מפלגת קדימה היתה יכולה לנצח את הבחירות האלו. כן, אני אומר "לנצח". היא היתה יכולה לנצח כי יש בה אנשים רציניים, אנשים עם עמוד שדרה, אנשים שהיית רוצה שינהיגו אותך. אנשים כמו שאול מופז, איש משכמו ומעלה, איש שכאשר הוא אומר לך משהו אתה יודע – הוא אמר לך משהו.
אנשים כמו אבי דיכטר. כן, אבי דיכטר. איש משכמו ומעלה, איש רציני, איש שהמממ רק שניה. אהה. הוא הצטרף לליכוד. בסדר. לא נורא. יש שם אנשים נוספים. אנשים כמו אכרם חסון, אדם רציני, אדם שאתה אומר לעצמך וואלה, אני הולך לבחור באכרם חסון. או דליה איציק. כן! דליה איציק שאתה אומר לעצמך היא ממש ממש דליה איציק. אבל ממש. בחורה כלבבי.
אבל כל זה נגמר. זה נגמר הבוקר. הבוקר מדווחת מורן אזולאי בידיעה בלעדית, סקופ ל-Ynet, ידיעה שתיכנס לפנתאון של הידיעות הפוליטיות המהממות של העשור. כן, מורן אזולאי מדווחת שמכה קשה נחתה על ראשי קדימה, הלם עצום בשורות המפלגה: ח"כ רוחמה אברהם פורשת ולא תרוץ לכנסת.
אני יודע, אתם לא מאמינים. אז לכדתי במהירות תמונת מסך שתנציח את הרגע שבו נודע לי – רוחמה אברהם פורשת. מכה.
זה הרגע, זה הרגע שבו ידעתי שכנראה קדימה לא תכבוש את השלטון בבחירות האלו. איזה עצב. קדימה היתה ככה קרובה כדי להפוך את שאול מופז לראש ממשלתנו הבא אבל הפרישה של רוחמה אברהם. הו אלוהים, איזו מכה. איזו מכה אנושה.
איזו חברת כנסת דגולה, איזו אישיות מופלאה, איזו תרומה פרלמנטרית. מי עוד היה יכול לשמש כשרה הממונה על הקשר בין הכנסת לממשלה, מי? מי עוד היה יכול למלא את התפקיד הכבד מנשוא של "השרה הממונה על חגיגות ה-60 של מדינת ישראל", התפקיד שבו אתה יודע, אתה ממש יודע, שתקבל בשלוש לפנות בוקר את הטלפון הנורא שמספר לך "רוחמה, במחסני החירום מדווחים שנגמרו פטישי הפלסטיק".
הו רוחמה. הו האנושות. איני יכול עוד.
כתיבת תגובה