באמצע אוקטובר 2023 פרסם מארק אנדריסן מניפסט ביזארי ומופרע. הוא נכתב כטקסט דתי; הצירוף "אנחנו מאמינים", מופיע בו 113 פעם. קשה לתמצת את הטקסט, אבל בשורה התחתונה, אנדריסן מאמין שטכנולוגיה, ובעיקר זו של הבינה המלאכותית, תוביל לגאולת האנושות ולישועת התודעה ותפתור את כלל הבעיות ביקום ("אנחנו מאמינים שבינה מלאכותית יכולה להציל חיים – אם ניתן לה").
מפתה לחשוב שזוהי פרודיה על ההצהרות שנשמעו ב"מועדון קרב" רווי הטסטוסטרון, אבל זו אינה פרודיה אלא הזדהות. אחרת קשה להסביר הצהרות כמו "אנחנו מאמינים בכישורים והישגים. אנחנו מאמינים באומץ ובגבורה. אנחנו מאמינים בגאווה, בביטחון עצמי, בכבוד עצמי – כשמרוויחים אותם". הטקסט של אנדריסן הוא טקסט טכנו־אופטימיסטי מאצ'ואיסטי ואינפנטילי שגובל בקריקטורה.
העניין הוא שאנדריסן הוא לא עוד משתמש הזוי ושתוי ברדיט. בשנות ה־90 הוא הקים את נטסקייפ, שהיה לה תפקיד מכריע בראשית האינטרנט המסחרי, וב־2009 הקים יחד עם בן הורוביץ את קרן הון הסיכון אנדריסן־הורוביץ (המוכרת גם בשם a16z) שמשקיעה בחברות סטארטאפ ומנהלת נכסים בהיקף של 35 מיליארד דולר.
אנדריסן־הורוביץ הם מהמשקיעים האגרסיביים ביותר שפועלים בעמק הסיליקון ומוכרים כמי שגייסו 7 מיליארד דולר במטרה להשקיע אותם בתעשיית הקריפטו, זו שבשנים האחרונות התברר שהיא נשענת על אינסוף תרמיות פירמידה, גנבים ורמאים. הם גם השקיעו מאות מיליוני דולרים בחברות שפועלות בשוק ה־NFT, השקעות שהובילו לניפוחה של אחת מבועות הטכנולוגיות המגוחכות שידע העולם.
כחודשיים לאחר פרסום המניפסט של אנדריסן פרסם השותף שלו, בן הורוביץ, טקסט משל עצמו תחת הכותרת "פוליטיקה והעתיד". הורוביץ הסביר שבזמן שהשפעת הטכנולוגיה גוברת, גדלה המעורבות של מדינות, ממשלות ורגולטורים בתחומים טכנולוגיים. "אנחנו מאמינים שקידום הטכנולוגיה הוא קריטי לעתיד האנושות ולכן אנחנו, בפעם הראשונה, ניכנס לפוליטיקה באמצעות תמיכה במועמדים שמיושרים עם החזון והערכים שלנו, בייחוד בכל הנוגע לטכנולוגיה". הוא ציין כי "אנחנו גוף לא־מפלגתי שמצביע סביב סוגייה אחת: אם המועמדים תומכים בעתיד אופטימי שמבוסס על טכנולוגיה, אנחנו בעדם. אם הם רוצים לחנוק טכנולוגיות חשובות, אנחנו נגדם". נדמה שעכשיו ברור מדוע אנדריסן והורוביץ מסתדרים היטב יחד.
לדברי הורוביץ, ענקיות הטכנולוגיה מפעילות בוושינגטון מאמצי לובי גדולים אבל הן דואגות לרגולציה שתסייע לשמור על המונופולים שלהן. אנדריסן־הורוביץ, לעומת זאת, ידאגו לאינטרסים של הסטארטאפים.
הטקסט של הורוביץ טובל בצביעות עד האוזניים. נכון, ענקיות הטכנולוגיה משקיעות מיליוני דולרים בתרומות לפוליטיקאים שמקדמים חוקים שיסייעו להן, אבל הטענה לפיה אנדריסן־הורוביץ יהיו אלה שידאגו לאינטרסים של הסטארטאפים היא היסטרית. אנדריסן־הורוביץ דואגת רק לדבר אחד: לאינטרסים של מארק אנדריסן ובן הורוביץ.
גם המניפסט המגוחך של אנדריסן נועד לאותת לסטארטאפים שהקרן שלו שותפה לתפישת העולם האופטימית שלהן. אחרי הכל, חייבים להיות אופטימיים כדי להשקיע הכל בהקמת חברה שהסיכוי להצלחתה, בממוצע, הוא כ־10% בלבד. אנדריסן אומר: "יזמים יקרים, אנחנו אתכם. מחפשים משקיע שמתלהב כמוכם מטכנולוגיה? צרו קשר".
הטקסט של הורוביץ מעיד שהוא ושותפו מתכוונים לנצל את אחד מהחוליים הגדולים ביותר של הפוליטיקה האמריקאית: ההשחתה שלה באמצעות כסף של תורמים. כדי להיבחר לחבר קונגרס מועמדים צריכים לגייס כסף, הרבה כסף – וזה לא נפסק אחרי שהם נבחרים; נהפוך הוא. העובדה הזו מחייבת את הפוליטיקאים האמריקאים להאזין היטב לתורמים שלהם, להאזין להם ואז לדאוג לאינטרסים שלהם, ונדמה ששני השותפים בקרן הון הסיכון החליטו שהגיע הזמן שמישהו יאזין גם לאינטרסים שלהם.
ועל האינטרסים האלה הם מכריזים בגאון: ליצור עולם פרוע, ליברטריאני וספקולטיבי ("אנחנו מאמינים בסיכון, בקפיצה אל הלא נודע") שבו אין פיקוח או רגולציה, שבו אין בעיה להנפיק מטבעות דיגיטליים, אסימונים ותמונות של קופים משועממים חסרי כל ערך. האינטרס שלהם הוא ליצור עולם שבו ברוני טכנולוגיה הם גיבורים נוסח איין ראנד ("אנחנו מאמינים באינדיבידואליזם, ביכולת קיצונית") ושבו מי שמצביע על הסכנות הכרוכות בטכנולוגיה או מבקש להשקיע בה בצורה אחראית, מסומן כאויב ("האויבים שלנו הם 'קיימות', 'אחריות חברתית', 'אמון ובטיחות', 'אתיקה בטכנולוגיה'", כתב אנדריסן במניפסט שלו).
כשאנשים שמצוידים בתפישת עולם שכזו מנסים להשפיע על פוליטיקאים בעמדות מפתח, כולנו צריכים לדאוג. אנדריסן־הורוביץ החליטו לאמץ את הכללים של הברונים השודדים מהמאה ה־19 מאחר שהם הברונים השודדים של המאה ה־21, וכעת הם פרסמו מכרז: יצאנו למסע קניות אחר פוליטיקאים צייתנים – אתם מוזמנים להגיש מועמדות.
(מגזין TheMarker, פורסם ב-18.2.2024)
כתיבת תגובה