל לתוך הסיפור הזה התובנה היחידה שאני מסכים עליה עם עצמי היא שהסיפור הזה עושה לי סחרחורת.

מישהו מוכן לעזור?

29 מחשבות על “אשטון נגד CNN: מה כל זה אומר?

  1. לדעתי מה שאנחנו רואים זו התחלה של תהליך. כללים משתנים, גבינות זזות וכו'. בגלל שתהליך הוא רק בראשיתו והכלים והכללים רק מתעצבים אנחנו עדים לכל מיני תופעות שהן ללא ספק ביזאריות.

    בגלל שאני מאד בתוך העולם הזה ומאד מאמין שאנחנו עדים למגמה מאד דרמטית בהקשר של תקשורת ההמונים, אני יכול מאד להבין את הצורך של גופי תקשורת מסורתיים (גם המותג "אשטון קוצ'ר" הוא כזה) לקחת בו חלק בגלל חשש מאובדן הרלוונטיות שלהם.

    יכול להיות שאני טועה ושכולנו בעצם נופלים קורבן להייפ טכנולוגי מופרך, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שאופרה ווינפרי, אשטון קוצ'ר, דמי מור, אלן דג'נרס, CNN ו-NBC שאי אפשר להאשים אף אחד מהם בחובבנות לוקחים את העניין ברצינות.

    באופן אישי אני חושב שזו תקופה מרתקת ושחשוב מאד לקחת בה חלק, במיוחד למי שמגיע מ"המדיה המסורתית".

  2. "האם יש משמעות כלשהי למיליון עוקבים?" – לא ממש, בהתחשב בעובדה שלרוב ה"עקיבות" האלה אחראים כמה סקריפטים חביבים שכמה אנשים כותבים בדומה למה שנעשה לא מזמן בסקר של ה Times –

    http://musicmachinery.com/2009/04/15/inside-the-precision-hack/

    כך שבעצם לא מדובר על תחרות בין אשטון קוצ'ר ל CNN אלא בין קבוצת האקרים שתומכת באשטון קוצ'ר לקבוצה אחרת שמסיבה כלשהי תומכת ב CNN.

  3. I'm sorry to disagree with Mosif, and I feel Twitter is a really nice tool, but it relies on human scaling, rather than technological scaling. When I say human scaling, I mean the amount of information a single human being is able to process in a specific amount of time.
    In computers, you can either scale up (boost a computer's hardware) or scale out (add computers), but you can't scale humans up (yet?). This means that you can only scale out (add humans), which means that the whole personal communications facade twitter presents today is destroyed the moment it gains popularity. You can already see PR companies taking over specific personas in place of their, much busier, originals.

    I think the whole thing is a fashionable trend. Kutcher is a veritable technogeek. The fact that he's famous means that suddenly more and more people notice.

    Fortunately, you can live in your own bubble on twitter, reading who you want to read and writing what you want to write, so even if twitter isn't fashionable anymore, as many fashion trends tend to (retro in 2053?), I might still use it.

  4. האינטרנט מאפשר לאנשים לבצע פעולות שהן בעלות משמעות בשבילם ובשביל אחרים. כמו שכלבים משתינים על עצים.

    קליק לביצוע סימן.

    ויש גם קריאה/צפיה בתכנים משמעותיים וגם פרסום תכנים משמעותיים. אבל צריך להפריד בין שני הסוגים.

  5. יש הבדל תהומי בין טויטר לפייסבוק. בערך כמו ההבדל בין SMS לאימייל. מדיום אחר.
    נכון שאפשר גם לשלוח אימיילים של פחות מ 70 תוים, אבל זה לא הופך אותם ל SMS ואף אחד לא תוהה אם יום אחד ה SMS יהפוך להיות "אימייל".

    לא צריך להקנות חשיבות מרובה מדי למה שהוא בסה"כ עוד צורה של תקשורת, אבל זה בהחלט מעניין. נכון שכמו בכל טכנולוגיה השימושים מגוונים, אבל בגדול לדעתי טויטר הוא דרך להאזנה למקטעי שיחה וירטואלים ולהשתתפות מוגבלת בהם. לא צריך להיות חברים של האנשים שאנחנו עוקבים אחריהם בטויטר, פשוט להקשיב. CNN מייצרים תוכן מעניין. גם קוצ'ר. התחרות היא כלי שיווקי חביב להוספת הד לדבריהם, שזה יפה. נחמד שיש את הפוטנציאל לכתוב משהו ושהוא יגיע להרבה אנשים, תשאל כל בלוגר.

    eliram@

  6. טוויטר זה משהו שבסך הכל נחמד בתור טוויט. מעבר לזה זה פשוט יחסי ציבור מופרעים והעובדה שאפשר שכל אחד יכול לקשקש. וזה לא כמו בלוג, כי בבלוג צריך לדעת לכתוב יותר מ 140 תווים וזה קשה מאוד לרוב אוכלוסיית ארה"ב. אבל לשלוח SMS? קליל בהחלט. שים לב שמחוץ לגבולות ארה"ב טוויטר לא מורגש.

  7. אני מוכן לעזור: אין בזה שום ערך.
    טוויטר זה עוד אתר, עוד מדיה להעברת "עדכונים". זה כמו לשלוח SMS למאות אנשים (או מיליון במקרה של אשטון).
    במקרה, או שלא במקרה, האתר נכנס לאיזושהי היסטרית המונים, שמקורה ומהותה לא ברורים. להזכירכם, גם חברות ה- Dot-Com בזמנו היו במין היסטריה כזו, ומלבד בודדות, שהיה להן זכות קיום, נעלמו כלא היו.
    להערכתי, גם השטות הזו, שאין לה שום זכות קיום, תמות במהרה.

    כל הקטעים האחרים שקשורים לזה (אשטון נגד CNN, האזרח נגד הרשות, האדם הקטן נגד האנושות, ואופרה נגד וינפרי), זה פשוט הייפ מלאכותי, שנוצר על ידי יחצ"נים, ומונע על ידי אמנים, שמחפשים לחמם מעט את עצמם תחת הזרקורים, שבמקרה מאירים את הפינה האפלה הזו כרגע ומחר יאירו פינה אחרת.

    להערכתי, כל מה שמחפש משמעות נוספת בטוויטר מעבר ל-140 התווים המוקצים להודעה פשוט מחפש לריק.

  8. טוויטר הוא מנוע חיפוש מעולה לחדשות וטרנדים, גם אם אינך מעוניין להשתתף בשיחה.

    טוויטר הוא גם ביטוי מובהק להפרעת הקשב שמייצרת הרשת, על כמויות המידע העצומות שבה, וגם מייצג לתופעת הרדידות הסתמית באינטרנט.

    מרתק, ללא ספק. לדעתי טוויטר לא ייעלם בקלות, דווקא בגלל אופיו האמורפי.

  9. מה שכולם עד פה. פוסט משובח. מהר לסגור את החשבון בפ.ב. וטוויטר ומי אמר מיי ספייס? לא יודעת. נדמה לי, שהאפשרות להשתמש כל אחד לפי צרכיו בכל הפלטפורמות האלה עוד תשתפר כשהן תפטרנה ממחלות הילדות שלהן. אני עושה כרגע פרוייקט שמשתמש בדיוק בהייפ של הסירקולציה הזאת וזה מרתק לראות איך זה עובד. אז או שיווצר בעתיד מצב של מיין סטרים ושוליים ואוונגארד, או שזה יהפוך למה זה בורינג ונעבור להתלהב מהטוויטר הבא

  10. הטוויטר הוא אחלה כלי עם התוסף של לפיירפוקס הוא מתפקד יותר יעיל מRSS ואף מאתגר אותו. זה שילוב של רשת חברתית מהירה וכלי ישיר לעדכונים שונים. עוד כלי שמשטח את התקשורת ומסיר חסמים. אישית התחרות בין CNN לקוצ'ר נראה כמו קטע פרסומי יותר ממשהו שצריך להתיחס אליו באופן רציני. CNN קיבל עוד גולשים שיכנסו לאתר שלו דרך הקישורים וקוצ'ר אולי צומי לחוזה לסרט הבא שלו ולהישאר רלונטי.

  11. קודם כל ניצחון האדם הצהוב על המכונה. מה יותר נחמד? להציץ לקוצ'ר ולאישתו דמי מור אל תוך החיים המחשוף והפאן שהם עושים ביחד או לשמוע על עוד בנק אמריקאי שקרס כפי שמדווחים עליו ראשונים CNN? בעיני כשהחדשות נראות כל כך רע באיזשהו שלב זה פשוט מתחיל להימאס.

    אני באופן אישי גיליתי את התחרות עליה הכריז קוצ'ר ביום שישי בשעה שמונה בבוקר כשלא היו לי מים חמים להתקלח ונאלצתי להעסיק את עצמי במשהו עד שזה יקרה. אור לאתמול בבוקר עמד קוצ'ר על משהו כמו 980,000 ושידל את עוקביו וביניהם אני, תוך כדי שידור ישיר של מסיבה מביתו עם בירות מוזיקה ובאלגן, לצרף עוד אנשים ולעקוף את ענקית החדשות.

    תרומתי הכנה היתה להוריד את CNN מרשימת הדברים שאני מנסה להתמכר אליהם, עד כה ללא הצלחה בטוויטר, וקצת לעזור. בכל זאת אשטון קוצ'ר דופק לי על המסך על הבוקר ואומר לי אחותי לא בא לך לעזור?. עד שהיו לי מים קוצ'ר הצליח לעקוף את CNN וסגר בהפגנתיות את המצלמה ששידרה אצלו מהבית בלי להגיד אפילו להתראות.

    לא היו לי כל מיני אינסייטס חדשים מזה אבל היה נחמד לרגע להשתתף.

    וזה נראה לי כל מה המעניין בתחרות בין אשטון קוצ'ר ל-CNN

    בכל מקרה נדמה לי שהאופי האנושי תמיד רוצה לדפוק חזקים ובירוקרטים בשביל מישהו אחד שבאמת נהנה מטוויטר וגם מספק איזה ערך אמנם קצת צהוב אבל עדיין מוסף

  12. א. אין לי מושג איך הגיעו ה"40" לניק שלי. החלטתי להתעלם ולהמשיך בחיי.
    ב. חנן כהן – שאפו. ניסחת בצורה מושחזת מחשבה שמסתובבת לי בראש כבר הרבה זמן.

  13. אני בעד שקוצ'ר וטד טרנר יפרסמו את המייל הפרטי שלהם ונראה מי מגיע ראשון למיליון הודעות ספאם

  14. אשטון וCNN בעצם חברו יחד בניסוי חובק עולם שמטרתו היחידה היא למדוד כמה באמת ארוך הזנב הארוך.
    זהו.
    הכל קונספרציות בעצם.

  15. כשפרסמת את הפוסט, עוד לא היה לי מושג מה זה טוויטר. מאז, כל כתבה שניה, נגיד בטוש, עוסקת בטוויטר. ואני מסיבות נוספות נרשמתי כמנוי (רק רסס) לאיזה מצייץ. שני הסנט שלי הם שטוויטר (בדיוק כמו 'תופעת הבלוגים') יכול להיות כלי אגוצנטרי ריקני בידיו של תיכוניסט משועמם שמספר לעולם- או לכל מי שרוצה לשמוע- על פרטים בנאליים על חייו; ובה בעת טוויטר יכול להיות כלי שמעודד שיחה ומחשבה. היות שמדיום הטוויטר אינו טלגרף, בתוך מגבלת 140 התוים יכול להיות גם קישור, כלומר יכול להית כל דבר שהוא. הצייצן יכול להפנות (ולייצר) תוכן משמעותי ולייצר תוכן זבלי. זה לא תלוי במדיום.
    (יובל, בכך אני לא טוען שהמדיום ניטרלי. שלא אדרוך על שום יבלת).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *