כבלי השמירה של הדמוקרטיה

העיתונות המסורתית נאבקת על חייה אבל לטענת סיני גז* היא צריכה לבוא בטענות בעיקר אל עצמה. למעשה, היעלמותה הצפויה, כך לטענתו, היא לא בעיה כי אם הזדמנות. הנה לפניכם הטקסט המלא ששלח לקטגוריית "כתב/ת אורח/ת".

***

כשברקע איומים לסגירה של גופי תקשורת ישראלים ראוי לדון בגופו של עניין: האם וכיצד שמרה העיתונות הישראלית על הדמוקרטיה בשנים האחרונות? יתרה מכך, אולי כדאי לשאול את השאלה הזאת באופן רחב וגורף יותר: כיצד מסייעת העיתונות העולמית, אם בכלל, לקידום ערכי הדמוקרטיה ושמירתם?

מבט כולל על מעשי העיתונות בשנות כניסתה המאסיבית של האינטרנט לחיינו מגלה נתון מאכזב: העיתונות לא הייתה שם בשבילנו. העיתונות הכלכלית לא חזתה את המשבר הכלכלי הגדול מזה יובלות, היא לא חזתה את השבר החברתי-תודעתי (אוקיופיי וול-סטריט, מחאת האוהלים), היא לא חזתה את האביב הערבי, היא לא נלחמה בקשרי ההון-שלטון ולמעשה הייתה חלק שותף ביצירתם והגנה עליהם, היא לא חשפה את מה שהפריע לשלטון (פרשת ענת קם למשל), היא לא שמה ידה על אסופת המסמכים הסודיים הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית (ויקיליקס), לא סיפרה לנו בפועל מה קורה באירן, בסוריה, בלוב ובמצרים (את זה עשו המפגינים בפייסבוק, יוטיוב וטוויטר) ולא תיווכה לנו בצורה יעילה את המידע שאנו זקוקים לו כל כך.

למעשה, מבט על העיתונות בימים אלו מגלה מצב מביך בו היא מתהדרת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה" אך בפועל היא זו שכובלת את הדמוקרטיה בקשרי שלטון, הון ואינטרסים כאלו ואחרים. מי שחף מכך, באופן כללי, זו האינטרנט. שם יכולתם לשמוע על פרשת ענת קם לפני שהעיתונות הממוסדת העזה לעשות זאת, לשם פונים חושפי שחיתויות בקנה מידה עצום (ויקיליקס), שם בלוגרים מפרסמים מידע חדש, מעודכן ולא מצונזר ומשמשים בפועל כלבי השמירה של חופש הביטוי וכתוצאה מכך של הדמוקרטיה כולה, בעוד העיתונות הממוסדת הנוכחית נמנעה מלספק לנו מידע חשוב ולא תיווכה לנו אותו בצורה יעילה עמותות דוגמת הסדנה לידע ציבורי בישראל ועמותות דומות בעולם עושות זאת בצורה מעוררת קנאה ואף משמשות כלי עוצמתי לעיתונאים שמעוניינים להשתמש במידע הזה. חלקם הגדול לא עושים איתו הרבה וגם אם כן, הם משמשים כ"העתק-הדבק" של מידע שתפקידם הבסיסי היה למצוא אותו.

כרגע, העיתונות הממוסדת היא זו שמספקת לנו בעיקר קרעי מידע אפופים באינטרסים, הון ושלטון. זהו מידע חלקי, מוטה וברוב המקרים חסר ערך. האינטרנט בשנים האחרונות מהווה כלב השמירה המשמעותי ביותר של חופש המידע ושל הדמוקרטיה. אם אתם רוצים להגן על החופש הזה, צרו חקיקה שתגן על בלוגרים חושפי שחיתויות, דאגו שהרשת תהיה חופשית, גבו וקדמו אתרים דוגמת ויקיליקס שחושפים מידע חתרני וסודי, תקצבו עמותות שנלחמות על הנגשת המידע והוצאתו לאור וצרו פלטפורמות חדשות שיסייעו למפגינים, ארגונים חברתיים, אזרחים וגופים ציבוריים ואזרחיים לשמור על הדמוקרטיה ביתר שאת.

חשוב לציין שלא תמיד משמשת הרשת ככלב שמירה דמוקרטי ופעמים רבות היא מהווה זירת הבלים סטנדרטית להחליא, אך במקרים רבים, בעיקר בכל הנוגע לחשיפת מידע והנגשתו, היא עושה תפקיד חשוב וראוי יותר מזה של העיתונות הממוסדת הנוכחית.

אל לה לעיתונות הנוכחית להתהדר בהיותה "כלב השמירה", למעט עיתונאים בודדים שמספרם הולך וקטן, העיתונות כבר מזמן לא משמשת בתפקיד של שמירה על הדמוקרטיה או על החברה האזרחית, ייתכן שהיא סיימה את התפקיד הזה עם כניסתם של בעלי אינטרס כמנהליה או עם עליית כוחן של זירות הרשת העצמאיות.

היעלמות מוסד העיתונות מחיינו, בפורמט הנוכחי שלו, אינה קץ לדמוקרטיה או לחופש הביטוי, אלא הזדמנות פז לייצר זירות תוכן משמעותיות, נושכות ויעילות שמספרות לנו על המציאות באופן החד והנוקב ביותר, בדיוק כמו שהעיתונות עשתה או הייתה אמורה לעשות. כבר עכשיו, זירות האינטרנט העצמאיות (מוויקיליקס דרך בלוגרים, אתרי תוכן עצמאיים ועד פייסבוק, טוויטר, יוטיוב, ויקיפדיה וכדומה) מצליחות לספק לנו תמונת מציאות לא פחות טובה מזו שהעיתונות סיפקה או מספקת לנו. בחלק נרחב מהמקרים, תמונת המציאות העצמאית והמקוונת מספקת לנו מידע עשיר, מגוון, רחב וטוב יותר מזה המסונן של העיתונות הממוסדת, הוא מעצים את כוחנו גם בכך שהוא מאפשר לכל אחד מאיתנו להיות תחנת שידור עצמאית ולהעלות סוגיות שונות לסדר היום.

העיתונות במצבה הנוכחית, לצערנו, תמשיך לעטוף דגים ופוליטיקאים מסריחים אלא אם כן תתעשת, תשלב ידיים עם זרמים הוגנים ועצמאיים שחורטים על דגלם את ערכי החופש והדמוקרטיה ותתחיל למלא את עמודי החדשות בתוכן עיתונאי ראוי.

* הכותב הוא שותף-מייסד בחברת סללום מדיה גרופ.

נכתבו 12 תגובות לפוסט “כבלי השמירה של הדמוקרטיה”

  1. שי:

    האם אי פעם בעולם ובטח בישראל היתה עיתונות אחרת? על שנות הישוב ועיתונות מפלגתית בכלל אין מה לדבר. 'חדשות' ו'העולם הזה' אולי ניסו אבל קמלו בגלל מגוון סיבות. העיתונות הממוסדת לא יכולה להיות אחרת כי היא רוצה להרוויח לא להעביר ידע, לא לתווך ולא לשאול שאלות קשות מדי. הסתדרנו יפה (כלומר מעפן) 20 שנה בלי שום עיתון שחושף משהו מרגש מדי ואני לא בטוח עד כמה בלוגרים עצמאיים מביאים ניוז ממש. הם מביאים פרשנות מעניינת ולפעמים תחקירי אינטרנט (חיטוט במסמכים, קריאה מדוקדקת בתקנונים) אבל לא הרבה יותר בינתיים.

  2. גרבולון:

    המודל הכי מוצלח הוא value for value כמו שעושים ב-no agenda. נחכה שמישהו ירים את הככפה ויעשה כזה דבר אצלינו.

  3. יוחנן המהלך:

    כמה הערות:

    1. בסוף, זה עניין של "gate Keepers" – בין אם זה העורך בעבר או גוגל כיום – "עם כל הצער שבדבר" אנחנו צריכים מישהו שיסדר וינפה את שפע המידע והידע שיש ברשת;

    2. למרות שהיינו רוצים "סידור אובייקטיבי" – אין כזה ממש – גם לא באמצעות גוגל שמשנה את התוצאות ע"פ היסטוריית החיפוש הספציפית של היוזר;

    3. המודל האינטרנטי הנפוץ – חינמי, וכנראה גם מאפיינים אחרים של הגלישה ספק יוצרים ספק מעודדים קשב קצר מועד השילוב בין ירידת הקשב והמודל החינמי מעודד אייטמים קצרים, דלוחים, ממוחזרים וצהובים – כמו רוב המדיה בישראל.

    4. שורה תחתונה: כרגע לפחות, ובלי לזלזל בעוצמתה של הרשת, היא לא מספקת חלופה מלאה לתפקידיה (ויש לה עוד תפקידים תרבותיים לבד מ"כלב השמירה של הדמוקרטיה") של העיתונות.

    5. גם אם בעתיד יתפתחו "אגרטורים" טכנולוגיים משובחים של תוכן – צריך שיהיה תוכן איכותי לאסוף – וזה בסוף דורש כסף וזמן ולכן עד שלא יתפתחו עוד יותר החלופות בתשלום, הצרכנים – בעברית בפרט יקראו בעיקר ג'אנק

  4. אביבית:

    רוצה רק להזכיר שנכס ישן שהיה לעיתונות רובה ככולה, ולא קיים כעת באינטרנט, הוא ההמשכיות והיציבות. לא משנה עד כמה העיתון בעייתי, לא משנה מי ניסה להשפיע על תכניו, ידעת שהוא יוצא כבר עשרים שנה וימשיך לצאת אלא אם יתערב כוח עליון, ידעת שיש לו ארכיון מסודר של חמישים שנה אחורה, ושהמערכת מתנהלת כסדרה ושזה הבדל אחד, אבל חשוב מאוד, בינו לבין גיליון מס' 2 של פאנזין עצמאי שמוקלד ביד ומודפס על צדו השני של נייר ממוחזר.

    בהשוואה, אתר כמו ויקיליקס בעצם חשוף לסכנת סגירה בכל רגע, בלוגרים עצמאיים תלויים בספונסרים אקראיים ובדמי הכיס שלהם עד שנמאס להם, ומשתמשים משפיעים בפייסבוק נחסמים השכם והערב בגלל תלונות של יריביהם הפוליטיים. לטווח הארוך המשמעות היא, שכל המידע הזה ש"כולם רואים באינטרנט", אם אתה לא מוריד אותו תיכף ומייד למחשב שלך ומשתף לכולם, הוא עלול להתאדות. אפשר לטעון שזה חלק מהחבילה, אבל זה ללא ספק הרבה יותר הפכפך.

  5. ספציפי:

    מה שאביבית ויוחנן אמרו.
    וגם, גילוי נאות שנדרש פה (ונרמז בכוכבית) הוא שסללום מדיה גרופ עוסקת ב-"ניהול נוכחות רשת" (המונח מהאתר שלה). לאנשים שמתפרנסים מנוכחות אינטרנטית יש אינטרס מסחרי מובהק לבקר קשות את הפרינט (#רקאומר, כמו שאומרים בטוויטר).

    לכל Here Comes Everybody, יש את ה-Cult of the amateur שלו (ר' כאן .

  6. דני:

    באתי לכתוב תגובה, אבל כל קודמיי אמרו כבר הכל.
    מסכים עם כל מילה שלהם

  7. סיני:

    שלום לכולם, אשתדל לענות
    שי, הבלוגרים בעולם כבר מתחילים לעשות עבודה שנותנת פייט רציני לעיתונות הממוסדת, יתרה מכך, רובם של הסיפורים החדשותיים מקורם בגורמים חיצוניים (משרדי יח"צ, גורמי עניין, עמותות ואזרחים) ולא בעבודת מערכת (אם אני לא טועה מדובר על 60-70 אחוזים של סיפורים חיצוניים לעומת 30-40 סיפורי מערכת) ונראה לי שאני עושה חסד עם התקשורת כשאני לא אומר ש"כל הסיפורים" מקורם בגורמים חיצוניים. ולגופו של עניין: אני מעדיף לקבל את התוכן שלי כאשר אני יודע מי עומד מאחוריו, שאני יכול לפרק אותו ולהעלות אותו מחדש עם פרשנות ועריכה שלי.
    חשוב לציין שלא רק הבלוגרים הם העניין או העיתונות העצמאית אלא גורמים שמטרתם לסדר, לחשוף ולארגן את הידע, גוגל הוא חלק מהמשוואה אבל גם הסדנא לידע ציבורי שציינתי ו"המשמר החברתי" ו"כנסת פתוחה", גורמים שמתעדים מציאות (הטלויזיה החברתית, 99% וכדומה) עד רמת האזרח הפשוט שמרים קול צעקה ברשת.

    גרבולון – :)

    יוחנן – למה צריך "שומר סף" ממוסד?, רוב האנשים מספיק בוגרים בשביל לקרוא ולהבין מה קורה ומחאת 2011 הוכיחה את זה. ובהקשר הזה גוגל איננה שומר סף במובן הקלאסי של המילה אלא מי שמקנה לך כלי חיפוש. העיתונות הנוכחית מתיימרת לומר לך מה חשוב – גוגל – לא.
    נכון, אין אובייקטיבות עם העיתונות או בלעדיה אבל לתחושתי היא מקצינה את הסוביקטיביות בדיווח כמו שמתיימרת לומר לנו מה חשוב.
    יחונן, נראה לי שאתה צריך לעדכן את הגלישה שלך, מזמן לא מדברים כאן על טקסטים קצרצרים. דוגמה מהזמן האחרון
    http://idanlandau.com/2012/09/24/how-israeli-gas-was-swallowed-up/
    ויקיליקס, גוגל, פייסבוק וויקפדיה מעצבים את תפיסת המציאות של חלקים הולכים וגדלים באוכלוסיה הרבה יותר מהעיתונות הממוסדת. ככל שאחוז הגלישה יעלה כך היא תעצב את תפיסת המציאות של רבים יותר ויותר. להזכירך, ויקיליקס אחראית להדלפה הגדולה בהיסטוריה ומהווה נקודת מפנה בעולם הערבי וגם המערבי – כמה עיתונאים יכולים להתהדר בנוצות הללו?

    אביבית – גם כאן, ניתן לייצר "שגרת אינטרנט" את יכולה לבקש מהדורה יומית למייל וכו' וכו'. אני בעיקר מתבעס שכמעט כל דבר שאני קורא בעיתון לא רלוונטי למועד הקריאה

    ויקיליקס בעצם חשוף לסכנת סגירה בכל רגע, בלוגרים עצמאיים תלויים בספונסרים אקראיים ובדמי הכיס שלהם עד שנמאס להם, ומשתמשים משפיעים בפייסבוק נחסמים השכם והערב בגלל תלונות של יריביהם הפוליטיים

    באמת? ומה לגביי מעריב, הארץ, ערוץ 10? הם לא חשופים לסגירה בכל רגע? והאם בכך ש"מצילים" אותם, לא נראה לך שהמידע שאת מקבל יהיה פחות טוב? האם העיתונות לא תלויה ב"ספונסרים"? האם עיתונות לא נסגרת בגלל "יריבים פוליטיים"?
    כל עוד אנחנו מדברים, אתר ויקליקס עדיין חי ובועט (מ-2006), ויקיפדיה מסתדרת לא רע תודה ששאלת (מ-2001), גוגל עדיין איתנו (מ-1999) וכו' וכו' ומרבית העיתונות ממשיכה לייצר לנו תוכן לא רלוונטי, לא מעודכן ובמקרים רבים מדי נגוע באינטרסים

    ספציפי – ראשית, אני ביקשתי לציין את "סללום מדיה גרופ", שנית, אם אתה חושב שבכוחו של פוסט אחד בגלוב לגרום לאנשים לשנות את דעתם בקשר לעיתונות (או בקשר לכל דבר אחר) אתה למעשה מוכיח את טענתי: כוחן של זירות הרשת העצמאיות עולה והן הופכות להיות רלוונטיות יותר לעומת העיתונות הממוסדת.
    שלישית, הביקורת שלי מנומקת ועניינית, לא תקפתי אישים או אפילו עיתונים ספציפיים (לצערי, מלבד העין השביעית ועיתונאים ספורים אני מתקשה למצוא עיתונאים איכותיים, אמינים והגונים בעיתונות הממוסדת), הטענה שלי אומרת שהעיתונות היא זו שירתה לעצמה ברגל, זו אחת הסיבות שעיתונאים רבים מחפשים ומוצאים ברשת אפשרות לספר סיפור מלא, מעמיק ומעניין יותר מזה שהם מספרים ברשת (מוולט דרך עידו קינן, עידו לנדאו, יוסי גורביץ' ואפילו הגלוב – הרשת מאפשרת להם קרקע חופשית ונוחה יותר לספק לנו מידע עשיר שלא הצליחו לספק במקומות אחרים), אני חושב שבכל כובע אחר שהייתי שם היה ניתן לטעון שאני "מוטה"

  8. תוקפים קשיש – שמישהו יקרא למשטרה | מאבד תמלילים - הגלוב:

    […] הסגול עם הנקודות הצהובות תגובות אחרונותסיני על כבלי השמירה של הדמוקרטיהדני על כבלי השמירה של הדמוקרטיהספציפי על כבלי השמירה […]

  9. אביבית:

    הקשיים של מעריב, הארץ וערוץ 10 הם קשיים של תקופה שבה הפרינט מתמודד מול הפייט של הרשת. אלה לא קשיים אינהרנטיים למדיום.

    גוגל איתנו וגם פייסבוק, אבל איפה אלטה ויסטה, AOL, לייקוס? ויקיפדיה היא מיזם כביר ונהדר, אבל היא חיה מכספי תרומות ונבנית ממיליוני שעות אדם שניתנו בהתנדבות מוחלטת. בעצם המוסד היחיד שממשיך לשגשג, תוכנית וכלכלית, מאז תחילת ימי האינטרנט הוא אמזון.קום.

  10. כבלי השמירה של הדמוקרטיה | הבלוג של סללום מדיה גרופ:

    […] המאמר המלא בגלוב […]

  11. נדב פרץ-וייסוידובסקי:

    ההתייחסות לענת קם קצת מצחיקה. הסיפור האמיתי ב'פרשת ענת קם' היא לא שתפסו מדליפת מסמכים, אלא שבכירים בצה"ל פעלו (לכאורה, לכאורה) בניגוד להוראות בג"צ.
    את הסיפור הזה חשפה העיתונות הממוסדת, לא האינטרנט.

  12. סיני:

    נדב, ההתייחסות לענת קם במקומה לדעתי, הרי ברשת יכולת לשמוע על הפרשה עצמה לפני התקשורת הממוסדת

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: