אחת הבעיות הגדולות של מערכת ההשכלה הגבוהה היא שהבוגרים של מערכת החינוך שמגיעים בשעריה, הם כאלו שרמת הידע שלהם ויכולות הלמידה שלהם אינם משובחת, אם לנקוט בלשון ההמעטה של המאה. רבים מדברים על כך שיש יותר מדי חופשות במערכת החינוך אבל כמי שעוסק בהוראה אני יכול להעיד שמדובר במקצוע שוחק עד מאוד. עיני אינה צרה בחופשות של המורים. שיהיה להם לבריאות. הבעיה היא שגם בימים שבהם התלמידים אמורים להיות בכיתה, הם לא נמצאים בה.
כבר לפני ארבע שנים תיארתי איך באמת נראית שנת הלימודים בבית ספר יסודי אבל הבעיה רק הולכת ומחריפה כאשר מדובר בחטיבות הביניים ובתיכונים. הבת הגדולה שלי מסיימת בימים אלו את כיתה ט'. כיתה ט' היא כיתה מיוחדת במובן הזה שמצד אחד מדובר בילדים גדולים ומצד שני אין עליהם עדיין את עול הבגרויות, מה שאומר שהם צריכים לשבת בכיתה וללמוד.
אבל בפועל התקשיתי למצוא שבוע אחד שבו היא סיימה את יום הלימודים שלה בשעה היעודה. לפחות פעם בשבוע, כל שבוע – ואני משתדל להיות זהיר כדי שלא לומר "שלוש פעמים בשבוע, כל שבוע" – הילדה מתקשרת ואומרת "סיימנו לפני הזמן, אתם יכולים לבוא לקחת אותי?".
אילוסטרציה: בית ספר. לא נעשה שימוש בבית ספר בעת צילום התמונה.
ניסיתי לברר איתה למה זה קורה, למה במקום לסיים בשלוש היא מסיימת באחת וחצי ואיך זה קורה שבצירוף מקרים מדהים תמיד השיעורים שמתבטלים הם השיעורים האחרונים כך שיוצא שהתלמידים פשוט הולכים הביתה מוקדם. ניסיתי גם להבין איך זה שזה קורה כל שבוע – ממש כל שבוע. לא היה לה הסבר מוצלח. השיעור פשוט בוטל. לפעמים שני שיעורים, לפעמים שלושה. המורה לא הגיעה. הולכים הביתה מוקדם. כל שבוע.
למעשה, מראשית חודש יוני לא לומדים שום דבר. גמרו את החומר. סתם חודש מיותר. בתחילת השבוע, ביום ראשון, התקיים טקס הסיום של השכבה. ביום שני לא הולכים לבית ספר כי היה טקס ערב קודם לכן (הטקס הסתיים ב-9 וחצי בערב, לא תגידו ב-3 לפנות בוקר). ביום שלישי הולכים לבית ספר וחוזרים ב-12 במקום בשלוש. מה עשו בארבע השעות שהם היו בבית ספר? כלום. זו הסיבה שכאשר היא הלכה היום לבית הספר היא יצאה ממנו כעבור שעה. מסתבר שהיא וחברה שלה היו היחידות בכיתה. אף אחד לא בא. מחר מסתיימת השנה, מקבלים תעודה.
זו לא מערכת חינוך, זו חלטורה ואם זה המצב, מה אנחנו באים בטענות כלפי הסטודנטים החדשים?
כתיבת תגובה