דבר ראשון תירגעו: מדריך לנעלבים ברשת

עו"ד אפי פוקס, שבמיזם שלו נכנסתי לפני כשנה, מנצל את ההזדמנות כדי לסגור איתי חשבון (בצדק) ועל הדרך מספק כמה מסקנות באשר לאנשים שרוצים להשתין על ידיות. אתם כבר תבינו. הנה לפניכם הטקסט המלא.

***

התמזל מזלי לייצג נתבעים שנתבעו על ידי בעלי עסקים שלא אהבו את הביקורת שלקוחותיי כתבו עליהם. יש המון אמוציות בתביעות האלה, הרבה יותר מתביעות עסקיות אחרות שטיפלתי בהן. מהצד התובע תמצאו אנשים שנפגעו (באמת) עד עמקי נשמתם מביקורת (או לשון הרע) ומהצד השני, אנשים שרותחים על האיום על חופש הביטוי שלהם. יש גם, באופן טבעי, עורכי דין שמתפרנסים מהתנגשות הרגשות האלה, עורכי הדין הללו אינם פושעים או נבלים, אלא עושים את עבודתם (אלא אם נתנו חוות דעת משפטית שאינה נכונה ללקוחותיהם, ואז הם רשלנים ועוברים על עבירות אתיות). לרוב, בתביעות הללו, יש גם שופטים שממש לא אוהבים תיקים כאלה ועושים הכל כדי להעיף אותם מבית המשפט.

לפני כשנה, נכנסתי כהרגלי לגלוב וגיליתי שהיו"ר, יובל דרור, פרסם פוסט שקוטל באכזריות את המודל העסקי של מיזם אינטרנטי חדש שנקרא "פריביז". המשפט הראשון של הביקורת על "פריביז" היה זה:

"באופן כללי אני מודה שהמודל העסקי של האתר נשמע לי מופרך." (ההדגשה שלי)

אם המילה שהודגשה משעשעת אתכם זו משום שמעבר לכך שהמילה מהווה טיעון ל"לשון הרע" במסגרת סכסוך משפטי אחר שהקונצרן מעורב בו, היא גם מעלה ספק לגבי אוצר המילים של היו"ר, שיכולתו הוורבלית הנודעת, נראית לי עכשיו, איך לומר- קצת מופרכת.

וברצינות, יובל לא רק ביקר בציניות את המיזם, את המודל העסקי שלו, אלא גם את היזם הנאיבי. הוא כינה את הרעיון "לופט גשפט" ("עסקי רוח" ביידיש) וסיכם שהמיזם "ייגמר בבכי". בשלב הזה, אתם ודאי מבינים שאני הוא המייסד של המיזם, ואני המצוטט בפוסט שיובל ירה בו חיצים. אאוץ'.

התחושה הראשונית לא הייתה נעימה בכלל, זו בלשון המעטה. במיוחד כשמי שקוטל אותך זה מי שאתה מזדהה עם לא מעט מכתיבתו ודעותיו. עניין נוסף שהוסיף הוא שפריביז היה ברגעיו הראשונים, הפוסט נכתב יומיים לאחר ההשקה. המיזם היה חלום רטוב שלי שהתגבש לאחר יותר משנה של תכנון, פיתוח, אמוציות, גיבוש צוות, והוצאה של חלק ניכר מחסכונותיי. דוגמא טובה לתאר את מה שהרגשתי כמושא הביקורת: דמיינו שאתם חובקים את בנכם הבכור, יוצאים איתו מחדר הלידה, לפתע עובר לידכם מישהו ואומר, "הילד הזה מכוער, מכוער מאוד, טוב היה לולא היה נולד". דמיינו עד מה שהיה עובר לכם בראש באותם רגעים. ואיך הייתם מגיבים.

כמו בכל אירוע שמעורב בו רגש של מושא הביקורת וביקורת קשה של המבקר, התגובות המיידיות לאירוע שכזה מאוד מגוונות. ישנם מקרים קיצוניים כמו דודו טופז המנוח ששבר את משקפיו של שניצר לאחר שהאחרון קטל (שלא לדבר על מה שעשה, אולי בגלל ביקורת לאחרים). יש כאלו שמגיבים בחריפות, יש כאלו שמגיבים באנונימיות, יש כאילו שמתעלמים, ויש כאלו, לצערי יותר ויותר, שמתקשרים לעורך דינם. והמילים "תביעה", "לשון הרע" נזרקות אל חלל האוויר, ואיפושהו, מתמחה כלשהו, מתחיל תוך זמן קצר לכתוב מכתב שדורש הסרה של הביקורת, פיצויים ושאר הפחדות.

אם לא הייתי עו"ד בעצמי, והייתי מתקשר לעו"ד אחר בחמת זעם, בוודאי הוא היה מראה לי את ע"א 534/65 דיאב נ' דיאב, [פ"ד כ(2) 269], מצטט את ההלכה לפיה גידופים כשלעצמם מהווים לשון הרע. מסביר לי שאפשר ובית המשפט יגיד שהביטוי "לופט גשפט" (או "מופרכות") יכול אולי להתפרש על בית המשפט כגידוף ואז יש לי קייס. ואז, בוודאי, כשהאדרנלין עוד זורם בעורקיי, הייתי מצווה עליו לתקוף. הוא היה עושה כרצוני ושולח בשמי מכתב מפחיד ליובל דרור ודורש ממנו לשלם שנדברליון דרכמות ולהוריד את התוכן הפוגעני.

אני בחרתי להגיב ליובל מיד בתגובה קצרה מנומקת ואדיבה ניסיתי להסביר למה אני מבין את הביקורת שלו, אבל לא מקבל אותה. אודה ולא אבוש שבליבי רציתי להשתין לו על הידית של האוטו. לשמחתי, היות והגבתי מהר, והקפדתי לכתוב לעניין – בתגובות התפתח מיני דיון קצרצר על המודל העסקי של החברה שלי, והפוסט שעסק בלופט גשפט שלי ובמופרכות שלי בתחילה התעשר מעט בעוד כמה דעות שאחת מהן הייתה גם הדעה שלי.

לפוסט הזה יש מוסר השכל משולש: ראשית, יובל חייב להתחיל להשתמש במילה אחרת מעבר ל"מופרך". שנית, אם לאחר שלחצתם את ידו של יובל יש לכם ריח של שתן ביד – אני לא מכחיש ולא מאשר שיש לי קשר לזה. שלישית, חברות יקרות, מושאי ביקורת יקרים, אנשים שנעלבו על משהו שהם באמת מקדישים לו את זמנם, חייהם וחלומותיהם: I feel your pain. אבל תביעות לשון הרע, אלא אם פרסמו עליכם שקרים גסים ומטונפים, אלא אם הצמידו אתכם לפינה שאין אלא להגיב אחרת, הן התקפה משפטית על חופש הביטוי של מי שמבקר אתכם, והן הדבר גרוע ביותר שאתם יכולים לעשות לעצמכם.

אה כן, ולפריביז הולך אחלה. טפו טפו טפו.

***

עד כאן הטקסט של אפי.

זו הזדמנות עבורי לומר שלפני כמה שבועות קראתי איפשהו על כך שפריביז ממש מצליחה. ניסיתי להיזכר האם זו לא איזו חברה שבעבר ירדתי עליה. עשיתי חיפוש בגלוב, וכן, ירדתי עליה. אני מודה ומתוודה, הייתי בטוח שהיא תכשל בגלל מודל עסקי שנראה לי רעוע. אם אפי אומר שהעסקים מוצלחים חזקה עליו שהוא יודע מה שהוא אומר והמשמעות היא שטעיתי. בגדול.

זה קורה לטובים ממני וכאשר אני טועה אני לא מהסס להסיר את הכובע; שאפו אפי.

עדיין אין לי מושג איך ולמה החברה שלך מצליחה. מצד שני, בשביל שהחברה שלך תצליח לא צריך שלי יהיה מושג. צריך שלך יהיה מושג – ונראה שיש לך.

כל הכבוד ובהצלחה.

20 מחשבות על “דבר ראשון תירגעו: מדריך לנעלבים ברשת

  1. אפי, ההסבר בצעדים באתר שלך בעברית הולך משמאל לימין. מה נהיה עם זה? מבחן אינטליגנציה?

    אבל יפה שהרמתם את זה ואתם מצליחים.

  2. ועוד אחת- ההסברים החדשים כבר מוכנים והסיבה שהעברית נראת כל כך רע זה כי העיברות של האתר היה טעות לא כדאית כשניסינו לעשות לוקליזציה לאתר שלא נבנה לשוק הזה ומוקדם מידי.

  3. בעיקר בימים כל כך מלאי התלהמות, צעקות ועצבים, מאוד כיף לקרוא פוסט כל כך שפוי והגיוני.

    מוזר להגיד כל הכבוד על משהו שאמור להיות בסיסי כל כך (דרך ארץ, היכולת להתנצל, לדעת איפה מתחיל הרגש ונגמר ההיגיון וכו') אבל כנראה שזה לא דבר כל כך בסיסי.

  4. אהמ… אה… כחכח…אהה…
    אז ככה: אנצל את המומנטום שבכותרת פוסט זה כדי לשאול שאלה (קטנה) שמציקה לי (קצת). והיא קשורה לתגובות של הפוסט הקודם דווקא. יובל – הוכחת בפוסט הזה שאתה אמיץ. שאפו. אז עכשיו אשאל פומבית: האם יכול להיות שערכת/צינזרת לי תגובות לפוסט הקודם?
    זה נשמע אבסורדי, אבל הנה למה אני שואל: העליתי שתי תגובות. שתיהן הופיעו בצורה מקוצרת. שתיהן לא היו ארוכות מאד, רק כמה שורות בודדות חסרות. אולי מדובר בבעיה טכנית בכלל (לא שאי פעם ראיתי כזו, אבל, אולי). כתוצאה מכך שבאחת מהן חסרו שורות, קלינגר לא הבין איזה קייס הצעתי לתביעה יצוגית. נברמיינד. אז, הנה, בלי התלהמות, אני שואל כדי לדעת. האם מדובר בתקלה טכנית שלא ידעת עליה, או במדיניות.
    בתור קורא ותיק, אשמח לתשובה.

  5. אני חושב שהם נעלבו כמו שאתה נעלבת ומכאן המכתב שיובל קיבל מעורכת הדין. זה לא באמת slapp במובן של לסתום פיות על ידי בריונות משפטית.
    אתה מכיר את יובל, אתה גם עורך דין בעצמך, אז לקחת אוויר וספרת עד עשר והגבת. הם לא.
    אני דרך אגב חושב שמכירת לייקים זה לא שירות מופרך אבל זה שייך יותר לפוסט נעול.

  6. קורא ותיק (7): התשובה היא כן. בחלק מהמקרים ערכתי את התגובות ובחלק מהמקרים לא אישרתי תגובות כלל (יש 11 תגובות שלא אושרו עד כה). הסיבה פשוטה: חלק מהתגובות היו תגובות מאוד אמוציונאליות, נאמרו בהן דברים אישיים, לעתים פוגעניים כלפי התובעים. אני מעולם לא חשבתי שחופש הביטוי שלי או של כל אחד אחר הוא מעל החוק או מעל זכויותיהם של אנשים אחרים ומכיוון שידעתי שהמקרה הזה עלול להוביל לתגובות סוערות, העברתי את הגלוב למצב שבו תגובות עולות רק לאחר אישור.
    בחלק מהמקרים, כמו במקרה שלך, היו תגובות מקסימות אבל היה בהן מרכיב שיהונתן ואני חששנו שעשוי לסבך לא רק אותנו אלא גם את המגיב עצמו. לכן העדפתי לקצר תגובות (לא כתבתי תגובות שלמות, פשוט הורדתי מילים או חלקי משפט) מאשר לא להעלותן בכלל.
    צר לי על כך אבל זו נראתה לי כמו האופציה היותר מוצלחת מאשר למחוק בכלל תגובה מוצלחת.

  7. אוף, חמודים אתם.

    יובל – לייק עצבני למשפט האחרון שלך בפוסט.

    אני חושבת שערן (תגובה 9) צודק, הרבה יותר הגיוני שלא מדובר ב slapp קלאסי אלא בתגובה שנבעה מתוך רגש זהה למה שהרגיש אפי.מנסה לחשוב במקרה זהה אם להשתין לך על הידית של האוטו היה האינסטינקט הראשוני שלי או לחפש לבנת חבלה שתעשה את העבודה.

    ועוד נקודה בעניין מכירת לייקים (נושא שכתבתי עליו רבות בחורימבה בעבר). עצם העובדה, שפרסומאים רבים וגדולים משתמשים בשירות, מעוררת שאלות רבות בתחום. זו סיבה אמיתית לדאגה, אם משרד פרסום לא מאמין ביכולתו/לא רוצה/לא יודע להביא בעצמו לייקים וצריך עזרה בעניין.
    המשך יום נפלא!

  8. אפי,

    ומהי נקודת האדישות שלך?

    אני שואל זאת והיות ואולי אני במצב דומה (לא במובן העסקי) והיות ויש מי שהחליט לרדוף אותי ברשת ולאחר שכבר ננזף, עבר ללשון שגיא-נהור שמקשה על הצנזור שלה.

    אז מצד אחד, כולם אומרים – תתעלם.

    מצד שני, אתה יודע איך זה – אחרי ששומעים משהו מספיק פעמים, הוא הופך עובדה.

  9. רוצה להיות אבא- תראה את הסיום של הפוסט ואת הסייג "שקרים מטונפים". אז מי שיפרסם את זה יחטוף ממני.

    זו אגב, התניה המקורית של חוק לשון הרע- הדבר המפורסם חייב להיות שקרי. החוק במהלך הפרקטיקה התערפל בין חצי אמת, לאי אמת, לאמת לא נוחה. אבל שקר גס ומטונף שגורם לך נזק של ממש- תן לו בראש. אם יובל היה כותב שהמייסד של החברה במקרה ההוא הוא חנטריש שחייב כספים לאנשים בעוד שהוא לא- הייתי לגמרי מצדיק את התובע.

  10. אני מתפלא מאוד לשמוע שגידופים מהווים לשון הרע. לא נאמר לי כל דבר על כך כשכמעט עמדתי אני למשפט על לשון הרע. להפך, אם אני לא טועה נאמר לי שגידופים נופלים תחת הגדרת "הבעת דעה", ולכן אינם לשון הרע. התוכל להסביר אפי?

  11. אה, בסדר. נראה לי שיש אם כן שני סוגים של גידופים. הגידופים שמוזכרים שם הם באמת לא עניין של דעה, אלא שימוש בתיאור תכונות פיזיות של האדם כדי להשפיל או להעליב. יכול להיות שאם אני מכנה מישהו "רע לב" "טמבל", או אפילו "אדם מופרך" – זה נחשב הבעת דעה?

  12. Efi, as a result of this post I checked our your website, and was so insulted by the bad English and ridiculous attempts to appeal to my self-image ("let's face it, you're sometimes crazy!!" Really? really, Effi?) in the tutorial video that I closed the tab and will probably never go there again.

    Just an

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *