דמיינו קונסולת משחקים חדשנית ומפעימה, עם מבחר נאה של משחקים מצוינים. לכולם יש אותה, וגם אתם חייבים אותה לעצמכם.
אטארי.
עלעול קצר בבלוג fosfor gadgets סיפק שתיים מהתאוות שלי – גאדג'טים ונוסטלגיה. הבלוג משווה בין גאדג'טים של פעם, לאלה של היום – טלפונים סלולריים, מערכות רדיו למכונית ומשחקי מחשב בין היתר. הבעיה ברשימות כאלה (שימו לב לדיסקט שמסוגל לאכסן 360 KB !) היא שהן מוכיחות לי כל פעם מחדש, שאני לא צעירה כמו שנדמה לי.
אני מבטיח לך שעוד 10 שנים תהיה כתבה דומה ואז נגיד זוכרים שבדיסק היה רק ג'יגה נוסטלגיה
או "זוכרים שהיה דיסק?"
לאחסן.
נוסטלגיה, כל כך אייטיס'.
את צעירה דייך, אני באמצע שנות העשרים שלי וגם אני גדלתי על דיסקטים שהיה אפשר לחורר אותם כדי להכפיל להם את הנפח ומשחקים שבאו על קסטות.
בת כמה את רוצה להיות 16?
ליאור: 20.
לא הייתי נותן לך יותר מ-20, גג 30.
(עמך הסליחה, גברים מתקשים בדברים כאלה… אף פעם לא יוצא לנו כמו שצריך).
דווקא יצא לך אחלה 🙂
אוי
אוי
אוי
"שימו לב לדיסקט שמסוגל לאכסן 360 KB !" – כן כן, תגרמי לי להרגיש זקן. אני גדלתי על כאלה..
אני באתי לעולם עם דיסקטים של מגה…
אתם כולכם ינוקות! המחשב הראשון שלי היה ZX82 עם 1KB של RAM. אני זוכר את השמחה כשקניתי לו הרחבת זכרון ל 64KB.
היינו שומרים תוכנות על טייפ והיינו צריכים לוודא שהכבלים לא זזו, אחרת ההקלטה הייתה נהרסת.
אה כן ובגרוש היה חור:)
רוגל, אני מנחש שהוא בא לעולם לפני הדרגון (גם הוא עם קסטות), שהיה לי, בעיקר בארון. אם כי זכור לי עוד איזה אטארי או משהו אחר קודם לכן
אטארי 2600… אוי, כמה שאני מתגעגע… היה לו את ה"שובר קירות" הכי מאאגניב.
זה המקום להצהיר על הקומודור 64 הראשון שלי?
עם כונן דיסקטים בגודל של שטיחון לדלת, טייפ למשחקים כמו קסטל וולפנשטיין במימד אחד בקושי ומודם מרעיש לשיחות ירקרקות.
כנראה שהייתי צריך להצביע לרפי איתן.
רוגל- זוכר שיכולת לקנות את ה-ZX להרכבה עצמית?? כל מה שהיית צריך זה מלחם…
היה לו אפילו מתאם שהיה "מדבר" בקול מתכתי (CHEETAH).
בגילי הזכרון כבר לא משהוא, אבל כן:)