4 עיתונים, 4 הערות

קטגוריות:

1. הכתבה ב"הארץ" על ועם נטשה מוזגוביה היא כל כך פברואר שזה ממש מביך.

2. הראיון במוסף "פרומו" של "מעריב" עם נתי (תקראו לי נתן) רביץ מביא את הגועל נפש. עוד אמן מיוסר ש"מקדיש הרבה ללימודי תורה וזה מעניק לי המון תובנות שהפכו את החיים שלי לטובים הרבה יותר". בעעעעעעע.

3. עידן רבי כותב ב"גלובס" על "החיפוש". למרות שהוא כותב ש"החיפוש מספר בצורה קוהרנטית וחיננית למדי על ההיסטוריה של החיפוש באינטרנט" הוא מדגיש שהוא מעדיף לגגל מאשר לקרוא על גוגל. יופי נחמה. גם אני מעדיף לנסוע בפורד מאשר לקרוא ספר על הנרי פורד, אז? רבי כותב בביקורת שלו שזה "לא בגללו (בגלל הספר) אלא בגללי". נו? ואנחנו הקוראים צריכים לשלם על הטיפול?

4. אורלי אזולאי מפרסמת ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" סיפור על מנואל אוריבה ממקסיקו שהגיע למשקל 550 קילו. לכתבה מצורפת תמונה של האיש. אני שוקל לתלות אותה על המקרר.

ולמה אני כותב לכם את כל זה? כי ולווט יצאה לחופשה לאחר שעורך הדין שלה נכנס למשא ומתן עם איזה "גוף מסחרי רציני". אם תובנות די חלולות הצליחו לולווט, גם אני יכול. לשכור עורך דין, כלומר.

תגובות

19 תגובות על “4 עיתונים, 4 הערות”

  1. מה יש לכם נגד ולווט?

  2. לכם? מי זה לכם?

    אין *לי* שום דבר נגד ולווט רק שאף פעם לא התפעלתי יתר על המידה מהתובנות שלה. היא יושבת על כל העיתונים, כל אתרי הברנז'ה וכל המגזינים ועושה מין סיכום. בסדר. דווקא העוצמה של הכתיבה שלה לא נעוצה בכלל בכתיבה שלה אלא בטוקבקים שמסתובבים שם. אז יותר פשוט שתכתוב: "אמנון דנקנר!!" והטוקבקים כבר יגיעו, וכן הלאה.

  3. אין לה שום תובנות ושום בטיח. סליחה תמר, אבל צריך לומר את האמת.

  4. היא עושה סיכום מאוד יפה, והיא היחידה שעושה את זה. אין שם הרבה יותר מזה.

  5. שוב, אי אפשר לומר

    נוטה להסכים לגבי התובנות החלולות. גם בתור n00b קל לראות שאין שום ערך עיתונאי להצבעה על שגיאות הגהה קלות. רוב הבלוג הזה לועס חדשות שפורסמו איפשהו אחר. הסיבה היחידה להצלחה שלו היא ההזדמנות שהוא מעניק לעיתונאים ללכלך אחד על השני בעילום שם, בידיעה שמושא הלכלוך קורא ויודע. בד"כ אין ללכלוך קשר בכלל למגילת אסתר שולווט שוטחת שם על בסיס יומיומי (כולה העתקה של טקסט מעיתונים) – אף אחד לא קורא את זה.

    שמישהו יפתח להם כבר פורום איפשהו, ואז תראו את מחתרת התגובות שם מתייבשת.

    דורפמן – השאלה מי צריך את הסיכומים האלו בכלל.

  6. אני ולווט, ואני לא מדברת בלי עורך הדין שלי.

  7. שוב, אי אפשר לומר – שאלת שאלה טובה. אתה גם ענית. העיתונאים. אני באמת לא רואה הרבה ערך מוסף בזה. זה סיכום טוב. מי שרוצה לדעת מה קרה בעיתונים – שיקרא אצלה. יותר מזה? לא.

  8. היא דווקא התחילה בכיוון של מידע מתוך מערכות העיתונים. זה כיוון שיכול היה להתפתח למשהוא מעניין – השיקולים שמאחורי פרסום של כתבה וכי"וב. אבל מהר מאוד היא התדרדרה למגיהה וללא רלוונטית.

  9. רוגל, הסיבה שהיא הפכה מינורית, נובעת לדעתי מהפחד שיזהו אותה, ואז לא יהיה לה (או לו, או להם) נעים להסתובב במערכת.

  10. רוגל – אני מסכים למרות שאני חושב שהיא רלוונטית – כלומר לא היא, התגובות אצלה.

    ולגבי מה שתמר אמרה, אני ארחיב: יש גבול כמה מידע פנימי אתה יכול להביא על מספר רב של כלי תקשורת. המקסימום שאתה יכול זה להביא על המערכת שלך ופה ושם רכילות. התוצאה היתה שמהר מאוד זה הפך למשהו מאוד כללי.

  11. תמר, לדעתי, זה לא עניין של פחד.
    זה יותר עניין של עיקרון:
    בשביל מה להסתבך?

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    ראיתם את הידיעה מלפני שבוע בידיעות על המחקר לפיו ישראל היא היצואנית השנייה בעולם בכל הנוגע לספאם? המקור שלו: "הבלוג של חרמון".

    לא ידעתי אם לצחוק, לבכות, או לתת לכותב הידיעה את פרס ישראל בתחום הנרי פוץ.

  13. אני עדיין תוהה מי מכונה בפוסט ההוא של וולווט "גורם מסחרי רציני". ועד כמה יהיה משעשע לקרוא לו כך כשנדע מי זה.

  14. אני בספק, אם זה יקרה בתקופה הקרובה, ערס פואטי.
    אולי בעוד מספר חודשים, אם בכלל.
    עם זאת, יתכן, שהיא רק תדבר עליו "מסביב" ולא תציין את שמו…

  15. מדובר בסמי עופר.

  16. אז התמונה הזו שהוא קנה – זו ולווט?!

  17. שיהיה לה לבריאות. אני לא קורא אותה ולא את הטוקבקים שלה, וכשניסיתי היו לה כאלה פלשבקים משיעורי לשון, ולחילופין כל כך השתעממתי, שנטשתי.

  18. דחליל

    כבר בסוף הסעיף השלישי התחלתי לחשוב על תגובה בנוסח של "זה משעמם כמעט כמו וולווט", אבל אז ראיתי את השורה האחרונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן