אחת, שתיים, אחת שתיים. זה עובד? איי, איי? עובד? יופי.
גבירותיי ורבותיי, בוקר טוב. ביקשתי לכנס את מסיבת העיתונאים כדי למסור הצהרה. אבקש את סבלנותכם עד לתום הקראתה.
בשבוע שעבר העליתי את הפוסט הזה אשר עוסק באתר הזה המציע הצעה מופרכת: הוא מזמין גולשים, בתי עסק ובעצם כל מי שרק רוצה, לקנות חבילה, שעלותה, למשל אלף שקל, ובתמורת לאותם אלף שקל יתקבלו בעמוד הפייסבוק של הרוכש אלף לייקים. מי שמעוניין, כך ניתן להבין מהאתר, יכול לרכוש גם חבילה של 5,000 או 10,000 לייקים. הכל תמורת תשלום.
בפוסט שלי טענתי שמדובר בהצעה מופרכת וביקשתי הצעות לשירותים מופרכים יותר. הגולשים התקשו. זה באמת קשה. הפוסט נכתב, כמו חלק ניכר מ-3,458 הפוסטים האחרים בגלוב, עם קורטוב של הומור וסאטירה.
ביום רביעי בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מאדם שהציג את עצמו כ"עובד בדואר ישראל" אשר מוודא את כתובת הבית שלי כיוון שעליו להעביר לי מכתב דחוף מביטוח לאומי. ביום חמישי הודבקה לשער ביתי מעטפה. במעטפה היה מכתב מעורכת הדין הנכבדת אור שפירו-סער. אני מצרף בזאת את המכתב במלואו (לחצו להגדלה).
מעבר לעובדה שמיוחס לי פרסום באתר Blogerim.net תוך מתן לינק לפיד רסס, עניין משעשע לכשעצמו, המכתב הזה הוא האיום המופרך ביותר שקיבלתי מאז ומעולם, עניין לא פשוט בכלל בהתחשב באיומיו של אבי כהן (למי שלא מכיר, לחצו על המילים המקושרות. זה כדאי!).
העברתי את המכתב לעו"ד של הקונצרן, יהונתן קלינגר. לאחר שהתרכז והפנים אותו הוא כתב מכתב תגובה אשר נשלח אתמול בדואר רשום ובפקס אל שפירו-סער. אני ממליץ לכם לקרוא אותו (לחצו להגדלה. אפשר גם להוריד גרסת PDF).
התגובה של יהונתן מדברת בזכות עצמה ובכל זאת ארבע הערות:
1. בפוסט המקורי לא פרסמתי שום לשון הרע. הבעתי את דעתי. דעתי היא שמדובר בשירות מופרך. לייקים אמורים לייצג את עמדתם האותנטית של אנשים, שהגיעו באופן ספונטני לפרופיל בפייסבוק, לתוכן בפייסבוק, לבית עסק בפייסבוק. הניסיון להפוך את הלייקים לסחורה בה ניתן להשתמש על פי דרישה והזמנה כדי להביע אהדה מאורגנת כחלק מחבילה שמוצעת למכירה באתר אינטרנט, הוא ניסיון שיש בו פגם שנוגד את השכל הישר. זו המשמעות של המילה "מופרך". "מרשתה" של עו"ד שפירו-סער יכולה לחשוב אחרת. זכותה. לדעתי, הצעה עסקית למכור "אהבה וירטואלית" בתמורה לכסף, היא הצעה מופרכת ובמדינה שבה קיים חופש ביטוי מותר ללקוחות פוטנציאליים להביע את דעתם על שירות שמוצע להם. (הדבר היחיד שעשיתי עם הפוסט המקורי הוא שסגרתי אותו לתגובות על מנת להקפיא את המצב כפי שהיה בעת הגשת האיום).
ובכלל, עיון בתקנון של פייסבוק מגלה כי החברה אוסרת על פרקטיקה של תמרוץ כלשהו של גולשים לעשות לייק (חלק IV סעיף 6, תת סעיף C) והיא אינה מבצעת אבחנה בין "גולשים אמיתיים" ל"פרופילים מזוייפים". השקעתי בעניין עוד רבע שעה ועשרות לינקים זינקו עליי. מסתבר שפייסבוק נלחמת בצורה די אגרסיבית בחברות הפועלות בתחום מכירת לייקים/אוהדים ופועלת נגדם בדרכים שונות עד שהיא סוגרת אותם. טקסטים רבים מסבירים למה פשוט לא כדאי לקנות אוהדים או לייקים וזה עוד לפני שהתחלתי לדבר על הצד המוסרי של העניין.
הנה אתגר לעיתונאים שקוראים פוסט זה: פנו אתם לפייסבוק, שאלו אותה שאלה אחת: האם מדובר בפרקטיקה המפירה את החוקים והתקנות של החברה או לא? הראשון שיוציא תשובה רשמית מפייסבוק יזכה לסעוד ארוחת ערב בחברתי על חשבון תקציב האירוח השמן של הקונצרן (טוב נו, זה לא כזה פרס, אבל זה מה יש), וזאת ללא קשר לתוכן התשובה ("פרקטיקה לגיטימית!" או "פרקטיקה לא לגיטימית!"). במקביל הגשתי תלונה למועצה הישראלית לצרכנות. התלונה, נמסר לי, בטיפול.
2. מעבר לשאלה באשר לעצם הפרקטיקה, נראה ששפירו-סער ו"מרשתה" לא ממש מבינים על מי הם איימו. מזה קרוב לעשור אני מעביר קורס שנקרא "אילוף הסוררת". העברתי אותו באוניברסיטת בן-גוריון, באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת נתניה ואני מעביר אותו כיום באוניברסיטת תל-אביב ובמכללה למנהל. קרוב למחצית מהשיעורים בקורס עוסקים בסוגיות הקשורות ב"חופש הביטוי באינטרנט". ואיתי הם רוצים להתעסק.
במרכזו של אחד השיעורים עומד מונח שנקרא "תביעת SLAPP". מדובר בראשי תיבות שתרגומן לעברית הוא: "תביעה אסטרטגית כנגד השתתפות ציבורית". לסטודנטים אני מסביר שמה שמיוחד בתביעות האלו הוא שבניגוד לתביעות רגילות, שבהן אדם או חברה תובעים בניסיון להילחם באנשים המפיצים שקרים, תביעת SLAPP היא תביעה שמוגשת בניסיון של התובעים למנוע מהנתבעים לומר את האמת. לכן זו תביעה אסטרטגית; היא מנצלת את הכיסים העמוקים שיש לחברות האלו כדי להתיש ולהטביע את הנתבעים בהוצאות הנדרשות לשם הגנה משפטית. הן מקוות שבדרך הזו הנתבעים ירימו ידיים ויהיו מוכנים לפשרה.
האיום שהודבק על שער ביתי הוא איום SLAPP קלאסי. אני מתקשה להאמין שיש שופט בעולם שיקבע שהבעת הדעה שלי לפיה "אתר שמוכר לייקים של פייסבוק תמורת אלפי שקלים, הוא אתר מופרך", היא בגדר לשון הרע, אבל שפירו-סער ו"מרשתה" מאיימים עליי בתקווה שאתקפל, בתקווה שלא ארצה לקחת על עצמי את המעמסה הכלכלית והנפשית הכרוכה בניהול משפט. הם טועים.
עו"ד יהונתן קלינגר ואני מוכנים ומזומנים לנהל את המשפט הזה במשך שנים. בכבוד. בואו נלך לבית המשפט. מכיוון שאין ברשותי את הממון הנדרש לניהול המשפט (בכל זאת, הדרכמות הן לא מה שהיו פעם, נקודה שתחזור מיד – ובגדול), היה ויתקיים כזה משפט אפנה אליכם, בדומה לפניה שביצע תומר פרסיקו, ואבקש את תרומתכם. אני משוכנע שתתייצבו לימיני. אין לי ספק בכך.
3. כבר התכוננתי למאבק משפטי ארוך ומורכב, העוסק בסוגיות עקרוניות ומהותיות בחופש הביטוי, אבל שעות ספורות לאחר שנשלח הפקס, התקבלה במשרדו של יהונתן תשובה. אני מציע שתשבו טוב על הכיסא, אחרת תיפלו ממנו (לחצו להגדלה, שימו לב לסעיף 3):
יהונתן ואני שברנו את הראש איך לענות על המכתב הזה. לאחר התייעצות ארוכה החלטנו להתייחס בעיקר לסעיף 3. להלן תשובתו:
"באשר לביטוי 'מופרך' הרי שכבר הובהר בתשובתי מיום ה-17.7.2011, שהטענה שהוא ביטוי שיש בו משום לשון הרע היא טענה מופרכת בפני עצמה. ובאשר לשאר הביטויים: הביטוי 'אתר אחד, לא חשוב מאיזו עדה' נכתב כדי לא להעליב את בעליו של האתר 'חורים ברשת' בו הופיע (ועדיין מופיע) הבאנר המדובר והוא כלל לא מתייחס לאתר של 'מרשתך'. הביטוי 'בדיחה' נועד דווקא כדי להחמיא לאתרה של 'מרשתך' שהרי תחילה חשב מרשי שמדובר בבדיחה אך התבדה וגילה כי מדובר בהצעה אמיתית. חבל ש'מרשתך' אינה יודעת לקבל מחמאות. לבסוף, הביטוי 'דרכמות' הוא אכן ביטוי מעליב. בעיקר את היוונים. משום כך, מלפנים משורת הדין וכדי להפיס את דעתם של היוונים, יסכים מרשי לשנותו ל'שקלים חדשים' במידה ו'מרשתך' תסכים לוויתור תביעות מלא כנגד מרשי".
(לתשובתו המלאה של יהונתן, שכבר נשלחה, לחצו כאן [קובץ PDF]).
4. אחרי שקראתם את תשובתה של שפירו-סער אני עומד לבקש מכם בקשה קשה במיוחד: מכיוון שאנחנו עוסקים באנשים, הממממ רגישים במיוחד, אני מפציר בכם להימנע מתגובות מתלהמות או דיבתיות. אלו יימחקו וחבל. אודה לכם על גילוי תמיכה ולא פחות מכך על רעיונות והצעות באשר לדרכים להגיע לפייסבוק ולקבל ממנה תשובה. אם מישהו מכם מכיר מישהו שעובד בפייסבוק, מישהו שדרכו יהיה ניתן לקבל מפייסבוק תשובה חד-משמעית ורשמית (מעבר לכתוב בתקנון המאוד ברור שלה, לפחות בעניין שלפנינו), אנא ספרו לנו על כך. נשמח להצעות אחרות שיכולות לסייע במאבק כי עם כל הצחוקים, האנשים האלו מבזבזים את זמני ונכפה עליי להתעסק איתם.
אתם מוזמנים להפיץ את הפוסט הזה לכל מי שאתם מכירים. כל רה-טוויט, כל קישור יתקבל בברכה. הבטחתי לכם היא שכל מסמך שיגיע לידי, כל מכתב שישלח, כל שיחת טלפון שתתקבל הקשורה לעניין – יועלו מיד לגלוב. זה עומד להיות מאבק בדלתיים פתוחות, הכי פתוחות שרק אפשר וכולכם מוזמנים לקחת בו חלק.
שאלות? כן, רינה.
עדכון: גיא גרימלנד מ"דה-מרקר" כותב על האיום: לא מפנים את הלחי השנייה: הבלוגרים הישראלים מסרבים להכנע לתביעות.
כתיבת תגובה