כך תמנע התאבדויות באינטרנט

יהונתן ליס, חושף היום ב"הארץ" את השיטות המיוחדות של משטרת ישראל לאיתור מתאבדים פוטנציאלים. רק מה, מהלך העניינים המתואר בכתבה נראה לי, אפעס, קצת משונה. הנה הדוגמה שניתנת בתחילת הכתבה:

גולש אלמוני באחד הפורומים הגדולים באינטרנט השאיר לפני כשלושה שבועות מסר קצר וברור. "אני הולך להתאבד", כתב בלקוניות, מבלי להשאיר כתובת או פרט מזהה

זה נשמע לא רציני. מעניין מה המשטרה תחשוב על כך:

רפ"ק יורם לבון, סגן מפקד היחידה ופסיכולוג בהכשרתו, קיבל לידיו את הפנייה של אנשי הפורום והבין שיש חשש מיידי לחייו של הגולש, שכינויו ברשת "ד"ש מעכו".

ובכן, בניגוד אליי, רפ"ק לבון הבין שיש חשש מיידי לחייו של הגולש. איך הוא הבין את זה?

"עשיתי הערכת סיכונים והבנתי שמדובר באדם שעשוי להתאבד בכל רגע", משחזר לבון

אהה, טוב. הוא עשה הערכת סיכונים. אז מה עכשיו?

"התקשרתי למספר הטלפון של בעל החשבון, אבל אף אחד לא ענה. החלטתי להיכנס לפורום שבו פורסמה ההודעה וחיפשתי חברים וירטואלים שלו מהתכתבויות קודמות, שיוכלו אולי לספק מידע שירמוז על זהותו"

רגע, אולי אני לא מבין כאן משהו. יש לך את מספר הטלפון של בעל החשבון, כלומר יש לך גם את כתובתו של בעל החשבון (הרי אין בעיה להגיע לבנאדם מהרגע שיש לך מספר טלפון שלו) כלומר יש לך גם את שמו של בעל החשבון. אז בשביל מה צריך לחפש חברים וירטואלים שיוכלו לספק מידע שירמוז על זהותו?

לבון הצליח לאתר אדם שהכיר את הגולש בשמו הפרטי וביקש שיצור עמו קשר בדחיפות. כשהתקשר, עידכן אותו לבון במצב וביקש את עזרתו

כלומר, הבנאדם אומר "אני הולך להתאבד" אבל המשטרה משאירה הודעות בפורום כדי שמישהו יצור איתה קשר כי הבנאדם שאמר שהוא הולך להתאבד לא עונה לטלפון? האמת, הגיוני.

החבר הווירטואלי ידע לספק ללבון את כתובת מגוריו של "ד"ש מעכו" והעריך שמדובר באיום רציני לאחר שפשט רגל. "בעזרתו, הצלחתי לבנות פרופיל פסיכולוגי, להבין מה המצוקות שלו ואיך אפשר לנסות לשכנע אותו לא לממש את כוונותיו", מספר לבון

ושוב אני לא מבין, מדוע צריך חבר וירטואלי בשביל הכתובת של המנוי הרי יש מספר טלפון, יש ודאי כתובת, מה העניין כאן?

ניידת משטרה הוקפצה מיד לביתו, אך הדלת היתה נעולה. השוטרים, שחששו לחייו, פרצו אותה וגילו בה מכתב שבו הודיע כי יצא להתאבד בטביעה בים.

הו, סוף סוף מישהו שולח ניידת לבית של המתאבד. ומה מסתבר? שהוא בכלל בים. ומה סוף הסיפור?

מיד נשלחה ניידת נוספת לשפת הים, שם איתרו אותו שוטרים כשהוא מנסה להטביע את עצמו במים. הוא נלקח לתחנת המשטרה, לשם הגיעו גם חבריו לפורום; אחר כך הוא הועבר לטיפול שירותי הרווחה.

אז רגע, מה עשו עם "הפרופיל הפסיכולוגי שבעזרתו ניתן להבין מה המצוקות שלו ואיך אפשר לנסות לשכנע אותו לא לממש את כוונותיו"? השקיעו עבודה בפורום, דיברו עם החבר הוירטואלי ובסופו של דבר שלחו כמה שוטרים כדי למשות את האיש המסכן מהמים.

לפחות אני מתנחם בכך ש"סיפור הצלתו של "ד"ש מעכו" אינו יוצא דופן".

אגב, בהמשך יש כמה הסברים מדוע הם פועלים כמו שהם פועלים. הם לא לגמרי שכנעו אותי.

15 מחשבות על “כך תמנע התאבדויות באינטרנט

  1. נשמע כמו סיפור מצוץ מהאצבע.

    לגבי מספר הטלפון, זה יותר קל ממה שאתם חושבים. רוצים לאתר מספר טלפון של גולש? תשיגו את כתובת ה IP שלו, תגלו מי ספקית האינטרנט (לפי ה IP), פנו אליה בטלפון, הסבירו שאתם שוטרים ואתם מנסים למנוע התאבדות, וקבלו ישר ליד את מספר הטלפון של "הגולש המתאבד".

    דרך קלה, מלאה בהנדסה חברתית מכל טוב, להשיג מספר טלפון ופרטים על גולשים שכתבו משהו לא לעניין.

  2. גם אני חשבתי על הלמו! לא יאמן…

    בטח אם מישהו בגלוב יסע (בטעות) לעכו, דבר ראשון הוא יחפש את הלמו.

    ולעניין, הסיפור נשמע ממש מצוץ מהאצבע, כאילו האינטרנט ניסה להרוג עוד מישהו…

    מה שהכי הצחיק אותי, שהם "תפסו" אותו מנסה להטביע את עצמו. ממש סיפור מתח בלשי! אם הם באמת היו תופסים אותו במהלך ההטבעה, הם היו צריכים לפנות אותו לבית החולים, ולא לתחנת המשטרה.

    אגב, אתמול קראתי שנערה אמרה שהיא רוצה להתאבד בצ'ט של נענע, ומנהלי התוכן של נענע פנו למשטרה, והמשטרה מצאו מכתב התאבדות וכו'. זה נשמע סיפור יותר אמין, אבל כמובן שנמנעים אלפי נסיונות התאבדות כל שנה (אולי יותר), אבל כשיש בסיפור אינטרנט, אז יש אייטם!

  3. הלמו הוא ללא ספק הנכס העיקרי של העיר עכו. מיד אחריו נמצא החומוס.

    למעשה, אם תקחו מעכו את הלמו ואת החומוס, מה ישאר? פתח-תקווה.

  4. הקטע העצוב הוא שהם באמת אלה שאמורים להציל את מתאבדי הרשת (מישהו אמר בלוגרים-לובשי-שחור-בני-15?). וגם לא ברור לי איך מישהו מנסה להטביע את עצמו, קשר לעצמו משקולות מבטון וקפץ למים? ניסה לבדוק כמה עמוק הוא יכול לצלול בלי בלוני חמצן? אני מתלבט אם המשטרה או המתאבד הם המטומטמים בסיפור.

  5. כתוב שם שעד היום איש לא נפגע, ושהמשטרה הצליחה להגיע לכל המתאבדים בזמן. מצד שני, כתוב שם ש"כ-50% ממשאירי המסרים האובדניים היו נשים, 32% היו גברים, **ובשאר המקרים המשטרה לא הצליחה לקבוע האם מדובר בגבר או באשה**". איך בדיוק שתי העובדות האלה מסתדרות?

  6. את אף אחד לא מדאיג ההפרה הזאת של הזכויות ע"י המשטרה והספקים?
    אני כבר מחר שולח לספק שלי פקס ומחתים את מי-שזה-לא-יהיה שם שהספק לא מוסר את הפרטים שלי בשום מצב.
    לא שיש לי נטיות אובדניות או משהו, פשוט כי לכו תדעו אילו עוד "נהלים שגרתיים" יש למשטרה עם הספקים…

  7. אני חייבת לומר דבר מה בזכותן של התאבדויות אינטרנט (ויו"ר יקר, אם שוטרי ישראל לדורותיהם יפנו אליך, אנא שלח אותם, יחד עם הפסיכיאטר המחוזי, לשכנה מלמטה): בימים האחרונים עברו עלי כמה חוויות בלתי נעימות הקשורות בשלל קלקולים של מוצרי חובה בחיי ומספר מריבות עם חברים קרובים (במיל') ובעטיין של חוויות אלו נכנסתי לגלוב הערב במצב רוח שפוף מעט. ואני חייבת להודות למשטרת ישראל לדורותיה, על תושיתה המרובה, לכל שוכני הגלוב ולתושבים הוירטואלים של פ"ת ועכו. הנכם מוזמנים לרשום לזכותכם עוד הצלחה מסחררת. (בעצם….אתם חושבים שלקרוע את כל אברי הפנימיים מרוב צחוק יכול להחשב לנסיון התאבדות? מממ… אולי כדאי לשקול שוב את הכתובת של השכנה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *