אני לא מת על בתי מלון. אני אנסח את זה אחרת – אני מתעב בתי מלון. תמיד שמגיע הלילה אני מצטער שאני לא בבית. מה יש לי לחפש בחדר הזה שאלפי אנשים עברו בתוכו, ישנו על המזרון המג'ויף שלו, פינו זמן כדי לפנות מקום לעוד זמן.
אבל מה שהורג אותי בבתי מלון זה הכרית. כן כרית, זו שמניחים עליה את הראש כאשר נרדמים.
אתמול הוציאו אותי לחופשה כפויה של 24 שעות עם הילדים ושני זוגות חברים. האמת? היה אחלה.
רק מה – הכרית, זאת שמניחים עליה את הראש, גרמה לי לקום ב-03:48 בבוקר עם כאב צוואר וגב שביקשתי את נפשי למות.
אין מצב שאני חוזר למלון הזה. לא בגלל שלא היה שם אחלה – היה יופי יופי, אבל הכרית היתה חרא וקמתי כולי תפוס.
המלון השקיע מיליונים בתשתיות, בחדרים יפים, בחוף נקי (אהה, נניח), בחדר אוכל, הכל סבבה אגוזים. אבל על הכרית שלי הוא חסך ובגלל הכרית אני לא אחזור אליו.
אני לא יודע מה אצלכם, אבל אני מקבל הרבה מאוד החלטות ברמת הכרית.
(כמובן שתמיד אפשר להביא כרית מהבית – אבל לנסוע למלון עם כרית? יש גבול. אולי לא)
כתיבת תגובה