מי רוצה להיות עיתונאי

רוגל שאל: “מה גורם לקבוצת אנשים מוכשרים, ברובם, לעבוד כעיתונאים – במיוחד לאור מה שנכתב כאן?”. הבטחתי לענות בפוסט ומיד התחרטתי מכיוון שאני לא בטוח שיש לי את התשובה. ובכל זאת, אנסה (האמת היא שהתשובה שגדי נתן לא רעה בכלל אך אשתדל להרחיב אותה תוך התייחסות לאוו דווקא לעיתונאי הטכנולוגיה שאני נמנה עליהם).

יש משהו רומנטי בלהיות עיתונאי. אתה בדרך כלל כותב על נושא שמעניין אותך, פוגש אנשים מעניינים (רוב הזמן) שמדברים על נושאים שמעניינים אותך (רוב הזמן). השם שלך מודפס בעיתון ולכן הוא מוכַר, אנשים רואים בך סמכות ובעיקר יש לך את הכוח להשפיע על דעת הקהל ולעתים על מדיניות מרמת הארגונים הקטנים ועד המדינה. אתה עובד עם ומול אנשים מוכשרים וכל יום אתה לומד משהו חדש. עם הזמן ואם אתה מספיק מוכשר אתה הופך לאדם שסומכים ומבקשים את דעתו בנושאים שאתה מסקר. ויש גם את התחושה המפחידה/נעימה של להביא סיפור בלעדי לעולם (מי שלא מפחד לילה לפני שהעיתון יורד לדפוס ממה שיקרה בעקפות פרסום הסיפור הבלעדי שהוא עצמו הביא, מעולם לא הביא סיפור בלעדי).

אבל כאן נכנס ה”אבל” והוא גדול.

חלק מהזמן אתה לא פוגש אנשים מעניינים ואתה כותב על נושאים שלגמרי לא מעניינים אותך. הפוליטיקה בתוך העיתון/רדיו/תחנת הטלוויזיה שבה אתה עובד יכולה להטריף את דעתך. בחלק גדול מהמקרים אתה לא משפיע על שיט. אתה נתון לביקורת (שלא לומר השמצות) 24 שעות ליממה ולתחרות 28 שעות ביממה. כולם ישכחו את העבודה הקשה שנתת אבל אף אחד לא ישכח לך את הטעויות שלך. גם הסקופ הכי גדול שלך יחזיק 24-48 שעות. מחוץ לכלי התקשורת אתה אולי נחשב לסמכות אבל בתוך העיתון אתה עוד בורג קטן במערכת ולעתים פחות מכך.

אתה עובד תחת מערכת לחצים מטורפת מכל הכיוונים (קוראים, מקורות, עורכים, עמיתים), בשעות לא שעות ובדרך כלל – וזה נכון עבור רוב העיתונאים ללא קשר למקום שהם עובדים – תמורת שכר מגוחך. ברוב המכריע של המקרים כאשר אתה עוזב את מקום העבודה שלך אתה מגלה שבעצם אין לך שום כישור חוץ מאשר כתיבה בעיתון, קריינות ברדיו או הופעה בטלוויזיה – כלומר אתה לא יכול להמיר או למכור את הכישורים שלך למעסיק אחר פשוט כי אתה לא באמת יודע לעשות משהו שמישהו מעוניין בו.

אז למה אנשים רוצים להיות עיתונאים?

כי הם אוהבים לכתוב,
כי הם אוהבים להקשיב,
כי הם מעדיפים לשאול שאלות מאשר לענות על שאלות,
כי הם אוהבים (את האשליה) שהם משפיעים,
כי הם אנשים סקרנים,
כי הם סבורים שזו שליחות,
כי הם אוהבים (את האשליה) שהזמן שלהם בידיים שלהם,
כי הם אוהבים את תחושת הכבוד,
כי הם סבורים שהם יוכלו להתקדם,
כי זה אחד המקצועות היחידים שאתה כל הזמן לומד דברים חדשים,
כי זה מקצוע רומנטי.

יש וודאי פלוסים ומינוסים נוספים למקצוע הנפלא/מוזר הזה (ואשמח לשמוע אותם), אבל בשלב זה, אלו הנקודות המרכזיות שעלו בדעתי.

26 מחשבות על “מי רוצה להיות עיתונאי

  1. כי יש צ’אנס, שאם תהיה ממש טוב, תוכל לעסוק בדברים שמעניינים אותך, ואפילו לקבל על זה משכורת ראויה. הבעיה היא שיש המון אנשים שחושבים שהם ממש טובים, ומעטים שבאמת טובים.

  2. די דייקת. לפחות בימים שאני ראיתי בעיתונות שליחות, זו היתה הרוח השלטת (ולא לשכוח שאז גם המשכורות היו בסדר גודל שונה לגמרי, לפחות בגזרת עיתונות ההיי-טק).

    ואם כבר מדברים – השחיקה בכתיבה קשה היא, במיוחד אצל מי שצריך לתת טור אישי כל שבוע. אני מעדיפה רק לערוך ולא לכתוב, משתי סיבות:
    1. אפשר רק לערוך ולא צריך לכתוב.
    2. הרבה יותר קל לעמוד בדד-ליין (פשוט צועקים על מי שצריך להביא את הטקסט).

  3. אני דווקא מעדיף לכתוב משתי סיבות
    1. אפשר לכתוב.
    2. לא צריך לקרוא טקסטים גרועים של אנשים אחרים, לשפר אותם ולראות אותם מקבלים את כל המחמאות על הכתיבה הקולחת שלהם.

  4. אני חושב שלהיות עתונאי (כתב/עורך) זה לדעת הכל ובעצם לא לדעת כלום. או כמו שאמר לי איש יקר פעם, יש אנשים שלא מסוגלים לחבר מלים זו לזו, אם אתה יכול, יש לך יתרון.

    זה מקום להתבטא, לקבל קרדיט, וחוצמזה, מי שלא רוצא להיות רופא או עורך דין, ממילא למד תואר ראשון דבילי ודוקטורט אין לו כוח לעשות, מה הוא יכול לעשות חוץ מלהגג לעצמו? אם עוד מישהו קורא את הגיגיו, יפה לו. אם משלמים לו על זה? יפה לו פי כמה. אם סומכים עליו שיהגג על הגיגים של אחרים? יפה ירקוני

  5. רן, טוב אתה סתם מלכלך ומזלזל. בוא תגיד לי מה אתה עושה ואני אנפק לך את אותם טקסטים ממש על המקצוע שלך. כשתהיה לך תגובה רצינית, תגיד לי.

  6. תנחומיי אם כעיתונאי אתה מרגיש שאתה לא יודע כלום.
    תנחומיי אם למדת תואר ראשון דבילי ואין לך כוח לעשות כלום חוץ מלהגג על עצמך.

    אם כך אתה מרגיש כלפי עצמך, אל תתפלא אם זה מה שאנשים מרגישים כלפי עבודתך.

  7. אוקי. אני רואה שלא הצלחתי לבטא את עצמי (כן כן, טפשי שזה קורה, אני יודע). זה לא נוגע לערך עצמי (תודה לאביבה) ולא לתואר ראשון (תודה ליובל).

    אני שם כי יש בזה תחושה מסוימת שקצת קשה להעביר אותה ובכל זאת. ופלני שירצחו אותי אני אנסה.
    זה אחד המקומות היחידים שיכולים למלא אותך. אני לא הייתי מתמלא מלהיות רופא, או עורך דין, אם זה מחדד את דברי. אני מוצא את סיפוקי בשפה, במילה, ב-5 W האלה שמלמדים או לומדים אותם. בהוצאת הדברים…

    זה אחד המקצועות היחידים שאתה מבטא את עצמך… או ממלא את עצמך. וכסף זה לא הדבר הכי הכי חשוב.

    אה. ולגבי “אם כך אתה מרגיש כלפי עצמך, אל תתפלא אם זה מה שאנשים מרגישים כלפי עבודתך” זה לא ממש נכון. התקשורת תמיד אשמה. לא ?

  8. לוקח המון זמן עד שמבינים שחוסר השגרה והמחויבות לכאורה בין עבודה של עיתונאי לעבודת מקצוע חופשי אחר, הוא עדיין מאוד שגרתי ושכמעט בכל המשוואות של המחויבות אתה יוצא בצד המפסיד. יש כאן עוד עבודת הרהור לעשות. רגע…. טוב, לא הלך. עוד מעט.

    עכשיו כבר באמת יתבקש פוסט שירים את הדיבור (תראו את המצב החמוץ/מתוק בטוקבקיה של וולווט ותראו איך גם זה מתחבר, ועידוק כבר הסב את תשומת ליבנו לענני תקשורת שעדיין מחפשים מתנדבים כמו היו הפקה של סרט סטודנטים), אבל יש לי גם עבודה. בעסה. אבל אשתדל בקרוב.

  9. עיתונאות זה מקצוע של הכל מהכל. זה לא הופך את המקצוע לפחות טוב, זה כן מתאים לסוג מסוים של אנשים, זה כן מכתיב סגנון של עבודה. זה די שונה מעבודה בבנק או מניתוחי מוח (אם לחשוב על שתי קלישאות בנאליות..)

  10. עשר מתוך אחת עשרה התשובות שנתת נכונות לרוב המקצועות החופשיים ובוודאי להיי-טק (מקצוע שאני במקרה מכיר מקרוב). התשובה היחידה שהיא כנראה בלעדית לעיתונאות היא: “כי הם מעדיפים לשאול שאלות מאשר לענות על שאלות”. אני חושב שבתשובה הזו טמון כל מה שעיתונאים לא אוהבים במקצוע שלהם. לאנשים שאוהבים לתת תשובות, זה בדרך כלל לא קורה.

  11. אני מסכים עם אבי. ניתן להצמיד הרבה מהסיבות שנתת גם למקצועות אחרים, כמו תרגום למשל.

  12. עיתונות זה מקצוע ממכר. התפקיד שלך הוא לדעת דברים לפני שאחרים יודעים אותם, נפתחים בפניך מקורות שלא זמינים לאנשים אחרים, ויש לך כוח להשפיע ולשנות דברים – ואם אתה גם בנאדם שמאמין במשהו אז זה בכלל קשה להפסיק עם זה.
    אבל המחיר גדול מדי ובגדול זו קריירה מחורבנת.

  13. רוגל- אני יכול להניח שזה שילוב בין ההתנהלות המונופוליסטית של שוק התקשורת הישראלי, ועבודה לא מאורגנת של העיתונאים.

  14. קצת פשטני אבל לדעתי אם מישהו בחר להיות עיתונאי, הוא כנראה לא יכול אחרת (כמובן שיש עיתונאים שאתה מסתכל ולא ממש מבין מה הם עושים במקצוע הזה).

  15. לרוגל (15): עודף ביקוש למקצוע על פני היצע ג’ובים מוריד את מחיר העבודה.

  16. את חוקי ההיצע והביקוש גם אני מכיר. מה שאני עדיין מנסה לאתר זה את הסיבה שלמרות המשכורות הנמוכות עדיין יש עודף ביקוש על היצע, מהו הגורם לאנשים שיכולים להשתכר יותר במקומות אחרים לרצות להיות עיתונאים.
    קיבלתי כאן כמה תשובות, אבל יהיה מעניין לראות מה יקרה למקצוע העיתונות (ז”א עיתונאים שעובדים בשביל ארגון חדשות) עם השתנותה של המדיה. האם עולם שעיתונאים משתכרים מפרסומות באופן ישיר (ולא דרך עיתון) יהיה יותר טוב? זה אומנם ישמוט את הקרקע מתלונות על שכר לא הולם וניצול (שאני לא טוען שאיננו קיים) של העיתונאים ע”י המו”לים. אולם אני חושש שלא נראה יותר כתבות תחקיר או מאמרים שדורשים מחקר ומשאבים. בטח שלא נראה יותר סדרת כתבות כמו זו שברנרד אנרי לוי כתב לאטלנטיק (בעקבות טוקוויל) שממן את הפרוייקט (טיול של שנה תמורת סדרת הכתבות).

  17. רוגל, זה פשוט מאד. כל מיני אנשים שואבים את המושגים שלהם על עיתונות מהסרט על ווטרגייט, או מסופרמן 2, וחושבים שמקצוע העיתונות הוא מסעיר ומרתק. אנשים אחרים, מתים לראות את השם שלהם בעיתון.
    שני הסוגים האלה מייצרים עתודות בלתי נגמרות של צעירים חולמניים ופראיירים, בשר התותחים של העיתונות, שבעצם מאפשרים למו”לים לייצר עיתוני-ויקי שהחומר המערכתי שלהם לא עולה שקל. מכיוון שבכל זאת יש להם הרבה כסף, הם יכולים להרשות לעצמם לזרוק לילדים האלה עצמות.

  18. אני חושב העיתונאות הוא אחד הלוא מוערך בעולם הפוליטיקה,
    הרבה פעמים העיתונאים חושבים על על עצמם ,

  19. להיות עיתונאי זה משהו שאתה מרגיש שאתה מסוגל לשנות את דרך החשיבה של אנשים(לפחות לנסות לשנות)…
    וגם זה כיף ללמוד דברים חדשים…
    וההרגשה הכי טובה היא שכשאתה מצליח להשפיע ולשנות…=]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תצוגה מקדימה: