אוקינולוגיה
אני שומרת על קור רוח גם כשבפנים מתחוללת סערה. אני משווה את עצמי לכנרת – נראית רגועה מבחוץ, אבל מתחת לפני המים היא סוערת.
אובייקטיביות
בסופו של דבר הכי טוב זה לקנות באמצעות קבוצות רכישה, זה מתאים לכולם.
אובייקטיביות (2)
כישרון, אמביציה, זה מולד. אני אמינה, ולא רק משדרת את זה. אני יודעת לראות למרחקים.
ענווה
כל מה שנגעתי בו עד היום – הצליח.
סלבריטאות
המפקח על הבנקים רוני חזקיהו קבע אתי פגישה לשבוע הבא. בעוד שעתיים יש לי פגישה אישית עם שר השיכון והבינוי אריאל אטיאס.
הוראה
בפגישה אסביר לו כיצד משיגים רגולציה וכיצד מגנים על הצרכן הסופי.
מקוריות
אמרתי שאם יש הזדמנות צריך ללמוד לקחת אותה, ולהשתמש באינטואיציה… בלי חלומות דברים לא קורים, ואם יש קירות צריך לשבור אותם. זאת עבודה קשה וחייבים לשמור על איזון.
סדר יום
[אני] מקפידה להיות כמה דקות עם בעלי לפני השינה.
פרגון
יש לי הרבה יועצים. היועצים הכי טובים שלי הם אני, הבטן שלי והכרית שלי.
תקשור
אני מזהה פוטנציאל, אבל לא אקבל החלטה בלי לישון עליה בלילה. זה הזמן שבו אני מקבלת מסרים וחושבת על הדברים, מתעמקת.
שמרנות
עשינו הערכת שווי לא מזמן ואני שווה מאות מיליוני שקלים.
צניעות
צריך תכונות כמו שלי בשביל לעמוד בראש קבוצת רוכשים.
אנדרסטייטמנט
אני מובילה, אני מנהיגה, אני סוחפת.
תורת הגזע
גבר עם גנים טובים, עבודה טובה והשכלה. חיפשתי מישהו פיקח, עם מוסר עבודה ושנראה טוב, גבוה ובלונדיני.
אודישן
בחנתי אותו כל הערב, איך הוא מסתכל על בחורות, אם הוא פרח באישיות שלו.
עליה לרגל
הם מגיעים אלי כי הם רוצים ללמוד את הסוד שנקרא ענבל אור.
פספוס
אומרים שהייתי צריכה להיות טייסת כי יש לי – ובכלל לנשים – חלוקת קשב מדהימה.
קפיטליזם
ילדה מדהימה, העתק שלי אבל משודרגת, פייטרית. אם היינו יכולים היינו מנפיקים אותה בבורסה.
חוסר צדק
היא דואגת לשחק לי על המצפון ולהגיד אחת לשבוע שאני לא רואה אותה מספיק.
סדרי עדיפויות
נסענו לאילת ופתאום התברר שצץ עניין ביורוקרטי באחד הפרויקטים. השארתי את הבנות באילת ולקחתי מטוס לתל אביב בשש בבוקר.
קפטן סטובינג
יש אומרים שאני סוג של סקיפרית שמובילה את האנייה.
שרי אריסון
הגעתי לעולם לעזור לאנשים.
לנון
אמא שלי אמרה שהיא ידעה את זה כבר מגיל צעיר, כי הייתי ראשונה בכל דבר ודחפתי ילדים בגן כדי להגיע למה שרציתי.
("ענבל אור: 'החיים שלי השתנו ברמה החומרית. כל מה שאני רוצה – אני יכולה להשיג'", דה-מרקר, 26.03.2010)
אני מכיר את הציטוט הראשון שלה מסרט מפורסם וידוע. מאת תסריטאי מפורסם וידוע. אה נזכרתי. זה מ"אבא גנוב". אין ספק עולם רוחני עשיר ומלא השראה.
יובל, אני מאשים אותך. לולא כתבת את הפוסט הזה, לא הייתי יודע שענבל אור קיימת, והייתי חי את חיי בשלווה ושמחה. עכשיו אני יודע שהיא קיימת, קראתי את הכתבה עליה ואת מה שהיא אומרת, שלוותי נעכרה ואת המידע הזה אני לא יכול להוציא מראשי.
מדובר ממש בפצצונת מין חכמה
ותודה ליו"ר על כך שהמשיך את חירוב יום הולדתי, שהחל בכתבה במבט שני שעניינה ההשתלטות החרדית על העיר בית שמש. לא, באמת תודה. לא קניתי אתמול עיתון מסיבה אתה יודע!
אוף, גם אני רוצה לראות למרחקים…
תמצית העיתונות הכלכלית הישראלית, 2010:
"אני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני . וגם אני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ואני ".
עוד הוכחה לצדקת בחירתי לקרוא בלוגים ולהימנע לחלוטין מעיתונות. נחמד לדעת כי ענבל אור קיימת, זו הנאה מהסוג שמעניקות תוכניות ריאליטי נחותות במיוחד, אבל הייתי מעדיפה להיקבר חיה ולא לקרוא את הראיון איתה. או כל דבר אחר שמפורסם בעיתונים כלכליים.
הבעייה היא לא ענבר שחור או איך שקוראים לה, אלא העליבות של אחד העיתונים המובילים במדינה.
אוסף של דברי יחצנות וחנופה שהיו מביכים את ז'אדנוב מתפרסם שם אחת לשבוע על אישיות אחרת כל פעם.
בדקתי שהמאמר אכן צוטט כלשונו וזו אינה פארודיה.
ואני עדיין משוכנעת שזו פארודיה…
סליחה רגע אחד, אבל מאחר ואני לא ממש רואה צורך לקרוא את כתבת המקור, לא יוכל כבור היו"ר להוסיף כמה מילים ולהגיד לנו מי היא אותה ענבל מקסימה? בבקשה?
גועל של עיתונות.
יובל, אתה חייב להפסיק לקרוא כתבות על אנשים ששמעו עליהם רק הבעל ושני הילדים.
מצד אחד, כן, זה די מביך. עדה יונת היא לא.
מצד שני, הבחורה הקימה את עצמה בעשר אצבעותיה מהתחתית של החבית ועוד בעולם הנשלט על ידי גברים. אפשר קצת לפרגן.
ענבל מי???
זה עדיין לא נותן לה הכשר לדבר ולהתנהג כמו פרחה , ובטח לא לצפות שנעריץ אותה בכל זאת רק כי היא עשירה. גם לקפיטליזם יש גבול .
droriko (16):
1. פעם אחרונה שבדקתי, לא מינו כאן פקיד שנותן אישורים להתנהגות והתבטאויות. היא לא צריכה "הכשר" ממך או מגוף אחר לדבר ולהתנהג כמו פרחה. ואם כבר, למה "כמו פרחה"? היא פרחה. לא סתם פרחה, אלא עוד פרחה במרצדס, כמאמר השיר. ואז?
2. לא ביקשתי להעריץ אותה אלא קצת לפרגן. יחי ההבדל הקטן. זכותה המלאה שלה גם לצפות מאיתנו להעריץ אותה. המציאות, מן הסתם, תטפח על פניה.
שורה תחתונה, עד כמה שאני לא מזדהה אפילו עם לא אחד מהגיגיה ה-"עמוקים", אני עדיין מפרגן לה על ההצלחה שלה.
יש ראיון קאלטי במיוחד עם אותה גברת בעימות מול הכלכלן אלכס קומן. צפו כאן:
http://mymoney.nana10.co.il/Article/?ArticleID=708226
פירגון משמעו הוקרת כבוד למישהו , שזה סוג של הערצה . למה אני צריך להקדיש כבוד כלשהוא לפרחה הזאת ?
להתעשר זה טוב, אבל אך ורק בשביל האיכות חיים שלך . אני לא חושב שהכסף הרב שלך הוא עניינו של מישהו אחר . אנשים שחושבים שכולם יעמדו דום בשבילם רק בגלל שהם עשו כסף מגעילים אותי.
ואני שואל איפה היא ואיפה סטף ורטהיימר .
עיתון מגעיל שעוסק ביחצ"נות.
והגברת הזאת מייצגת את הקפיטליזם החזירי במיטבו.
droriko (19):
ואם היא לא הייתה פרחה, אלא מדענית טילים בוגרת בית הספר לנימוסים והליכות, כן היית מפרגן לה?
לתת קצת כבוד והערכה זה "הערצה"? יש לך סולם מאד קיצוני.
אומרים אצלנו שבשביל כבוד צריך לעבוד. הבחורה עבדה ועובדת. קשה. טיפ'לה כבוד בשביל העבודה. זהו.
שתעבוד מצדי קשה 24 שעות ביממה , אני אקבע למי אני אתן כבוד ולמי לא. עכשיו תעזבו אותי בשקט שני נודניקים .
יש בעיה עם מתן כבוד למישהי רק בגלל שעבדה קשה ובנתה עצמה בעשר אצבעות. גם סוחרי נשים, נוגשי עבדים ומנצלי ילדים עובדים מסביב לשעון (להבדיל אלפי הבדלות וכו' וכו') ואנחנו לא עומדים ומוחאים להם כפיים. השאלה מה הבנאדם עושה ואיך הוא עושה את זה לא פחות משמעותית – ואולי הרבה יותר. העולם מלא ערסים ופרחות שנוהגים במכוניות יקרות, מתגוררים בווילות גרנדיוזיות ולובשים בגדי מעצבים שאני לעולם לא אוכל להרשות עלצמי. אבל כשמסתכלים טוב רואים את העטיפה של הארטיק שעפה מחלון המרצדס שלהם אל הכביש.
אז השאלה היא מהי הצלחה ואיך מודדים אותה. אני חושבת שמישהי (או מישהו) שבתה הקטנה מתלוננת באופן קבוע על כך שאינה רואה אותה מספיק לא יכולה לראות בעצמה הצלחה. בעיני זה כישלון.
על מה ההתרגשות?
בסה״כ מתווכת דירות שמסתובבת עם סטייליסטית צמודה (ראו דבריה ב׳ראיון והתמונות המעוצבות שלה) ומוכרת לאנשים חלומות רחוקים מהמציאות או עטופים בנייר צלופן מסנוור (לדוגמא, דירת 70 ומשהו מטר במיליון וחצי בלי אישורי עירייה לא נשמע משהו).
לעניין הטוש, אם תדפדפו אחורה שבועיים, תראו כתבת תחקיר שחושפת את התרגיל שלה במגדלי ארלוזורוב אז חייבים לומר שיוצא מאוזן.
אם יש משהו שמייצג את ישראל בשנת 2010 זה בדיוק הראיון הזה.
שער, בעיתון הטוש, מתווכת דירות מיוחצנת עד זרא ומסולקנת להפליא, עם תפיסת עולם הסוגדת לשטחיות וכסף, שמוכרת חלומות באויר לאנשים שמחפשים לעשות את המכה תוך ניצול חור ברגולציה.
אין יותר מייצג מזה
פשש… רוני…. הפעם ממש התעלית על עצמך. איך הצלחת להשוות אותה לפושעים הנאלחים בעולם (גם אם כתבת "להבדיל אלפי הבדלות") . כבר אין מלים לתאר את המרירות שלך. מהי עבודה לגיטימית בעיניך? העיניים שלך במרצדס שלה ובדירה שלה? זה מה שמפריע לך? שלעולם לא תוכלי להרשות לעצמך את זה? אולי אם תנסי גם את תצליחי, לא?
ואם היא הייתה בוגרת הסורבון זה היה בסדר?
אל תביני אותי (שוב) לא נכון. היא פרחה. אני נגד כמעט כל מה שהיא מייצגת. אבל אני עדיין מסיר את הכובע בפניה. היא עבדה בעבודה לגיטימית ביותר והצליחה בה. אני מאחל לה שתתבגר, תחכים ותצליח גם בשאר תחומי החיים.
לרוצה להיות אבא:
"לעניין הטוש, אם תדפדפו אחורה שבועיים, תראו כתבת תחקיר שחושפת את התרגיל שלה במגדלי ארלוזורוב אז חייבים לומר שיוצא מאוזן".
המידע שנתת הוא מועיל מאוד. לא פעם, לנוכח איום בתביעה "נאלץ" מדיום תקשורתי זה או אחר לפתוח את הרגליים לטובת "אייטם מאזן" שכולו שירת הלל לאובייקט האייטם הראשוני שאיים בתביעה. ההתקפלות אינה בהכרח, או אפילו בדרך כלל, בגלל טענות מוצדקות. אבל האיום בתביעה עושה את שלו כי הבעלים מורידים הוראה לעורכים הבכירים לסדר את העניינים. זה נכון להרבה אמצעי תקשורת (אלו שאני מכיר לפחות).
– ולגופו של עניין. מגיע לה הערכה על הישגיה אבל היא יוצרת אנטגוניזם מיידי שלא לומר תיעוב. האופי המשתקף מונע כל רגשות חיוביים של הזדהות, תמיכה או הערכה.
דורון, אני מבינה שכיף לך לחפש אותי, אבל אתה מפספס ובגדול. מה שכתבתי (קריאה מושכלת היתה מובילה אותך לזה ללא מאמץ) היה תגובה ישירה למשפט הזה: "אומרים אצלנו שבשביל כבוד צריך לעבוד. הבחורה עבדה ועובדת. קשה. טיפ'לה כבוד בשביל העבודה. זהו".
אני חולקת על כך. כבוד לא ניתן אוטומטית על עבודה, כל עבודה. כבוד ניתן על עבודה טובה, עבודה ראויה, עבודה מוסרית וכו' וכו'. לפני שנותנים כבוד יש לבדוק אם העבודה אכן מכבדת את בעליה או לא. זה עניין עקרוני.
באמת אין מלים לתאר את המרירות שלי, כי היא ממני והלאה, לאכזבתך. אני דווקא בעד נשים מצליחות, עשירות ובטוחות בעצמן. איני כלל לא צרה בענבל אור (אשמח אם תפנה אותי לקטע בטקסט שלי בו ניתן לכך ביטוי או לטענה כי עבודתה אינה לגיטימית). אם אתה לא מסוגל להפריד בין דיון עקרוני לבין גופו של עניין (קרי, ענבל אור), אתה צריך לפשפש בנפשך פנימה ולשאול את עצמך מדוע. אתה יודע איך זה, הפוסל במומו פוסל.
אני עם רוני.
ובכלל אני מתרשם שדורון מחפש לריב עם כל מה שנכתב פה, ולא משנה מה, כך שבאופן אישי, רוני, אני הבנתי שעדיף להימנע מלהיכנס איתו לדין ודברים. עם אנשים שמחפשים לריב אין טעם לריב – את נותנת להם את מה שהם מחפשים.
יובל, ניסיון זה בהחלט מה שחסר לי בפורום הזה. אני מקבלת בשמחה את עצתך אבל לא יכולה להתחייב שאעמוד בפיתוי.
רוני (28), תגובה 21, אליה (לדבריך) הגבת, היא שלי. בדיעבד שמתי לב שאינה מזוהה ולכן הנחתי שענית לי (לא שלא ניתן לייחס את התגובה הזו שלך לתגובה המקורית שלי, שבה רשום בדיוק אותו הדבר). זה כמובן אינו משנה את עצם העובדה שאני עדיין סבור שהצורה, שבה ניסחת את תגובתך, שפלה, ומכאן שאיני סבור ש-"טיב" תגובתי שונה מזה שלך.
ויובל (29), אני לא מבין מאיפה אתה מסיק שאני מחפש פה לריב עם מישהו. עד היום כתבתי פה את דיעותי, גם אם הן שונות משלך. ומה לעשות, יובל, יש אנשים עם דיעות שונות משלך. אני לא רואה בשלושת המשפטים בתגובה המקורית שלי כאן נסיון לריב עם מישהו. כתבתי בדיוק שלושה משפטים: "מביך…", "מצד שני" ו-"אפשר קצת לפרגן". אחלה תחילה של ריב. לא ידעתי שיש לי את זה. שיהיה לך חג שמח.
גם לך.
ממש לא ברור לי שטף הבוז וההתנשאות כלפי המרואיינת.
היא מעולם לא התיימרה להיות מדענית טילים, היורשת של מוצרט או ממשיכת דרכו של דויד גרוסמן. היא מציגה את עצמה כאשת שיווק סופר-מצליחה וכמי שהקימה חברה משגשגת במו-ידיה, והצגה זו נאמנה מאוד למציאות. גם לא בדיוק נהיר לי מה לא מוסרי בעבודה שלה ואשמח להסבר.
כנראה שמה שמקפיץ כאן חלק מהמגיבים זה הסופרלטיבים שהיא מרעיפה על עצמה, והיעדר הענווה. אבל במה זה שונה ממחמאות, חנופות ויחסי ציבור בחינם שמקבלים מן העיתונות כרישי-עסקים אחרים? השוני הוא, שבמקרה שלה היא נאלצת להעיד על עצמה בגוף ראשון. אולי כי היא חדשה בתחום (ואולי כי היא אישה, מה לעשות) ויש לה פחות קשרים אישיים בעיתונות הכלכלית. אז דנקנר פחות ראוי לביקורת רק כי יש לו אנשים שמשבחים אותו בגוף שלישי?
ועוד נקודה: התגובות כאן הן לא בדיוק מיזוגניות, אבל די מיותר כל העניין של "פצצת מין חכמה" ושאר מחמאות מפוקפקות. וגם בכתבה המקורית – די, נמאס, נמאס נמאס. אני מחכה ליום שבו ישאלו גבר מצליח על המראה שלו ועל חיי המשפחה. וליובל – למרות שאתה לא בדיוק שוביניסט השנה, מקנן בי החשד שלו איש עסקים גבר היה מספר שעזב את החופשה עם משפחתו לטובת עניין עסקי בוער לא היית מצטט זאת כדבר הראוי לביקורת או רומז שמדובר בסדר עדיפויות לקוי.
שלא לדבר על כך, שגבר לא היה מזכיר אירוע כזה, כי מבחינתו ומסחינת העולם זה הדבר הטבעי והמובן מאליו לעשות.
ובכל זאת,
אין ספק שהיא שלמה עם עצמה ועם דרך חייה. כך זה מצטייר לפחות
אפשר לכבד אותה על זה.
הסעיפים 'הוראה' ו'תורת הגזע' קרעו אותי.
אני מכיר רק את הדמות הציבורית שנקראת ענבל אור. הדמות הזאת קפיטליסטית במובן הכי רע של המילה, כלומר במובן של לייצר ערך בעיקר לעצמה ואפס לסביבתה, אלא אם מחשיבים מפלצות בטון מכוערות כערך. בכלל, אדם עם תפיסת מציאות ותפיסת העצמי כמו שהיא מבטאת, צריך לבלות יותר עם פסיכולוגים ופחות עם קואוצ'רים בשנקל שראו את הסוד פעם אחת יותר מדי (כלומר, פעם אחת).