רוגל שאל: "מה גורם לקבוצת אנשים מוכשרים, ברובם, לעבוד כעיתונאים – במיוחד לאור מה שנכתב כאן?". הבטחתי לענות בפוסט ומיד התחרטתי מכיוון שאני לא בטוח שיש לי את התשובה. ובכל זאת, אנסה (האמת היא שהתשובה שגדי נתן לא רעה בכלל אך אשתדל להרחיב אותה תוך התייחסות לאוו דווקא לעיתונאי הטכנולוגיה שאני נמנה עליהם).
יש משהו רומנטי בלהיות עיתונאי. אתה בדרך כלל כותב על נושא שמעניין אותך, פוגש אנשים מעניינים (רוב הזמן) שמדברים על נושאים שמעניינים אותך (רוב הזמן). השם שלך מודפס בעיתון ולכן הוא מוכַר, אנשים רואים בך סמכות ובעיקר יש לך את הכוח להשפיע על דעת הקהל ולעתים על מדיניות מרמת הארגונים הקטנים ועד המדינה. אתה עובד עם ומול אנשים מוכשרים וכל יום אתה לומד משהו חדש. עם הזמן ואם אתה מספיק מוכשר אתה הופך לאדם שסומכים ומבקשים את דעתו בנושאים שאתה מסקר. ויש גם את התחושה המפחידה/נעימה של להביא סיפור בלעדי לעולם (מי שלא מפחד לילה לפני שהעיתון יורד לדפוס ממה שיקרה בעקפות פרסום הסיפור הבלעדי שהוא עצמו הביא, מעולם לא הביא סיפור בלעדי).
אבל כאן נכנס ה"אבל" והוא גדול.
חלק מהזמן אתה לא פוגש אנשים מעניינים ואתה כותב על נושאים שלגמרי לא מעניינים אותך. הפוליטיקה בתוך העיתון/רדיו/תחנת הטלוויזיה שבה אתה עובד יכולה להטריף את דעתך. בחלק גדול מהמקרים אתה לא משפיע על שיט. אתה נתון לביקורת (שלא לומר השמצות) 24 שעות ליממה ולתחרות 28 שעות ביממה. כולם ישכחו את העבודה הקשה שנתת אבל אף אחד לא ישכח לך את הטעויות שלך. גם הסקופ הכי גדול שלך יחזיק 24-48 שעות. מחוץ לכלי התקשורת אתה אולי נחשב לסמכות אבל בתוך העיתון אתה עוד בורג קטן במערכת ולעתים פחות מכך.
אתה עובד תחת מערכת לחצים מטורפת מכל הכיוונים (קוראים, מקורות, עורכים, עמיתים), בשעות לא שעות ובדרך כלל – וזה נכון עבור רוב העיתונאים ללא קשר למקום שהם עובדים – תמורת שכר מגוחך. ברוב המכריע של המקרים כאשר אתה עוזב את מקום העבודה שלך אתה מגלה שבעצם אין לך שום כישור חוץ מאשר כתיבה בעיתון, קריינות ברדיו או הופעה בטלוויזיה – כלומר אתה לא יכול להמיר או למכור את הכישורים שלך למעסיק אחר פשוט כי אתה לא באמת יודע לעשות משהו שמישהו מעוניין בו.
אז למה אנשים רוצים להיות עיתונאים?
כי הם אוהבים לכתוב,
כי הם אוהבים להקשיב,
כי הם מעדיפים לשאול שאלות מאשר לענות על שאלות,
כי הם אוהבים (את האשליה) שהם משפיעים,
כי הם אנשים סקרנים,
כי הם סבורים שזו שליחות,
כי הם אוהבים (את האשליה) שהזמן שלהם בידיים שלהם,
כי הם אוהבים את תחושת הכבוד,
כי הם סבורים שהם יוכלו להתקדם,
כי זה אחד המקצועות היחידים שאתה כל הזמן לומד דברים חדשים,
כי זה מקצוע רומנטי.
יש וודאי פלוסים ומינוסים נוספים למקצוע הנפלא/מוזר הזה (ואשמח לשמוע אותם), אבל בשלב זה, אלו הנקודות המרכזיות שעלו בדעתי.
כתיבת תגובה