האמת היא שהכותרת קצת מטעה. זהו לא סיכום אירוע ל-Tech-Ed אלא למחשבה אחת שעברה לי במהלך הכנס.
הברנז'ה של עיתונאי הטכנולוגיה חביבה עליי מאוד. מדובר בקבוצה די ותיקה, מגובשת ומרתקת שמדברת באותה השפה ומתחברת לאותו עולם מושגים משעשע. גם "הצעירים" שנוספו לה (ליכטש, אהוד קינן, קרן ארגמן, אדר שלו, ליאור הנר), גם הם, כך אני סבור, התחברו מהר מאוד לקבוצה. שזה פשוט נהדר בעיניי.
אבל מה שתפס את תשומת ליבי היא העובדה שקרוב ל-100% מעיתונאי המחשבים מפעילים בלוג. גדי שמשון, שוקי גלילי, דרור גלוברמן, אהוד קינן, עידו קינן, תומר ליכטש, כל כתבי נענע, יהונתן קלינגר (הצטרף ככתב אורח מטעם נרג' והשתלב תוך שניה), אדר שלו, ליאור הנר, רפי פוגל, אנוכי והרשימה רק הולכת ומתארכת (סלחו לי שלא נתתי לינקים לכל הבלוגים. השעה מאוחרת ואני בטוח שאת רובם המכריע אתם מכירים ממילא).
לפני שנתיים, בטק-אד האחרון, זה לא היה כך. אני לא בטוח מה התופעה הזו אומרת: האם היא אומרת משהו עלינו או משהו על תופעת הבלוגינג?
ללא קשר, ואולי עם קשר, השורה האחרונה בפוסט הזה של אדר, מתחילה להישמע לי מוכר. היא מהדהדת גם אצלי בראש. למרות שהגלוב תפס בחודשים האחרונים תאוצה מדהימה ושמו יצא למרחוק (אני נשבע לכם שבמהלך הכנס פנו אליי כמה אנשים בתואר: יו"ר. ברצינות!), הכתיבה בו מתחילה לעייף אותי בקצב הולך וגובר. ואגב, אין כאן קשר לכמות הפוסטים שאני מפרסם ולכן אין טעם בתגובות נוסח : תפחית את הכמות.
אני מודה, זה מעייף אותי ויש מצב (אם הדברים לא ישתנו), שלא רחוק היום שכל זה ייגמר.
עדכון: גורע, באקט חמוד במיוחד, שלח לאימייל הסגול עם הנקודות הצהובות את הסרטון הזה, כדי להוכיח שגם בניכר, הגלוב נמצא תמיד איתו.
כתיבת תגובה