ישראבלוף: על רפורמות במערכת החינוך

לפני תשעה חודשים התקיים כנס שחשף את תוצאותיו של מחקר "ללמוד עם טכנולוגיה", מחקר שני שעמדתי בראשו ושבוצע בבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למנהל, ומומן על ידי "גוגל" ישראל (את הדוח המסכם של תוצאות המחקר ניתן להוריד כאן בעברית ובאנגלית).

סביב הדוח המסכם, ומאוחר יותר סביב הצגת הנתונים התחולל ויכוח קטן. הוויכוח נגע להקדמה שכתבתי שבה ציינתי כי ב-30 השנים האחרונות הכריז משרד החינוך על 12 תכניות שונות שמטרתן לשלב טכנולוגיות מידע במערכת החינוך הישראלית. 12 תכניות ב-30 שנה. אני טענתי שהעובדה הזו מטרידה. נטען כלפיי שהניסוח הזה תוקפני, מזלזל ולא מוצדק.

זה לא נגמר בכך. בלב המחקר עמד סקר שבדק את עמדות התלמידים ביחס לשימוש בטכנולוגיות חינוכיות בכיתה ובבית. הנשאלים היו תלמידים בגילאי 12-17, כלומר בחטיבות הביניים ובתיכונים. חלק מהממצאים לא היה מחמיאים. בעת הצגת הנתונים נטען כי "תכנית התקשוב הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21", התכנית שעליה חתום שר החינוך גדעון סער, ואשר תזרים סכומי כסף אדירים לבתי הספר כחלק מרפורמה טכנולוגית עליה הוא הכריז, טרם הגיעה לחטיבות הביניים (היא החלה בבתי ספר יסודיים) וכי היא צפויה להגיע "בשנה הבאה", כלומר זו שתתחיל עוד שבוע. משום כך יש להבין את הממצאים ככאלו שהתגלו "עוד טרם נכנסה תכנית התקשוב הלאומית לחטיבות הביניים". רוצה לומר, הכל עומד להשתפר.

בטח.

עיתון "הארץ" מפרסם הבוקר כי:

משרד החינוך יקפיא החל משנת הלימודים הקרובה (תשע"ד) את הרחבת "תוכנית התקשוב הלאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה–21". במסגרת התוכנית הושקעו עד כה כחצי מיליארד שקלים ברישות כ-1,300 בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בגישה לאינטרנט, הצבת ציוד אלקטרוני בכיתות, הענקת מחשבים ניידים למורים ולחלק מהתלמידים, הכשרת המורים לשימוש בכלי למידה ממוחשבים ופיתוח תוכניות לימודים מתאימות. התוכנית, שיישומה החל בבתי ספר לפני כשנתיים, נחשבה לאחת מתוכניות הדגל של מערכת החינוך בראשותו של השר הקודם, גדעון סער.

עד כה הוחלט כי התוכנית תוקפא לחלוטין ב–150 חטיבות ביניים ברחבי הארץ. כמו כן, הוחלט כי בכ–1,300 בתי ספר שכבר שכבר קיבלו ציוד אלקטרוני וחוברו לאינטרנט, ייאלצו הרשויות המקומיות לממן חלק מהתוכנית. במסמך שמופיע באתר המשרד נכתב כי “התקצוב בתי הספר ייקבע על פי מפתח השתתפות חלקי הנגזר מהמדד סוציו־אקונומי (אשכולות סוציו־דמוגרפיים) של כל רשות”. מורים ששימשו כרכזי תקשוב ב–150 החטיבות שבהן הוקפאה התוכנית לחלוטין, התלוננו על כך שלא קיבלו הודעה רשמית על החלטת המשרד, אלא רק מכתב פיטורים. בתחילה, הבטיח להם המשרד כי מדובר בהליך פרוצדורלי והם יועסקו שוב, אך עד עתה לא קיבלו מכתב העסקה מחדש. בנוסף, למורים לא הוענקו מחשבים ניידים, כפי שהובטח להם שייעשה עד ינואר 2013.

הדבר היחיד הקבוע במשרד החינוך הוא האופן שבו רפורמות בתחום הטכנולוגיה מוכרזות ואז נקברות. מה שהחל בקול תרועה רמה ובהרבה מאוד התלהבות, נקבר ברגע שמגיע שר חינוך חדש. בישראל אין המשכיות שלטונית בשום תחום ובתחום החינוך היא בולטת במיוחד.

כל שר יודע שהוא מגיע לתקופה קצרה שנעה בין שנה לארבע שנים לכל היותר. מכיוון שמערכת החינוך היא מערכת אטית מעצם טיבה (כמעט ולא ניתן לבצע שינויים במהלך השנה), יש לך, כשר חינוך, שתיים אולי שלוש הזדמנויות בסך הכל להטביע חותם על המערכת. משום כך, ביד אחת שרי החינוך ממהרים להכריז על רפורמות חדשות וביד השניה הם ממהרים לקבור רפורמות שהוכרזו על ידי קודמם, כי הם זקוקים לכסף עבור הרפורמה שלהם.

מה באשר לתלמידים, לחשיבה לטווח ארוך, לתכנון אסטרטגי, לקוהרנטיות, למורים שמכשירים אותם ואז לא משתמשים בהם, לעובדים ששוכרים ואז מפטרים, לתכניות לימודים שמשקיעים בפיתוחן אלפי שעות אדם ואז זורקים אותן לפח, לכנסים, ימי הערכות וסמינרים שבהם מציגים את הרפורמה, דוחפים אותה ומגייסים את המערכת עבורה? כל זה פחות חשוב.

כך מתנהלת המדיניות בישראל בתת-תחום אחד – טכנולוגיה וחינוך. קחו את הדוגמה הקטנה הזו ותכפילו אותה פי אלף וקיבלתם את מדינת ישראל.

נכתבו 6 תגובות לפוסט “ישראבלוף: על רפורמות במערכת החינוך”

  1. מאבד תמלילים:

    […] לפני תשעה חודשים התקיים כנס שחשף את תוצאותיו של מחקר "ללמוד עם טכנולוגיה", מחקר שני שעמדתי בראשו ושבוצע בבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למנהל,  […]

  2. עירית:

    עצוב ומדויק. תודה על הפוסט.

  3. תמיר מנצור כרמל:

    מייאש. מה עושים?

  4. יואב איתמר:

    משרד החינוך שוחה באוקיינוסים של כסף. זה לא הכסף. זה החשש ששר עבר יקבל קרדיט על רפורמה מוצלחת.

  5. עופר:

    אני מוכרח להודות שאם היה דבר אחד טוב בקדנציה ארוכת השנים של זבולון המר במשרד החינוך הרי שזו ההמשכיות. אמנם הוא ניצל אותה גם לדברים שאני לא בהכרח מסכים איתם אידיאולוגית ופדגוגית. אבל, לזכותו יאמר שהוא באמת שר החינוך שהותיר את אחד החותמים המשמעותיים ביותר על המערכת.

  6. ח:

    האם זו דוגמה למיקרה שהציבור אוכל קש כי הוא לא משפיע ישירות על השירות שהוא מקבל? האם כדאי לעשות ״הפרטה״ ?לתקצב בתי ספר ורשתות של בתי ספר לפי מספר התלמידים, לתת להם להתחרות על מורים ולשלם למורים ולמנהלים כמה שהם רוצים, ולתת להורים לבחור לאן לשלוח את הצאצאים שלהם. הטובים לאורך זמן ירוויחו ויתרחבו והגרועים יפשטו רגל. ולתת להורים לבחור מה חשוב להם – הורה אחד יעדיף שיחלקו למורים לפטופים, אחד אחר יעדיף כיתות של 15 תלמיד במקום 40, הורה אחר יעדיף מחלקה של משמר הגבול שתפטרל במיסדרון.

הוספת תגובה משלך

תצוגה מקדימה: