במוצאי שבת פורסם טקסט שלי ב"העין השביעית" ומיד הפך לוויראלי. הטקסט לא רע אבל אם הייתי צריך להמר הייתי אומר שהסיבה לכך שהוא התפוצץ היא בגלל שהוא עוסק ברובו בעמית סגל. הטיפוס הזה עושה צרבת לכל כך הרבה אנשים, שזה באמת חתיכת הישג להיות היום עמית סגל.
ממש לקראת סוף הטקסט אני מצביע על נקודה נוספת שקשורה באופן עקיף בסגל אבל באופן ישיר בנתניהו.
אני לא זוכר מי זה היה שסיפר על העבודה עם נתניהו, כי החוק הראשון שלו הוא להפוך כל סוגיה, כל דיון, כל אירוע, כל דבר – לפוליטי. לסכל כל עיסוק ענייני בסוגיה כלשהי, ולצעוק ישר שמדובר ברדיפה, אכיפה בררנית, שכולם מדליפים וכולם מושחתים, שמנסים לחסל אותו.
המחאה להחזרת החטופים? פוליטי. הביקורת על הבריכה בקיסריה? פוליטי. הביקורת של ראש השב"כ? פוליטי. הביקורת על ההוצאות של נתניהו בחו"ל? פוליטי. האיום בצו מעצר? פוליטי. החלטות בית המשפט העליון? פוליטי. הפרסומים נכונים? לא נכונים? זה לא משנה. זה חיסול פוליטי.
המתכון פשוט: אין שום דבר ענייני, אין שום דבר מקצועי, אין שום דבר שהוא לגופו של עניין – הכל פוליטי. זו הסיבה שכל ראשי השב"כ לשעבר וכל ראשי המוסד לשעבר, כל החברים לשעבר, כל מי שמתנגד לו, אפילו משפחות החטופים, הפכו כולם לשמאלנים, שקרנים או סתם מנוולים.
כאמור, כאשר כתבתי את הטקסט לא זכרתי מי היה זה שסיפר שאופן הפעולה של נתניהו הוא להפוך כל סוגייה לפוליטית אבל ממש עכשיו נזכרתי: זה היה יוסי ורטר מעיתון "הארץ".
_(cropped-01).jpg)
סיפור קצר. ב-2015 פרסמתי בגלוב פוסט ארוך שנקרא "פוליטיקה של שנאה / פוליטיקה של תקווה". זמן קצר אחרי שהעליתי אותו, הורדתי אותו והגדרתי אותו כ"טיוטה". הסיפור מאחורי ההחלטה הזו הוא סיפור מעניין בפני עצמו ואולי יום אחד אספר אותו אבל כתוצאה מכך הטקסט זכה ל… אפס תגובות. זה לא מפתיע, מעטים ראו אותו.
בשבועות האחרונים אני עושה סדר ב"גלוב" וכך מצאתי אותו, את הפוסט הזה, שוכב בטיוטות, ולכן החזרתי אותו לגלוב. בטקסט הזה אני מפנה את תשומת לב הקוראים לסיפור שורטר סיפר באחד הטורים שלו.
אחת מעצות הזהב שנתניהו נוהג לשנן ליועציו בכל עת שהסערה התקשורתית התורנית פוקדת אותו ואת רעייתו, מגנטית הסקנדלים, היא: "תהפכו את זה לפוליטי". הוא מרביץ בהם את התורה הזו באדיקות משולהבת, כמטיף אוונגליסטי מיוזע שגילה את האור הגנוז. תהפכו את זה לפוליטי, כי כל עוד השיח מתנהל במגרש האלקטורלי של ימין מול שמאל, תקשורת מול הליכוד, אליטות מול ראש הממשלה, היתרון תמיד יהיה בידי הצד המותקף, המשוסה, המבוקר.
למרות שהטקסט שלי נכתב לפני קרוב לעשר שנים, הוא מצביע על אופן הפעולה הקבוע של נתניהו – למצוא "נאצי תורן", מישהו שאפשר לשנוא אותו ולפחד ממנו ואז לגבש סביבו את המחנה שלו. הוא גם עונה על השאלה שמאות אלפי ישראלים שואלים את עצמם, שאלה שנזעקת באולפנים פעם אחר פעם: "איך זה יכול להיות שסוגיית החטופים הפכה לסוגיה פוליטית?!". הוא גם יבהיר לכם מדוע מלכתחילה נתניהו היה צריך את "מכתב ההנחיות של סינאוור", מכתב שהוא ככל הנראה מפוברק.
אם אתם מחפשים מדריך פשוט לאופן הפעולה של נתניהו בפרט ושל מכונת הביביזם בכלל – פנו לעצמכם כמה דקות, קראו והפיצו.
כתיבת תגובה