היתה תקופה, אולי חלקנו זוכרים אותה, שבה ניתן היה לתקן דברים. התקלקל רמקול ושלחת אותו לתיקון, התקלקלה טלוויזיה ולקחת אותה למעבדה. מוצרים החזיקו מעמד שנים וכשהם התקלקלו, תיקנו אותם.
התקופה הזו נהפכת לזיכרון רחוק הודות לשתי מגמות שמחזקות האחת את השנייה. הראשונה היא "התיישנות מתוכננת" (Planned Obsolescence) – מוצרים שעוצבו מראש ובכוונה תחילה כך שהם יתקלקלו. זו לא קונספירציה, זו אסטרטגיה עסקית מקובלת ושכיחה. לדוגמה, חברות משתמשות בחומרים, כמו חומרי בידוד ופלסטיקה, שהן יודעות שיתבלו כעבור 18 חודשים. אתם קונים מוצר, מקבלים אחריות לשנה וכעבור שנה וחצי הוא מתקלקל. האם לתקן אותו? עלות התיקון היא כ־70% מעלות מוצר חדש – אז זורקים את הישן וקונים חדש.
המגמה השנייה היא עיצוב של מוצרים שלא ניתן לתקן אותם. כלומר, גם אם אתם רוצים להשקיע כ־70% מעלות מוצר חדש בתיקון המוצר שבידיכם, אתם לא יכולים לעשות זאת. למה? לדוגמה, כי הסוללה במחשב הנייד מודבקת באמצעות דבק קשיח במיוחד ואם תנסו לחלץ אותה תגלו שחתכתם בטעות את הכבל שמחבר את משטח המגע ללוח־האם, מאחר שהוא מודבק אל הסוללה. מה הפתרון? לזרוק את המוצר הנוכחי ולקנות מוצר חדש, אלא מה.
במשך שנים היתה אפל אלופת שתי המגמות. היא עיצבה מוצרים כך שהם יתיישנו ושלא יהיה ניתן לתקן אותם – לפחות לא בקלות ולא במחיר נמוך (הסוללה המודבקת במחשב הנייד היא תיאור העיצוב של המקבוק פרו 15 אינטש). אפל פיתחה ברגים ייחודיים שאותם אפשר היה לפתוח רק באמצעות מברגים מיוחדים, שגם אותם היא פיתחה, ושאותם ניתן היה להשיג רק במעבדות שלה. היא השתמשה בניטים שאותם בכלל לא ניתן להבריג החוצה או בדבק שאותו אפשר לשחרר רק באמצעות חימום לטמפרטורה גבוהה.
בארצות הברית מתנהלת מלחמה בין תנועת "הזכות לתקן" (Right to Repair) לבין אפל, ובשנים האחרונות נראה היה שחברת הענק מתחילה להבין את הנזק התדמיתי המצטבר שנגרם לה, שלא לדבר על הסכנה בהתערבות המחוקק האמריקאי שהחל לאבד סבלנות, ולכן היא השיקה ערכה מיוחדת שאותה ניתן להזמין (בארצות הברית) ושמגיעה הביתה ובאמצעותה אפשר לתקן את האייפון שלנו בעצמנו. נפלא? לא ממש.
הערכה כוללת שתי מזוודות פליקן קשיחות, מהסוג שמאחסנים בתוכן כלי נשק אוטומטיים, ושמשקלן הכולל הוא 35 ק"ג. עבור שכירת שתי המזוודות צריך לשלם 49 דולר וכן להפקיד פיקדון בדמות 1,200 דולר במסגרת האשראי, שנתפסת על הכרטיס עד שאפל מקבלת חזרה את המזוודות שלה – בתוך לא יאוחר משבעה ימים. איך אפשר שלא לאהוב אותה?
בגלל ההיסטוריה של החברה עם הרעיון המשונה לפיו יש לצרכנים זכות לתקן את המוצרים (היקרים) שהם קונים ממנה, המתינו רבים להשקת דגם האייפון החדש, אייפון 15, שעל פי הטענות עוצב בדרך שתקל על תיקונו.
מתברר שאפל אכן ביצעה כמה שינויים עיצוביים מעניינים, אבל על הדרך היא עשתה דבר נוסף: היא שילבה בתוך האייפון החדש שלה כמה שורות קוד שמקשות – בלשון המעטה – על תיקון המכשיר.
לדוגמה, נניח שיש לכם שני מכשירי אייפון 15 מקוריים, מאותו הדגם ממש, ובאחד מהם התקלקלה המצלמה. האם תוכלו לקחת את המצלמה מהמכשיר התקין ולהתקין אותה במכשיר עם המצלמה המקולקלת? לא. אפל מזווגת את המספר הסידורי הייחודי של המכשיר עם המספר הסידורי הייחודי של המצלמה, וכל ניסיון להחליף מצלמה, סוללה או מסך בפריטים אחרים – נחסם. הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא לשלוח את המכשיר למעבדה מוסמכת של אפל שתשחרר את הנעילה. מה בנוגע לשימוש במוצרים צד ג', שאינם מוצרים רשמיים של אפל – כמו, נניח, סוללה חליפית? נו באמת, אל תהיו מצחיקים.
ב־iFixit, אתר שמרכז את המאמצים להנגשת מידע שמאפשר לצרכנים לתקן מוצרים בכלל ואת המוצרים של אפל בפרט, טוענים שהפרקטיקה הזו של אפל, לעצב את החומרה כך שקל להחליף אותה ואז להשתמש בתוכנה שמונעת את ההחלפה בפועל, אינה ייחודית לאייפון 15 ושניתן למצוא לה מקבילות גם במוצרים אחרים של החברה, כולם עוצבו כך שהצרכנים יתקשו לתקן אותם בעצמם או באמצעות מעבדות צד ג' שגובות סכומי כסף הנמוכים באופן משמעותי מהסכומים שאפל גובה.
מנכ"ל אפל, טים קוק, יכול להבטיח עד שפניו יכחילו שהחברה תגיע לאפס פליטות מזהמים עד 2030 כי היא נחושה לשמור על הסביבה. כל עוד הוא עומד בראש חברה שמפתחת מוצרים שדוחפים את המשתמשים לזרוק אותם במקום לתקן אותם – כי היא מקשה על התיקון שלהם – הדאגה שלו ללקוחות או לסביבה היא לא יותר מבדיחה עצובה.
(מגזין TheMarker, פורסם ב-12.11.2023)
כתיבת תגובה